אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ וְגו'. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (תהילים קכ״א:ז׳) ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמוֹר אֶת נַפְשֶׁךָ, כֵּיוָן דְּאָמַר ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, אַמַּאי יִשְׁמוֹר אֶת נַפְשֶׁךָ. אֶלָּא ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, בְּהַאי עַלְמָא. יִשְׁמוֹר אֶת נַפְשְׁךָ בְּהַהוּא עַלְמָא. R. Hiya discoursed on the verse: The Lord shall keep thee from all evil, he shall keep thy soul. ‘The words “He shall keep thee”,’ he said, ‘refer to this world, and “he shall keep thy soul” to the next world.

שְׁמִירָה דְּהַאי עַלְמָא הוּא, לְמֶהוֵי נָטִיר בַּר נָשׁ מִכַּמָּה זִינִין בִּישִׁין מְקַטְרְגִין, דְּאָזְלִין לְקַטְרְגָא בְּנִי נָשָׁא בְּעַלְמָא, וּלְאִתְדַּבְּקָא בְּהוּ. בְּהַהוּא עַלְמָא מַאי הוּא, כְּמָה דְאֲמָרָן. כַּד נָפִיק בַּר נָשׁ מֵהַאי עַלְמָא, אִי אִיהוּ זָכֵי, נִשְׁמָתָא דִילֵיהּ סָלְקָא וְאִתְעַטְּרַת בְּאַתְרֵיהּ. וְאִי לָא, כַּמָּה חֲבִילִין טְרִיקִין אִזְדַּמְּנָן, לְאִנְגְּדָא לֵיהּ לַגֵּיהִנֹּם, וּלְאִמְסְרָא לֵיהּ בִּידָא דְּדוּמָה, דְּאִתְמַסְּרָא לִמְמַנָּא עַל גֵּיהִנֹּם, וּתְלֵיסַר אֶלֶף רִבּוֹא מְמַנָּן עִמֵּיהּ, וְכֻלְּהוּ אִזְדַּמְּנָן עַל נַפְשַׁיְיהוּ דְחַיָּיבַיָא. By “keeping in this world” is meant that a man is protected from many evil accusers who seek to bring charges against him and to cling fast to him. By preservation in the next world is meant, as we have explained, that when a man departs from this world, if he is virtuous his soul ascends and is crowned in its place, and if not, numbers of demons are at hand to drag him to Gehinnom and to deliver him into the hands of Duma, who has been made chief of demons, and who has twelve thousand myriads of attendants all charged to punish the souls of sinners.

תָּא חֲזֵי, שִׁבְעָה מָדוֹרִין אִית בֵּיה בַּגֵּיהִנָּם, וְשִׁבְעָה פִּתְחִין. וְנִשְׁמָתָא דְחַיָּיבַיָא עָאלַת, וְכַמָּה טְרִיקִין, טְהִירִין, נְטוּרֵי תַּרְעֵי, וְעֲלַיְיהוּ חַד מְמַנָּא בְּכָל תַּרְעָא וְתַרְעָא, וְנִשְׁמַתְהוֹן דְּחַיָּיבַיָא אִתְמַסְרוּן לְאִינוּן מְמַנָּן, עַל יְדָא דְּדוּמָה. כֵּיוָן דְּאִתְמַסְּרָן בִּידַיְיהוּ, סָתְמִין תַּרְעִין דְּאֶשָּׁא דִּמְלַהֲטָא. There are in Gehinnom seven circuits and seven gates, each with several gate-keepers under their own chief. The souls of sinners are delivered by Duma to those gate-keepers, who then close the gates of flaming fire.

דְּהָא תַּרְעִין בָּתַר תַּרְעִין הֲווּ, תַּרְעִין כֻּלְּהוּ פְּתִיחִין וּסְתִימִין, אִינוּן דִּלְבַר פְּתִיחִין, דִּלְגוֹ סְתִימִין. וּבְכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת כֻּלְּהוּ פְּתִיחִין, וְנָפְקִין חַיָּיבַיָא עַד אִינוּן פִּתְחִין דִּלְבַר, וּפָגְעִין נִשְׁמָתִין אָחֳרָנִין, דְּמִתְעַכְּבִין בְּפִתְחִין דִּלְבַר. כַּד נָפַק שַׁבַּתָּא, כְּרוֹזָא קָאי בְּכָל פִּתְחָא וּפִתְחָא, וְאָמַר (תהילים ט׳:י״ח) יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה וְגו'. תָּא חֲזֵי, נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָיא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לוֹן, דְּלָא יִתְמַסְּרוּן בִּידָא דְּדוּמָה, דְּהוּא מְמַנָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבֹאֶךָ וּכְתִיב יִשְׁמוֹר אֶת נַפְשֶׁךָ. There are gates behind gates, the outer ones remaining open while the inner ones are closed. On Sabbath, however, they are all open, and the sinners go forth, as far as the outer gates, where they meet other souls which tarry there. When Sabbath goes out, a herald proclaims at each gate: “Let the wicked return to Sheol.” Now God protects the souls of the righteous from being delivered into the hands of Duma, and that is the meaning of the words “he shall keep thy soul.”

אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דְּזַמִּין לְשַׁלְּטָאָה עַל כָּל חֵילֵי עֲמָמַיָא, חֵילִין דִּי מְמַנָּן עַל עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְאִינוּן תּוּקְפָא דִלְהוֹן לְאִתְתַּקְּפָא, וְזַמִּין מַלְכָּא מְשִׁיחָא לְאִתְגַּבְּרָא עֲלַיְיהוּ. By “his foal” is meant the Messiah, who is destined to rule over all the hosts of the peoples, that is to say, the heavenly hosts who have charge of the Gentiles, and from whom they derive their strength. The Messiah will prevail over them,

בְּגִין דְּהַאי גֶפֶן, שַׁלִּיט עַל כָּל אִלֵּין כִּתְרִין תַּתָּאִין, דְּשָׁלְטֵי בְּהוּ עֲמָמַיָא עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, הַאי נָצַח לְעֵילָא. יִשְׂרָאֵל, דְּאִינוּן שׂרֵקָה, יְשֵׁיצוּן וִינַצְחוּן חֵילִין אָחֳרָנִין לְתַתָּא, וְעַל כֻּלְּהוּ יִתְגַּבֵּר מַלְכָּא מְשִׁיחָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (זכריה ט׳:ט׳) עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר. עַיִר וַחֲמוֹר תְּרֵין כִּתְרִין אִינוּן, דְּשָׁלְטֵי בְּהוּ עֲמָמַיָא עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְאִינוּן מִסְטַר שְׂמָאלָא סִטְרָא דְחוֹל. because this vine dominates all those lower crowns through which the Gentiles have dominion. This will be the victory above. Israel, who are “a choice vine”, will conquer and destroy other hosts below; and the Messiah will prevail over all. Hence it is written of him that he will be “poor and riding on an ass and on a young ass’s colt” (Zech. 9, 9). “Colt” and “ass” are two crowns by virtue of which the Gentiles have dominion, and they are from the left side, the side of uncleanness.

וּמַה דְּאָמַר עָנִי, וְכִי מַלְכָּא מְשִׁיחָא עָנִי אִקְרֵי. אֶלָּא הָכִי אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּגִין דְּלֵית לֵיהּ מִדִּילֵיהּ וְקָרִינָן לֵיהּ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. דָּא הוּא סִיהֲרָא קַדִּישָׁא לְעֵילָא, דְּלֵית לָהּ נְהוֹרָא אֶלָּא מִשִּׁמְשָׁא. It is strange that the Messiah should be called “poor”. R. Simeon explained that it is because he has nothing of his own, and he is compared to the holy moon above, which has no light save from the sun.

מַלְכָּא מְשִׁיחָא דָא, יִשְׁלוֹט בְּשָׁלְטָנֵיהּ, יִתְיַיחֵד בְּדוּכְתֵּיהּ, וּכְדֵין (זכריה ט׳:ט׳) הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבֹא לָךְ, סְתָם. אִי לְתַתָּא עָנִי הוּא, דְּהָא בְּסִטְרָא דְסִיהֲרָא הוּא. אִי לְעֵילָא עָנִי, אַסְפַּקְלַרְיָא דְּלָא נָהֲרָא. לֶחֶם עֹנִי. וְעִם כָּל דָּא, רוֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר, תּוּקְפָא דְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, לְאִכַּפְיָיא תְּחוֹתֵיהּ, וְיִתְתַּקַּף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּדוּכְתֵּיהּ. This Messiah will have dominion and will be established in his place. Below he is “poor”, because he is of the side of the moon, and above he is poor, being a “mirror which does not radiate”, “the bread of poverty”. Yet withal he “rides upon an ass and upon a colt”, to overthrow the strength of the Gentiles; and God will keep him firm.

כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבוּשׁוֹ, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו ס״ג:א׳) מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה, וּכְתִיב פּוּרָה דָרַכְתִּי לְבַדִּי וְגו'. כִּבֵּס בַּיַּיִן דָּא סְטַר גְּבוּרָה, דִּינָא קַשְׁיָא, לְמֶהוֵי עַל עֲמָמַיָא עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה, דָּא אִילָנָא לְתַתָּא, בֵּי דִינָא דְאִקְרֵי עֲנָבִים, וְיֵינָא אִתְמָסַר (ס"א אסתמר) בְּדַם עֲנָבִים, בְּגִין לְאִתְלַבְּשָׁא בְּתַרְוַוְיְיהוּ, לְתַבְרָא תְּחוֹתֵיהּ כָּל שְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וּמַלְכִין דְּעַלְמָא. HE HATH WASHED HIS GARMENT IN WINE. With this may be compared the verse: “Who is this that cometh from Edom, with dyed garments from Bozrah?” (Is. 63, 1); and also: “I have trodden the winepress alone, etc.” (Ibid. 3). “Wine” here alludes to the side of Oeburah, of stern justice which will be visited on the idolatrous nations. AND HIS VESTURE IN THE BLOOD OF GRAPE. This is the lower-world tree, the judgement court which is called “grapes”, in which the “wine” is kept. Thus the Messiah will be clothed in both to crush beneath him all the idolatrous peoples and kings.

רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר. אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה. וּכְתִיב, (בראשית מ׳:י׳) וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָׂרִיגִים וְהִיא כְּפוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ. תָּא חֲזֵי, כַּמָּה אֲטִימִין אִינוּן בְּנִי נָשָׁא, דְּלָא יָדְעִין וְלָא מַשְׁגִּיחִין בִּיקָרָא דְּמָארֵיהוֹן, וְלָא מִסְתַּכְּלֵי בְּמִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא, וְלָא יָדְעֵי אָרְחַיְיהוּ בְּמָּה יִתָּפְסוּן. דִּכְתִיב, (משלי ד׳:י״ט) דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כַּאֲפֵלָה לא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ. R. Jose discoursed on the verse: “And on the vine were three branches, and it was as though it budded and its blossoms shot forth.” ‘How little’, he said, ‘do men care for the glory of their Master or pay heed to the words of the Torah!’

בְּזִמְנָא קַדְמָאָה הֲוַת נְבוּאָה שַׁרְיָא עֲלַיְיהוּ דִבְנֵי נָשָׁא, וְהֲווּ יָדְעִין וּמִסְתַּכְּלֵי לְמִנְדַע בִּיקָרָא עִלָּאָה. כֵּיוָן דְּפָסְקָא נְבוּאָה מִנַּיְיהוּ, הֲווּ מִשְׁתַּמְּשֵׁי בְּבַת קוֹל. הַשְׁתָּא פָּסְקָא נְבוּאָה וּפָסְקָא בַּת קוֹל, וְלָא מִשְׁתַּמְּשֵׁי בְּנֵי נָשָׁא אֶלָּא בְּחֶלְמָא. At first prophecy was vouchsafed to men, and through it they knew the glory of God. When prophecy ceased, they had a bath-kol,¹Lit. “daughter of a voice”. According to the Rabbis, on certain occasions during the period of the Second Temple, a voice issued from heaven to give the Jewish people guidance or warning; and this was called by them bath-kol.

וְחֶלְמָא דַּרְגָּא תַּתָּאָה הוּא לְבַר, דְּהָא תָּנִינָן חֶלְמָא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לִנְבוּאָה. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּאַתְיָיא מִדַּרְגָּא שְׁתִיתָאָה לְתַתָּא, וְהָא אִתְּמָר. תָּא חֲזֵי, חֶלְמָא לְכֹלָּא אִתְחֲזֵי, בְּגִין דְּחֶלְמָא מִסְטַר שְׂמָאלָא אַתְיָיא, וְנָחִית בְּכַמָּה דַרְגִּין, וְאִתְחֲזֵי (קצ"ב ע"ב) חֶלְמָא, אֲפִילּוּ לְחַיָּיבַיָא. וְאֲפִילּוּ לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. but now they have nothing but dreams. Dream is a lower grade, being one-sixtieth of prophecy, and it is vouchsafed to everyone, since it comes from the left side. It comes down in various grades, and is shown even to sinners and even to Gentiles.

בְּגִין דְּזִמְנִין נָקְטִין חֶלְמָא וְשָׁמְעִין הַנֵּי זִינֵי בִּישִׁין, וּמוֹדְעִין לִבְנֵי נָשָׁא, מִנַּיְיהוּ דְּחַיְיכָן (בהו) בִּבְנִי נָשָׁא, וּמוֹדִיעִין לוֹן מִלִּין כְּדִיבִין. וּלְזִמְנִין מִלִּין דִּקְשׁוֹט דְּשָׁמְעִין. וּלְזִמְנִין דְּאִינוּן שְׁלוּחִין לְחַיָּיבַיָא, וּמוֹדָעֵי לוֹן מִלִּין עִלָּאִין. Sometimes the dream is carried by evil demons who make mock of men and show them false things; and sometimes it is sent to sinners and tells them things of importance.

הַאי רָשָׁע מַאי כְּתִיב בֵּיהּ, חָמָא חֶלְמָא דִּקְשׁוֹט, דִּכְתִיב וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָׂרִיגִים. (קצ"ב ע"א) מַאי גֶפֶן. דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב, (תהילים פ׳:ט״ו) הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקוֹד גֶּפֶן זֹאת. מִשָּׁמַיִם, דְּהָא מֵאֲתַר דָּא אִתְרַמֵּי, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (איכה ב׳:א׳) הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אָרֶץ. וּפְקוֹד גֶּפֶן זֹאת, גֶּפֶן דְּהִיא זֹאת, וַדַּאי. Now this sinner, Pharaoh’s butler, saw a true dream. The vine represented the Community of Israel, which was called by the psalmist “this vine” (Ps. 80, 15).

שְׁלשָׁה שָׂרִיגִים, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית כ״ט:ב׳) שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רוֹבְצִים עָלֶיהָ. וְהִיא כְּפוֹרַחַת, דִּכְתִיב, (מלכים א ה׳:י׳) וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלמֹה, דְּאִתְנְהִיר סִיהֲרָא. עָלְתָה נִצָּהּ, דָּא יְרוּשָׁלַ ם דִּלְתַתָּא. דָּבָר אַחֵר, עָלְתָה נִצָּהּ, לְעֵילָא, הַהוּא דַרְגָּא דְּקָיְימָא עֲלָה וְיַנִּיק לָהּ, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר (בראשית א׳:י״א) אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ. הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלוֹתֶיהָ עֲנָבִים, לְנַטְרָא בְּהוּ יַיִן דְּמִנְטְרָא. The three branches have the same reference as the three flocks of sheep which Jacob saw by the well. (Gen 29, 2). Its blossoming typifies the time of Solomon, when the moon was illumined. The buds represent the lower Jerusalem, or, according to another explanation, the grade which is over it and gives sustenance to it. The clusters thereof brought forth ripe grapes, in which to keep the precious wine.

חָמֵי כַּמָּה חָמָא הַהוּא רָשָׁע. מַה כְּתִיב, (בראשית מ׳:י״א) וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אוֹתָם. הָכָא חָמָא הַהוּא כּוֹס תַּרְעֵלָה, יַנִּיקָא דְבֵי דִינָא, דְּנָפִיק מֵאִינוּן עֲנָבִים דְּאִתְיְיהִיב לְפַרְעֹה וְשָׁתֵי לֵיהּ, כְּמָה דְהֲוָה בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן דְּשָׁמַע יוֹסֵף דָּא, חָדֵי, וְיָדַע מִלָּה דִקְשׁוֹט בְּהַאי חֶלְמָא. בְּגִינִי כָּךְ פָּשַׁר לֵיהּ חֶלְמָא לְטַב, עַל דְּבַשַּׂר לְיוֹסֵף בְּהַאי. All this was seen by that sinner. Further, he saw the cup of Pharaoh in his hands; this is the cup of confusion which sucks in from the court of judgement and which issued from the grapes that were given to Pharaoh; and he drank it as it was, on account of Israel. When Joseph heard this he rejoiced, remarking the truth which the dream contained, and therefore he gave it a good interpretation.

תָּא חֲזֵי, אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, דְּאִתְכַּפְיָין תְּחוֹת הַאי גֶפֶן כָּל אִינוּן חֵילִין תַּקִּיפִין דְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כִּדְאֲמָרָן, בְּגִין הַאי גֶפֶן, אִתְקַשַּׁר וְאִתְכַּפְיָיא הַהוּא חֵילָא דִלְהוֹן. וְאִתְּמָר. Thus the words “binding his foal unto the vine” indicate that all the forces of the Gentiles are to be subdued beneath that vine, as we have said, their power being bound up and subdued.’

רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, אִית גֶּפֶן, וְאִית גֶּפֶן. אִית גֶּפֶן קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וְאִית גֶּפֶן דְּאִקְרֵי, (דברים לכ) גֶּפֶן סְדוֹם, וְאִית (ירמיהו ב׳:כ״א) גֶּפֶן נָכְרִיָה בַּת אֵל נֵכָר. בְּגִין כָּךְ כְּתִיב גֶּפֶן זֹאת, הַהִיא דְאִקְרֵי כֻּלֹה זֶרַע אֱמֶת. שׂוֹרֵק אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דְּנָפְקֵי מֵהַאי גֶפֶן. כַּד חָבוּ יִשְׂרָאֵל, וְשָׁבְקוּ לְהַאי גֶפֶן, מַה כְּתִיב, כִּי מִגֶּפֶן סְדוֹם גַּפְנָם וְגו'. וּבְגִין כָּךְ אִית גֶּפֶן וְאִית גֶּפֶן. R. Simeon said: ‘There are two kinds of vine. There is the holy celestial vine, and there is the vine which is called “the vine of Sodom, the strange vine”; and therefore Israel is called “this vine”. And when Israel sinned and abandoned “this vine”, then it was said of them: “For from the vine of Sodom is their vine” (Deut. 33, 32).’

רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יִצְחָק הֲווּ אָזְלֵי בְּאָרְחָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה לְרִבִּי יִצְחָק, נֵיזִיל בְּהַאי חֲקַל, דְּהוּא אֹרַח מֵישַׁר יַתִּיר. אֲזְלוּ. עַד דְּהֲווּ אָזְלֵי, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כְּתִיב, (משלי ל״א:כ״א) לא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים. הַאי קְרָא, רִבִּי חִזְקִיָּה חַבְרָנָא אוֹקִים בֵּיהּ. דְּאָמַר, דִּינָא דְּחַיָּיבֵי דְּגֵיהִנֹּם תְּרֵיסַר יַרְחִין, פַּלְגָא מִנַיְיהוּ בְּחַמָּה וּפַלְגָא מִנַּיְיהוּ בְּתַלְגָא. As R. Judah and R. Isaac were once travelling together, the former said: ‘Let us turn into this field, as it is more level.’ They did so, and as they went along R. Judah said: ‘It is written: “She is not afraid of the snow for her household, for all her household are clothed in scarlet.” This verse has been expounded by our colleague, R. Hizkiah, who said that sinners are punished in Gehinnom twelve months, half with fire and half with snow.

בְּשַׁעְתָּא דְעָאלִין לְנוּרָא, אִינוּן אָמְרֵי דָא הוּא וַדַּאי גֵּיהִנֹּם, עָאלִין לְתַלְגָא, אָמְרֵי דָּא חֲרִיפָא דְסִיטָא (דסיתוא) דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. שָׁרָאן וְאָמְרִין וַה, וּלְבָתַר אָמְרִין וַוי. וְדָוִד אָמַר (תהילים מ׳:ג׳) וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן וַיָּקֶם וְגו'. מֵאֲתַר (נ"ט ע"א) דְּאָמְרֵי וַה, וּלְבָתַר וַוי. When they go into the fire, they say: “This is really Gehinnom.” When they go into the snow, they say: “This is the real winter of the Almighty.” They begin by exclaiming “Alas”, and then they exclaim “Woe”.

וְהֵיכָן מִשְׁתַּלְּמֵי נַפְשַׁיְיהוּ, בַּשֶּׁלֶג. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים ס״ח:ט״ו) בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן. יָכוֹל אַף יִשְרָאֵל כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּכָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים. אַל תִּקְרֵי שָׁנִים אֶלָּא שְׁנַיִם. כְּגוֹן מִילָה וּפְרִיעָה, צִיצִית וּתְפִילִין, מְזוּזָה וְנֵר חֲנוּכָּה כו'. The supreme punishment is with snow. Not so Israel, however, of whom it is written: “She is not afraid of the snow for her household”, because “all her household are clothed with scarlet”. The word shanim (scarlet) here may be read shnaim (two), referring to pairs of precepts such as circumcision and uncovering, fringes and phylacteries, mezuzahs and Hanukah lights, etc.

תָּא חֲזֵי, לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִיהִי כָּל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים, כְּמָה דְּאֲמָרָן. דִּכְתִיב, חֲמוּץ בְּגָדִים וְגו', לְבוּשָׁא דְּדִינָא קַשְׁיָא, לְאִתְפָּרְעָא מֵעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִלְבַּשׁ לְבוּשָׁא סוּמְקָא, וְחַרְבָּא סוּמְקָא, וּלְאִתְפָּרְעָא מִן סוּמְקָא. לְבוּשָׁא סוּמְקָא, דִּכְתִיב, (ישעיהו ס״ג:א׳) חֲמוּץ בְּגָדִים, וּכְתִיב, (ישעיהו ס״ג:א׳) מַדּוּעַ אָדוֹם לִלְבוּשֶׁךָ. סְיָיפָא סוּמְקָא, דִּכְתִיב, (ישעיה לה) חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם. וּלְאִתְפָּרְעָא מִן סוּמְקָא, דִּכְתִיב, (ישעיה לה) כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה וְגו'. תוּ, כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים דְּהָא מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא קָא אַתְיָיא. The word “scarlet” may also be taken to indicate the robe of judgement, which is assumed for the punishment of idolaters. For one day God will put on a red robe and take a red sword to take vengeance on the ruddy one.¹Esau. This we learn from the verse: “Who is this that cometh from Edom with dyed garments, etc.”

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וַדַּאי הָכִי הוּא, אֶלָּא כָּל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים, מַאי שָׁנִים, אִלֵּין שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, בְּגִין דְּאִיהִי אִתְכְּלִילַת מִכֻּלְּהוּ, וְיָנְקָא מִכָּל סִטְרִין, כְּדִכְתִיב, (קהלת א׳:ז׳) כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם. R. Isaac said: ‘We may also take the word shanim to mean “years”, and to refer to the whole of past time, since the Community of Israel is the consummation of the ages and draws sustenance from all sides.’

עַד דְּהֲווּ אָזְלֵי, פָּגְעוּ בֵּיהּ בְּהַהוּא יְנוּקָא, דְּהֲוָה אָזִיל לְקַפּוֹטְקִיָא בְּקַסְטִירָא דְחַמְרָא, וְחַד סָבָא רָכִיב. אָמַר הַהוּא סָבָא לְהַהוּא יְנוּקָא, בְּרִי, אֵימָא לִי קְרָאִיךְ. אָמַר לֵיהּ, קְרָאי לָאו חַד הוּא, אֶלָּא חוּת לְתַתָּא, אוֹ אֶרְכַּב לְקַמָּךְ וְאֵימָא לָךְ. אָמַר לֵיהּ, לָא בָּעִינָא. אֲנָא סָבָא וְאַנְתְּ רַבְיָא, דְּאַתְקַל גַּרְמִי בַּהֲדָךְ. אָמַר לֵיהּ, אִי הָכִי אַמַּאי שְׁאַלְתְּ קְרָאי. אָמַר לֵיהּ, בְּגִין דְּנֵיזִיל בְּאוֹרְחָא. אָמַר, תִּיפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא סָבָא, דְּהוּא רָכִיב וְלָא יָדַע מִלָּה, וְאָמַר דְּלָא יִתְקַל בַּהֲדִי. אִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא סָבָא, וַאֲזִיל לֵיהּ בְּאוֹרְחָא. As they were going along, they met a boy leading an ass on which an old man was riding. Said the old man to the boy: ‘My son, repeat me a passage of Scripture.’ He answered: ‘I have more than one passage. But come down or let me ride in front of you, and I will repeat some to you.’ He said: ‘I am old and you are young, and I do not want to put myself on a level with you.’ Said the boy: ‘If so, why is it you ask me to recite my verses?’ He said: ‘To make the journey more agreeable.’ Said the boy: ‘This old man can go and hang himself. Ignoramus as he is, he must needs ride and will not descend to my level, forsooth!’ So he left the old man and went his way.

כַּד מָטוּ רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יִצְחָק, קָרִיב לְגַבַּיְיהוּ. שְׁאִילוּ לֵיהּ, וְסָח לוֹן עוֹבָדָא, אָמַר לֵיהּ רִבִּי יְהוּדָה, שַׁפִּיר קָא עֲבַדְתְּ. זִיל בַּהֲדָן, וְנֵיתִיב הָכָא, וְנִשְׁמַע מִלָּה מִפּוּמָךְ. אָמַר לוֹן, לָאֵי (ס"א רבא) אֲנָא, דְּלָא אָכִילְנָא יוֹמָא דֵין. אֲפִיקוּ נַהֲמָא, וִיהִיבוּ לֵיהּ. אִתְרְחִישׁ לוֹן נִיסָּא, וְאַשְׁכָּחוּ חַד נְבִיעָא דְמַיָא דַּקִּיק תְּחוֹת אִילָנָא, שָׁתֵי מִנַּיְיהוּ, וְאִינוּן שָׁתוּ וִיתִיבוּ. When R. Judah and R. Isaac came up, he joined them. They asked who he was, and he told them what had happened. Said R. Judah to him: ‘You did quite rightly. Come with us and we will sit down over there and you will tell us something.’ He said to them: ‘I am very weary, because I have not eaten to-day.’ So they took out some food and gave him, and a miracle happened and they found a small stream of water under a tree from which he drank, and they also drank and sat down.

פָּתַח הַהוּא יְנוּקָא וְאָמַר, (תהילים ל״ז:א׳) לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי עַוְלָה. לְדָוִד, אִי שִׁירָתָא, לָא קָאֲמַר. אִי תְּפִלָּה, לָא קָאֲמַר. אֶלָּא בְּכָל אֲתַר לְדָוִד סְתָם, רוּח הַקֹּדֶשׁ אֲמָרוֹ. The boy then quoted the text: “To David. Fret not thyself because of evil doers, neither be thou envious against them that work unrighteousness” (Ps. 37, 1). He said: ‘This is neither a song nor a prayer, but the superscription “To David” shows that it was spoken by the Holy Spirit,

אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ וְגו'. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (תהילים קכ״א:ז׳) ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמוֹר אֶת נַפְשֶׁךָ, כֵּיוָן דְּאָמַר ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, אַמַּאי יִשְׁמוֹר אֶת נַפְשֶׁךָ. אֶלָּא ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, בְּהַאי עַלְמָא. יִשְׁמוֹר אֶת נַפְשְׁךָ בְּהַהוּא עַלְמָא. R. Hiya discoursed on the verse: The Lord shall keep thee from all evil, he shall keep thy soul. ‘The words “He shall keep thee”,’ he said, ‘refer to this world, and “he shall keep thy soul” to the next world.

שְׁמִירָה דְּהַאי עַלְמָא הוּא, לְמֶהוֵי נָטִיר בַּר נָשׁ מִכַּמָּה זִינִין בִּישִׁין מְקַטְרְגִין, דְּאָזְלִין לְקַטְרְגָא בְּנִי נָשָׁא בְּעַלְמָא, וּלְאִתְדַּבְּקָא בְּהוּ. בְּהַהוּא עַלְמָא מַאי הוּא, כְּמָה דְאֲמָרָן. כַּד נָפִיק בַּר נָשׁ מֵהַאי עַלְמָא, אִי אִיהוּ זָכֵי, נִשְׁמָתָא דִילֵיהּ סָלְקָא וְאִתְעַטְּרַת בְּאַתְרֵיהּ. וְאִי לָא, כַּמָּה חֲבִילִין טְרִיקִין אִזְדַּמְּנָן, לְאִנְגְּדָא לֵיהּ לַגֵּיהִנֹּם, וּלְאִמְסְרָא לֵיהּ בִּידָא דְּדוּמָה, דְּאִתְמַסְּרָא לִמְמַנָּא עַל גֵּיהִנֹּם, וּתְלֵיסַר אֶלֶף רִבּוֹא מְמַנָּן עִמֵּיהּ, וְכֻלְּהוּ אִזְדַּמְּנָן עַל נַפְשַׁיְיהוּ דְחַיָּיבַיָא. By “keeping in this world” is meant that a man is protected from many evil accusers who seek to bring charges against him and to cling fast to him. By preservation in the next world is meant, as we have explained, that when a man departs from this world, if he is virtuous his soul ascends and is crowned in its place, and if not, numbers of demons are at hand to drag him to Gehinnom and to deliver him into the hands of Duma, who has been made chief of demons, and who has twelve thousand myriads of attendants all charged to punish the souls of sinners.

תָּא חֲזֵי, שִׁבְעָה מָדוֹרִין אִית בֵּיה בַּגֵּיהִנָּם, וְשִׁבְעָה פִּתְחִין. וְנִשְׁמָתָא דְחַיָּיבַיָא עָאלַת, וְכַמָּה טְרִיקִין, טְהִירִין, נְטוּרֵי תַּרְעֵי, וְעֲלַיְיהוּ חַד מְמַנָּא בְּכָל תַּרְעָא וְתַרְעָא, וְנִשְׁמַתְהוֹן דְּחַיָּיבַיָא אִתְמַסְרוּן לְאִינוּן מְמַנָּן, עַל יְדָא דְּדוּמָה. כֵּיוָן דְּאִתְמַסְּרָן בִּידַיְיהוּ, סָתְמִין תַּרְעִין דְּאֶשָּׁא דִּמְלַהֲטָא. There are in Gehinnom seven circuits and seven gates, each with several gate-keepers under their own chief. The souls of sinners are delivered by Duma to those gate-keepers, who then close the gates of flaming fire.

דְּהָא תַּרְעִין בָּתַר תַּרְעִין הֲווּ, תַּרְעִין כֻּלְּהוּ פְּתִיחִין וּסְתִימִין, אִינוּן דִּלְבַר פְּתִיחִין, דִּלְגוֹ סְתִימִין. וּבְכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת כֻּלְּהוּ פְּתִיחִין, וְנָפְקִין חַיָּיבַיָא עַד אִינוּן פִּתְחִין דִּלְבַר, וּפָגְעִין נִשְׁמָתִין אָחֳרָנִין, דְּמִתְעַכְּבִין בְּפִתְחִין דִּלְבַר. כַּד נָפַק שַׁבַּתָּא, כְּרוֹזָא קָאי בְּכָל פִּתְחָא וּפִתְחָא, וְאָמַר (תהילים ט׳:י״ח) יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה וְגו'. תָּא חֲזֵי, נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָיא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לוֹן, דְּלָא יִתְמַסְּרוּן בִּידָא דְּדוּמָה, דְּהוּא מְמַנָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבֹאֶךָ וּכְתִיב יִשְׁמוֹר אֶת נַפְשֶׁךָ. There are gates behind gates, the outer ones remaining open while the inner ones are closed. On Sabbath, however, they are all open, and the sinners go forth, as far as the outer gates, where they meet other souls which tarry there. When Sabbath goes out, a herald proclaims at each gate: “Let the wicked return to Sheol.” Now God protects the souls of the righteous from being delivered into the hands of Duma, and that is the meaning of the words “he shall keep thy soul.”

אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה. מַאי גֶפֶן, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים פ׳:ט׳) גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ. וּכְתִיב, (תהילים קכ״ח:ג׳) אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה, אֶשְׁתְּךָ, כְּהַאי גֶפֶן קַדִּישָׁא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הַאי גֶפֶן דִּמְבָרְכִינָן בֵּיהּ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. בּוֹרֵא, הַיְינוּ דִכְתִיב, עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי. פְּרִי הַגֶּפֶן, דָּא עֵץ פְּרִי. עוֹשֶׂה פְּרִי, דְּכַר, עֵץ פְּרִי דָּא נוּקְבָא. בְּגִינֵי כָּךְ, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן דָּא דְּכַר וְנוּקְבָא כְּחֲדָא. (ס"א נשמתיהון דצדיקייא אינון פרי הגפן כדאמר בורא פרי הגפן). BINDING HIS FOAL UNTO THE VINE. The vine is the Community of Israel, so called also in the verse: “Thou didst remove a vine from Egypt” (Ps. 80, 9).

אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דְּזַמִּין לְשַׁלְּטָאָה עַל כָּל חֵילֵי עֲמָמַיָא, חֵילִין דִּי מְמַנָּן עַל עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְאִינוּן תּוּקְפָא דִלְהוֹן לְאִתְתַּקְּפָא, וְזַמִּין מַלְכָּא מְשִׁיחָא לְאִתְגַּבְּרָא עֲלַיְיהוּ. By “his foal” is meant the Messiah, who is destined to rule over all the hosts of the peoples, that is to say, the heavenly hosts who have charge of the Gentiles, and from whom they derive their strength. The Messiah will prevail over them,

בְּגִין דְּהַאי גֶפֶן, שַׁלִּיט עַל כָּל אִלֵּין כִּתְרִין תַּתָּאִין, דְּשָׁלְטֵי בְּהוּ עֲמָמַיָא עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, הַאי נָצַח לְעֵילָא. יִשְׂרָאֵל, דְּאִינוּן שׂרֵקָה, יְשֵׁיצוּן וִינַצְחוּן חֵילִין אָחֳרָנִין לְתַתָּא, וְעַל כֻּלְּהוּ יִתְגַּבֵּר מַלְכָּא מְשִׁיחָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (זכריה ט׳:ט׳) עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר. עַיִר וַחֲמוֹר תְּרֵין כִּתְרִין אִינוּן, דְּשָׁלְטֵי בְּהוּ עֲמָמַיָא עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְאִינוּן מִסְטַר שְׂמָאלָא סִטְרָא דְחוֹל. because this vine dominates all those lower crowns through which the Gentiles have dominion. This will be the victory above. Israel, who are “a choice vine”, will conquer and destroy other hosts below; and the Messiah will prevail over all. Hence it is written of him that he will be “poor and riding on an ass and on a young ass’s colt” (Zech. 9, 9). “Colt” and “ass” are two crowns by virtue of which the Gentiles have dominion, and they are from the left side, the side of uncleanness.

וּמַה דְּאָמַר עָנִי, וְכִי מַלְכָּא מְשִׁיחָא עָנִי אִקְרֵי. אֶלָּא הָכִי אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּגִין דְּלֵית לֵיהּ מִדִּילֵיהּ וְקָרִינָן לֵיהּ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. דָּא הוּא סִיהֲרָא קַדִּישָׁא לְעֵילָא, דְּלֵית לָהּ נְהוֹרָא אֶלָּא מִשִּׁמְשָׁא. It is strange that the Messiah should be called “poor”. R. Simeon explained that it is because he has nothing of his own, and he is compared to the holy moon above, which has no light save from the sun.

מַלְכָּא מְשִׁיחָא דָא, יִשְׁלוֹט בְּשָׁלְטָנֵיהּ, יִתְיַיחֵד בְּדוּכְתֵּיהּ, וּכְדֵין (זכריה ט׳:ט׳) הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבֹא לָךְ, סְתָם. אִי לְתַתָּא עָנִי הוּא, דְּהָא בְּסִטְרָא דְסִיהֲרָא הוּא. אִי לְעֵילָא עָנִי, אַסְפַּקְלַרְיָא דְּלָא נָהֲרָא. לֶחֶם עֹנִי. וְעִם כָּל דָּא, רוֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר, תּוּקְפָא דְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, לְאִכַּפְיָיא תְּחוֹתֵיהּ, וְיִתְתַּקַּף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּדוּכְתֵּיהּ. This Messiah will have dominion and will be established in his place. Below he is “poor”, because he is of the side of the moon, and above he is poor, being a “mirror which does not radiate”, “the bread of poverty”. Yet withal he “rides upon an ass and upon a colt”, to overthrow the strength of the Gentiles; and God will keep him firm.

כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבוּשׁוֹ, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו ס״ג:א׳) מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה, וּכְתִיב פּוּרָה דָרַכְתִּי לְבַדִּי וְגו'. כִּבֵּס בַּיַּיִן דָּא סְטַר גְּבוּרָה, דִּינָא קַשְׁיָא, לְמֶהוֵי עַל עֲמָמַיָא עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה, דָּא אִילָנָא לְתַתָּא, בֵּי דִינָא דְאִקְרֵי עֲנָבִים, וְיֵינָא אִתְמָסַר (ס"א אסתמר) בְּדַם עֲנָבִים, בְּגִין לְאִתְלַבְּשָׁא בְּתַרְוַוְיְיהוּ, לְתַבְרָא תְּחוֹתֵיהּ כָּל שְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וּמַלְכִין דְּעַלְמָא. HE HATH WASHED HIS GARMENT IN WINE. With this may be compared the verse: “Who is this that cometh from Edom, with dyed garments from Bozrah?” (Is. 63, 1); and also: “I have trodden the winepress alone, etc.” (Ibid. 3). “Wine” here alludes to the side of Oeburah, of stern justice which will be visited on the idolatrous nations. AND HIS VESTURE IN THE BLOOD OF GRAPE. This is the lower-world tree, the judgement court which is called “grapes”, in which the “wine” is kept. Thus the Messiah will be clothed in both to crush beneath him all the idolatrous peoples and kings.

רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר. אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה. וּכְתִיב, (בראשית מ׳:י׳) וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָׂרִיגִים וְהִיא כְּפוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ. תָּא חֲזֵי, כַּמָּה אֲטִימִין אִינוּן בְּנִי נָשָׁא, דְּלָא יָדְעִין וְלָא מַשְׁגִּיחִין בִּיקָרָא דְּמָארֵיהוֹן, וְלָא מִסְתַּכְּלֵי בְּמִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא, וְלָא יָדְעֵי אָרְחַיְיהוּ בְּמָּה יִתָּפְסוּן. דִּכְתִיב, (משלי ד׳:י״ט) דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כַּאֲפֵלָה לא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ. R. Jose discoursed on the verse: “And on the vine were three branches, and it was as though it budded and its blossoms shot forth.” ‘How little’, he said, ‘do men care for the glory of their Master or pay heed to the words of the Torah!’

בְּזִמְנָא קַדְמָאָה הֲוַת נְבוּאָה שַׁרְיָא עֲלַיְיהוּ דִבְנֵי נָשָׁא, וְהֲווּ יָדְעִין וּמִסְתַּכְּלֵי לְמִנְדַע בִּיקָרָא עִלָּאָה. כֵּיוָן דְּפָסְקָא נְבוּאָה מִנַּיְיהוּ, הֲווּ מִשְׁתַּמְּשֵׁי בְּבַת קוֹל. הַשְׁתָּא פָּסְקָא נְבוּאָה וּפָסְקָא בַּת קוֹל, וְלָא מִשְׁתַּמְּשֵׁי בְּנֵי נָשָׁא אֶלָּא בְּחֶלְמָא. At first prophecy was vouchsafed to men, and through it they knew the glory of God. When prophecy ceased, they had a bath-kol,¹Lit. “daughter of a voice”. According to the Rabbis, on certain occasions during the period of the Second Temple, a voice issued from heaven to give the Jewish people guidance or warning; and this was called by them bath-kol.

וְחֶלְמָא דַּרְגָּא תַּתָּאָה הוּא לְבַר, דְּהָא תָּנִינָן חֶלְמָא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לִנְבוּאָה. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּאַתְיָיא מִדַּרְגָּא שְׁתִיתָאָה לְתַתָּא, וְהָא אִתְּמָר. תָּא חֲזֵי, חֶלְמָא לְכֹלָּא אִתְחֲזֵי, בְּגִין דְּחֶלְמָא מִסְטַר שְׂמָאלָא אַתְיָיא, וְנָחִית בְּכַמָּה דַרְגִּין, וְאִתְחֲזֵי (קצ"ב ע"ב) חֶלְמָא, אֲפִילּוּ לְחַיָּיבַיָא. וְאֲפִילּוּ לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. but now they have nothing but dreams. Dream is a lower grade, being one-sixtieth of prophecy, and it is vouchsafed to everyone, since it comes from the left side. It comes down in various grades, and is shown even to sinners and even to Gentiles.

בְּגִין דְּזִמְנִין נָקְטִין חֶלְמָא וְשָׁמְעִין הַנֵּי זִינֵי בִּישִׁין, וּמוֹדְעִין לִבְנֵי נָשָׁא, מִנַּיְיהוּ דְּחַיְיכָן (בהו) בִּבְנִי נָשָׁא, וּמוֹדִיעִין לוֹן מִלִּין כְּדִיבִין. וּלְזִמְנִין מִלִּין דִּקְשׁוֹט דְּשָׁמְעִין. וּלְזִמְנִין דְּאִינוּן שְׁלוּחִין לְחַיָּיבַיָא, וּמוֹדָעֵי לוֹן מִלִּין עִלָּאִין. Sometimes the dream is carried by evil demons who make mock of men and show them false things; and sometimes it is sent to sinners and tells them things of importance.

הַאי רָשָׁע מַאי כְּתִיב בֵּיהּ, חָמָא חֶלְמָא דִּקְשׁוֹט, דִּכְתִיב וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָׂרִיגִים. (קצ"ב ע"א) מַאי גֶפֶן. דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב, (תהילים פ׳:ט״ו) הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקוֹד גֶּפֶן זֹאת. מִשָּׁמַיִם, דְּהָא מֵאֲתַר דָּא אִתְרַמֵּי, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (איכה ב׳:א׳) הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אָרֶץ. וּפְקוֹד גֶּפֶן זֹאת, גֶּפֶן דְּהִיא זֹאת, וַדַּאי. Now this sinner, Pharaoh’s butler, saw a true dream. The vine represented the Community of Israel, which was called by the psalmist “this vine” (Ps. 80, 15).

חָמֵי כַּמָּה חָמָא הַהוּא רָשָׁע. מַה כְּתִיב, (בראשית מ׳:י״א) וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אוֹתָם. הָכָא חָמָא הַהוּא כּוֹס תַּרְעֵלָה, יַנִּיקָא דְבֵי דִינָא, דְּנָפִיק מֵאִינוּן עֲנָבִים דְּאִתְיְיהִיב לְפַרְעֹה וְשָׁתֵי לֵיהּ, כְּמָה דְהֲוָה בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן דְּשָׁמַע יוֹסֵף דָּא, חָדֵי, וְיָדַע מִלָּה דִקְשׁוֹט בְּהַאי חֶלְמָא. בְּגִינִי כָּךְ פָּשַׁר לֵיהּ חֶלְמָא לְטַב, עַל דְּבַשַּׂר לְיוֹסֵף בְּהַאי. All this was seen by that sinner. Further, he saw the cup of Pharaoh in his hands; this is the cup of confusion which sucks in from the court of judgement and which issued from the grapes that were given to Pharaoh; and he drank it as it was, on account of Israel. When Joseph heard this he rejoiced, remarking the truth which the dream contained, and therefore he gave it a good interpretation.

תָּא חֲזֵי, אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, דְּאִתְכַּפְיָין תְּחוֹת הַאי גֶפֶן כָּל אִינוּן חֵילִין תַּקִּיפִין דְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כִּדְאֲמָרָן, בְּגִין הַאי גֶפֶן, אִתְקַשַּׁר וְאִתְכַּפְיָיא הַהוּא חֵילָא דִלְהוֹן. וְאִתְּמָר. Thus the words “binding his foal unto the vine” indicate that all the forces of the Gentiles are to be subdued beneath that vine, as we have said, their power being bound up and subdued.’

רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, אִית גֶּפֶן, וְאִית גֶּפֶן. אִית גֶּפֶן קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וְאִית גֶּפֶן דְּאִקְרֵי, (דברים לכ) גֶּפֶן סְדוֹם, וְאִית (ירמיהו ב׳:כ״א) גֶּפֶן נָכְרִיָה בַּת אֵל נֵכָר. בְּגִין כָּךְ כְּתִיב גֶּפֶן זֹאת, הַהִיא דְאִקְרֵי כֻּלֹה זֶרַע אֱמֶת. שׂוֹרֵק אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דְּנָפְקֵי מֵהַאי גֶפֶן. כַּד חָבוּ יִשְׂרָאֵל, וְשָׁבְקוּ לְהַאי גֶפֶן, מַה כְּתִיב, כִּי מִגֶּפֶן סְדוֹם גַּפְנָם וְגו'. וּבְגִין כָּךְ אִית גֶּפֶן וְאִית גֶּפֶן. R. Simeon said: ‘There are two kinds of vine. There is the holy celestial vine, and there is the vine which is called “the vine of Sodom, the strange vine”; and therefore Israel is called “this vine”. And when Israel sinned and abandoned “this vine”, then it was said of them: “For from the vine of Sodom is their vine” (Deut. 33, 32).’

רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יִצְחָק הֲווּ אָזְלֵי בְּאָרְחָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה לְרִבִּי יִצְחָק, נֵיזִיל בְּהַאי חֲקַל, דְּהוּא אֹרַח מֵישַׁר יַתִּיר. אֲזְלוּ. עַד דְּהֲווּ אָזְלֵי, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כְּתִיב, (משלי ל״א:כ״א) לא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים. הַאי קְרָא, רִבִּי חִזְקִיָּה חַבְרָנָא אוֹקִים בֵּיהּ. דְּאָמַר, דִּינָא דְּחַיָּיבֵי דְּגֵיהִנֹּם תְּרֵיסַר יַרְחִין, פַּלְגָא מִנַיְיהוּ בְּחַמָּה וּפַלְגָא מִנַּיְיהוּ בְּתַלְגָא. As R. Judah and R. Isaac were once travelling together, the former said: ‘Let us turn into this field, as it is more level.’ They did so, and as they went along R. Judah said: ‘It is written: “She is not afraid of the snow for her household, for all her household are clothed in scarlet.” This verse has been expounded by our colleague, R. Hizkiah, who said that sinners are punished in Gehinnom twelve months, half with fire and half with snow.

בְּשַׁעְתָּא דְעָאלִין לְנוּרָא, אִינוּן אָמְרֵי דָא הוּא וַדַּאי גֵּיהִנֹּם, עָאלִין לְתַלְגָא, אָמְרֵי דָּא חֲרִיפָא דְסִיטָא (דסיתוא) דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. שָׁרָאן וְאָמְרִין וַה, וּלְבָתַר אָמְרִין וַוי. וְדָוִד אָמַר (תהילים מ׳:ג׳) וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן וַיָּקֶם וְגו'. מֵאֲתַר (נ"ט ע"א) דְּאָמְרֵי וַה, וּלְבָתַר וַוי. When they go into the fire, they say: “This is really Gehinnom.” When they go into the snow, they say: “This is the real winter of the Almighty.” They begin by exclaiming “Alas”, and then they exclaim “Woe”.

וְהֵיכָן מִשְׁתַּלְּמֵי נַפְשַׁיְיהוּ, בַּשֶּׁלֶג. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים ס״ח:ט״ו) בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן. יָכוֹל אַף יִשְרָאֵל כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּכָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים. אַל תִּקְרֵי שָׁנִים אֶלָּא שְׁנַיִם. כְּגוֹן מִילָה וּפְרִיעָה, צִיצִית וּתְפִילִין, מְזוּזָה וְנֵר חֲנוּכָּה כו'. The supreme punishment is with snow. Not so Israel, however, of whom it is written: “She is not afraid of the snow for her household”, because “all her household are clothed with scarlet”. The word shanim (scarlet) here may be read shnaim (two), referring to pairs of precepts such as circumcision and uncovering, fringes and phylacteries, mezuzahs and Hanukah lights, etc.

תָּא חֲזֵי, לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִיהִי כָּל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים, כְּמָה דְּאֲמָרָן. דִּכְתִיב, חֲמוּץ בְּגָדִים וְגו', לְבוּשָׁא דְּדִינָא קַשְׁיָא, לְאִתְפָּרְעָא מֵעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִלְבַּשׁ לְבוּשָׁא סוּמְקָא, וְחַרְבָּא סוּמְקָא, וּלְאִתְפָּרְעָא מִן סוּמְקָא. לְבוּשָׁא סוּמְקָא, דִּכְתִיב, (ישעיהו ס״ג:א׳) חֲמוּץ בְּגָדִים, וּכְתִיב, (ישעיהו ס״ג:א׳) מַדּוּעַ אָדוֹם לִלְבוּשֶׁךָ. סְיָיפָא סוּמְקָא, דִּכְתִיב, (ישעיה לה) חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם. וּלְאִתְפָּרְעָא מִן סוּמְקָא, דִּכְתִיב, (ישעיה לה) כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה וְגו'. תוּ, כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים דְּהָא מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא קָא אַתְיָיא. The word “scarlet” may also be taken to indicate the robe of judgement, which is assumed for the punishment of idolaters. For one day God will put on a red robe and take a red sword to take vengeance on the ruddy one.¹Esau. This we learn from the verse: “Who is this that cometh from Edom with dyed garments, etc.”

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וַדַּאי הָכִי הוּא, אֶלָּא כָּל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים, מַאי שָׁנִים, אִלֵּין שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, בְּגִין דְּאִיהִי אִתְכְּלִילַת מִכֻּלְּהוּ, וְיָנְקָא מִכָּל סִטְרִין, כְּדִכְתִיב, (קהלת א׳:ז׳) כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם. R. Isaac said: ‘We may also take the word shanim to mean “years”, and to refer to the whole of past time, since the Community of Israel is the consummation of the ages and draws sustenance from all sides.’

עַד דְּהֲווּ אָזְלֵי, פָּגְעוּ בֵּיהּ בְּהַהוּא יְנוּקָא, דְּהֲוָה אָזִיל לְקַפּוֹטְקִיָא בְּקַסְטִירָא דְחַמְרָא, וְחַד סָבָא רָכִיב. אָמַר הַהוּא סָבָא לְהַהוּא יְנוּקָא, בְּרִי, אֵימָא לִי קְרָאִיךְ. אָמַר לֵיהּ, קְרָאי לָאו חַד הוּא, אֶלָּא חוּת לְתַתָּא, אוֹ אֶרְכַּב לְקַמָּךְ וְאֵימָא לָךְ. אָמַר לֵיהּ, לָא בָּעִינָא. אֲנָא סָבָא וְאַנְתְּ רַבְיָא, דְּאַתְקַל גַּרְמִי בַּהֲדָךְ. אָמַר לֵיהּ, אִי הָכִי אַמַּאי שְׁאַלְתְּ קְרָאי. אָמַר לֵיהּ, בְּגִין דְּנֵיזִיל בְּאוֹרְחָא. אָמַר, תִּיפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא סָבָא, דְּהוּא רָכִיב וְלָא יָדַע מִלָּה, וְאָמַר דְּלָא יִתְקַל בַּהֲדִי. אִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא סָבָא, וַאֲזִיל לֵיהּ בְּאוֹרְחָא. As they were going along, they met a boy leading an ass on which an old man was riding. Said the old man to the boy: ‘My son, repeat me a passage of Scripture.’ He answered: ‘I have more than one passage. But come down or let me ride in front of you, and I will repeat some to you.’ He said: ‘I am old and you are young, and I do not want to put myself on a level with you.’ Said the boy: ‘If so, why is it you ask me to recite my verses?’ He said: ‘To make the journey more agreeable.’ Said the boy: ‘This old man can go and hang himself. Ignoramus as he is, he must needs ride and will not descend to my level, forsooth!’ So he left the old man and went his way.

כַּד מָטוּ רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יִצְחָק, קָרִיב לְגַבַּיְיהוּ. שְׁאִילוּ לֵיהּ, וְסָח לוֹן עוֹבָדָא, אָמַר לֵיהּ רִבִּי יְהוּדָה, שַׁפִּיר קָא עֲבַדְתְּ. זִיל בַּהֲדָן, וְנֵיתִיב הָכָא, וְנִשְׁמַע מִלָּה מִפּוּמָךְ. אָמַר לוֹן, לָאֵי (ס"א רבא) אֲנָא, דְּלָא אָכִילְנָא יוֹמָא דֵין. אֲפִיקוּ נַהֲמָא, וִיהִיבוּ לֵיהּ. אִתְרְחִישׁ לוֹן נִיסָּא, וְאַשְׁכָּחוּ חַד נְבִיעָא דְמַיָא דַּקִּיק תְּחוֹת אִילָנָא, שָׁתֵי מִנַּיְיהוּ, וְאִינוּן שָׁתוּ וִיתִיבוּ. When R. Judah and R. Isaac came up, he joined them. They asked who he was, and he told them what had happened. Said R. Judah to him: ‘You did quite rightly. Come with us and we will sit down over there and you will tell us something.’ He said to them: ‘I am very weary, because I have not eaten to-day.’ So they took out some food and gave him, and a miracle happened and they found a small stream of water under a tree from which he drank, and they also drank and sat down.

פָּתַח הַהוּא יְנוּקָא וְאָמַר, (תהילים ל״ז:א׳) לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעוֹשֵׂי עַוְלָה. לְדָוִד, אִי שִׁירָתָא, לָא קָאֲמַר. אִי תְּפִלָּה, לָא קָאֲמַר. אֶלָּא בְּכָל אֲתַר לְדָוִד סְתָם, רוּח הַקֹּדֶשׁ אֲמָרוֹ. The boy then quoted the text: “To David. Fret not thyself because of evil doers, neither be thou envious against them that work unrighteousness” (Ps. 37, 1). He said: ‘This is neither a song nor a prayer, but the superscription “To David” shows that it was spoken by the Holy Spirit,

אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ וְגו'. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (תהילים קכ״א:ז׳) ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמוֹר אֶת נַפְשֶׁךָ, כֵּיוָן דְּאָמַר ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, אַמַּאי יִשְׁמוֹר אֶת נַפְשֶׁךָ. אֶלָּא ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, בְּהַאי עַלְמָא. יִשְׁמוֹר אֶת נַפְשְׁךָ בְּהַהוּא עַלְמָא. R. Hiya discoursed on the verse: The Lord shall keep thee from all evil, he shall keep thy soul. ‘The words “He shall keep thee”,’ he said, ‘refer to this world, and “he shall keep thy soul” to the next world.

שְׁמִירָה דְּהַאי עַלְמָא הוּא, לְמֶהוֵי נָטִיר בַּר נָשׁ מִכַּמָּה זִינִין בִּישִׁין מְקַטְרְגִין, דְּאָזְלִין לְקַטְרְגָא בְּנִי נָשָׁא בְּעַלְמָא, וּלְאִתְדַּבְּקָא בְּהוּ. בְּהַהוּא עַלְמָא מַאי הוּא, כְּמָה דְאֲמָרָן. כַּד נָפִיק בַּר נָשׁ מֵהַאי עַלְמָא, אִי אִיהוּ זָכֵי, נִשְׁמָתָא דִילֵיהּ סָלְקָא וְאִתְעַטְּרַת בְּאַתְרֵיהּ. וְאִי לָא, כַּמָּה חֲבִילִין טְרִיקִין אִזְדַּמְּנָן, לְאִנְגְּדָא לֵיהּ לַגֵּיהִנֹּם, וּלְאִמְסְרָא לֵיהּ בִּידָא דְּדוּמָה, דְּאִתְמַסְּרָא לִמְמַנָּא עַל גֵּיהִנֹּם, וּתְלֵיסַר אֶלֶף רִבּוֹא מְמַנָּן עִמֵּיהּ, וְכֻלְּהוּ אִזְדַּמְּנָן עַל נַפְשַׁיְיהוּ דְחַיָּיבַיָא. By “keeping in this world” is meant that a man is protected from many evil accusers who seek to bring charges against him and to cling fast to him. By preservation in the next world is meant, as we have explained, that when a man departs from this world, if he is virtuous his soul ascends and is crowned in its place, and if not, numbers of demons are at hand to drag him to Gehinnom and to deliver him into the hands of Duma, who has been made chief of demons, and who has twelve thousand myriads of attendants all charged to punish the souls of sinners.

תָּא חֲזֵי, שִׁבְעָה מָדוֹרִין אִית בֵּיה בַּגֵּיהִנָּם, וְשִׁבְעָה פִּתְחִין. וְנִשְׁמָתָא דְחַיָּיבַיָא עָאלַת, וְכַמָּה טְרִיקִין, טְהִירִין, נְטוּרֵי תַּרְעֵי, וְעֲלַיְיהוּ חַד מְמַנָּא בְּכָל תַּרְעָא וְתַרְעָא, וְנִשְׁמַתְהוֹן דְּחַיָּיבַיָא אִתְמַסְרוּן לְאִינוּן מְמַנָּן, עַל יְדָא דְּדוּמָה. כֵּיוָן דְּאִתְמַסְּרָן בִּידַיְיהוּ, סָתְמִין תַּרְעִין דְּאֶשָּׁא דִּמְלַהֲטָא. There are in Gehinnom seven circuits and seven gates, each with several gate-keepers under their own chief. The souls of sinners are delivered by Duma to those gate-keepers, who then close the gates of flaming fire.

דְּהָא תַּרְעִין בָּתַר תַּרְעִין הֲווּ, תַּרְעִין כֻּלְּהוּ פְּתִיחִין וּסְתִימִין, אִינוּן דִּלְבַר פְּתִיחִין, דִּלְגוֹ סְתִימִין. וּבְכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת כֻּלְּהוּ פְּתִיחִין, וְנָפְקִין חַיָּיבַיָא עַד אִינוּן פִּתְחִין דִּלְבַר, וּפָגְעִין נִשְׁמָתִין אָחֳרָנִין, דְּמִתְעַכְּבִין בְּפִתְחִין דִּלְבַר. כַּד נָפַק שַׁבַּתָּא, כְּרוֹזָא קָאי בְּכָל פִּתְחָא וּפִתְחָא, וְאָמַר (תהילים ט׳:י״ח) יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה וְגו'. תָּא חֲזֵי, נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָיא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לוֹן, דְּלָא יִתְמַסְּרוּן בִּידָא דְּדוּמָה, דְּהוּא מְמַנָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבֹאֶךָ וּכְתִיב יִשְׁמוֹר אֶת נַפְשֶׁךָ. There are gates behind gates, the outer ones remaining open while the inner ones are closed. On Sabbath, however, they are all open, and the sinners go forth, as far as the outer gates, where they meet other souls which tarry there. When Sabbath goes out, a herald proclaims at each gate: “Let the wicked return to Sheol.” Now God protects the souls of the righteous from being delivered into the hands of Duma, and that is the meaning of the words “he shall keep thy soul.”

אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה. מַאי גֶפֶן, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים פ׳:ט׳) גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ. וּכְתִיב, (תהילים קכ״ח:ג׳) אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה, אֶשְׁתְּךָ, כְּהַאי גֶפֶן קַדִּישָׁא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הַאי גֶפֶן דִּמְבָרְכִינָן בֵּיהּ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. בּוֹרֵא, הַיְינוּ דִכְתִיב, עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי. פְּרִי הַגֶּפֶן, דָּא עֵץ פְּרִי. עוֹשֶׂה פְּרִי, דְּכַר, עֵץ פְּרִי דָּא נוּקְבָא. בְּגִינֵי כָּךְ, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן דָּא דְּכַר וְנוּקְבָא כְּחֲדָא. (ס"א נשמתיהון דצדיקייא אינון פרי הגפן כדאמר בורא פרי הגפן). BINDING HIS FOAL UNTO THE VINE. The vine is the Community of Israel, so called also in the verse: “Thou didst remove a vine from Egypt” (Ps. 80, 9).

אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דְּזַמִּין לְשַׁלְּטָאָה עַל כָּל חֵילֵי עֲמָמַיָא, חֵילִין דִּי מְמַנָּן עַל עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְאִינוּן תּוּקְפָא דִלְהוֹן לְאִתְתַּקְּפָא, וְזַמִּין מַלְכָּא מְשִׁיחָא לְאִתְגַּבְּרָא עֲלַיְיהוּ. By “his foal” is meant the Messiah, who is destined to rule over all the hosts of the peoples, that is to say, the heavenly hosts who have charge of the Gentiles, and from whom they derive their strength. The Messiah will prevail over them,

בְּגִין דְּהַאי גֶפֶן, שַׁלִּיט עַל כָּל אִלֵּין כִּתְרִין תַּתָּאִין, דְּשָׁלְטֵי בְּהוּ עֲמָמַיָא עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, הַאי נָצַח לְעֵילָא. יִשְׂרָאֵל, דְּאִינוּן שׂרֵקָה, יְשֵׁיצוּן וִינַצְחוּן חֵילִין אָחֳרָנִין לְתַתָּא, וְעַל כֻּלְּהוּ יִתְגַּבֵּר מַלְכָּא מְשִׁיחָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (זכריה ט׳:ט׳) עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר. עַיִר וַחֲמוֹר תְּרֵין כִּתְרִין אִינוּן, דְּשָׁלְטֵי בְּהוּ עֲמָמַיָא עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְאִינוּן מִסְטַר שְׂמָאלָא סִטְרָא דְחוֹל. because this vine dominates all those lower crowns through which the Gentiles have dominion. This will be the victory above. Israel, who are “a choice vine”, will conquer and destroy other hosts below; and the Messiah will prevail over all. Hence it is written of him that he will be “poor and riding on an ass and on a young ass’s colt” (Zech. 9, 9). “Colt” and “ass” are two crowns by virtue of which the Gentiles have dominion, and they are from the left side, the side of uncleanness.

וּמַה דְּאָמַר עָנִי, וְכִי מַלְכָּא מְשִׁיחָא עָנִי אִקְרֵי. אֶלָּא הָכִי אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּגִין דְּלֵית לֵיהּ מִדִּילֵיהּ וְקָרִינָן לֵיהּ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. דָּא הוּא סִיהֲרָא קַדִּישָׁא לְעֵילָא, דְּלֵית לָהּ נְהוֹרָא אֶלָּא מִשִּׁמְשָׁא. It is strange that the Messiah should be called “poor”. R. Simeon explained that it is because he has nothing of his own, and he is compared to the holy moon above, which has no light save from the sun.

מַלְכָּא מְשִׁיחָא דָא, יִשְׁלוֹט בְּשָׁלְטָנֵיהּ, יִתְיַיחֵד בְּדוּכְתֵּיהּ, וּכְדֵין (זכריה ט׳:ט׳) הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבֹא לָךְ, סְתָם. אִי לְתַתָּא עָנִי הוּא, דְּהָא בְּסִטְרָא דְסִיהֲרָא הוּא. אִי לְעֵילָא עָנִי, אַסְפַּקְלַרְיָא דְּלָא נָהֲרָא. לֶחֶם עֹנִי. וְעִם כָּל דָּא, רוֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר, תּוּקְפָא דְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, לְאִכַּפְיָיא תְּחוֹתֵיהּ, וְיִתְתַּקַּף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּדוּכְתֵּיהּ. This Messiah will have dominion and will be established in his place. Below he is “poor”, because he is of the side of the moon, and above he is poor, being a “mirror which does not radiate”, “the bread of poverty”. Yet withal he “rides upon an ass and upon a colt”, to overthrow the strength of the Gentiles; and God will keep him firm.

כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבוּשׁוֹ, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו ס״ג:א׳) מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה, וּכְתִיב פּוּרָה דָרַכְתִּי לְבַדִּי וְגו'. כִּבֵּס בַּיַּיִן דָּא סְטַר גְּבוּרָה, דִּינָא קַשְׁיָא, לְמֶהוֵי עַל עֲמָמַיָא עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה, דָּא אִילָנָא לְתַתָּא, בֵּי דִינָא דְאִקְרֵי עֲנָבִים, וְיֵינָא אִתְמָסַר (ס"א אסתמר) בְּדַם עֲנָבִים, בְּגִין לְאִתְלַבְּשָׁא בְּתַרְוַוְיְיהוּ, לְתַבְרָא תְּחוֹתֵיהּ כָּל שְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וּמַלְכִין דְּעַלְמָא. HE HATH WASHED HIS GARMENT IN WINE. With this may be compared the verse: “Who is this that cometh from Edom, with dyed garments from Bozrah?” (Is. 63, 1); and also: “I have trodden the winepress alone, etc.” (Ibid. 3). “Wine” here alludes to the side of Oeburah, of stern justice which will be visited on the idolatrous nations. AND HIS VESTURE IN THE BLOOD OF GRAPE. This is the lower-world tree, the judgement court which is called “grapes”, in which the “wine” is kept. Thus the Messiah will be clothed in both to crush beneath him all the idolatrous peoples and kings.

רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר. אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה. וּכְתִיב, (בראשית מ׳:י׳) וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָׂרִיגִים וְהִיא כְּפוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ. תָּא חֲזֵי, כַּמָּה אֲטִימִין אִינוּן בְּנִי נָשָׁא, דְּלָא יָדְעִין וְלָא מַשְׁגִּיחִין בִּיקָרָא דְּמָארֵיהוֹן, וְלָא מִסְתַּכְּלֵי בְּמִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא, וְלָא יָדְעֵי אָרְחַיְיהוּ בְּמָּה יִתָּפְסוּן. דִּכְתִיב, (משלי ד׳:י״ט) דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כַּאֲפֵלָה לא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ. R. Jose discoursed on the verse: “And on the vine were three branches, and it was as though it budded and its blossoms shot forth.” ‘How little’, he said, ‘do men care for the glory of their Master or pay heed to the words of the Torah!’

בְּזִמְנָא קַדְמָאָה הֲוַת נְבוּאָה שַׁרְיָא עֲלַיְיהוּ דִבְנֵי נָשָׁא, וְהֲווּ יָדְעִין וּמִסְתַּכְּלֵי לְמִנְדַע בִּיקָרָא עִלָּאָה. כֵּיוָן דְּפָסְקָא נְבוּאָה מִנַּיְיהוּ, הֲווּ מִשְׁתַּמְּשֵׁי בְּבַת קוֹל. הַשְׁתָּא פָּסְקָא נְבוּאָה וּפָסְקָא בַּת קוֹל, וְלָא מִשְׁתַּמְּשֵׁי בְּנֵי נָשָׁא אֶלָּא בְּחֶלְמָא. At first prophecy was vouchsafed to men, and through it they knew the glory of God. When prophecy ceased, they had a bath-kol,¹Lit. “daughter of a voice”. According to the Rabbis, on certain occasions during the period of the Second Temple, a voice issued from heaven to give the Jewish people guidance or warning; and this was called by them bath-kol.

וְחֶלְמָא דַּרְגָּא תַּתָּאָה הוּא לְבַר, דְּהָא תָּנִינָן חֶלְמָא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לִנְבוּאָה. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּאַתְיָיא מִדַּרְגָּא שְׁתִיתָאָה לְתַתָּא, וְהָא אִתְּמָר. תָּא חֲזֵי, חֶלְמָא לְכֹלָּא אִתְחֲזֵי, בְּגִין דְּחֶלְמָא מִסְטַר שְׂמָאלָא אַתְיָיא, וְנָחִית בְּכַמָּה דַרְגִּין, וְאִתְחֲזֵי (קצ"ב ע"ב) חֶלְמָא, אֲפִילּוּ לְחַיָּיבַיָא. וְאֲפִילּוּ לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. but now they have nothing but dreams. Dream is a lower grade, being one-sixtieth of prophecy, and it is vouchsafed to everyone, since it comes from the left side. It comes down in various grades, and is shown even to sinners and even to Gentiles.

בְּגִין דְּזִמְנִין נָקְטִין חֶלְמָא וְשָׁמְעִין הַנֵּי זִינֵי בִּישִׁין, וּמוֹדְעִין לִבְנֵי נָשָׁא, מִנַּיְיהוּ דְּחַיְיכָן (בהו) בִּבְנִי נָשָׁא, וּמוֹדִיעִין לוֹן מִלִּין כְּדִיבִין. וּלְזִמְנִין מִלִּין דִּקְשׁוֹט דְּשָׁמְעִין. וּלְזִמְנִין דְּאִינוּן שְׁלוּחִין לְחַיָּיבַיָא, וּמוֹדָעֵי לוֹן מִלִּין עִלָּאִין. Sometimes the dream is carried by evil demons who make mock of men and show them false things; and sometimes it is sent to sinners and tells them things of importance.

הַאי רָשָׁע מַאי כְּתִיב בֵּיהּ, חָמָא חֶלְמָא דִּקְשׁוֹט, דִּכְתִיב וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָׂרִיגִים. (קצ"ב ע"א) מַאי גֶפֶן. דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב, (תהילים פ׳:ט״ו) הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקוֹד גֶּפֶן זֹאת. מִשָּׁמַיִם, דְּהָא מֵאֲתַר דָּא אִתְרַמֵּי, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (איכה ב׳:א׳) הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אָרֶץ. וּפְקוֹד גֶּפֶן זֹאת, גֶּפֶן דְּהִיא זֹאת, וַדַּאי. Now this sinner, Pharaoh’s butler, saw a true dream. The vine represented the Community of Israel, which was called by the psalmist “this vine” (Ps. 80, 15).

שְׁלשָׁה שָׂרִיגִים, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית כ״ט:ב׳) שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רוֹבְצִים עָלֶיהָ. וְהִיא כְּפוֹרַחַת, דִּכְתִיב, (מלכים א ה׳:י׳) וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלמֹה, דְּאִתְנְהִיר סִיהֲרָא. עָלְתָה נִצָּהּ, דָּא יְרוּשָׁלַ ם דִּלְתַתָּא. דָּבָר אַחֵר, עָלְתָה נִצָּהּ, לְעֵילָא, הַהוּא דַרְגָּא דְּקָיְימָא עֲלָה וְיַנִּיק לָהּ, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר (בראשית א׳:י״א) אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ. הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלוֹתֶיהָ עֲנָבִים, לְנַטְרָא בְּהוּ יַיִן דְּמִנְטְרָא. The three branches have the same reference as the three flocks of sheep which Jacob saw by the well. (Gen 29, 2). Its blossoming typifies the time of Solomon, when the moon was illumined. The buds represent the lower Jerusalem, or, according to another explanation, the grade which is over it and gives sustenance to it. The clusters thereof brought forth ripe grapes, in which to keep the precious wine.

חָמֵי כַּמָּה חָמָא הַהוּא רָשָׁע. מַה כְּתִיב, (בראשית מ׳:י״א) וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אוֹתָם. הָכָא חָמָא הַהוּא כּוֹס תַּרְעֵלָה, יַנִּיקָא דְבֵי דִינָא, דְּנָפִיק מֵאִינוּן עֲנָבִים דְּאִתְיְיהִיב לְפַרְעֹה וְשָׁתֵי לֵיהּ, כְּמָה דְהֲוָה בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן דְּשָׁמַע יוֹסֵף דָּא, חָדֵי, וְיָדַע מִלָּה דִקְשׁוֹט בְּהַאי חֶלְמָא. בְּגִינִי כָּךְ פָּשַׁר לֵיהּ חֶלְמָא לְטַב, עַל דְּבַשַּׂר לְיוֹסֵף בְּהַאי. All this was seen by that sinner. Further, he saw the cup of Pharaoh in his hands; this is the cup of confusion which sucks in from the court of judgement and which issued from the grapes that were given to Pharaoh; and he drank it as it was, on account of Israel. When Joseph heard this he rejoiced, remarking the truth which the dream contained, and therefore he gave it a good interpretation.

תָּא חֲזֵי, אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, דְּאִתְכַּפְיָין תְּחוֹת הַאי גֶפֶן כָּל אִינוּן חֵילִין תַּקִּיפִין דְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כִּדְאֲמָרָן, בְּגִין הַאי גֶפֶן, אִתְקַשַּׁר וְאִתְכַּפְיָיא הַהוּא חֵילָא דִלְהוֹן. וְאִתְּמָר. Thus the words “binding his foal unto the vine” indicate that all the forces of the Gentiles are to be subdued beneath that vine, as we have said, their power being bound up and subdued.’

רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, אִית גֶּפֶן, וְאִית גֶּפֶן. אִית גֶּפֶן קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וְאִית גֶּפֶן דְּאִקְרֵי, (דברים לכ) גֶּפֶן סְדוֹם, וְאִית (ירמיהו ב׳:כ״א) גֶּפֶן נָכְרִיָה בַּת אֵל נֵכָר. בְּגִין כָּךְ כְּתִיב גֶּפֶן זֹאת, הַהִיא דְאִקְרֵי כֻּלֹה זֶרַע אֱמֶת. שׂוֹרֵק אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דְּנָפְקֵי מֵהַאי גֶפֶן. כַּד חָבוּ יִשְׂרָאֵל, וְשָׁבְקוּ לְהַאי גֶפֶן, מַה כְּתִיב, כִּי מִגֶּפֶן סְדוֹם גַּפְנָם וְגו'. וּבְגִין כָּךְ אִית גֶּפֶן וְאִית גֶּפֶן. R. Simeon said: ‘There are two kinds of vine. There is the holy celestial vine, and there is the vine which is called “the vine of Sodom, the strange vine”; and therefore Israel is called “this vine”. And when Israel sinned and abandoned “this vine”, then it was said of them: “For from the vine of Sodom is their vine” (Deut. 33, 32).’

רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יִצְחָק הֲווּ אָזְלֵי בְּאָרְחָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה לְרִבִּי יִצְחָק, נֵיזִיל בְּהַאי חֲקַל, דְּהוּא אֹרַח מֵישַׁר יַתִּיר. אֲזְלוּ. עַד דְּהֲווּ אָזְלֵי, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כְּתִיב, (משלי ל״א:כ״א) לא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים. הַאי קְרָא, רִבִּי חִזְקִיָּה חַבְרָנָא אוֹקִים בֵּיהּ. דְּאָמַר, דִּינָא דְּחַיָּיבֵי דְּגֵיהִנֹּם תְּרֵיסַר יַרְחִין, פַּלְגָא מִנַיְיהוּ בְּחַמָּה וּפַלְגָא מִנַּיְיהוּ בְּתַלְגָא. As R. Judah and R. Isaac were once travelling together, the former said: ‘Let us turn into this field, as it is more level.’ They did so, and as they went along R. Judah said: ‘It is written: “She is not afraid of the snow for her household, for all her household are clothed in scarlet.” This verse has been expounded by our colleague, R. Hizkiah, who said that sinners are punished in Gehinnom twelve months, half with fire and half with snow.

בְּשַׁעְתָּא דְעָאלִין לְנוּרָא, אִינוּן אָמְרֵי דָא הוּא וַדַּאי גֵּיהִנֹּם, עָאלִין לְתַלְגָא, אָמְרֵי דָּא חֲרִיפָא דְסִיטָא (דסיתוא) דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. שָׁרָאן וְאָמְרִין וַה, וּלְבָתַר אָמְרִין וַוי. וְדָוִד אָמַר (תהילים מ׳:ג׳) וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן וַיָּקֶם וְגו'. מֵאֲתַר (נ"ט ע"א) דְּאָמְרֵי וַה, וּלְבָתַר וַוי. When they go into the fire, they say: “This is really Gehinnom.” When they go into the snow, they say: “This is the real winter of the Almighty.” They begin by exclaiming “Alas”, and then they exclaim “Woe”.

וְהֵיכָן מִשְׁתַּלְּמֵי נַפְשַׁיְיהוּ, בַּשֶּׁלֶג. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (תהילים ס״ח:ט״ו) בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן. יָכוֹל אַף יִשְרָאֵל כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּכָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים. אַל תִּקְרֵי שָׁנִים אֶלָּא שְׁנַיִם. כְּגוֹן מִילָה וּפְרִיעָה, צִיצִית וּתְפִילִין, מְזוּזָה וְנֵר חֲנוּכָּה כו'. The supreme punishment is with snow. Not so Israel, however, of whom it is written: “She is not afraid of the snow for her household”, because “all her household are clothed with scarlet”. The word shanim (scarlet) here may be read shnaim (two), referring to pairs of precepts such as circumcision and uncovering, fringes and phylacteries, mezuzahs and Hanukah lights, etc.

תָּא חֲזֵי, לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִיהִי כָּל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים, כְּמָה דְּאֲמָרָן. דִּכְתִיב, חֲמוּץ בְּגָדִים וְגו', לְבוּשָׁא דְּדִינָא קַשְׁיָא, לְאִתְפָּרְעָא מֵעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִלְבַּשׁ לְבוּשָׁא סוּמְקָא, וְחַרְבָּא סוּמְקָא, וּלְאִתְפָּרְעָא מִן סוּמְקָא. לְבוּשָׁא סוּמְקָא, דִּכְתִיב, (ישעיהו ס״ג:א׳) חֲמוּץ בְּגָדִים, וּכְתִיב, (ישעיהו ס״ג:א׳) מַדּוּעַ אָדוֹם לִלְבוּשֶׁךָ. סְיָיפָא סוּמְקָא, דִּכְתִיב, (ישעיה לה) חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם. וּלְאִתְפָּרְעָא מִן סוּמְקָא, דִּכְתִיב, (ישעיה לה) כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה וְגו'. תוּ, כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים דְּהָא מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא קָא אַתְיָיא. The word “scarlet” may also be taken to indicate the robe of judgement, which is assumed for the punishment of idolaters. For one day God will put on a red robe and take a red sword to take vengeance on the ruddy one.¹Esau. This we learn from the verse: “Who is this that cometh from Edom with dyed garments, etc.”

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וַדַּאי הָכִי הוּא, אֶלָּא כָּל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים, מַאי שָׁנִים, אִלֵּין שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, בְּגִין דְּאִיהִי אִתְכְּלִילַת מִכֻּלְּהוּ, וְיָנְקָא מִכָּל סִטְרִין, כְּדִכְתִיב, (קהלת א׳:ז׳) כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם. R. Isaac said: ‘We may also take the word shanim to mean “years”, and to refer to the whole of past time, since the Community of Israel is the consummation of the ages and draws sustenance from all sides.’

עַד דְּהֲווּ אָזְלֵי, פָּגְעוּ בֵּיהּ בְּהַהוּא יְנוּקָא, דְּהֲוָה אָזִיל לְקַפּוֹטְקִיָא בְּקַסְטִירָא דְחַמְרָא, וְחַד סָבָא רָכִיב. אָמַר הַהוּא סָבָא לְהַהוּא יְנוּקָא, בְּרִי, אֵימָא לִי קְרָאִיךְ. אָמַר לֵיהּ, קְרָאי לָאו חַד הוּא, אֶלָּא חוּת לְתַתָּא, אוֹ אֶרְכַּב לְקַמָּךְ וְאֵימָא לָךְ. אָמַר לֵיהּ, לָא בָּעִינָא. אֲנָא סָבָא וְאַנְתְּ רַבְיָא, דְּאַתְקַל גַּרְמִי בַּהֲדָךְ. אָמַר לֵיהּ, אִי הָכִי אַמַּאי שְׁאַלְתְּ קְרָאי. אָמַר לֵיהּ, בְּגִין דְּנֵיזִיל בְּאוֹרְחָא. אָמַר, תִּיפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא סָבָא, דְּהוּא רָכִיב וְלָא יָדַע מִלָּה, וְאָמַר דְּלָא יִתְקַל בַּהֲדִי. אִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא סָבָא, וַאֲזִיל לֵיהּ בְּאוֹרְחָא. As they were going along, they met a boy leading an ass on which an old man was riding. Said the old man to the boy: ‘My son, repeat me a passage of Scripture.’ He answered: ‘I have more than one passage. But come down or let me ride in front of you, and I will repeat some to you.’ He said: ‘I am old and you are young, and I do not want to put myself on a level with you.’ Said the boy: ‘If so, why is it you ask me to recite my verses?’ He said: ‘To make the journey more agreeable.’ Said the boy: ‘This old man can go and hang himself. Ignoramus as he is, he must needs ride and will not descend to my level, forsooth!’ So he left the old man and went his way.