תְּלָתָא אִינּוּן דְּדַחְיָין שְׁכִינְתָּא מֵעָלְמָא, וְגַרְמִין, דְּדִיוּרֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא הֲוֵי בְּעָלְמָא, וּבְנִי נָשָׁא צַוְוחִין וְלָא אִשְׁתְּמַע קַלֵּיהוֹן. וְאִלֵּין אִינּוּן: מַאן דְּשָׁכִיב בַּנִּדָּה, בְּגִין דְּלֵית מִסְאֲבוּ תַּקִּיף בְּעָלְמָא בַּר מִסְּאֲבוּ דְּנִדָּה. מִסְאֲבוּ דְּנִדָּה קַשְׁיָא מִכָּל מִסְאֲבוּ דְּעָלְמָא, אִסְתְּאַב אִיהוּ, וְכָל דְּמִתְקָרְבִין בַּהֲדֵיהּ יִסְתַּאֲבוּן עִמֵּיהּ, בְּכָל אֲתָר דְּאַזְלִין אִתְדַּחְיָיא שְׁכִינְתָּא מִן קַמַיְיהוּ. There are three types of men who drive away the Shekinah from the world, making it impossible for the Holy One, blessed be He, to fix His abode in the universe, and causing prayer to be unanswered.

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּגָרִים מַרְעִין בִּישִׁין עַל גַּרְמֵיהּ, וְעַל הַהוּא זַרְעָא דְּיוֹלִיד, דְּכֵיוָן דְּיִקְרַב בַּר נָשׁ לְגַבֵּי נִדָּה, הַהוּא מִסְאֲבוּ דָּלִיג עֲלוֹי, וְיִשְׁתָּאַר בְּכָל שַׁיְיפִין דִּילֵיהּ, זַרְעָא דְּיוֹלִיד בְּהַהוּא שַׁעֲתָא, (ס"א מסאבו) מַשְׁכִין עֲלוֹי רוּחַ מִסְאֲבוּ. וְכָל יוֹמוֹי יְהֵא בִּמְסָאֲבוּ, דְּהָא בִּנְיָנָא וִיסוֹדָא דִּילֵיהּ אִיהוּ בִּמְסָאֲבוּ רַב וְתַקִּיף מִכָּל מְסַאֲבָא דְּעָלְמָא, דְּמִיָּד דְּקָרִיב בַּר נָשׁ לְגַבֵּי נִדָּה, הַהוּא מִסְאֲבוּ דָּלִיג עֲלוֹי, דִּכְתִּיב, (ויקרא ט״ו:כ״ד) וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו. One is he who cohabits with a woman in the days of her separation. There is no impurity comparable with this. He defiles himself and all connected with him. The child born of such a union is shapen in impurity, imbibes the spirit of impurity, and its whole life is founded on impurity.

מַאן דְּשָׁכִיב בְּבַת אֵל נֵכָר, דְּאָעִיל בְּרִית קוֹדֶשׁ וְאָת קַיָּימָא בִּרְשׁוּ אַחֲרָא, דִּכְתִּיב, (מלאכי ב׳:י״א) וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר. וְתָנֵינָן, לֵית קִנְאָה קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בַּר קִנְאָה דִּבְרִית קַדִּישָׁא, דְּאִיהוּ קַיָּימָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְרָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא. מָה כְּתִיב (במדבר כ״ה:א׳) וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב מִיַּד וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל. Next is he who lies with a heathen woman, for he profanes herewith the sacred sign of the covenant which constitutes the support of the sacred Name and the essence of faith. As soon as “the people committed whoredom” with the daughters of Moab, the anger of the Lord was kindled against Israel (Num. 25, 1-3).

רֵישֵּׁי עַמָּא דְּיָדְעוּ וְלא מִחוּ בִּידַיְיהוּ, אִתְעַנְשׁוּ בְּקַדְמִיתָא, דִּכְתִיב, (במדבר כ״ה:ד׳) קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לָה' נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. רִבִּי אַבָּא אָמַר, מַאי נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. נֶגֶד הַבְּרִית דְּאִקְרֵי שֶׁמֶשׁ, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים פ"ד) כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלהִים. שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן (רכ"ד ב'): דָּא בְּרִית קַדִּישָׁא. מַה שֶׁמֶשׁ זָרַח וְאַנְהִיר עַל עָלְמָא, אוּף הָכִי בְּרִית קַדִּישָׁא זָרַח וְאַנְהִיר גּוּפָא דְּבַּר נָשׁ. מָגֵן: מַה מָגֵן אִיהוּ לְאַגָּנָא עֲלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, אוּף הָכִי בְּרִית קַדִּישָׁא מָגֵן עֲלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, וּמַאן דְּנָטִיר לֵיהּ, לֵית נִזְקָא בְּעָלְמָא, דְּיָכִיל לְמִקְרַב בַּהֲדֵיהּ וְדָא הוּא נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. The leaders of the people, who did not endeavour to prevent them, were the first to be punished (Ibid. 4), and in every generation it is the leaders who are made responsible for all the members of the community in regard to the profanation of the sign of the covenant, which is “sun and shield” (Ps. 84, 12): as the sun gives light to the world, so does the holy sign give light to the body, and as the shield protects, so does the holy sign protect.

רֵישֵׁי עַמָּא, יִתָּפְסוּן בְּכָל דָּרָא וְדָרָא בְּחוֹבָא דָּא, אִי יָדְעִין וְלָא מְקַנְאִין לֵיהּ. בְּגִין דְּחוֹבָא דָּא עָלַיְיהוּ, לְקַנָאָה לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַאי בְּרִית, מַאן דְּאָעִיל קְדוּשָׁה דָּא בִּרְשׁוּתָא אַחֲרָא, עֲלֵיהּ כְּתִיב (שמות כ׳:ה׳) לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא וְכֹלָּא קִנְאָה חֲדָא. וְעַל דָּא אִתְדַחְיָיא שְׁכִינְתָּא מִקָמֵיהּ. מַאן דִּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית קַדִּישָׁא דְחָתִים בִּבְשָׂרֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, כְּאִילּוּ מְשַׁקֵּר בִּשְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַאן דִּמְשַׁקֵּר חוֹתָמָא דְּמַלְכָּא, מְשַׁקֵּר בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, לֵית לֵיהּ חוּלָקָא בֶּאֱלָהָא דְּיִשְׂרָאֵל, אִי לָא בְּחֵילָא דְתִיוּבְתָּא תָּדִיר. (ס"א יתיר) He who keeps it in purity is guarded from evil. But he who transfers this sign of holiness into a strange domain, breaks the commandment, “Thou shalt have no other gods but Me”; for to deny the king’s seal is equivalent to denying the king himself.

מַאן דְּקָטִיל בְּנוֹי, הַהוּא עוֹבָּרָא דְּמִתְעַבְּרָא אִתְּתֵיהּ, וְגָרִים לְקַטָלָא לֵיהּ בִּמְעָהָא, דְּסָתִיר בִּנְיָינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוּמָנוּתָא דִּילֵיהּ. אִית מַאן דְּקָטִיל בַּר נָשׁ. וְהַאי קַטִּיל בְּנוֹי. Next is he who purposely prevents the seed from coming to fruition, for he destroys the King’s workmanship and so causes the Holy One to depart from the world.

תְּלָתָא בִּישִׁין עָבִיד דְּכָל עָלְמָא לָא יָכִיל לְמִסְבַּל, וְעַל דָּא עָלְמָא מִתְמוֹגְגָא זְעֵיר זְעֵיר, וְלֹא יְדִיעַ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתָּלִק מֵעָלְמָא, וְחַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא אַתְיָין עַל עָלְמָא. וְאִלֵּין אִינּוּן: קָטִיל בְּנוֹי, סָתִיר בִּנְיָינָא דְּמַלְכָּא. דָּחֵיא שְׁכִינְתָּא, דְּאַזְלָא וּמְשַׁטְּטָא בְּעָלְמָא, וְלָא אַשְׁכָּחַת נַיְיחָא. וְעַל (דא) אִלֵּין, רוּחָא (ס"א רוחין) דְּקוּדְשָׁא (עביד) בָּכְיָה. וְעָלְמָא אִתְדָן בְּכָל הָנֵי דִּינִין. וַוי לְהַהוּא בַּר נָשׁ, וַוי לֵיהּ, טָב לֵיהּ דְּלָא יִתְבְּרֵי בְּעָלְמָא. This sin is the cause of war, famine, and pestilence, and it prevents the Shekinah from finding any resting place in the world. For these abominations the spirit of holiness weeps. Woe to him who causes this: it were better that he had never been born.

זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְאַף עַל גַּב דַּהֲווּ בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם, אִסְתָּמָרוּ מִכָּל הָנֵי תְּלָתָא, מִנִּדָּה, וּמִבַּת אֵל נִכָר, וּמִקְּטּוֹל זַרְעָא, וְאִשְׁתָּדָּלוּ בְּפַרְהֶסְיָא בְּפִרְיָה וּרְבִיָּה. דְּאַף עַל גַּב דִּגְזֵרָה אִתְגַזְרָת (שמות א׳:כ״ב) כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ, לָא אִשְׁתְּכַח בֵּינֵיהוֹן מַאן דְּקָטִיל עוּבָּרָא בִּמְעָהָא דְּאִתְּתָא, כָּל שֶׁכֵּן לְבָתַר. וּבִזְכוּתָא דָּא נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא. It was counted to the Israelites for righteousness that, although in exile in Egypt,they kept themselves free from these sins, and, moreover, fearlessly fulfilled the command to increase and multiply. This made them worthy to be liberated.

תוספתא מַתְנִיתִין: אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אֲנַן פַּתְחִין עֵינָנָא חֲמָאן, גַּלְגַּלֵּי רְתִיכָתָא קַדִּישָׁתָא נַטְלִין בְּמַטְלָנוֹי, וְקַל שִׁירָתָא בְּסִימָא לְאוּדְנִין, יָאֶה לְלִבָּא, סַלְּקָא וְנַחְתָּא, אַזְלָא וְלָא נַטְלָא, מִזְדַעְזְעִין אֶלֶף אַלְפִין, וְרִבּוֹא רִבְבָן וּפַתְחִין שִׁירָתָא מִלְרַע לְעֵילָּא. Said R. Simeon:¹This paragraph belongs to the Tosefta (and is not found in our Hebrew text of the Zohar proper). We open our eyes And straightway behold. The holy chariot’s Swift-rolling wheels.. Voices of song. Making lovely the air, A joy to the heart, A grace to the ear. Thousand on thousand. To trembling now fall. As they sing and rejoice. From below to above.

לְקָל נְעִימוּתָא הַהוּא, קַיְימִין מַאן דְּקַיְימִין, וּמִתְכַּנְּפִין בִּכְנוּפְיָא לְסִטְרָא דִּימִינָא, אַרְבַּע מְאָה וְחַמְשִׁין אַלְפִין מָארֵי דְּעַיְינִין. חַמָּאן וְלָא חַמָּאן, קַיְימִין בְּקִיּוּמֵיהוֹן. תְּרֵין סִטְרִין אָחֳרָנִין אִתְחַוְּורוּ (ס"א אתחזרו) בְּגִינֵיהוֹן. וּלְסִטְרָא דִּשְׂמָאלָא מָאתָן וְחַמְשִׁין אַלְפִין. In tune with the song. Standing who stand. Joined who are joined In multitudes thronging, Four hundred and fifty. Thousands of beings-. Gifted with sight are they. Yet see and see not. Two hosts them encompass. As great as the first. On the left hand is sorrow, Is crying and moaning-.

אִינּוּן מָארֵיהוֹן דִּיבָבָא, מְיַבְּבִין וּמְיַלְּלִין מֵאֲתַר בֵּית מוֹתְבֵיהוֹן, פַּתְחִין בְּדִינָא וּמְסַיְּימִין בְּדִינָא. מְיַבְּבִין תִּנְיָינוּת, וְדִינָא יָתִיב, וְסִפְרִין פְּתִיחוּ. בֵּיהּ שַׁעֲתָא, סָלִיק מָארֵיהּ דְּדִינָא, דְּקָאִים עֲלֵיהוֹן, וְיָתִיב בְּכוּרְסַיָּיא דְּדִינָא, וְשִׁירָתָא אִשְׁתְּכַךְ, עַד לָא תִּסְתַּיָּים דִּינָא The Lords of Weeping. Their dwelling here set. Their being is judgement, And chastisement their end. The Judge is there ready. And the books are open. At this hour and moment. The Lord of judgement. Ascends to His Throne. The singing ceases. And silence falls. Judgement begins.

תַּקַע תִּנְיָינוּת וְלָא מְיַבְּבִין (ס"א ולא מיבבין ולא מיללין) נָטִיל פַּטְרוֹנָא, מֵהַהוּא כּוּרְסַיָּיא וְיָתִיב בְּכוּרְסַיָּיא דְּוַותְּרָנוּתָא. בֵּיהּ זִמְנָא הַוָה (נ"א הוא) מִדְכַּר שְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה רַבָּא, דִּבְהַהוּא שְׁמָא חַיִּים לְכֹלָּא. Once again do thy sound. And the voices are silent. Then rises the Lord. From the Judgement throne; On the throne of reconcilement The Merciful now sits, And utters the Name-. The holy, the blessed, Source of mercy for men. And life-giving to all.

פָּתַח וְאָמַר זִמְנָא חֲדָא יוֹ"ד הֵ"א וָי"ו הֵ"א (ס"א יו"ד ה"א וא"ו ה"א) כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות ל״ד:ה׳) וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהוָֹה. פַּתְחִין כִּקַדְמֵיתָא מָארֵי גַּלְגַּלֵּי קַדִּישִׁין. וְאֶלֶף אַלְפִין, וְרִבּוֹא רִבְבָן, וְאַמְרֵי שִׁירָתָא, מְשַׁבְּחִין וְאָמְרִין, בְּרִיךְ יְקָרָא דְה' מֵאֲתָר בֵּית שְׁכִינְתֵּיהּ. “Yod He Vau He” He cries; Then murmurs anew. The song of the myriads, Of holy turning wheels.. In ecstasy they chant “Blessed be the Lord’s glory. From the place of His Shekinah”..

אַתְיָא הַהוּא גִּנְתָּא, דְהַוָת (נ"א דאיהי) טְמִירָא בְּמָאתָן וְחַמְשִׁין עָלְמִין, הוּא שְׁכִינְתָּא יְקָרָא בְּזִיוָהּ, דְּנָפִיק מִזִּיוָא לְזִיוָא, וְזִיוָהּ נָגִיד מִנֵיהּ, לְד' סִטְרִין רֵישִׁין, לְקַדְמָאֵי (ס"א לקיימא), מֵהַהוּא זִיוָא נַפָק (ס"א אתמשך) לְכֻלְּהוּ דְּאִינּוּן לְתַתָּא, וְהַהִיא אִקְרֵי גִּנְתָּא דְּעֵדֶן. The secret Garden In worlds of light hidden -Two hundred and fifty Encompassing worlds- Where Shekinah’s splendour From splendour proceeding Its splendour sends forth To the ends of creation, In the fulness of glory Is revealed in its beauty To the eyes made seeing- The garden of Eden.

פָּתַח תִּנְיָינוּת הַהוּא סָבָא, פַּטְרוֹנָא דְּכֹלָּא וּמִדְכַּר שְׁמֵיהּ יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, וְכֻלְּהוּ פַּתְחֵי בִּתְלֵיסָר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי. מַאן חָמֵי כָּל אִלֵּין תַּקִּיפִין, רָאמִין דְּרָאמִין, תַּקִּיפִין דְתַקִּיפִין, רְתִיכִין קַדִּישִׁין, וּשְׁמַיָא, וְכָל חֵילֵהוֹן, מִזְדַּעְזְעִין וּמִתְחַלְחְלָן בְּאֵימָתָא סַגְיָא, מְשַׁבְּחָן שְׁמָא קַדִּישָׁא, וְאַמְרִין שִׁירָתָא. זַכָּאִין אִינּוּן נִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּאִינּוּן בְּהַהוּא עִדּוּנָא, וְיַדְעִין דָּא, עַל הַאי אִיתְּמַר (ירמיהו י׳:ז׳) מִי לֹא יִירָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה וְגוֹ'. (ע"כ תוספתא) The Ancient, the Father, The Holy One speaks His Name again pronouncing, “Yod He Vau He” again Gloriously crying. Then speak the lightful Hosts Making brave music: His thirteen paths of mercy They gladly proclaim. Who sees those mighty ones High in the Heavens Mighty in beauty? Who sees the Chariots Holy and glorious? Who sees the Hosts in The bright courts of glory Exalting and praising In awe and in fear In joy and in wonder The Holy One’s Name? Blessed are the souls of the righteous who perceive it! “There is none like unto thee, O Lord; thou art great and thy Name is great. Who would not be in awe of thee, thou king of the nations?” (Jer. 10, 6-7).

תַּקַע תִּנְיָינוּת וְלָא מְיַבְּבִין (ס"א ולא מיבבין ולא מיללין) נָטִיל פַּטְרוֹנָא, מֵהַהוּא כּוּרְסַיָּיא וְיָתִיב בְּכוּרְסַיָּיא דְּוַותְּרָנוּתָא. בֵּיהּ זִמְנָא הַוָה (נ"א הוא) מִדְכַּר שְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה רַבָּא, דִּבְהַהוּא שְׁמָא חַיִּים לְכֹלָּא. Once again do thy sound. And the voices are silent. Then rises the Lord. From the Judgement throne; On the throne of reconcilement The Merciful now sits, And utters the Name-. The holy, the blessed, Source of mercy for men. And life-giving to all.

פָּתַח וְאָמַר זִמְנָא חֲדָא יוֹ"ד הֵ"א וָי"ו הֵ"א (ס"א יו"ד ה"א וא"ו ה"א) כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות ל״ד:ה׳) וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהוָֹה. פַּתְחִין כִּקַדְמֵיתָא מָארֵי גַּלְגַּלֵּי קַדִּישִׁין. וְאֶלֶף אַלְפִין, וְרִבּוֹא רִבְבָן, וְאַמְרֵי שִׁירָתָא, מְשַׁבְּחִין וְאָמְרִין, בְּרִיךְ יְקָרָא דְה' מֵאֲתָר בֵּית שְׁכִינְתֵּיהּ. “Yod He Vau He” He cries; Then murmurs anew. The song of the myriads, Of holy turning wheels.. In ecstasy they chant “Blessed be the Lord’s glory. From the place of His Shekinah”..

אַתְיָא הַהוּא גִּנְתָּא, דְהַוָת (נ"א דאיהי) טְמִירָא בְּמָאתָן וְחַמְשִׁין עָלְמִין, הוּא שְׁכִינְתָּא יְקָרָא בְּזִיוָהּ, דְּנָפִיק מִזִּיוָא לְזִיוָא, וְזִיוָהּ נָגִיד מִנֵיהּ, לְד' סִטְרִין רֵישִׁין, לְקַדְמָאֵי (ס"א לקיימא), מֵהַהוּא זִיוָא נַפָק (ס"א אתמשך) לְכֻלְּהוּ דְּאִינּוּן לְתַתָּא, וְהַהִיא אִקְרֵי גִּנְתָּא דְּעֵדֶן. The secret Garden In worlds of light hidden -Two hundred and fifty Encompassing worlds- Where Shekinah’s splendour From splendour proceeding Its splendour sends forth To the ends of creation, In the fulness of glory Is revealed in its beauty To the eyes made seeing- The garden of Eden.

פָּתַח תִּנְיָינוּת הַהוּא סָבָא, פַּטְרוֹנָא דְּכֹלָּא וּמִדְכַּר שְׁמֵיהּ יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, וְכֻלְּהוּ פַּתְחֵי בִּתְלֵיסָר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי. מַאן חָמֵי כָּל אִלֵּין תַּקִּיפִין, רָאמִין דְּרָאמִין, תַּקִּיפִין דְתַקִּיפִין, רְתִיכִין קַדִּישִׁין, וּשְׁמַיָא, וְכָל חֵילֵהוֹן, מִזְדַּעְזְעִין וּמִתְחַלְחְלָן בְּאֵימָתָא סַגְיָא, מְשַׁבְּחָן שְׁמָא קַדִּישָׁא, וְאַמְרִין שִׁירָתָא. זַכָּאִין אִינּוּן נִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּאִינּוּן בְּהַהוּא עִדּוּנָא, וְיַדְעִין דָּא, עַל הַאי אִיתְּמַר (ירמיהו י׳:ז׳) מִי לֹא יִירָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה וְגוֹ'. (ע"כ תוספתא) The Ancient, the Father, The Holy One speaks His Name again pronouncing, “Yod He Vau He” again Gloriously crying. Then speak the lightful Hosts Making brave music: His thirteen paths of mercy They gladly proclaim. Who sees those mighty ones High in the Heavens Mighty in beauty? Who sees the Chariots Holy and glorious? Who sees the Hosts in The bright courts of glory Exalting and praising In awe and in fear In joy and in wonder The Holy One’s Name? Blessed are the souls of the righteous who perceive it! “There is none like unto thee, O Lord; thou art great and thy Name is great. Who would not be in awe of thee, thou king of the nations?” (Jer. 10, 6-7).

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כַּד נַחְתַּת שְׁכִינְתָּא לְמִצְרַיִם, נַחְתַּת חַיָּה חֲדָא, דִּשְׁמָהּ יִשְׂרָאֵל, בְּדִיּוּקְנָא דְּהַהוּא סָבָא, וְאַרְבְּעִין וּתְרֵין שַׁמָּשִׁין קַדִּישִׁין עִמֵּיהּ, וְכָל חַד וְחַד אָת קַדִּישָׁא עִמֵּיהּ, מִשְּׁמָא קַדִּישָׁא, וְכֻלְּהוּ נַחְתָּן עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מִמַּשְׁמַע דְּקָאָמַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ אֵת יַעֲקֹב, וְלא נְאֱמַר אִתּוֹ. Said R. Simeon: ‘When the Shekinah went down to Egypt, a celestial “living being” (Hayah, cf. Ezek. 1, 5), called “Israel”, in form like the patriarch Jacob, went down with Her, accompanied by forty- two heavenly attendants, each of whom bore a letter belonging to the Holy Name. They all descended with Jacob to Egypt, and hence it says “and these are the names of the children of Israel which came into Egypt… with Jacob”.’

שָׁאַל רִבִּי יְהוּדָה לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, (אמר ליה) כֵּיוָן דְּשַׁמְעַת מֵאָבוּךְ, פָּרָשַׁת וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּרָזָא עִלָּאָה, מַאי קָאָמַר אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. אָמַר לֵיהּ, הַהוּא מִלָּה דְּהֲוָה אָמַר אַבָּא, אִינּוּן הָווּ מַלְאָכִין עִלָּאִין, דְּאִינּוּן לְעֵילָּא עַל תַּתָּאֵי מִנְהוֹן, הַיְינוּ דִּכְתִּיב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ, וְהָכִי אָמַר אַבָּא, כָּל אִינּוּן מַלְאָכִין דִּבְדַרְגָּא עִלָּאָה, אִקְרוּן גּוּבְרִין דּוּכְרִין, וְאִינּוּן דִּבְדַרְגָּא תַּתָּאָה מִנְהוֹן, אִתְקְרוּן (נוקבתא) בַּיִת, דְּאִתְּתָא נוּקְבָּא דִּמְקַבְּלָא מִן דְּכוּרָא. R. Judah asked R. Eleazar, the son of R. Simeon: ‘As thou hast heard from thy father the mystical interpretation of this section of the Book of Exodus, tell me the significance of the words “a man and his household came with Jacob”.’ He replied: ‘My father said that it refers to the various grades of angels, all of them celestial, but of whom the higher are called “men”, and the lower “household” or “female”, in the sense that the former are active while the latter are passive and receptive.’

רִבִּי יִצְחָק הֲוָה קָאִים קָמֵיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בַּר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לֵיהּ שְׁכִינְתָּא נַחְתַּת לְמִצְרַיִם עִם יַעֲקֹב. אֲמַר לֵיהּ וְלָא, וְהָא כְּתִּיב (בראשית מ״ו:ד׳) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ. אָמַר לֵיהּ תָּא חֲזֵי, שְׁכִינְתָּא נַחְתַּת לְמִצְרַיִם אֵת יַעֲקֹב וְשִׁית מְאָה אַלְפִין רְתִיכִין קַדִּישִׁין (אחרנין) עִמָּהּ, וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, תָּנֵינָן שִׁית מֵאָה אַלְפִין רְתִיכִין קַדִּישִׁין נַחְתּוּ עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, וְכֻלְּהוּ סְלִיקוּ מִתַּמָּן, כַּד נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (שמות י״ב:ל״ז) וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכּוֹתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי וְגוֹ'. שֵׁשׁ מֵאוֹת לא נֶאֱמַר, אֶלָּא כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת, כְּגַוְונָא דְּנָפְקוּ אִלֵּין, כַּךְ נָפְקוּ אִלֵּין. When R. Isaac was once studying with R. Eleazar, the son of R. Simeon, he asked him: ‘Did the Shekinah go down to Egypt with Jacob?’ Said R. Eleazar: ‘Surely! Did not God say to Jacob, “I will go down with thee into Egypt” (Gen. 46, 4)?’ Said R. Isaac: ‘See now, the Shekinah went down with Jacob into Egypt, but She also had with Her six hundred thousand holy Chariots (angelic beings), for it is written,” and the children of Israel journeyed from Rameses to Succoth, about (lit. Iike) six hundred thousand on foot” (Ex. 12, 37). Now it does not say “six hundred”, but “like” six hundred, etc., which suggests that there was an equal number of celestial beings who went out with them.

וְתָא חֲזֵי רָזָא דְּמִלָּה, בְּעִדָנָא דְּנָפְקוּ אִלֵּין רְתִיכִין קַדִּישִׁין, מַשִּׁירְיָיתָא קַדִּישָׁתָא, חָמוּ יִשְׂרָאֵל וְיָדְעוּ, דַּהֲווּ מִתְעַכְּבִין בְּגִינֵיהוֹן, וְכֻלְּהוּ בְּהִילוּ דְּעָבְדוּ יִשְׂרָאֵל, בְּגִינֵיהוֹן הֲוָה, וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, (שמות י״ב:ל״ט) וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר וְלָא רָצוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ אֲבָל לָא כְּתִּיב אֶלָּא וְלֹא יָכְלוּ. וְאִתְיְידַעוּ (ס"י ואיתנדע) מַמָּשׁ, דְּכֻלְּהוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲווּ בְּנִי יִשְׂרָאֵל דִּרְקִיעָא, וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב, וְעַל דָּא לָא נֶאֱמַר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אִתּוֹ, אֶלָּא וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב, הַבָּאִים מִצְרָיְמָה בְּקַדְמִיתָא וְעִם מִי, אֵת יַעֲקֹב. The deeper meaning of the passage is as follows. When these holy Chariots and holy Hosts were about to leave Egypt, the children of Israel at once realized that it was for their sake that the celestial beings were detained, and therefore they hastened to get ready and leave as quickly as possible. Hence it says “they could not tarry” (Ex. 12, 39), not “they did not want to tarry”. From this we learn that the expression “children of Israel” in all these passages refers to the celestial hosts.

ר' אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (בראשית נ"ח ב') (תהילים מ״ו:ט׳) לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְיָ' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמוֹת בָּאָרֶץ. אַל תִּקְרֵי שַׁמּוֹת. אֶלָּא שֵׁמוֹת. וְאַזְלָא הָא כְּהָא דְּאָמַר ר' חִיָּיא, כְּגַוְונָא דִּרְקִיעָא, עָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא בִּרְקִיעַ אִית שְׁמָהָן קַדִּישִׁין, בְּאַרְעָא אִית שְׁמָהָן קַדִּישִׁין. R. Abba cited here the verse: “Come, behold the works of the Lord who hath made desolations in the earth” (Ps. 46, 8). ‘The term shammoth (desolations)’, he said, ‘can also be read shemoth (names). This corroborates what R. Hiya said, namely, that whatever is in heaven, the Holy One, blessed be He, has made a counterpart thereof on earth. Thus, as there are hallowed names in heaven, so there are hallowed names on earth.’

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (נ"א רבי יוסי) בְּהַהוּא יוֹמָא דְּנָחַת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, נָחְתוּ עִמֵּיהּ שִׁתִּין רִבּוֹא דְּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי. ר' יְהוּדָה פָּתַח, (שיר השירים ג׳:ז׳) הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב וְגוֹ' קוּזְמִיטִין דִּגְלִיפִין בְּקַנְדִיטָא (ס"א בקלדיטא), סָחֲרָן בְּדוּכְתֵּיהּ קוּזְמִיטִין בִּשְׁבִיעָאָה, גְּלִיפִין בִּשְׁתִיתָאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ. Said R. Jose: ‘When Jacob went down to Egypt, sixty myriads of celestial angels accompanied him.’ R. Judah illustrated from the verse: “Behold, it is the couch of Solomon, threescore mighty men are about it, of the mighty men of Israel” (S.S. 3, 7), which he expounded thus: ‘Six luminosities form a circle surrounding a seventh luminosity in the centre. The six on the circumference sustain the sixty valiant angels surrounding the “couch of Solomon”.’

הִנֵּה מִטָּתוֹ: דָּא אִיהִי (בראשית רכ"ה) שְׁכִינְתָּא. שֶׁלִּשְׁלֹמֹה: מַלְכָּא דִּשְׁלָמָא דִּילֵיהּ. שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ: אִלֵּין אִינּוּן שִׁתִּין רִבּוֹא דְּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי, דְּאִינּוּן מֵחֵילָא דִּשְׁכִינְתָּא, דְּנַחְתָּת עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם. מִגִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל: יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵילָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ', אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ: אִינּוּן וְנִימוּסֵיהוֹן. The “couch” is an allusion to the Shekinah, and “Solomon” refers to the “King to whom peace (shalom) belongs”: “threescore mighty men are about it”-these are the sixty myriads of exalted angels, part of the army of the Shekinah which accompanied Jacob into Egypt.’

ר' חִיָּיא הֲוָה אָזִיל מֵאוּשָׁא לְלוּד, וַהֲוָה רָכִיב עַל חֲמָרָא, וַהֲוָה ר' יוֹסֵי עִמֵּיהּ, נָחִית ר' חִיָּיא, וְשַׁקְלֵיהּ בִּידוֹי לְר' יוֹסֵי, אֲמַר לֵיהּ, אִי בְּנִי עָלְמָא יַדְעִין יְקָרָא סַגִּיאָה דְּיַעֲקֹב, בְּשַׁעְתָּא דְּאֲמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרָיְמָה, הָווּ מְלַחֲכֵי עַפְרָא, תְּלַת פַּרְסֵי קָרִיב לְקִבְרֵיהּ, דְּהָכִי מְפַרְשֵׁי מָרָנָא רַבְרְבֵי עָלְמָא, מָארֵיהוֹן דְּמַתְנִיתָא, כְּתִיב (שמות י״ח:ז׳) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חוֹתְנוֹ, אַהֲרֹן חָמָא לְמֹשֶׁה דְּנָפַק, וְנָפַק עִמֵּיהּ, וְאֶלְעָזָר וּנְשִׂיאֵי וְסָבֵי נַפְקוּ עִמֵּיהּ, רָאשֵׁי אֲבָהָן, וּמְעַרְעֵי כְּנִשְׁתָּא, וְכָל יִשְׂרָאֵל נַפְקוּ עִמְּהוֹן, אִשְׁתַּכְּחוּ דְּכָל יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ, נָפְקוּ לְקָבְלֵיהּ דְּיִתְרוֹ, מַאן חָמָא לְמֹשֶׁה דְּנָפִיק וְלָא יִפּוּק, לְאַהֲרֹן וּלְרַבְרְבֵי דְּנַפְקֵי, וְלָא יִפּוּק. אִשְׁתְּכַח, דִּבְגִין מֹשֶׁה נָפְקוּ כּוּלְהוֹן. וּמָה, אִי בְּגִין מֹשֶׁה כַּךְ, בְּגִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד אָמַר אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. R. Hiya was once travelling from Usha to Lud, mounted on an ass, and R. Jose accompanied him on foot. R. Hiya dismounted, took R. Jose by the hand, and said: ‘If men only knew what great honour was shown to Jacob when the Holy One said to him, “I will go down with thee to Egypt”, they would lick the dust for three parasangs distance from his grave! For it has been said by the great Rabbis of old in connection with the verse, “And Moses went out to meet his father-in-law, and did obeisance” (Ex. 18, 7), that when Aaron saw Moses go, he also went, and so did Eleazar, and the princes, and the elders, and, in fact, all Israel went out to meet Jethro. For who could see Moses or the great ones go and not go himself? Thus because Moses went, all went. Now if Moses produced such an effect, how much more must God have done so when He said to Jacob “I will go down with thee to Egypt”?’

עַד דַּהֲווּ אַזְלֵי, פָּגַע בְּהוּ ר' אַבָּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הָא שְׁכִינְתָּא הָכָא, דְּחָד מִמָארֵיהוֹן דְּמַתְנִיתִין עִמָּנָא. אָמַר ר' אַבָּא, בְּמָאי עַסְקִיתּוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בְּהַאי קְרָא, דִּכְתִּיב אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְגוֹ'. כַּד נָחַת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, דִּכְתִּיב, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, אַתְּ אוֹלִיף, דְּכֻלְּהוּ נָחְתוּ עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם. As they were going along, R. Abba met them. Said R. Jose: ‘Behold, the Shekinah is in our midst, as we have a great master of doctrine with us.’ Said R. Abba: ‘What were you discussing?’ R. Jose replied: ‘We were deducing that the angels went down with Israel to Egypt from the two verses “I will come down with thee into Egypt” and “These are the names, etc.”.’

אֲמַר לֵיהּ ר' אַבָּא, וְדָא לְחוּד הֲוַת. פָּתַח וְאָמַר (יחזקאל א׳:ג׳) הָיֹה הָיָה דְּבַר יְיָ' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר. תְּלַת פְּלוּגְתָן הָכָא. חֲדָא, דְּתָנֵינָן, אֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וַחֲדָא, דְּלָא הֲוָה מְהֵימָן כְּמֹּשֶׁה, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (במדבר י״ב:ז׳) בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, וְהוּא, גַּלֵּי וּפַרְסֵם כָּל גִּנְזַיָּיא דְּמַלְכָּא. וַחֲדָא, דְּאִתְחָזֵי כְּמַאן דְּלָא שְׁלִים בְּדַעְתֵּיהּ. Said R. Abba: ‘I will give you a third. It says, “The word of the Lord came expressly unto Ezekiel… in the land of the Chaldeans by the river Chebar” (Ezek. 1, 3). Ezekiel, it is said, could not have been as faithful as Moses, of whom it is written, “He is faithful in all my house”, for he revealed all the treasures of the King. But we have been instructed to beware of such thoughts about this prophet;

אֶלָּא הָכִי אַסִיקְנָא בְּמַתְנִיתָא דִּילָן, חַס וְשָׁלוֹם דְּהָא יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה שְׁלֵימָא הֲוָה, וּבִרְשׁוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גַּלֵּי כָּל מַה דְּגַלֵּי. וְכֻלְּהוּ אִצְטְרִיךְ דִּיגַלֵּי וִיפַרְסֵם, עַל חַד תְּרֵין מִמַּה דְּגַלֵּי, דְּהָכִי תְּנַן, מַאן דְּרָגִיל לְמִסְבַּל צַעֲרָא וכו'. (עיין לעיל ד' א' ב' שורה ד' עד מה דגלי) וְכֹלָּא אִצְטְרִיךְ, וּמֵעָלְמִין לָא שָׁבִיק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, עַד דְּהֲוָה אָתֵי לְמֵידַר דִּיוֹרֵיהּ עִמְּהוֹן, כָּל שֶׁכֵּן בְּיַעֲקֹב, דְּהֲוָה נָחִית בְּגָלוּתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְקַדִּישִׁין עִלָּאִין, (ותתאין) וּרְתִיכִין, דְּנָחְתוּ כֻּלְּהוּ עִם יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב. on the contrary, he was a worthy prophet, and what he revealed he revealed with the permission of the Holy One, and he might have disclosed twice as much, because of the sad condition in which Israel found herself in Babylon, as has been explained already, and he had to prove to them that the Holy One would never leave His people in captivity without His Presence. Thus it goes without saying that when Jacob went down to Egypt, the Holy One, and His Shekinah, and all the holy heavenly beings, and all the Chariots, went down with him.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִלְמָלֵי הֲווֹ יַדְעִין בְּנִי נָשָׁא, רְחִימוּתָא דְּרָחִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הֲווֹ שָׁאֲגִין כִּכְפִירַיָּא לְמִרְדַּף אֲבַתְרֵיהּ. דְּתַנְיָא, בְּשַׁעֲתָא דְּנָחַת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, קָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְפָּמַלְיָא דִּילֵיהּ אָמַר לְהוֹן, כֻּלְּכוֹן חוּתוּ לְמִצְרַיִם, וַאֲנָא אֵיחוּת עִמְּכוֹן. אָמְרָה שְׁכִינְתָּא רִבּוֹנָא דְּעָלְמָא, אִית צְבָאוֹת בְּלֹא מַלְכָּא, אָמַר לָהּ, אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, מִלְּבָנוֹן: מֵאַתְרָא דְּעֵדֶן, דִּמְלוּבָּן בְּכָל עוֹבָדוֹי. כַּלָּה: דָּא שְׁכִינְתָּא, דְּהִיא כַּלָּה בְּחוּפָּה. וְאַזְלָא הָא כְּהָא דְּתַנְיָא אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאי דִּכְתִּיב, (במדבר ז׳:א׳) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלֹּת מֹשֶׁה, כַּלַּת כְּתִיב, בְּיוֹמָא דְּעָאלָת כַּלָּה לַחוּפָּה, וּשְׁכִינְתָּא דָּא הִיא כַּלָּה. R. Judah said: ‘If men only knew the love which God bears for Israel, they would roar like a lion till they could follow her! For when Jacob went down to Egypt, the Holy One called together all His celestial Family and said: “AII of you must go down to Egypt, and I shall come with you! ” Said the Shekinah: “Can hosts remain without a king?” Said He to Her: “Come with me from Lebanon, bride! With me from Lebanon!”

אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי, מֵאֲתָר בֵּי מַקְדְּשָׁא דִּלְעֵילָּא. תָּשוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֵישָׁא דְּמַאן. מֵרָאשֵׁיהוֹן דִּבְנִי מְהֵימָנוּתָא. וּמַאן נִינְהוּ. יַעֲקֹב וּבְנוֹי. מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, דְּאִינּוּן עֲתִידִין לְקַבְּלָא אוֹרַיְיתָא דִּילִי, מִטּוּרָא דְּחֶרְמוֹן, וּלְאַגָּנָא עָלַיְיהוּ בְּגָלְוּתְהוֹן. מִמְּעוֹנוֹת אֲרָיוֹת: אִלֵּין אִינּוּן עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, (נ"א בני נשא דמהימנותא) דְּדַמְיָין לְאַרְיָוָותָא וּנְמֵרִין, דִּמְעַנִּין לְהוֹן בְּכָל פּוּלְחָנָא דְּקַשְׁיוּ. “Look from the top of Amana, from the top of Senir and Hermon, from the lions’ dens, from the mountains of the leopards” (S.S. 4, 8), i.e. “Come with Me from the Sanctuary above! Look from the tops of those who are the heads of the “Sons of Faith” (amanah=emunah)! Behold, they are about to receive from the mountain Hermon My Torah, which will be their shield in exile! Come from the lions’ dens, the mountains of the leopards-the heathen nations who torment them with all manner of oppression”.’

ר' יִצְחָק אָמַר, אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, דָּא אִיהִי שְׁכִינְתָּא. אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבֹאִי, מֵאֲתָר בֵּי מַקְדְּשָׁא דִּלְעֵילָּא. תָּשוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵאֲתָר בֵּי מַקְדְּשָׁא דִּלְעֵילָּא, וּמֵאֲתָר בֵּי מַקְדְּשָׁא דִּלְתַתָּא דְּאָמַר ר' יְהוּדָה, מֵעוֹלָם לא זָזָה שְׁכִינְתָּא מִכּוֹתְלֵי דְּמָעַרְבָא, דְּבֵי מַקְדְּשָׁא, דִּכְתִּיב, (שיר השירים ב׳:ט׳) הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ. וְהוּא רֹאשׁ אֲמָנָה לְכָל עָלְמָא. מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מֵאַתְרָא דְּאוֹרַיְיתָא נַפְקַת לְעָלְמָא, וְלָמָּה. לְאַגָּנָא עַל יִשְׂרָאֵל, מִמְּעוֹנוֹת אֲרָיוֹת: אִלֵּין עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. ר' יוּדָן אוֹמֵר, מִמְּעוֹנוֹת אֲרָיוֹת: אִלֵּין אִינּוּן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, דְּעַסְקֵי בְּאוֹרַיְיתָא בִּמְעוֹנוֹת הַמִּדְרָשׁוֹת, וּבְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, דְּאִינּוּן אַרְיָוָן וּנְמֵרִים בְּאוֹרַיְיתָא. R. Isaac applied the words, “Look from the top of Amana” to the Sanctuary above and to the Sanctuary below, according to the dictum of R. Judah, that the Shekinah never departed from the Western wall of the Temple. R. Judah applied the words, “From the lions’ dens, etc.”, to students of the Torah in the dens, i.e. in the synagogues and houses of study.

ר' אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (בראשית נ"ח ב') (תהילים מ״ו:ט׳) לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְיָ' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמוֹת בָּאָרֶץ. אַל תִּקְרֵי שַׁמּוֹת. אֶלָּא שֵׁמוֹת. וְאַזְלָא הָא כְּהָא דְּאָמַר ר' חִיָּיא, כְּגַוְונָא דִּרְקִיעָא, עָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא בִּרְקִיעַ אִית שְׁמָהָן קַדִּישִׁין, בְּאַרְעָא אִית שְׁמָהָן קַדִּישִׁין. R. Abba cited here the verse: “Come, behold the works of the Lord who hath made desolations in the earth” (Ps. 46, 8). ‘The term shammoth (desolations)’, he said, ‘can also be read shemoth (names). This corroborates what R. Hiya said, namely, that whatever is in heaven, the Holy One, blessed be He, has made a counterpart thereof on earth. Thus, as there are hallowed names in heaven, so there are hallowed names on earth.’

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (נ"א רבי יוסי) בְּהַהוּא יוֹמָא דְּנָחַת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, נָחְתוּ עִמֵּיהּ שִׁתִּין רִבּוֹא דְּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי. ר' יְהוּדָה פָּתַח, (שיר השירים ג׳:ז׳) הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב וְגוֹ' קוּזְמִיטִין דִּגְלִיפִין בְּקַנְדִיטָא (ס"א בקלדיטא), סָחֲרָן בְּדוּכְתֵּיהּ קוּזְמִיטִין בִּשְׁבִיעָאָה, גְּלִיפִין בִּשְׁתִיתָאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ. Said R. Jose: ‘When Jacob went down to Egypt, sixty myriads of celestial angels accompanied him.’ R. Judah illustrated from the verse: “Behold, it is the couch of Solomon, threescore mighty men are about it, of the mighty men of Israel” (S.S. 3, 7), which he expounded thus: ‘Six luminosities form a circle surrounding a seventh luminosity in the centre. The six on the circumference sustain the sixty valiant angels surrounding the “couch of Solomon”.’

הִנֵּה מִטָּתוֹ: דָּא אִיהִי (בראשית רכ"ה) שְׁכִינְתָּא. שֶׁלִּשְׁלֹמֹה: מַלְכָּא דִּשְׁלָמָא דִּילֵיהּ. שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ: אִלֵּין אִינּוּן שִׁתִּין רִבּוֹא דְּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי, דְּאִינּוּן מֵחֵילָא דִּשְׁכִינְתָּא, דְּנַחְתָּת עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם. מִגִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל: יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵילָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ', אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ: אִינּוּן וְנִימוּסֵיהוֹן. The “couch” is an allusion to the Shekinah, and “Solomon” refers to the “King to whom peace (shalom) belongs”: “threescore mighty men are about it”-these are the sixty myriads of exalted angels, part of the army of the Shekinah which accompanied Jacob into Egypt.’

ר' חִיָּיא הֲוָה אָזִיל מֵאוּשָׁא לְלוּד, וַהֲוָה רָכִיב עַל חֲמָרָא, וַהֲוָה ר' יוֹסֵי עִמֵּיהּ, נָחִית ר' חִיָּיא, וְשַׁקְלֵיהּ בִּידוֹי לְר' יוֹסֵי, אֲמַר לֵיהּ, אִי בְּנִי עָלְמָא יַדְעִין יְקָרָא סַגִּיאָה דְּיַעֲקֹב, בְּשַׁעְתָּא דְּאֲמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרָיְמָה, הָווּ מְלַחֲכֵי עַפְרָא, תְּלַת פַּרְסֵי קָרִיב לְקִבְרֵיהּ, דְּהָכִי מְפַרְשֵׁי מָרָנָא רַבְרְבֵי עָלְמָא, מָארֵיהוֹן דְּמַתְנִיתָא, כְּתִיב (שמות י״ח:ז׳) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חוֹתְנוֹ, אַהֲרֹן חָמָא לְמֹשֶׁה דְּנָפַק, וְנָפַק עִמֵּיהּ, וְאֶלְעָזָר וּנְשִׂיאֵי וְסָבֵי נַפְקוּ עִמֵּיהּ, רָאשֵׁי אֲבָהָן, וּמְעַרְעֵי כְּנִשְׁתָּא, וְכָל יִשְׂרָאֵל נַפְקוּ עִמְּהוֹן, אִשְׁתַּכְּחוּ דְּכָל יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ, נָפְקוּ לְקָבְלֵיהּ דְּיִתְרוֹ, מַאן חָמָא לְמֹשֶׁה דְּנָפִיק וְלָא יִפּוּק, לְאַהֲרֹן וּלְרַבְרְבֵי דְּנַפְקֵי, וְלָא יִפּוּק. אִשְׁתְּכַח, דִּבְגִין מֹשֶׁה נָפְקוּ כּוּלְהוֹן. וּמָה, אִי בְּגִין מֹשֶׁה כַּךְ, בְּגִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד אָמַר אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. R. Hiya was once travelling from Usha to Lud, mounted on an ass, and R. Jose accompanied him on foot. R. Hiya dismounted, took R. Jose by the hand, and said: ‘If men only knew what great honour was shown to Jacob when the Holy One said to him, “I will go down with thee to Egypt”, they would lick the dust for three parasangs distance from his grave! For it has been said by the great Rabbis of old in connection with the verse, “And Moses went out to meet his father-in-law, and did obeisance” (Ex. 18, 7), that when Aaron saw Moses go, he also went, and so did Eleazar, and the princes, and the elders, and, in fact, all Israel went out to meet Jethro. For who could see Moses or the great ones go and not go himself? Thus because Moses went, all went. Now if Moses produced such an effect, how much more must God have done so when He said to Jacob “I will go down with thee to Egypt”?’

עַד דַּהֲווּ אַזְלֵי, פָּגַע בְּהוּ ר' אַבָּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הָא שְׁכִינְתָּא הָכָא, דְּחָד מִמָארֵיהוֹן דְּמַתְנִיתִין עִמָּנָא. אָמַר ר' אַבָּא, בְּמָאי עַסְקִיתּוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בְּהַאי קְרָא, דִּכְתִּיב אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְגוֹ'. כַּד נָחַת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, דִּכְתִּיב, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, אַתְּ אוֹלִיף, דְּכֻלְּהוּ נָחְתוּ עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם. As they were going along, R. Abba met them. Said R. Jose: ‘Behold, the Shekinah is in our midst, as we have a great master of doctrine with us.’ Said R. Abba: ‘What were you discussing?’ R. Jose replied: ‘We were deducing that the angels went down with Israel to Egypt from the two verses “I will come down with thee into Egypt” and “These are the names, etc.”.’

אֲמַר לֵיהּ ר' אַבָּא, וְדָא לְחוּד הֲוַת. פָּתַח וְאָמַר (יחזקאל א׳:ג׳) הָיֹה הָיָה דְּבַר יְיָ' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר. תְּלַת פְּלוּגְתָן הָכָא. חֲדָא, דְּתָנֵינָן, אֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וַחֲדָא, דְּלָא הֲוָה מְהֵימָן כְּמֹּשֶׁה, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (במדבר י״ב:ז׳) בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, וְהוּא, גַּלֵּי וּפַרְסֵם כָּל גִּנְזַיָּיא דְּמַלְכָּא. וַחֲדָא, דְּאִתְחָזֵי כְּמַאן דְּלָא שְׁלִים בְּדַעְתֵּיהּ. Said R. Abba: ‘I will give you a third. It says, “The word of the Lord came expressly unto Ezekiel… in the land of the Chaldeans by the river Chebar” (Ezek. 1, 3). Ezekiel, it is said, could not have been as faithful as Moses, of whom it is written, “He is faithful in all my house”, for he revealed all the treasures of the King. But we have been instructed to beware of such thoughts about this prophet;

אֶלָּא הָכִי אַסִיקְנָא בְּמַתְנִיתָא דִּילָן, חַס וְשָׁלוֹם דְּהָא יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה שְׁלֵימָא הֲוָה, וּבִרְשׁוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גַּלֵּי כָּל מַה דְּגַלֵּי. וְכֻלְּהוּ אִצְטְרִיךְ דִּיגַלֵּי וִיפַרְסֵם, עַל חַד תְּרֵין מִמַּה דְּגַלֵּי, דְּהָכִי תְּנַן, מַאן דְּרָגִיל לְמִסְבַּל צַעֲרָא וכו'. (עיין לעיל ד' א' ב' שורה ד' עד מה דגלי) וְכֹלָּא אִצְטְרִיךְ, וּמֵעָלְמִין לָא שָׁבִיק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, עַד דְּהֲוָה אָתֵי לְמֵידַר דִּיוֹרֵיהּ עִמְּהוֹן, כָּל שֶׁכֵּן בְּיַעֲקֹב, דְּהֲוָה נָחִית בְּגָלוּתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְקַדִּישִׁין עִלָּאִין, (ותתאין) וּרְתִיכִין, דְּנָחְתוּ כֻּלְּהוּ עִם יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב. on the contrary, he was a worthy prophet, and what he revealed he revealed with the permission of the Holy One, and he might have disclosed twice as much, because of the sad condition in which Israel found herself in Babylon, as has been explained already, and he had to prove to them that the Holy One would never leave His people in captivity without His Presence. Thus it goes without saying that when Jacob went down to Egypt, the Holy One, and His Shekinah, and all the holy heavenly beings, and all the Chariots, went down with him.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִלְמָלֵי הֲווֹ יַדְעִין בְּנִי נָשָׁא, רְחִימוּתָא דְּרָחִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הֲווֹ שָׁאֲגִין כִּכְפִירַיָּא לְמִרְדַּף אֲבַתְרֵיהּ. דְּתַנְיָא, בְּשַׁעֲתָא דְּנָחַת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, קָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְפָּמַלְיָא דִּילֵיהּ אָמַר לְהוֹן, כֻּלְּכוֹן חוּתוּ לְמִצְרַיִם, וַאֲנָא אֵיחוּת עִמְּכוֹן. אָמְרָה שְׁכִינְתָּא רִבּוֹנָא דְּעָלְמָא, אִית צְבָאוֹת בְּלֹא מַלְכָּא, אָמַר לָהּ, אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, מִלְּבָנוֹן: מֵאַתְרָא דְּעֵדֶן, דִּמְלוּבָּן בְּכָל עוֹבָדוֹי. כַּלָּה: דָּא שְׁכִינְתָּא, דְּהִיא כַּלָּה בְּחוּפָּה. וְאַזְלָא הָא כְּהָא דְּתַנְיָא אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאי דִּכְתִּיב, (במדבר ז׳:א׳) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלֹּת מֹשֶׁה, כַּלַּת כְּתִיב, בְּיוֹמָא דְּעָאלָת כַּלָּה לַחוּפָּה, וּשְׁכִינְתָּא דָּא הִיא כַּלָּה. R. Judah said: ‘If men only knew the love which God bears for Israel, they would roar like a lion till they could follow her! For when Jacob went down to Egypt, the Holy One called together all His celestial Family and said: “AII of you must go down to Egypt, and I shall come with you! ” Said the Shekinah: “Can hosts remain without a king?” Said He to Her: “Come with me from Lebanon, bride! With me from Lebanon!”

אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי, מֵאֲתָר בֵּי מַקְדְּשָׁא דִּלְעֵילָּא. תָּשוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֵישָׁא דְּמַאן. מֵרָאשֵׁיהוֹן דִּבְנִי מְהֵימָנוּתָא. וּמַאן נִינְהוּ. יַעֲקֹב וּבְנוֹי. מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, דְּאִינּוּן עֲתִידִין לְקַבְּלָא אוֹרַיְיתָא דִּילִי, מִטּוּרָא דְּחֶרְמוֹן, וּלְאַגָּנָא עָלַיְיהוּ בְּגָלְוּתְהוֹן. מִמְּעוֹנוֹת אֲרָיוֹת: אִלֵּין אִינּוּן עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, (נ"א בני נשא דמהימנותא) דְּדַמְיָין לְאַרְיָוָותָא וּנְמֵרִין, דִּמְעַנִּין לְהוֹן בְּכָל פּוּלְחָנָא דְּקַשְׁיוּ. “Look from the top of Amana, from the top of Senir and Hermon, from the lions’ dens, from the mountains of the leopards” (S.S. 4, 8), i.e. “Come with Me from the Sanctuary above! Look from the tops of those who are the heads of the “Sons of Faith” (amanah=emunah)! Behold, they are about to receive from the mountain Hermon My Torah, which will be their shield in exile! Come from the lions’ dens, the mountains of the leopards-the heathen nations who torment them with all manner of oppression”.’

ר' יִצְחָק אָמַר, אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, דָּא אִיהִי שְׁכִינְתָּא. אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבֹאִי, מֵאֲתָר בֵּי מַקְדְּשָׁא דִּלְעֵילָּא. תָּשוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵאֲתָר בֵּי מַקְדְּשָׁא דִּלְעֵילָּא, וּמֵאֲתָר בֵּי מַקְדְּשָׁא דִּלְתַתָּא דְּאָמַר ר' יְהוּדָה, מֵעוֹלָם לא זָזָה שְׁכִינְתָּא מִכּוֹתְלֵי דְּמָעַרְבָא, דְּבֵי מַקְדְּשָׁא, דִּכְתִּיב, (שיר השירים ב׳:ט׳) הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ. וְהוּא רֹאשׁ אֲמָנָה לְכָל עָלְמָא. מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מֵאַתְרָא דְּאוֹרַיְיתָא נַפְקַת לְעָלְמָא, וְלָמָּה. לְאַגָּנָא עַל יִשְׂרָאֵל, מִמְּעוֹנוֹת אֲרָיוֹת: אִלֵּין עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. ר' יוּדָן אוֹמֵר, מִמְּעוֹנוֹת אֲרָיוֹת: אִלֵּין אִינּוּן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, דְּעַסְקֵי בְּאוֹרַיְיתָא בִּמְעוֹנוֹת הַמִּדְרָשׁוֹת, וּבְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, דְּאִינּוּן אַרְיָוָן וּנְמֵרִים בְּאוֹרַיְיתָא. R. Isaac applied the words, “Look from the top of Amana” to the Sanctuary above and to the Sanctuary below, according to the dictum of R. Judah, that the Shekinah never departed from the Western wall of the Temple. R. Judah applied the words, “From the lions’ dens, etc.”, to students of the Torah in the dens, i.e. in the synagogues and houses of study.

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כַּד נַחְתַּת שְׁכִינְתָּא לְמִצְרַיִם, נַחְתַּת חַיָּה חֲדָא, דִּשְׁמָהּ יִשְׂרָאֵל, בְּדִיּוּקְנָא דְּהַהוּא סָבָא, וְאַרְבְּעִין וּתְרֵין שַׁמָּשִׁין קַדִּישִׁין עִמֵּיהּ, וְכָל חַד וְחַד אָת קַדִּישָׁא עִמֵּיהּ, מִשְּׁמָא קַדִּישָׁא, וְכֻלְּהוּ נַחְתָּן עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מִמַּשְׁמַע דְּקָאָמַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ אֵת יַעֲקֹב, וְלא נְאֱמַר אִתּוֹ. Said R. Simeon: ‘When the Shekinah went down to Egypt, a celestial “living being” (Hayah, cf. Ezek. 1, 5), called “Israel”, in form like the patriarch Jacob, went down with Her, accompanied by forty- two heavenly attendants, each of whom bore a letter belonging to the Holy Name. They all descended with Jacob to Egypt, and hence it says “and these are the names of the children of Israel which came into Egypt… with Jacob”.’

שָׁאַל רִבִּי יְהוּדָה לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, (אמר ליה) כֵּיוָן דְּשַׁמְעַת מֵאָבוּךְ, פָּרָשַׁת וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּרָזָא עִלָּאָה, מַאי קָאָמַר אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. אָמַר לֵיהּ, הַהוּא מִלָּה דְּהֲוָה אָמַר אַבָּא, אִינּוּן הָווּ מַלְאָכִין עִלָּאִין, דְּאִינּוּן לְעֵילָּא עַל תַּתָּאֵי מִנְהוֹן, הַיְינוּ דִּכְתִּיב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ, וְהָכִי אָמַר אַבָּא, כָּל אִינּוּן מַלְאָכִין דִּבְדַרְגָּא עִלָּאָה, אִקְרוּן גּוּבְרִין דּוּכְרִין, וְאִינּוּן דִּבְדַרְגָּא תַּתָּאָה מִנְהוֹן, אִתְקְרוּן (נוקבתא) בַּיִת, דְּאִתְּתָא נוּקְבָּא דִּמְקַבְּלָא מִן דְּכוּרָא. R. Judah asked R. Eleazar, the son of R. Simeon: ‘As thou hast heard from thy father the mystical interpretation of this section of the Book of Exodus, tell me the significance of the words “a man and his household came with Jacob”.’ He replied: ‘My father said that it refers to the various grades of angels, all of them celestial, but of whom the higher are called “men”, and the lower “household” or “female”, in the sense that the former are active while the latter are passive and receptive.’

רִבִּי יִצְחָק הֲוָה קָאִים קָמֵיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בַּר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לֵיהּ שְׁכִינְתָּא נַחְתַּת לְמִצְרַיִם עִם יַעֲקֹב. אֲמַר לֵיהּ וְלָא, וְהָא כְּתִּיב (בראשית מ״ו:ד׳) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ. אָמַר לֵיהּ תָּא חֲזֵי, שְׁכִינְתָּא נַחְתַּת לְמִצְרַיִם אֵת יַעֲקֹב וְשִׁית מְאָה אַלְפִין רְתִיכִין קַדִּישִׁין (אחרנין) עִמָּהּ, וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, תָּנֵינָן שִׁית מֵאָה אַלְפִין רְתִיכִין קַדִּישִׁין נַחְתּוּ עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, וְכֻלְּהוּ סְלִיקוּ מִתַּמָּן, כַּד נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (שמות י״ב:ל״ז) וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכּוֹתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי וְגוֹ'. שֵׁשׁ מֵאוֹת לא נֶאֱמַר, אֶלָּא כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת, כְּגַוְונָא דְּנָפְקוּ אִלֵּין, כַּךְ נָפְקוּ אִלֵּין. When R. Isaac was once studying with R. Eleazar, the son of R. Simeon, he asked him: ‘Did the Shekinah go down to Egypt with Jacob?’ Said R. Eleazar: ‘Surely! Did not God say to Jacob, “I will go down with thee into Egypt” (Gen. 46, 4)?’ Said R. Isaac: ‘See now, the Shekinah went down with Jacob into Egypt, but She also had with Her six hundred thousand holy Chariots (angelic beings), for it is written,” and the children of Israel journeyed from Rameses to Succoth, about (lit. Iike) six hundred thousand on foot” (Ex. 12, 37). Now it does not say “six hundred”, but “like” six hundred, etc., which suggests that there was an equal number of celestial beings who went out with them.

וְתָא חֲזֵי רָזָא דְּמִלָּה, בְּעִדָנָא דְּנָפְקוּ אִלֵּין רְתִיכִין קַדִּישִׁין, מַשִּׁירְיָיתָא קַדִּישָׁתָא, חָמוּ יִשְׂרָאֵל וְיָדְעוּ, דַּהֲווּ מִתְעַכְּבִין בְּגִינֵיהוֹן, וְכֻלְּהוּ בְּהִילוּ דְּעָבְדוּ יִשְׂרָאֵל, בְּגִינֵיהוֹן הֲוָה, וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, (שמות י״ב:ל״ט) וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר וְלָא רָצוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ אֲבָל לָא כְּתִּיב אֶלָּא וְלֹא יָכְלוּ. וְאִתְיְידַעוּ (ס"י ואיתנדע) מַמָּשׁ, דְּכֻלְּהוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲווּ בְּנִי יִשְׂרָאֵל דִּרְקִיעָא, וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב, וְעַל דָּא לָא נֶאֱמַר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אִתּוֹ, אֶלָּא וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב, הַבָּאִים מִצְרָיְמָה בְּקַדְמִיתָא וְעִם מִי, אֵת יַעֲקֹב. The deeper meaning of the passage is as follows. When these holy Chariots and holy Hosts were about to leave Egypt, the children of Israel at once realized that it was for their sake that the celestial beings were detained, and therefore they hastened to get ready and leave as quickly as possible. Hence it says “they could not tarry” (Ex. 12, 39), not “they did not want to tarry”. From this we learn that the expression “children of Israel” in all these passages refers to the celestial hosts.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, (נ"א רבי יצחק נ"א רבי יוסי) קַל וָחוֹמֶר, וּמַה כַּד אִשְׁתְּזִיב יַעֲקֹב מִלָּבָן, כְּתִּיב, (בראשית ל״ב:ב׳) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלהִים. כַּד נָחַת בְּגָלוּתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרָיְמָה, לָאו דִּינָא, הוֹאִיל וּפַטְרוֹנָא נַחְתָא דְּיְיִחְתוּן שַׁמָּשׁוֹי עִמֵּיהּ, הַיְינוּ דִּכְתִּיב הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב. רִבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנָן אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְר' אַבָּא, מַאן אִינּוּן בְּנִי יִשְׂרָאֵל דְּהָכָא. אִינּוּן דְּאִתְקְרוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ. Moreover, it stands to reason that, as the Holy One promised Jacob that He would go down with him into Egypt, He would take His ministering angels with Him, for where the Master is there must His servants also be, and especially when we consider that even when Jacob was saved from Laban, “the angels of God met him” (Gen. 32, 2).¹The first 3 lines of the Hebrew text do not appear in our translation.

ר' אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (בראשית נ"ח ב') (תהילים מ״ו:ט׳) לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְיָ' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמוֹת בָּאָרֶץ. אַל תִּקְרֵי שַׁמּוֹת. אֶלָּא שֵׁמוֹת. וְאַזְלָא הָא כְּהָא דְּאָמַר ר' חִיָּיא, כְּגַוְונָא דִּרְקִיעָא, עָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא בִּרְקִיעַ אִית שְׁמָהָן קַדִּישִׁין, בְּאַרְעָא אִית שְׁמָהָן קַדִּישִׁין. R. Abba cited here the verse: “Come, behold the works of the Lord who hath made desolations in the earth” (Ps. 46, 8). ‘The term shammoth (desolations)’, he said, ‘can also be read shemoth (names). This corroborates what R. Hiya said, namely, that whatever is in heaven, the Holy One, blessed be He, has made a counterpart thereof on earth. Thus, as there are hallowed names in heaven, so there are hallowed names on earth.’

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (נ"א רבי יוסי) בְּהַהוּא יוֹמָא דְּנָחַת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, נָחְתוּ עִמֵּיהּ שִׁתִּין רִבּוֹא דְּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי. ר' יְהוּדָה פָּתַח, (שיר השירים ג׳:ז׳) הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב וְגוֹ' קוּזְמִיטִין דִּגְלִיפִין בְּקַנְדִיטָא (ס"א בקלדיטא), סָחֲרָן בְּדוּכְתֵּיהּ קוּזְמִיטִין בִּשְׁבִיעָאָה, גְּלִיפִין בִּשְׁתִיתָאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ. Said R. Jose: ‘When Jacob went down to Egypt, sixty myriads of celestial angels accompanied him.’ R. Judah illustrated from the verse: “Behold, it is the couch of Solomon, threescore mighty men are about it, of the mighty men of Israel” (S.S. 3, 7), which he expounded thus: ‘Six luminosities form a circle surrounding a seventh luminosity in the centre. The six on the circumference sustain the sixty valiant angels surrounding the “couch of Solomon”.’

הִנֵּה מִטָּתוֹ: דָּא אִיהִי (בראשית רכ"ה) שְׁכִינְתָּא. שֶׁלִּשְׁלֹמֹה: מַלְכָּא דִּשְׁלָמָא דִּילֵיהּ. שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ: אִלֵּין אִינּוּן שִׁתִּין רִבּוֹא דְּמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי, דְּאִינּוּן מֵחֵילָא דִּשְׁכִינְתָּא, דְּנַחְתָּת עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם. מִגִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל: יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵילָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ', אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ: אִינּוּן וְנִימוּסֵיהוֹן. The “couch” is an allusion to the Shekinah, and “Solomon” refers to the “King to whom peace (shalom) belongs”: “threescore mighty men are about it”-these are the sixty myriads of exalted angels, part of the army of the Shekinah which accompanied Jacob into Egypt.’

ר' חִיָּיא הֲוָה אָזִיל מֵאוּשָׁא לְלוּד, וַהֲוָה רָכִיב עַל חֲמָרָא, וַהֲוָה ר' יוֹסֵי עִמֵּיהּ, נָחִית ר' חִיָּיא, וְשַׁקְלֵיהּ בִּידוֹי לְר' יוֹסֵי, אֲמַר לֵיהּ, אִי בְּנִי עָלְמָא יַדְעִין יְקָרָא סַגִּיאָה דְּיַעֲקֹב, בְּשַׁעְתָּא דְּאֲמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרָיְמָה, הָווּ מְלַחֲכֵי עַפְרָא, תְּלַת פַּרְסֵי קָרִיב לְקִבְרֵיהּ, דְּהָכִי מְפַרְשֵׁי מָרָנָא רַבְרְבֵי עָלְמָא, מָארֵיהוֹן דְּמַתְנִיתָא, כְּתִיב (שמות י״ח:ז׳) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חוֹתְנוֹ, אַהֲרֹן חָמָא לְמֹשֶׁה דְּנָפַק, וְנָפַק עִמֵּיהּ, וְאֶלְעָזָר וּנְשִׂיאֵי וְסָבֵי נַפְקוּ עִמֵּיהּ, רָאשֵׁי אֲבָהָן, וּמְעַרְעֵי כְּנִשְׁתָּא, וְכָל יִשְׂרָאֵל נַפְקוּ עִמְּהוֹן, אִשְׁתַּכְּחוּ דְּכָל יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ, נָפְקוּ לְקָבְלֵיהּ דְּיִתְרוֹ, מַאן חָמָא לְמֹשֶׁה דְּנָפִיק וְלָא יִפּוּק, לְאַהֲרֹן וּלְרַבְרְבֵי דְּנַפְקֵי, וְלָא יִפּוּק. אִשְׁתְּכַח, דִּבְגִין מֹשֶׁה נָפְקוּ כּוּלְהוֹן. וּמָה, אִי בְּגִין מֹשֶׁה כַּךְ, בְּגִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד אָמַר אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. R. Hiya was once travelling from Usha to Lud, mounted on an ass, and R. Jose accompanied him on foot. R. Hiya dismounted, took R. Jose by the hand, and said: ‘If men only knew what great honour was shown to Jacob when the Holy One said to him, “I will go down with thee to Egypt”, they would lick the dust for three parasangs distance from his grave! For it has been said by the great Rabbis of old in connection with the verse, “And Moses went out to meet his father-in-law, and did obeisance” (Ex. 18, 7), that when Aaron saw Moses go, he also went, and so did Eleazar, and the princes, and the elders, and, in fact, all Israel went out to meet Jethro. For who could see Moses or the great ones go and not go himself? Thus because Moses went, all went. Now if Moses produced such an effect, how much more must God have done so when He said to Jacob “I will go down with thee to Egypt”?’

עַד דַּהֲווּ אַזְלֵי, פָּגַע בְּהוּ ר' אַבָּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הָא שְׁכִינְתָּא הָכָא, דְּחָד מִמָארֵיהוֹן דְּמַתְנִיתִין עִמָּנָא. אָמַר ר' אַבָּא, בְּמָאי עַסְקִיתּוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בְּהַאי קְרָא, דִּכְתִּיב אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְגוֹ'. כַּד נָחַת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, דִּכְתִּיב, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, אַתְּ אוֹלִיף, דְּכֻלְּהוּ נָחְתוּ עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם. As they were going along, R. Abba met them. Said R. Jose: ‘Behold, the Shekinah is in our midst, as we have a great master of doctrine with us.’ Said R. Abba: ‘What were you discussing?’ R. Jose replied: ‘We were deducing that the angels went down with Israel to Egypt from the two verses “I will come down with thee into Egypt” and “These are the names, etc.”.’

אֲמַר לֵיהּ ר' אַבָּא, וְדָא לְחוּד הֲוַת. פָּתַח וְאָמַר (יחזקאל א׳:ג׳) הָיֹה הָיָה דְּבַר יְיָ' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר. תְּלַת פְּלוּגְתָן הָכָא. חֲדָא, דְּתָנֵינָן, אֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וַחֲדָא, דְּלָא הֲוָה מְהֵימָן כְּמֹּשֶׁה, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (במדבר י״ב:ז׳) בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, וְהוּא, גַּלֵּי וּפַרְסֵם כָּל גִּנְזַיָּיא דְּמַלְכָּא. וַחֲדָא, דְּאִתְחָזֵי כְּמַאן דְּלָא שְׁלִים בְּדַעְתֵּיהּ. Said R. Abba: ‘I will give you a third. It says, “The word of the Lord came expressly unto Ezekiel… in the land of the Chaldeans by the river Chebar” (Ezek. 1, 3). Ezekiel, it is said, could not have been as faithful as Moses, of whom it is written, “He is faithful in all my house”, for he revealed all the treasures of the King. But we have been instructed to beware of such thoughts about this prophet;

אֶלָּא הָכִי אַסִיקְנָא בְּמַתְנִיתָא דִּילָן, חַס וְשָׁלוֹם דְּהָא יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה שְׁלֵימָא הֲוָה, וּבִרְשׁוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גַּלֵּי כָּל מַה דְּגַלֵּי. וְכֻלְּהוּ אִצְטְרִיךְ דִּיגַלֵּי וִיפַרְסֵם, עַל חַד תְּרֵין מִמַּה דְּגַלֵּי, דְּהָכִי תְּנַן, מַאן דְּרָגִיל לְמִסְבַּל צַעֲרָא וכו'. (עיין לעיל ד' א' ב' שורה ד' עד מה דגלי) וְכֹלָּא אִצְטְרִיךְ, וּמֵעָלְמִין לָא שָׁבִיק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, עַד דְּהֲוָה אָתֵי לְמֵידַר דִּיוֹרֵיהּ עִמְּהוֹן, כָּל שֶׁכֵּן בְּיַעֲקֹב, דְּהֲוָה נָחִית בְּגָלוּתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְקַדִּישִׁין עִלָּאִין, (ותתאין) וּרְתִיכִין, דְּנָחְתוּ כֻּלְּהוּ עִם יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב. on the contrary, he was a worthy prophet, and what he revealed he revealed with the permission of the Holy One, and he might have disclosed twice as much, because of the sad condition in which Israel found herself in Babylon, as has been explained already, and he had to prove to them that the Holy One would never leave His people in captivity without His Presence. Thus it goes without saying that when Jacob went down to Egypt, the Holy One, and His Shekinah, and all the holy heavenly beings, and all the Chariots, went down with him.

וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם. בְּסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא הָכִי אִתְּמַר, מַאי דִּכְתִּיב וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, תָּא חֲזֵי, כָּל עַמִּין דְּעָלְמָא, וְכָל מַלְכִין דְּעָלְמָא, לָא אִתְתְּקָפוּ בְּשׁוּלְטָנִיהוֹן, אֶלָּא בְּגִינַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, מִצְרַיִם לָא הֲווֹ שַׁלְטִין עַל כָּל עָלְמָא, עַד דְּאָתוּ יִשְׂרָאֵל, וְעָאלוּ תַּמָּן בְּגָלוּתָא, כְּדֵין אִתְתָּקָפוּ עַל שְׁאַר (בשלח ע"ט א') עַמִּין דְּעָלְמָא. בָּבֶל לָא אִתְתָּקָפוּ עַל כָּל עַמִּין דְּעָלְמָא, אֶלָּא בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל דִּלֶּהֶוְיָין בְּגָלְוּתְהוֹן. אֱדוֹם לָא אִתְתָּקָפוּ עַל כָּל עַמִּין דְּעָלְמָא אֶלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּלֶּהֶוְיָין בְּגָלְוּתְהוֹן. דְּהָא עַמִּין אִלֵּין בְּשִׁפְלוּתָא הֲווֹ בִּשְׁאַר עַמִּין, וּמְאִיכִין הֲווֹ מִכֻּלְּהוּ, וּבְגִין יִשְׂרָאֵל אִתְתָּקָפוּ. It says in the Book of R. Hamnuna the Elder, in connection with the words, “Now there arose a new king over Egypt”, that all the nations of the world and all their kings become powerful only on account of Israel. Egypt, for instance, did not rule over the whole world before lsrael settled there. The same is true of Babylon, as well as of Edom (Rome). Before that all these nations were utterly insignificant and contemptible:

מִצְרַיִם: דִּכְתִּיב, (שמות כ׳:ב׳) מִבֵּית עֲבָדִים. עֲבָדִים אִקְרוּן מַמָּשׁ, דְּהָא (שמות י"ז ע"א) מִצְרַיִם בְּשִׁפְלוּתָא דִּשְׁאַר עַמִּין הֲווֹ. בָּבֶל: דִּכְתִּיב, (ישעיהו כ״ג:י״ג) הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לא הָיָה. אֱדוֹם: דִּכְתִּיב, (עבדיה א') הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי אַתָּה מְאֹד. Egypt is described as a “house of slaves” (Ex. 20, 2), Babylon as “a people who was not” (Isa. 20, 11-13), and of Edom it says, “Behold, I have made thee small among the nations,thou art greatly despised” (Obad. 1, 2).

ר' חִיָּיא אָמַר, תְּלָתִין יוֹמִין עַד לָא יֵיתֵי תּוּקְפָּא לְעַמָּא בְּאַרְעָא, אוֹ עַד לָא תֵּיתֵי תְּבִירוּ לְעַמָּא בְּאַרְעָא, מַכְרִזֵי בְּעָלְמָא הַהוּא מִלָּה, וּלְזִמְנִין דְּאִתְּמְסַר הַהוּא מִלָּה בְּפוּמָא דְּרַבְיֵיא, וּלְזִימְנִין לְאִינוּן בְּנֵי נָשָׁא דְּלֵית בְּהוּ דַּעְתָּא וּלְזִמְנִין מָסַר הַהוּא מִלָּה אִתְמְסַר בְּפוּמָא דְּעוֹפֵי וּמַכְרִיזֵי בְּעָלְמָא, וְלֵית מַאן דְּיִשְׁגַּח בְּהוּ. כַּד עַמָּא זַכָּאִין, אִתְמְסַר הַהוּא מִלָּה לְאִינוּן רֵישִׁין זַכָּאִין דְּעָלְמָא, בְּגִין דְּיוֹדִיעוּ לוֹן, וִיתוּבוּן לְמָארֵיהוֹן, וְכַד לָאו אִינּוּן זַכָּאִין, הֲוֵי כִּדְקָאמְרַן. R. Hiya said: ‘Thirty days before a nation rises to power or before its downfall in this world, the event is proclaimed in the other world. Sometimes it is revealed through the mouths of little children, sometimes through simple folk, and sometimes through a bird. These proclaim it in the world, and yet no one notices them. If, however, a nation is deserving, the impending calamity is revealed to the righteous leaders of the people, in order that they may call the people to repent and return to the Lord while there is yet time.’

ר' אֶלְעָזָר, הֲוָה יָתִיב יוֹמָא חַד אַתַּרְעָא דְלוּד, וַהֲוָה יָתִיב עִמֵּיהּ רִבִּי אַבָּא, וְרִבִּי יְהוּדָה, וְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֵימָא לְכוּ, מַה דְּחָמִית יוֹמָא דָּא. בְּצַפְרָא קָמֵית בִּנְהוֹרָא, חָמִית חַד עוֹפָא, דְּהֲוָה טָאִיס זָקַף לְעֵילָּא תְּלַת זִמְנֵי, וּמָאִיךְ חַד, וַהֲוָה אָמַר, עִלָּאֵי עִלָּאֵי, בְּיוֹמָא דָּא טָסֵי (ס"א דקיקין) רְקִיעִין (לימינא) תְּלַת מְמָנָן זַקְפִין שָׁלְטָנִין עַל אַרְעָא, חָד יָתִיב דְּלָא יָתִיב, אַעְבְּרוּ לֵיהּ בְּנוּרָא דְּדָלִיק, מְעַבְּרִין קַיָּימֵיהּ, מְעַבְּרִין שֻׁלְטָנֵיהּ, תְּלַת סַמְכִין שַׁלִּיטִין עִלָּאִין, קַיְימִין עַל עָלְמָא. As R. Eleazar was sitting one day at the gate of Lydda along with R. Abba, R. Judah, and R. Jose, R. Jose said: ‘Listen, and I will tell you the sights which I have seen this morning. I rose early and beheld a bird which flew up three times and down once, exclaiming: “Ye celestials, ye angels of the higher sphere! In these days three heavenly Chieftains are raising up rulers on the earth. One is dislodged from his throne and made to pass through the Fiery Stream. He and his power are annihilated. But three mighty pillars of great height still stand upon the world.”

רָמֵינָא לְהַהוּא עוֹפָא קַלָּא, אֲמֵינָא לֵיהּ עוֹפָא עוֹפָא, אֵימָא לִי תְּלַת דְּקַיְימִין מְמָנָן, וְחַד דְּמְעַבְּרִין שֻׁלְטָנֵיהּ, מַאן אִינּוּן. רָמָא לִי תְּלַת גִּירִין אִלֵּין מִגַּדְפָא יְמִינָא, וְדֵין חַד מִשְּׂמָאלָא, (ס"א ומגדפא שמאלא חד) וְלָא יָדַעְנָא מַאי רְמִיזָא. I threw a stone at the bird and cried: “Bird, bird! Tell me, who are the three who remain upright and the one whose power is taken from him?” He threw down to me three feathers from his right wing and one from his left wing. I know not what it all portends.’

נָסִיב לְהוּ רִבִּי אֶלְעָזָר, נָחֵית לְהוֹ לִנְחִירוֹי, נָפַק דָּמָא מִנְּחִירוֹי. אָמַר, וַדַּאי תְּלַת שָלְטָנֵי עֲמְמִין קַיְימִין בְּרוֹמִי בְּאַרְעָא, וּזְמִינִין לְמֶעְבַּד גִּזְרִין בִּישִׁין לְיִשְׂרָאֵל, מִסִּטְרָא דְּרוֹמָאֵי. נָסִיב הַהוּא גִּירָא דְּמִגַּדְפָא שְׂמָאלָא, אָרַח, וְנָפַק אֶשָּׁתָא אוּכָמָא מִנֵּיהּ, אָמַר שֻׁלְטָנָא דְּמִצְרָאֵי אַעְדִּיאוּ וְזַמִּין חַד מַלְכָּא דְּרוֹמָאֵי, לְאַעְבְרָא בְּכָל אַרְעָא (ס"א דמצרים), (ס"א וזמין חד מלכא מאינון תלת דקאמרן למשלט בה וסתיר בנינא ובני בה בנינא) וּלְמַנָּאָה בְּמִצְרַיִם רַבְרְבֵי תְּרִיסִין, וְסָתִיר בִּנְיַן, וּבָנִי סְתִירִין. רָמָא לוֹן ר' אֶלְעָזָר לְאַרְעָא, נַפְלוּ אִלֵּין תְּלַת עַל חַד דְּמִסְטְרָא שְׂמָאלָא. R. Eleazar took from R. Jose the feathers, smelt them, and lo, blood issued from his nostrils. Said he: ‘Verily, three great rulers are now at Rome, and are about to bring evil upon Israel through the Romans.’ Then he took the feather of the left wing, smelt it, and behold, black fire burst from it. He said: ‘The power of the Egyptians is coming to an end; a Roman king is about to pass through the whole land of Egypt, appoint governors over it, and destroy buildings and erect new ones.’ Then he threw the feathers on to the ground, and the three which were from the right wing fell on that which was from the left wing.

עַד דְּהֲווּ יַתְבֵי, אַעְבַּר חַד יְנוֹקָא, וַהֲוָה קָארֵי (ישעיהו י״ט:א׳) מַשָּׂא מִצְרָיִם הִנֵּה ה' רוֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם. אַעְבַּר תִּנְיָינָא חַבְרֵיהּ, וְאָמַר, וְאֶרֶץ מִצְרַיִם תִּהְיֶה שְׁמָמָה. אַעְבַּר תְּלִיתָאָה חַבְרֵיהּ, וְאָמַר, וְאָבְדָה חָכְמַת מִצְרַיִם. חָמוּ הַהוּא גִּירָא דְּגַדְפָא שְׂמָאלָא דְּאִתּוֹקַד, וּתְלַת אַחֲרָנִין דְּהֲווּ עָלֵיהּ לָא אִתּוֹקְדָן. As they were thus sitting, a young child passed by and recited the verse: “A burden concerning Egypt! Behold, the Lord rideth upon a swift cloud, and shall come into Egypt” (Isa. XIX, I). A second child passed by and declaimed: “And the land of Egypt shall be desolate” (Ezek. 29, 9). A third child passed by and recited: “Make thee instruments of captivity, O daughter of Egypt!” (Jer. 46, 16). Then they saw that the feather of the left wing was burning, but not the three feathers of the right wing.

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הַאי דְעוֹפָא, וְהַאי דְּדַרְדְּקֵי כֹּלָּא הוּא חַד, וְכֹלָּא נְבוּאָה עִלָּאָה הוּא, (ס"א כלא איהו ברזא דחכמתא) וּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַחֲזָאָה לָן, סִתְרֵי עִלָּאֵי דְּהוּא עָבִיד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (עמוס ג׳:ז׳) כִּי לא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים. Said R. Eleazar: ‘These two incidents, that of the bird and that of the children, are in truth but one-and they convey a prophecy from above. The Holy One, blessed be He, desired to reveal to us His hidden plans, as it is written, “Behold, the Lord will do nothing without revealing his secret to his servants the prophets” (Amos. 3, 7).

וְחַכִּימֵי עֲדִיפֵי מִנְּבִיאֵי בְּכָל זְמָן, דְּהָא לִנְבִיאֵי לְזִמְנִין שָרַת עָלַיְיהוּ רוּחַ קוּדְשָׁא, וּלְזִמְנִין לָא, וְחַכִּימִין לָא אַעְדֵּי מִנְּהוֹן רוּחַ קוּדְשָׁא אֲפִילוּ רִגְעָא חֲדָא, (זעיר) דְּיַדְעִין מַה דִּי לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְלָא בָּעוּ לְגַלָּאָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי (יהודה) כֹּלָּא חָכְמְתָא, וְחָכְמְתָא דר' אֶלְעָזָר יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ. רִבִּי אַבָּא אָמַר, אִלְמָלֵא לָא הֲווֹ חַכִּימִין, לָא הֲווֹ יַדְּעִין בְּנֵי נָשָׁא, מַהוּ אוֹרַיְיתָא, וּמַה פִּקּוּדוֹי דְּמָארֵי עָלְמָא, וְלָא אִתְפָּרְשָׁא רוּחָא דִּבְנֵי נָשָׁא, מֵרוּחָא דִּבְעִירָא. And the wise are greater than prophets, for on the prophets the holy spirit rests intermittently, but the wise He never leaves, as, although they know what is above and what is below, they keep it secret.’ Said R. Jose: ‘There are many wise, but the wisdom of R. Eleazar exceeds all.’ Said R. Abba: ‘If it were not for the sages the sons of men would comprehend neither God’s Torah nor His commandments, and the spirit of man would not differ from the spirit of the beasts.’

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כַּד אַיְיתֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּינָא עַל עַמָּא, בְּקַדְמִיתָא עָבִיד דִּינָא, בְּהַהוּא מְמָנָא דְּמְמָנָא עָלַיְיהוּ לְעֵילָּא, דִּכְתִּיב, (ישעיהו כ״ד:כ״א) יִפְקוֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה. R. Isaac said: ‘When the Holy One is about to chastise a nation He chastises first its celestial representative, as it is written, “The Lord shall punish the host of heaven in heaven and the kings of the earth upon the earth” (Isa. 24, 21).

בְּמַאי דִּינָא אִתְּדָּן הַהוּא מְמָנָא דִּלְעֵילָּא. אַעְבְּרוּ לֵיהּ בְּהַהוּא נְהַר דִּינוּר דְּנָגִיד וְנָפִיק, וּכְדֵין אַעְדִּיוּ הַהוּא שׁוּלְטָנוּתָא דִּילֵיהּ, וּמִיַּד מַכְרִיזֵי עָלֵיהּ בִּרְקִיעָא, שׁוּלְטָנוּתָא דִּמְמָנָא פְּלַנְיָא אַעְדִּיוּ מִנֵּיהּ עַד דְּמָטֵי הַהוּא קַלָּא בְּכָל אִינּוּן רְקִיעִין עַד דְּמָטֵי בְּאִינוּן דְּשַׁלְטִין בְּהַאי עָלְמָא, וְנָפִיק קָלָא וְאַכְרִיז בְּכָל עָלְמָא, עַד דְּמָטֵי לְעוֹפֵי וְלִינוֹקֵי, וּלְאִינוּן טִפְּשִׁין דִּבְנֵי נָשָׁא דְּלָא יַדְעִין. And what does the punishment consist in? He has to pass through the Fiery Stream, and then his power vanishes. Straightway it is proclaimed above, and the proclamation resounds in all the heavens and reaches the ears of those who have dominion over this world. From them it issues and traverses the world, until it reaches birds and little children and simpleminded folk.’

וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ. רִבִּי חִיָּיא אָמַר, מֶלֶךְ חָדָשׁ, חָדָשׁ מַמָּשׁ הֲוָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר דְּהֲוָה מְחַדֵּשׁ גְּזֵירִין, דְּלָא חִידֵשׁ מַלְכָּא אַחֲרָא מִקַּדְמָת דְּנָא. אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. כָּל הַהוּא טִיבוּ, דְּעָבַד יוֹסֵף בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם, דִּכְתִּיב, (בראשית מ״ז:י״ד) וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה. וְקִיֵּים לוֹן בִּשְׁנִי כַּפְנָא, כָּל הַאי לָא דָּכִיר, וְעָבִיד גַּרְמֵיהּ דְּלָא יָדַע בֵּיהּ. NOW THERE AROSE A NEW KING OVER EGYPT. According to R. Hiya he was really a new king, but according to R. Jose it was the same Pharaoh, only he made “new” decrees against Israel, forgetting all the benefits bestowed upon him by Joseph, as if “he did not know him”.

רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יְהוּדָה, הֲווֹ יַתְבִי וְלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא קָמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, הַאי דִּכְתִּיב וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, וְתָנֵינָן, דְּאִיהוּ קָם מִגַּרְמֵיהּ, מַה דְּהֲוָה שָׁפַל, קָם, וְלָא אִתְחָזֵי לְמַלְכָּא, וּבְעוּתְרָא קָם. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כֹּלָּא הָכִי הוּא, כְּגַוְונָא דְּאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דְּלָא אִתְחָזֵי לְמַלְכָּא, וְקָם מִגַּרְמֵיהּ, וְקָם בְּעוּתְרָא, וּבָעָא לְאוֹבָדָא לְיִשְׂרָאֵל מֵעָלְמָא, אוּף הָכָא, הַאי לָא אִתְחָזֵי לְמַלְכָּא, וְקָם מִגַרְמֵיהּ, וּבָעָא לְאוֹבָדָא לְיִשְׂרָאֵל מֵעָלְמָא, דִּכְתִּיב וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ וְגוֹ', הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ וְגוֹ', וְכַד הֲוָה קָם מַלְכָּא לְעֵילָּא, קָם מַלְכָּא לְתַתָּא. R. Jose and R. Judah were once studying with R. Simeon. Said R. Judah: ‘We have been taught that the expression “arose” suggests that Pharaoh “rose” on his own accord, viz. that he was not in the line of Egyptian kings, and was, in fact, not worthy to be king; he “rose” only because he was rich.’ Said R. Simeon: ‘Exactly as was the case with Ahasuerus, who also was not fitted for the kingship, but obtained it through his wealth.’

וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם. בְּסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא הָכִי אִתְּמַר, מַאי דִּכְתִּיב וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, תָּא חֲזֵי, כָּל עַמִּין דְּעָלְמָא, וְכָל מַלְכִין דְּעָלְמָא, לָא אִתְתְּקָפוּ בְּשׁוּלְטָנִיהוֹן, אֶלָּא בְּגִינַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, מִצְרַיִם לָא הֲווֹ שַׁלְטִין עַל כָּל עָלְמָא, עַד דְּאָתוּ יִשְׂרָאֵל, וְעָאלוּ תַּמָּן בְּגָלוּתָא, כְּדֵין אִתְתָּקָפוּ עַל שְׁאַר (בשלח ע"ט א') עַמִּין דְּעָלְמָא. בָּבֶל לָא אִתְתָּקָפוּ עַל כָּל עַמִּין דְּעָלְמָא, אֶלָּא בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל דִּלֶּהֶוְיָין בְּגָלְוּתְהוֹן. אֱדוֹם לָא אִתְתָּקָפוּ עַל כָּל עַמִּין דְּעָלְמָא אֶלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּלֶּהֶוְיָין בְּגָלְוּתְהוֹן. דְּהָא עַמִּין אִלֵּין בְּשִׁפְלוּתָא הֲווֹ בִּשְׁאַר עַמִּין, וּמְאִיכִין הֲווֹ מִכֻּלְּהוּ, וּבְגִין יִשְׂרָאֵל אִתְתָּקָפוּ. It says in the Book of R. Hamnuna the Elder, in connection with the words, “Now there arose a new king over Egypt”, that all the nations of the world and all their kings become powerful only on account of Israel. Egypt, for instance, did not rule over the whole world before lsrael settled there. The same is true of Babylon, as well as of Edom (Rome). Before that all these nations were utterly insignificant and contemptible:

מִצְרַיִם: דִּכְתִּיב, (שמות כ׳:ב׳) מִבֵּית עֲבָדִים. עֲבָדִים אִקְרוּן מַמָּשׁ, דְּהָא (שמות י"ז ע"א) מִצְרַיִם בְּשִׁפְלוּתָא דִּשְׁאַר עַמִּין הֲווֹ. בָּבֶל: דִּכְתִּיב, (ישעיהו כ״ג:י״ג) הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לא הָיָה. אֱדוֹם: דִּכְתִּיב, (עבדיה א') הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי אַתָּה מְאֹד. Egypt is described as a “house of slaves” (Ex. 20, 2), Babylon as “a people who was not” (Isa. 20, 11-13), and of Edom it says, “Behold, I have made thee small among the nations,thou art greatly despised” (Obad. 1, 2).

וְכֻלְּהוּ לָא נַטְלוּ תּוּקְפָּא אֶלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. דְּכַד יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתְהוֹן מִיַּד מִתְתַּקְפֵי עַל כָּל שְׁאַר עַמִּין דְּעָלְמָא. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל אִינּוּן בִּלְחוֹדַיְיהוּ, לָקֳבֵל כָּל (ט"ז א') עַמִּין דְּעָלְמָא. כַּד עָאלוּ יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם, מִיָּד הֲוָה קִימָה לְמִצְרַיִם, וְאִתְתָּקַף שׁוּלְטָנוּתָא דִּלְהוֹן לְעֵילָּא עַל כָּל שְׁאַר עַמִּין, דִּכְתִּיב וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, וַיָּקָם: קִימָה הֲוָה לוֹן, דְּאִתְתָּקַף וְקָם הַהוּא מְמָנָא שׁוּלְטָנָא דְּמִצְרַיִם, וְאִתְיְיהִיב לֵיהּ תּוּקְפָּא וְשֻׁלְטָנוּתָא, עַל כָּל מְמָנָן דִּשְׁאַר עַמִּין דְּהָא בְּקַדְמִיתָא אִית שׁוּלְטָנוּתָא לְהַהוּא מְמָנָא דִּלְעֵילָּא, וּלְבָתַר לְעַמָּא דִּילֵיהּ דִּלְתַתָּא. וּבְגִין כָּךְ, וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם. דָּא הוּא מְמָנָא דִּלְהוֹן, חָדָשׁ הֲוָה, דְּעַד יוֹמָא הָדֵין לָא הֲוָה לֵיהּ שׁוּלְטָנָא עַל שְׁאַר עַמִּין, וְהַשְּׁתָּא אִתְּקַם לְשַׁלְטָאָה עַל כָּל שְׁאַר עַמִּין דְּעָלְמָא, וּכְדֵין אִתְקָיָּים (משלי ל׳:כ״ב) תַּחַת שָׁלשׁ רָגְזָה אֶרֶץ תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ. It was entirely due to Israel that they became great. As soon as Israel was subjected to any of these nations, it immediately became all-powerful, since Israel singly are on a par with all the rest of the world. So when Israel went down to Egypt, straightway that country rose to supreme power. And this is the meaning of “Now there arose a new king”, i.e. the supernal chieftain of Egypt rose up in strength and gained predominance over the chieftains of the other nations.¹The first three lines of the Hebrew text do not appear in the translation. Then the words were fulfilled: “For three things the earth is disquieted… for a servant when he reigneth…” (Prox. 30, 21).

ר' חִיָּיא אָמַר, תְּלָתִין יוֹמִין עַד לָא יֵיתֵי תּוּקְפָּא לְעַמָּא בְּאַרְעָא, אוֹ עַד לָא תֵּיתֵי תְּבִירוּ לְעַמָּא בְּאַרְעָא, מַכְרִזֵי בְּעָלְמָא הַהוּא מִלָּה, וּלְזִמְנִין דְּאִתְּמְסַר הַהוּא מִלָּה בְּפוּמָא דְּרַבְיֵיא, וּלְזִימְנִין לְאִינוּן בְּנֵי נָשָׁא דְּלֵית בְּהוּ דַּעְתָּא וּלְזִמְנִין מָסַר הַהוּא מִלָּה אִתְמְסַר בְּפוּמָא דְּעוֹפֵי וּמַכְרִיזֵי בְּעָלְמָא, וְלֵית מַאן דְּיִשְׁגַּח בְּהוּ. כַּד עַמָּא זַכָּאִין, אִתְמְסַר הַהוּא מִלָּה לְאִינוּן רֵישִׁין זַכָּאִין דְּעָלְמָא, בְּגִין דְּיוֹדִיעוּ לוֹן, וִיתוּבוּן לְמָארֵיהוֹן, וְכַד לָאו אִינּוּן זַכָּאִין, הֲוֵי כִּדְקָאמְרַן. R. Hiya said: ‘Thirty days before a nation rises to power or before its downfall in this world, the event is proclaimed in the other world. Sometimes it is revealed through the mouths of little children, sometimes through simple folk, and sometimes through a bird. These proclaim it in the world, and yet no one notices them. If, however, a nation is deserving, the impending calamity is revealed to the righteous leaders of the people, in order that they may call the people to repent and return to the Lord while there is yet time.’

ר' אֶלְעָזָר, הֲוָה יָתִיב יוֹמָא חַד אַתַּרְעָא דְלוּד, וַהֲוָה יָתִיב עִמֵּיהּ רִבִּי אַבָּא, וְרִבִּי יְהוּדָה, וְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֵימָא לְכוּ, מַה דְּחָמִית יוֹמָא דָּא. בְּצַפְרָא קָמֵית בִּנְהוֹרָא, חָמִית חַד עוֹפָא, דְּהֲוָה טָאִיס זָקַף לְעֵילָּא תְּלַת זִמְנֵי, וּמָאִיךְ חַד, וַהֲוָה אָמַר, עִלָּאֵי עִלָּאֵי, בְּיוֹמָא דָּא טָסֵי (ס"א דקיקין) רְקִיעִין (לימינא) תְּלַת מְמָנָן זַקְפִין שָׁלְטָנִין עַל אַרְעָא, חָד יָתִיב דְּלָא יָתִיב, אַעְבְּרוּ לֵיהּ בְּנוּרָא דְּדָלִיק, מְעַבְּרִין קַיָּימֵיהּ, מְעַבְּרִין שֻׁלְטָנֵיהּ, תְּלַת סַמְכִין שַׁלִּיטִין עִלָּאִין, קַיְימִין עַל עָלְמָא. As R. Eleazar was sitting one day at the gate of Lydda along with R. Abba, R. Judah, and R. Jose, R. Jose said: ‘Listen, and I will tell you the sights which I have seen this morning. I rose early and beheld a bird which flew up three times and down once, exclaiming: “Ye celestials, ye angels of the higher sphere! In these days three heavenly Chieftains are raising up rulers on the earth. One is dislodged from his throne and made to pass through the Fiery Stream. He and his power are annihilated. But three mighty pillars of great height still stand upon the world.”

רָמֵינָא לְהַהוּא עוֹפָא קַלָּא, אֲמֵינָא לֵיהּ עוֹפָא עוֹפָא, אֵימָא לִי תְּלַת דְּקַיְימִין מְמָנָן, וְחַד דְּמְעַבְּרִין שֻׁלְטָנֵיהּ, מַאן אִינּוּן. רָמָא לִי תְּלַת גִּירִין אִלֵּין מִגַּדְפָא יְמִינָא, וְדֵין חַד מִשְּׂמָאלָא, (ס"א ומגדפא שמאלא חד) וְלָא יָדַעְנָא מַאי רְמִיזָא. I threw a stone at the bird and cried: “Bird, bird! Tell me, who are the three who remain upright and the one whose power is taken from him?” He threw down to me three feathers from his right wing and one from his left wing. I know not what it all portends.’

נָסִיב לְהוּ רִבִּי אֶלְעָזָר, נָחֵית לְהוֹ לִנְחִירוֹי, נָפַק דָּמָא מִנְּחִירוֹי. אָמַר, וַדַּאי תְּלַת שָלְטָנֵי עֲמְמִין קַיְימִין בְּרוֹמִי בְּאַרְעָא, וּזְמִינִין לְמֶעְבַּד גִּזְרִין בִּישִׁין לְיִשְׂרָאֵל, מִסִּטְרָא דְּרוֹמָאֵי. נָסִיב הַהוּא גִּירָא דְּמִגַּדְפָא שְׂמָאלָא, אָרַח, וְנָפַק אֶשָּׁתָא אוּכָמָא מִנֵּיהּ, אָמַר שֻׁלְטָנָא דְּמִצְרָאֵי אַעְדִּיאוּ וְזַמִּין חַד מַלְכָּא דְּרוֹמָאֵי, לְאַעְבְרָא בְּכָל אַרְעָא (ס"א דמצרים), (ס"א וזמין חד מלכא מאינון תלת דקאמרן למשלט בה וסתיר בנינא ובני בה בנינא) וּלְמַנָּאָה בְּמִצְרַיִם רַבְרְבֵי תְּרִיסִין, וְסָתִיר בִּנְיַן, וּבָנִי סְתִירִין. רָמָא לוֹן ר' אֶלְעָזָר לְאַרְעָא, נַפְלוּ אִלֵּין תְּלַת עַל חַד דְּמִסְטְרָא שְׂמָאלָא. R. Eleazar took from R. Jose the feathers, smelt them, and lo, blood issued from his nostrils. Said he: ‘Verily, three great rulers are now at Rome, and are about to bring evil upon Israel through the Romans.’ Then he took the feather of the left wing, smelt it, and behold, black fire burst from it. He said: ‘The power of the Egyptians is coming to an end; a Roman king is about to pass through the whole land of Egypt, appoint governors over it, and destroy buildings and erect new ones.’ Then he threw the feathers on to the ground, and the three which were from the right wing fell on that which was from the left wing.

עַד דְּהֲווּ יַתְבֵי, אַעְבַּר חַד יְנוֹקָא, וַהֲוָה קָארֵי (ישעיהו י״ט:א׳) מַשָּׂא מִצְרָיִם הִנֵּה ה' רוֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם. אַעְבַּר תִּנְיָינָא חַבְרֵיהּ, וְאָמַר, וְאֶרֶץ מִצְרַיִם תִּהְיֶה שְׁמָמָה. אַעְבַּר תְּלִיתָאָה חַבְרֵיהּ, וְאָמַר, וְאָבְדָה חָכְמַת מִצְרַיִם. חָמוּ הַהוּא גִּירָא דְּגַדְפָא שְׂמָאלָא דְּאִתּוֹקַד, וּתְלַת אַחֲרָנִין דְּהֲווּ עָלֵיהּ לָא אִתּוֹקְדָן. As they were thus sitting, a young child passed by and recited the verse: “A burden concerning Egypt! Behold, the Lord rideth upon a swift cloud, and shall come into Egypt” (Isa. XIX, I). A second child passed by and declaimed: “And the land of Egypt shall be desolate” (Ezek. 29, 9). A third child passed by and recited: “Make thee instruments of captivity, O daughter of Egypt!” (Jer. 46, 16). Then they saw that the feather of the left wing was burning, but not the three feathers of the right wing.

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הַאי דְעוֹפָא, וְהַאי דְּדַרְדְּקֵי כֹּלָּא הוּא חַד, וְכֹלָּא נְבוּאָה עִלָּאָה הוּא, (ס"א כלא איהו ברזא דחכמתא) וּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַחֲזָאָה לָן, סִתְרֵי עִלָּאֵי דְּהוּא עָבִיד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (עמוס ג׳:ז׳) כִּי לא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים. Said R. Eleazar: ‘These two incidents, that of the bird and that of the children, are in truth but one-and they convey a prophecy from above. The Holy One, blessed be He, desired to reveal to us His hidden plans, as it is written, “Behold, the Lord will do nothing without revealing his secret to his servants the prophets” (Amos. 3, 7).

וְחַכִּימֵי עֲדִיפֵי מִנְּבִיאֵי בְּכָל זְמָן, דְּהָא לִנְבִיאֵי לְזִמְנִין שָרַת עָלַיְיהוּ רוּחַ קוּדְשָׁא, וּלְזִמְנִין לָא, וְחַכִּימִין לָא אַעְדֵּי מִנְּהוֹן רוּחַ קוּדְשָׁא אֲפִילוּ רִגְעָא חֲדָא, (זעיר) דְּיַדְעִין מַה דִּי לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְלָא בָּעוּ לְגַלָּאָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי (יהודה) כֹּלָּא חָכְמְתָא, וְחָכְמְתָא דר' אֶלְעָזָר יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ. רִבִּי אַבָּא אָמַר, אִלְמָלֵא לָא הֲווֹ חַכִּימִין, לָא הֲווֹ יַדְּעִין בְּנֵי נָשָׁא, מַהוּ אוֹרַיְיתָא, וּמַה פִּקּוּדוֹי דְּמָארֵי עָלְמָא, וְלָא אִתְפָּרְשָׁא רוּחָא דִּבְנֵי נָשָׁא, מֵרוּחָא דִּבְעִירָא. And the wise are greater than prophets, for on the prophets the holy spirit rests intermittently, but the wise He never leaves, as, although they know what is above and what is below, they keep it secret.’ Said R. Jose: ‘There are many wise, but the wisdom of R. Eleazar exceeds all.’ Said R. Abba: ‘If it were not for the sages the sons of men would comprehend neither God’s Torah nor His commandments, and the spirit of man would not differ from the spirit of the beasts.’

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כַּד אַיְיתֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּינָא עַל עַמָּא, בְּקַדְמִיתָא עָבִיד דִּינָא, בְּהַהוּא מְמָנָא דְּמְמָנָא עָלַיְיהוּ לְעֵילָּא, דִּכְתִּיב, (ישעיהו כ״ד:כ״א) יִפְקוֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה. R. Isaac said: ‘When the Holy One is about to chastise a nation He chastises first its celestial representative, as it is written, “The Lord shall punish the host of heaven in heaven and the kings of the earth upon the earth” (Isa. 24, 21).

וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ. רִבִּי חִיָּיא אָמַר, מֶלֶךְ חָדָשׁ, חָדָשׁ מַמָּשׁ הֲוָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר דְּהֲוָה מְחַדֵּשׁ גְּזֵירִין, דְּלָא חִידֵשׁ מַלְכָּא אַחֲרָא מִקַּדְמָת דְּנָא. אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. כָּל הַהוּא טִיבוּ, דְּעָבַד יוֹסֵף בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם, דִּכְתִּיב, (בראשית מ״ז:י״ד) וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה. וְקִיֵּים לוֹן בִּשְׁנִי כַּפְנָא, כָּל הַאי לָא דָּכִיר, וְעָבִיד גַּרְמֵיהּ דְּלָא יָדַע בֵּיהּ. NOW THERE AROSE A NEW KING OVER EGYPT. According to R. Hiya he was really a new king, but according to R. Jose it was the same Pharaoh, only he made “new” decrees against Israel, forgetting all the benefits bestowed upon him by Joseph, as if “he did not know him”.

רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יְהוּדָה, הֲווֹ יַתְבִי וְלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא קָמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, הַאי דִּכְתִּיב וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, וְתָנֵינָן, דְּאִיהוּ קָם מִגַּרְמֵיהּ, מַה דְּהֲוָה שָׁפַל, קָם, וְלָא אִתְחָזֵי לְמַלְכָּא, וּבְעוּתְרָא קָם. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כֹּלָּא הָכִי הוּא, כְּגַוְונָא דְּאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דְּלָא אִתְחָזֵי לְמַלְכָּא, וְקָם מִגַּרְמֵיהּ, וְקָם בְּעוּתְרָא, וּבָעָא לְאוֹבָדָא לְיִשְׂרָאֵל מֵעָלְמָא, אוּף הָכָא, הַאי לָא אִתְחָזֵי לְמַלְכָּא, וְקָם מִגַרְמֵיהּ, וּבָעָא לְאוֹבָדָא לְיִשְׂרָאֵל מֵעָלְמָא, דִּכְתִּיב וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ וְגוֹ', הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ וְגוֹ', וְכַד הֲוָה קָם מַלְכָּא לְעֵילָּא, קָם מַלְכָּא לְתַתָּא. R. Jose and R. Judah were once studying with R. Simeon. Said R. Judah: ‘We have been taught that the expression “arose” suggests that Pharaoh “rose” on his own accord, viz. that he was not in the line of Egyptian kings, and was, in fact, not worthy to be king; he “rose” only because he was rich.’ Said R. Simeon: ‘Exactly as was the case with Ahasuerus, who also was not fitted for the kingship, but obtained it through his wealth.’

רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא וְרִבִּי יוֹסֵי, הֲווֹ אַזְלֵי מִטְּבֶרְיָא לְצִפּוֹרִי, עַד דַּהֲווּ אַזְלֵי, פָּגַע בְּהוּ חַד יוּדָאִי, פָּתַח וְאָמַר, (ישעיהו י״ט:א׳) מַשָּׂא מִצְרָיִם הִנֵּה ה' רוֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו. תָּא חֲזֵי, כָּל מַלְכִין דְּעָלְמָא, וְכָל עַמִּין דְּעָלְמָא, לָא חֲשִׁיבֵי כְּלוּם קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, (דניאל ד׳:ל״ב) וְכָל דַּיְּירֵי אַרְעָא כְּלָא חֲשִׁיבִין וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבִיד בְּחֵיל שְׁמַיָּא. וְהָכָא בְּמִצְרַיִם, אַף עַל גַּב דְּכָל אִינּוּן גְּבוּרָאן, וְדַרְעָא מְרֹמְמָא גַּלֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמִצְרַיִם, מַה כְּתִיב הִנֵּה ה' רוֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם. מַאי שְׁנָא, בְּכָל עַמִּין דְּעָלְמָא, דְּלָא הֲוָה הָכִי, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּזַר גְּזֵרָה וְאִתְעָבִיד, וְהָכָא אִיהוּ אָתָא, דִּכְתִּיב וּבָא מִצְרַיִם. וּכְתִיב, (שמות י״ב:י״ב) וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ' אֲנִי ה'. R. Eleazar, R. Abba, and R. Jose were once walking from Tiberias to Sepphoris’ On the way they met a Jew who started a conversation by quoting: “A burden upon Egypt. Behold, the Lord rideth upon a swift cloud and cometh into Egypt, and the godlings of Egypt shall flee from his presence” (Isa. XIX, I). ‘Mark this,’ he said. ‘All the kings and all the nations of the world are as nothing before the Holy One, blessed be He (Dan. 4, 32). He only has to decide a thing and it is done. What, then, is the significance of the expression “cometh into Egypt”? Did He have to “come”?

אֶלָּא, בְּגִין דְּמַלְכָּא הֲוָה אָתֵי, לְאַפָּקָא לְמַטְרוֹנִיתָא דַּהֲוַות תַּמָּן. וּבְגִין יְקָרָא דְּמַטְרוֹנִיתָא הֲוָה אָתֵי. וְעַל דָּא הֲוָה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי בִּיקָרָהּ, וְאָתֵי לְגַבָּהּ לַאֲקָּמָא לָהּ, וּלְמֵיהַב לָהּ יְדָא, וּלְזַקְפָא לָהּ, כְּמָה דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד בְּסוֹף גָּלוּתָא דֶּאֱדוֹם. Yea, verily, He “came” for the sake of the Matrona (Shekinah), to take Her, as it were, by the hand and raise Her in glory, as He will also do when Israel’s captivity in Edom (Rome) Will come to an end.’

אָמַר רִבִּי יֵיסָא, אִי הָכִי, דִּבְגִין דְּמַטְרוֹנִיתָא הֲוָה, הָא בְּגָלוּתָא דְּבָבֶל, מַטְרוֹנִיתָא תַּמָּן הֲוַת, אֲמַאי לָא הֲוָה כַּךְ. אָמַר לֵיהּ, הָא תָּנֵינָן, דְּחַטָּאָה גָּרַם, דְּנָטְלוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת, וְאָעִילוּ בְּרִית קַיָּימָא קַדִּישָׁא בִּרְשׁוּתָא אָחֲרָא. וּבְגִין כַּךְ אִתְאֲבִידוּ מִנְּהוֹן נִסִּין, וְאַתְוָון, דְּאִתְחָזֵי לְמֶעְבַּד לְהוּ, מַה דְּלָא הֲוָה הָכִי בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם, דְּכֻלְּהוּ הֲווֹ שִׁבְטֵי יָהּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ד' א') עָאלוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נָפְקוּ. R. Jose remarked: ‘If it was for the sake of the Matrona, why did He not “come” to Babylon, where the Shekinah was also in exile with Israel?’ To this the Jew replied that according to tradition the reason why the Holy One did not reveal Himself fully by signs and wonders in Babylon was because the Israelites took to themselves foreign wives and profaned the sign of the holy Covenant. In Egypt, however, it was different: they entered it as pure sons of Israel, and left it as such.

בְּגָלוּתָא דֶּאֱדוֹם, בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְיַקְּרָא בְּעָלְמָא, וּלְמֵיתֵי אִיהוּ לְאַקָּמָא לְמַטְרוֹנִיתָא, וּלְנַעֲרָא לָהּ מֵעַפְרָא. וַוי לְמַאן דִּיעֲרַע תַּמָּן קָמֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּיֵימָא (ישעיהו נ״ב:ב׳) הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלַיִם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ. מַאן הוּא מַלְכָּא וְעַמָּא דְּיֵיקוּם קָמֵיהּ. When the Edomitic exile comes to an end He shall manifest His glory in fulness and raise up His Spouse from the dust, saying to her: “Shake thyself from the dust; arise, sit down, O Jerusalem, loose thyself from the bands of thy neck, O captive daughter of Zion” (Isa. 52, 2). Who shall then stand against Him?

(ישעיהו י״ט:א׳) וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו, אֱלִילֵי מִצְרַיִם, לָאו עַל אֲבָנִין וְאָעִין אִתְּמַר, אֶלָּא עַל כָּל אִינּוּן דַּרְגִּין מְמָנָן עִלָּאִין, וְעַל אִינּוּן פּוּלְחָנִין תַּתָּאִין דִּלְהוֹן. וּבְכָל אֲתָר דְּגָלוּ יִשְׂרָאֵל, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי עָלַיְיהוּ, וְאִתְקָבִיל מֵאִינוּן עַמִּין. It is written “And the godlings of Egypt shall flee from His presence.” The “godlings” are not merely idols made of stone and wood, but celestial principalities and terrestrial divinities. Indeed, wherever Israel is in exile the Holy One watches them and demands an account from those peoples and their supernal representatives.

תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִּיב, (ישעיה נ"ב) כֹה אָמַר ה' מִצְרַיִם יָרַד עַמִּי בָרִאשׁוֹנָה לָגוּר שָׁם וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ תּוּרְעֲמָא דְּאִתְרְעַם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל אַשּׁוּר, וְאָמַר, חָמוּ מַה עָבֵד לִי אַשּׁוּר, דְּהָא מִצְרַיִם דַּאֲנָא עֲבָדִית בְּהוּ כָּל אִינּוּן דִּינִין, וְעַמִּי (אינון) נַחְתּוּ תַּמָּן, לְדַיָּירָא בֵּינֵיהוֹן, וְקִבְּלוּם מִצְרָאֵי בֵּינַיְיהוּ, וְיָהֲבוּן לוֹן שְׁפַר אַרְעָא אֶרֶץ גּוֹשֶן, וְאַף עַל גַּב דְּאָעִיקוּ לוֹן בְּגָלוּתָא, לָא אַעְדוּ אַרְעָא מִנְּהוֹן, דִּכְתִּיב, (שמות ט') רַק בְּאֶרֶץ גּוֹשֶן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. וּמֵיטַב אַרְעָא דְּמִצְרַיִם הֲוָה, דִּכְתִּיב, (בראשית מ"ו) בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס. וְתוּ, דְּלָא אַעְדּוּ מִדִּלְהוֹן כְּלוּם, דִּכְתִּיב, (שמות ט') וּמִמִּקְנֵה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. וְעִם כָּל דָּא אִתְדָּנוּ בְּכַמָּה דִּינִין. Mark what is written! “Thus says the Lord, my people went down at the first to Egypt to sojourn there, and Assyria oppressed them for nothing” (Ibid. 5, 4). The Holy One had a grave complaint against Assyria. “Behold what Assyria has done to me! Egypt I punished severely, although she treated my people with hospitality when they came to sojourn there, assigning to them the fat of the land, the land of Goshen; and even later, though they oppressed them, they did not take away the land from them nor anything belonging to them” (cf. Ex. 9, 6).

רִבִּי שִׁמְעוֹן זָקַף יְדוֹי וּבָכָה, וְאָמַר, וַוי מַאן דְּיִזְדָּמַן בְּהַהוּא זִמְנָא, וְזַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּיִזְדָּמַן וְיִשְׁתְּכַּח בְּהַהוּא זִמְנָא, וַוי מַאן דְּיִזְדָּמַן בְּהַהוּא זִמְנָא, בְּגִין דְּכַד יֵיתֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְפַקְדָּא לְאַיַּילְתָּא, יִסְתָּכַּל מַאן אִינּוּן דְּקַיְימִין בַּהֲדָהּ, בְּכָל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּכְּחֵי עִמָּהּ, בְּכָל עוֹבָדוֹי דְּכָל חַד וְחָד, וְלָא יִשְׁתְּכַּח זַכָּאי. דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״ג:ה׳) וְאַבִּיט וְאֵין עוֹזֵר. וְכַמָּה עַקְתִּין עַל עַקְתִּין לְיִשְׂרָאֵל. R. Simeon lifted up his hands and wept. ‘Alas,’ he said, ‘for him who will live at that time! Yet happy he who will live at that time! When the Holy One comes to visit the “Hind” (Israel), he will examine who it is that remains loyal to her at that time, and then woe to him who shall not be found worthy, and of whom it shall be said, “I looked and there was none to help” (Isa. 62, 23). Many sufferings shall then befall Israel.

זַכָּאָה מַאן דְּיִזְדָּמַן וְיִשְׁתְּכַּח בְּהַהוּא זִמְנָא, בְּגִין דְּהַהוּא דְּיִתְקָיָּים בְּהַהוּא זִמְנָא בִּמְהֵימָנוּתָא, יִזְכֶּה לְהַהוּא נְהִירוּ דְּחֶדְוָה דְּמַלְכָּא. וְעַל הַהוּא זִמְנָא כְּתִּיב, (זכריה י״ג:ט׳) וּצְרַפְתִּים כִּצְרוֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחוֹן אֶת הַזָּהָב וְגוֹ'. But happy he who will be found faithful at that time! For he shall see the joy-giving light of the King. Concerning that time it is proclaimed: “I will refine them as silver is refined, and will try them as gold is tried” (Zech. 13, 9).

לְבָתַר דְּאִינּוּן עַקְתִּין מִתְעָרֵי עַל יִשְׂרָאֵל, וְכָל עַמִּין וּמַלְכֵיהוֹן יִתְיַיעֲטוּן כַּחֲדָא עָלַיְיהוּ, וּמִתְעָרֵי כַּמָּה גְּזֵירִין בִּישִׁין, כֻּלְּהוּ סַלְקֵי בְּעֵיטָא חֲדָא עָלַיְיהוּ, וְיֵיתוּן עַקְתָּא עַל עַקְתָּא, בַּתְרַיְיתָא מְשַׁכְּחָן קָמַיְיתָא. כְּדֵין יִתְחָזֵי חַד עַמּוּדָא דְּאֶשָׁא, קָאִים מֵעֵלָּא לְתַתָּא, אַרְבְּעִין יוֹמִין, וְכָל עַמִּין דְּעָלְמָא חָמָאן לֵיהּ. Then shall pangs and travail overtake Israel, and all nations and their kings shall furiously rage together and take counsel against her. Thereupon a pillar of fire will be suspended from heaven to earth for forty days, visible to all nations.

בְּהַהוּא זִמְנָא, יִתְּעַר מַלְכָּא מְשִׁיחָא, לְנַפְקָא מִגּוֹ גִּנְתָּא דְּעֵדֶן, מֵהַהוּא אֲתָר (בלק ק"ד ע"ב) דְּאִתְקְרֵי קַ"ן צִפּוֹ"ר, וְיִתְּעָר בְּאַרְעָא (ויקרא רי"ב ב') דְּגָלִיל, וְהַהוּא יוֹמָא דְּיִפּוּק לְתַמָּן, יִתְרָגַּז כָּל עָלְמָא, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא מִתְחַבְּאִין גּוֹ מְעַרְתֵי וְטִנָּרֵי, דְּלָא יַחְשְׁבוּן לְאִשְׁתְּזָבָא. וְעַל הַהוּא זִמְנָא כְּתִּיב, (ישעיהו ב׳:י״ט) וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צוּרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרוֹץ הָאָרֶץ. Then the Messiah will arise from the Garden of Eden, from that place which is called “The Bird’s Nest”. He will arise in the land of Galilee, and on that day the whole world shall be shaken and all the children of men shall seek refuge in caves and rocky places. Concerning that time it is written: “And they shall go into the holes of the rocks and into the caves of the earth, for fear of the Lord and for the glory of his majesty, when he ariseth to shake terribly the earth” (Isa. 2, 16).

מִפְּנֵי פַּחַד ה', דָּא הַהוּא רְגִיזוּ דְּכָל עָלְמָא. וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ דָּא מָשִׁיחַ. בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ, כַּד יְקוּם וְיִתְגְּלֵי בְּאַרְעָא (וירא קי"ט ע"א, רכ"א) דְּגָלִיל, בְּגִין דְּאִיהוּ הוּא אֲתָר קַדְמָאָה דְּאִתְחָרְבָא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וּבְגִין כָּךְ, יִתְגְּלֵי תַּמָּן קַדְמָאָה לְכָל אֲתָר, וּמִתַּמָּן יִתְּעַר קְרָבִין לְכָל עָלְמָא. “The glory of his majesty” refers to the Messiah when he shall reveal himself in the land of Galilee; for in this part of the Holy Land the desolation first began, and therefore he will manifest himself there first, and from there begin to war against the world.

לְבָתַר אַרְבְּעִין יוֹמִין, דְעַמּוּדָא יְקוּם מֵאַרְעָא לִשְׁמַיָּא, לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל עָלְמָא, וּמָשִׁיחַ יִתְגְּלֵי, יְקוּם מִסְּטָר מִזְרָח, חַד (ויקרא רי"ב ע"ב, בראשית קי"ט א') כּוֹכָבָא מְלַהֲטָא בְּכָל גַּוְונִין, וְשִׁבְעָה כּוֹכָבִין אַחֲרָנִין דְּסַחֲרָן לְהַהוּא כּוֹכָבָא, וְיַגִּיחוּן בֵּיהּ קְרָבָא בְּכָל סִטְרִין, תְּלַת זִמְנִין בְּיוֹמָא, עַד שִׁבְעִין יוֹמִין, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא חָמָאן. After the forty days, during which the pillar shall have stood between heaven and earth before the eyes of the whole world, and the Messiah shall have manifested himself, a star shall come forth from the East variegated in hue and shining brilliantly, and seven other stars shall surround it, and make war on it from all sides, three times a day for seventy days, before the eyes of the whole world.

וְהַהוּא כּוֹכָבָא, יַגִּיחַ בְּהוּ קְרָבָא, בְּטִיסִין דְּנוּרָא, מְלַהֲטִין מְנַצְּצִין לְכָל עֵבֶר, וּבָטַשׁ בְּהוּ, עַד דְּבָלַע לוֹן, בְּכָל רַמְשָׁא וְרַמְשָׁא, וּבְיוֹמָא אַפִּיק לוֹן. וְיַגִּיחוּן קְרָבָא לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל עָלְמָא, וְכֵן בְּכָל יוֹמָא, עַד שִׁבְעִין יוֹמִין. לְבָתַר שִׁבְעִין יוֹמִין, יִתְגְּנִיז הַהוּא כּוֹכָבָא, וְיִתְגְּנִיז מָשִׁיחַ, עַד תְּרֵיסָר יַרְחִין, וְיִתְהַדָּר הַהוּא עַמּוּדָא דְּאֶשָׁא כְּמִלְּקַדְמִין, וּבֵיהּ יִתְגְּנִיז מָשִׁיחַ, וְהַהוּא עַמּוּדָא לָא יִתְחָזֵי. The one star shall fight against the seven with rays of fire flashing on every side, and it shall smite them until they are extinguished, evening after evening. But in the day they will appear again and fight before the eyes of the whole world, seventy days long. After the seventy days the one star shall vanish. Also the Messiah shall be hidden for twelve months in the pillar of fire, which shall return again, although it shall not be visible.

לְבָתַר תְּרֵיסָר יַרְחִין, יְסַלְקוּן לֵיהּ לְמָשִׁיחַ, בְּהַהוּא עַמּוּדָא, לְגוֹ רְקִיעָא, וְתַמָּן יְקַבֵּל תּוּקְפָּא וְעִטְרָא דְּמַלְכוּתָא. וְכַד נָחִית, יִתְחָזֵי הַהוּא עַמּוּדָא דְּאֶשָׁא כְּמִלְּקַדְּמִין, לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל עָלְמָא, וְיִתְגְּלֵי לְבָתַר מָשִׁיחַ, וְיִתְכַּנְּשׁוּן לְגַבֵּיהּ עַמִּין סַגִּיאִין, וְיִתְּעַר קְרָבִין בְּכָל עָלְמָא. וּבְהַהוּא זִמְנָא יִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גְּבוּרְתֵּיהּ לְכָל עַמִּין דְּעָלְמָא, וּמַלְכָּא מְשִׁיחָא יִתְיְדַע בְּכָל עָלְמָא, וְכָל מַלְכִין דְּעָלְמָא יִתְעָרוּן לְאִתְחַבְּרָא לְאַגָּחָא קְרָבָא בֵּיהּ. After the twelve months the Messiah will be carried up to heaven in that pillar of fire and receive there power and dominion and the royal crown. When he descends, the pillar of fire will again be visible to the eyes of the world, and the Messiah will reveal himself, and mighty nations will gather round him, and he shall declare war against all the world. At that time the Holy One shall show forth his power before all the nations of the earth, and the Messiah shall be manifested throughout the whole universe, and all the kings will unite to fight against him,

וְכַמָּה (עמין) מִפְּרִיצֵי יְהוּדָאִין יִתְהַפְּכוּ לְאָהַדְּרָא לְגַבַּיְיהוּ, וְיֵיתוּן עִמְּהוֹן, לְאַגָּחָא קְרָבָא עַל מַלְכָּא מְשִׁיחָא. כְּדֵין יִתְחָשַּׁךְ כָּל עָלְמָא חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה יוֹמִין, וְסַגִּיאִין מֵעַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל יְהוֹן מֵתִין בְּהַהוּא חֲשׁוֹכָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (ישעיהו ס׳:ב׳) כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאוּמִּים. and even in Israel there will be found some wicked ones who shall join them in the fight against the Messiah. Then there will be darkness over all the world, and for fifteen days shall it continue, and many in Israel shall perish in that darkness. Concerning this darkness it is written: “Behold, darkness covers the earth and gross darkness the peoples” (Isa. 60, 2).

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, אֶלְעָזָר, בְּזִמְנָא דְּיִתְּעַר מַלְכָּא מְשִׁיחָא, כַּמָּה אָתִין וְנִסִּין אָחֲרָנִין יִתְּעֲרוּן בְּעָלְמָא. תָּא חֲזֵי, בְּגִנְתָא דְּעֵדֶן דִּלְתַתָּא, אִית אֲתָר חַד גָּנִיז וְטָמִיר דְּלָא אִתְיְדַע, וְאִיהוּ מְרֻקְּמָא בְּכַמָּה גַּוְונִין, וּבֵיהּ גְּנִיזִין אֶלֶף הֵיכָלִין דְּכִסּוּפִין. וְלֵית מַאן דְּעָיִיל בְּהוּ, בַּר מָשִׁיחַ, דְּאִיהוּ קָאִים תָּדִיר בְּגִנְתָא דְּעֵדֶן. Then, turning to R. Eleazar, his son, he said: ‘At the time when the Messiah shall arise, there will be great wonders in the world. See now, in the lower Paradise there is a secret and unknown spot, broidered with many colours, in which a thousand palaces of longing are concealed. No one may enter it, except the Messiah, whose abode is in Paradise.

וְכָל גִּנְתָּא מְסַחֲרָא בִּרְתִיכִין סַגִּיאִין דְּצַדִיקַיָּא, וּמָשִׁיחַ קָאִים עָלַיְיהוּ, וְעַל כַּמָּה חֵילִין וּמַשִׁירְיָין דְּנִשְׁמָתִין דְּצַדִיקַיָּא תַּמָּן, וּבְרָאשֵׁי יַרְחֵי, וּבִזְמַנֵּי, וּבְשַׁבָּתֵי, מָשִׁיחַ עָאל בְּהַהוּא אֲתָר לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּכָל אִינּוּן הֵיכָלִין. The Garden is encompassed with multitudes of saints who look to the Messiah as their leader, along with many hosts and bands of the souls of the righteous there. On New Moons, festivals, and Sabbaths, he enters that place, in order to find joyous delight in those secret palaces.

לְגוֹ לְגוֹ מִכָּל אִינּוּן הֵיכָלִין, אִית אֲתָר אַחֲרָא טָמִיר וְגָנִיז דְּלָא אִתְיְדַע כְּלָל, וְאִקְרֵי עֵדֶן. וְלֵית מַאן דְּיָכִיל לְמִנְדַּע בֵּיהּ. וּמָשִׁיחַ אַגְנִיז (ס"א יתגלי) לְבַר, סַחֲרָנֵיהּ דְּהַהוּא אֲתָר, עַד דְּאִתְגְלֵי לֵיהּ חַד אֲתָר. דְּאִקְרֵי קַן צִפּוֹר, וְאִיהוּ אֲתָר דְּכָרִיז עָלֵיהּ הַהוּא צִפּוֹר. דְּאִתְּעַר בְּגִנְתָא דְּעֵדֶן בְּכָל יוֹמָא. Behind those palaces there is another place, entirely hidden and undiscoverable. It is called “Eden”, and no one may enter to behold it. Now the Messiah is hidden in its outskirts until a place is revealed to him which is called “the Bird’s Nest”. This is the place proclaimed by that Bird (the Shekinah) which flies about the Garden of Eden every day.

וּבְהַהוּא אֲתָר, מְרֻקְּמָן דְּיּוּקְנִין דְּכָל שְׁאַר עַמִּין, דְּאִתְכְּנָשׁוּ עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל לְאַבְאָשָא לוֹן. עָאל בְּהַהוּא אֲתָר, זָקִיף עֵינוֹי, וְחָזֵי אֲבָהָן, דְעָאלִין בְּחָרְבַּן בֵּית אֱלָהָא, עַד דְּחָמֵי לְרָחֵל (שמות י"ב ע"א) דְּדִמְעָהָא בְּאַנְפָּהָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְנַחֵם לָהּ, וְלָא צְבִיאַת לְקַבְּלָא תַּנְחוּמִין, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, (ירמיהו ל״א:ט״ו) מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ. כְּדֵין. מָשִׁיחַ אָרִים קַלֵיהּ וּבָכֵי, וְאִזְדַּעְזַע כָּל גִּנְתָּא דְּעֵדֶן, וְכָל אִינּוּן צַדִּיקַיָּא דְּתַמָּן גָּעוּ וּבָכוּ עִמֵּיהּ. In that place the effigies are woven of all the nations who band together against Israel. The Messiah enters that abode, lifts up his eyes and beholds the Fathers (Patriarchs) visiting the ruins of God’s Sanctuary. He perceives mother Rachel, with tears upon her face; the Holy One, blessed be He, tries to comfort her, but she refuses to be comforted (Jer. 31, 14). Then the Messiah lifts up his voice and weeps, and the whole Garden of Eden quakes, and all the righteous and saints who are there break out in crying and lamentation with him.

גָּעֵי וּבָכֵי זִמְנָא תִּנְיָינָא, וְאִזְדַּעְזַע הַהוּא רְקִיעַ דְּעַל גַּבֵּי גִּנְתָּא, אֶלֶף וְחָמֵשׁ מֵאָה רִבּוֹא מַשְׁרְיָין עִלָּאִין, עַד דְּמָטֵי לְגוֹ כֻּרְסְיָיא עִלָּאָה. כְּדֵין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָמִיז לְהַהוּא צִפָּרָא, וְעָאל לְהַהוּא קֵן דִּילָהּ, וְיָתְבָא לְגַבֵּי מָשִׁיחַ, וְקָרֵי מַה דְּקָרֵי, וְאִתְּעַר מַה דְּאִתְּעַר. When the crying and weeping resound for the second time, the whole firmament above the Garden begins to shake, and the cry echoes from five hundred myriads of supernal hosts, until it reaches the highest Throne. Then the Holy One, blessed be He, beckons to that “Bird”, which then enters its nest and comes to the Messiah, and flits about, uttering strange cries.

עַד דְּמִגּוֹ כֻּרְסְיָיא קַדִּישָׁא, אִתְקְרֵי תְּלַת זִמְנִין הַהוּא קַן צִפּוֹר, וּמָשִׁיחַ, וְכֹלָּא סַלְּקִין לְעֵילָּא, וְאוּמֵי לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאַעְבְּרָא מָלְכוּ חַיָּיבָא מִן עָלְמָא, עַל יְדָא דְּמָשִׁיחַ, וּלְנָקְמָא נַקְמִין דְּיִשְׂרָאֵל. וְכָל אִינּוּן טַבְוָון, דְּזָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לְעַמֵּיהּ. וְתָב הַהוּא קַן צִפּוֹר וּמָשִׁיחַ לְדוּכְתֵּיהּ. וְתָב מָשִׁיחַ וְאִתְגְּנִיז גּוֹ הַהוּא אֲתָר כְּמִלְּקַדְּמִין. Then from the holy Throne the Bird’s Nest and the Messiah are summoned three times, and they both ascend into the heavenly places, and the Holy One swears to them to destroy the wicked kingdom (Rome) by the hand of the Messiah, to avenge Israel, and to give her all the good things which he has promised her. Then the Bird returns to her place. The Messiah, however, is hidden again in the same place as before.

וּבְזִמְנָא דְּיִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַתְקְנָא עָלְמִין, וְאִתְנְהִירוּ אַתְוָון דִּשְׁמֵיהּ בִּשְׁלִימוּ, יוֹ"ד בְּהֵ"א, (לאתקנא) וָא"ו בְּהֵ"א, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא בִּשְׁלִימוּ חַד. כְּדֵין יִתְּעַר חַד כֹּכָבָא דְּחִילָּא, בְּאֶמְצַע רְקִיעָא, כְּגָוֶן אַרְגְּוָונָא, לָהִיט וְנָצִיץ בִּימָמָא לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל עָלְמָא. At the time when the Holy One shall arise to renew all worlds, and the letters of his Name shall shine in perfect union, the Yod with the He, and the He with the Vau, a mighty star will appear in the heavens of purple hue, which by day shall flame before the eyes of the whole world, filling the firmament with its light.

וִיקוּם חַד שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא מִסִּטְרָא דְּצָפוֹן, גּוֹ רְקִיעָא, וִיקוּם דָּא לָקֳבֵל דָּא אַרְבְּעִין (קע"ב ב') יוֹמִין וְיִתְבָּהֲלוּן כָּל בְּנֵי עָלְמָא. לְסוֹף אַרְבְּעִין יוֹמִין, יַגִּחוּן קְרָבָא, כֹּכָבָא וְשַׁלְהוֹבָא, לְעֵינֵיהוֹן דְּכֹלָּא, וְיִתְפָּשַּׁט הַהוּא שַׁלְהוֹבָא בִּיקִידוּ דְּאֶשָּׁא, מִסִּטְרָא דְּצָפוֹן, גּוֹ רְקִיעָא, וְיַחֲשׁוֹב לְמִבְלַע הַהוּא כֹּכָבָא, וְכַמָּה שַׁלִּיטִין וּמַלְכִין וְאוּמַיָּא וְעֲמַמְיָא, יִתְבָּהֲלוּן מֵהַאי. And at that time shall a flame issue in the heavens from the north; and flame and star shall so face each other for forty days, and all men will marvel and be afraid. And when forty days shall have passed, the star and the flame shall war together in the sight of all, and the flame shall spread across the skies from the north, striving to overcome the star, and the rulers and peoples of the earth shall behold it with terror, and there will be confusion among them.

כְּדֵין יִסְתַּלַּק הַהוּא כֹּכָבָא לִסְטַר דָּרוֹם, וְיִשְּׁלוֹט עַל הַהוּא שַׁלְהוֹבָא, וְהַהוּא שַׁלְהוֹבָא יִתְבְּלַע זְעֵיר זְעֵיר בִּרְקִיעָא, מִקָּמֵי הַהוּא כֹּכָבָא, עַד דְּלָא יִתְחָזֵי כְּלָל. כְּדֵין, הַהוּא כֹּכָבָא יַעְבֵיד אוֹרְחִין בִּרְקִיעַ, בִּתְרֵיסַר תְּחוּמִין, וְקַיְימִין אִינּוּן נְהוֹרִין בִּרְקִיעָא תְּרֵיסַר יוֹמִין. But the star will remove to the south and vanquish the flame, and the flame shall daily be diminished until it be no more seen. Then shall the star cleave for itself bright paths in twelve directions which shall remain luminous in the skies for the term of twelve days.

לְבָתַר תְּרֵיסַר יוֹמִין יִזְדַּעְזְעוּן כָּל בְּנֵי עָלְמָא, וְיִתְחַשַּׁךְ שִׁמְשָׁא בְּפַלְגוּת יוֹמָא, כְּמָה דְּאִתְחַשַּׁךְ יוֹמָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, עַד דְּלָא יִתְחֲזוּן שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. וְיִתְּעַר חַד קָלָּא בְּרַעַם וְזִיקִין, וְאִתְחַלְחַלָא אַרְעָא מֵהַהוּא קָלָּא, וְכַמָּה חֵילִין וּמַשִׁירְיָין יְמוּתוּן מִנֵּיהּ. After a further twelve days trembling will seize the world, and at midday the sun will be darkened as it was darkened on the day when the holy Temple was destroyed, so that heaven and earth shall not be seen. Then out of the midst of thunder and lightning shall a voice be heard, causing the earth to quake and many hosts and principalities to perish.

וְהַהוּא יוֹמָא, יִתְּעַר בְּקַרְתָּא דְּרוֹמִי רַבְּתָא, חַד שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא, בְּהַהוּא קָלָּא דְּיִתְּעַר בְּכָל עָלְמָא. וְיוֹקִיד כַּמָּה מִגְדָּלִין, וְכַמָּה הֵיכָלִין, וְכַמָּה מִגְדָּלִין יִפְּלוּן, וְכַמָּה פַּרְדַּשְׁכֵּי וְרַבְרְבֵי יִפְּלוּן בְּהַהוּא יוֹמָא וְכֻלְּהוּ, יִתְכַּנְּשׁוּן עָלָּה לְבִישׁ. וְכָל בְּנֵי עָלְמָא לָא יַכְלִין (ס"א יחשבון) לְאִשְׁתְּזָבָא. On the same day when that voice is heard throughout the world, a flame of fire shall appear burning in Great Rome (Constantinople); it will consume many turrets and towers, and many are the great and mighty who shall perish then. All shall gather against her to destroy her, and no one will have hope to escape.

מֵהַהוּא יוֹמָא, עַד תְּרֵיסַר יַרְחִין, יִתְיַעֲטוּן כָּל מַלְכַיָא, וְיִגְזְרוּן כַּמָּה גְּזֵרוֹת, וְכַמָּה שְׁמָדוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, וְיִצְלְחוּן בֵּיהּ (נ"א בהון), כְּמָה דְּאִתְּמַר זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּיִעְרַע תַּמָּן, וְזַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּלָא יִעֲרַע תַּמָּן וְכָל עָלְמָא יְהֵא בְּעִרְבוּבְיָא סַגְיָא. From that day on, for twelve months, all the kings (of the world) will take counsel together and make many decrees to destroy Israel; and they shall prosper against him, as has been said. Blessed is he who shall live in that time, and blessed is he who shall not live in that time! And the whole world then will be in confusion.

לְסוֹף תְּרֵיסַר יַרְחֵי, יָקוּם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דְּיִתְּעַר גּוֹ גִּנְתָּא דְּעֵדֶן. וְכָל אִינּוּן צַדִּיקַיָּא יַעְטְרוּן לֵיהּ תַּמָּן, וְיַחְגְּרוּן לֵיהּ מָאנֵי זַיְינָא, בְּאַתְוָון רְשִׁימָן דְּמָאנֵי דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. At the end of the twelve months the “sceptre of Judah”, namely the Messiah, will arise, appearing from Paradise, and all the righteous will surround him and gird him with weapons of war on which are inscribed the letters of the Holy Name (Tetragrammaton).

וְקָלָא יִתְפּוֹצֵץ בְּעַנְפֵי אִילָּנִין דְּגִנְתָא, קָרֵי בְּחַיִל, וְאָמַר, אִתְעֲרוּ קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, קוּמוּ מִקָּמֵי מְשִׁיחָא, הָא עִדָנָא לְאִתְחַבְּרָא אִיתְּתָא בְּבַעְלָהּ, וּבַעְלָהּ בָּעֵי לְנַקְמָא לָהּ נוּקְמִין דְּעָלְמָא, וּלְאָקָמָא לָהּ, וּלְאַנְעָרָה לָהּ מֵעַפְרָא. Then a voice will burst forth from the branches of the trees of Paradise: “Arise, O ye saints from above, and stand ye before the Messiah! For the time has come for the Hind to be united with her Spouse, and he must avenge her on the world and raise her from the dust”.

כְּדֵין יְקוּמוּן כֻּלְּהוּ, וְיַחְגְּרוּן לֵיהּ כְּמִלְּקַדְּמִין מָאנֵי זַיְינֵיהּ, אַבְרָהָם מִימִינֵיהּ, יִצְחָק מִשּׂמָאלֵיהּ, יַעֲקֹב קָמֵיהּ, מֹשֶׁה רַעְיָא מְהֵימְנָא, עַל כָּל אִלֵּין צַדִּיקַיָּא, אָזִיל וְרָקִיד גּוֹ גִּנְתָּא דְּעֵדֶן. And all the saints from above will arise and gird the Messiah with weapons of war, Abraham at his right, Isaac at his left, Jacob in front of him, while Moses, the “faithful shepherd” of all these saints, shall dance at the head of them in Paradise.

כֵּיוָן דְּאִתְקַן מָשִׁיחַ, עַל יְדָא דְּצַדִיקַיָּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן. יֵעוּל בְּהַהוּא דּוּכְתָּא דְּאִקְרֵי קַ"ן צִפּוֹ"ר כְּמִלְּקַדְּמִין, וְחָמֵי תַּמָּן הַהוּא דִּיּוּקְנָא דְּחָרְבַּן בֵּית מַקְדְּשָׁא, וְכֻלְּהוּ צַדִּיקַיָּא דְּאִתְקְטָלוּ בֵּיהּ. כְּדֵין נָטִיל מִתַּמָּן (ס"א עשר) לְבוּשִׁין, וְאִינּוּן (נ"א ואקרון) עֶשֶׂר לְבוּשֵׁי קִנְאָה. וְיִתְגְּנִיז תַּמָּן אַרְבְּעִין יוֹמִין, דְּלָא אִתְגַּלְיָא כְּלָל. As soon as the Messiah has been installed by the saints in Paradise, he will enter again the place which is called “the Bird’s Nest”, there to behold the picture of the destruction of the Temple, and of all the saints who were done to death there. Then will he take from that place ten garments, the garments of holy zeal, and hide himself there for forty days, and no one shall be able to see him.

לְסוֹף אַרְבְּעִין יוֹמִין, קָלָא חַד יִתְּעַר, וְיִתְקְרֵי מִגּוֹ כּוּרְסְיָּיא עִלָּאָה, הַהוּא קַ"ן צִפּוֹ"ר בְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא דְּאִתְגְּנִיז בֵּיהּ. וּכְדֵין סַלְּקִין לֵיהּ לְעֵילָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָמֵי לֵיהּ לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא, מִתְלָבַשׁ בִּלְבוּשָׁא נוּקְמָא, וְחָגִיר מָאנֵי זַיְינֵי נָטִיל לֵיהּ, וְנָשִׁיק לֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ. At the end of those forty days a voice shall be heard from the highest throne calling the Bird’s Nest and the Messiah who shall be hidden there. Thereupon he shall be carried aloft, and when the Holy One, blessed be He, shall behold the Messiah adorned with the garments of holy zeal and girded with weapons of war, he will take him and kiss him upon his brow.

כְּדֵין, מִזְדַּעְזְעָן ג' מְאָה וְתִשְׁעִין רְקִיעִין, וְאַרְמִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַד רְקִיעָא מֵאִינוּן דְּהֲוָה גָּנִיז מִשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וְאַפִּיק מֵחַד הֵיכְלָא דִּבְהַהוּא רְקִיעָא (תרומה קל"ב א') חַד כִּתְרָא גְּלִיפָא, מְחַקְּקָא בִּשְׁמָהָן קַדִּישִׁין. בְּהַהוּא עִטְרָא אִתְעַטַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל יַת יַמָּא, לְמֵיטַל נוּקְמִין מִכָּל רְתִיכֵי פַּרְעֹה וּפָרָשׁוֹי, וְאַעְטַר לֵיהּ לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא. At that moment three hundred and ninety firmaments shall begin to shake. The Holy One shall command one of these firmaments, which has been kept in waiting since the six days of creation, to approach, and He shall take out from a certain temple in it a crown inscribed with holy names. It was with this crown that the Holy One adorned Himself when the Israelites crossed the Red Sea and He avenged Himself on all the chariots of Pharaoh and his horsemen. With this same crown will He crown King Messiah.

כֵּיוָן דְּאִתְעַטָּר וְאִתְתָּקַּן בְּכָל הָנֵי תִּקּוּנִין, נָטִיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְנָשִׁיק לֵיהּ כְּמִלְּקַדְּמִין. מַאן חָמֵי, רְתִיכִין קַדִּישִׁין, וּמַשִׁרְיָין עִלָּאִין, דְּסָחֲרִין לֵיהּ, וְיָהֲבִין לֵיהּ מַתְּנָן וּנְבִזְבְּזָן סַגִּיאִין, וְיִתְעַטָּר מִכֻּלְּהוּ. As soon as he is crowned, the Holy One will take him and kiss him as before. All the holy multitude and the whole holy army will surround him and will bestow upon him many wonderful gifts, and he will be adorned by them all.

עָאל תַּמָּן בְּחַד הֵיכְלָא, וְחָמֵי כָּל אִינּוּן מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי, דְּאִקְרוּן אֲבֵלֵי צִיּוֹן, אִינּוּן דְּבָכוּ עַל חָרְבַּן בֵּי מַקְדְּשָׁא, וּבָכָאן תָּדִיר, וְאִינּוּן יַהֲבִין לֵיהּ חַד פּוּרְפִירָא סוּמָקָא, לְמֶעְבַּד נוּקְמִין. כְּדֵין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּנִיז לֵיהּ בְּהַהוּא קַן צִפּוֹר, וְאִתְכַּסֵּי תַּמָּן תְּלָתִין יוֹמִין. Then will he enter into one of the temples and behold there all the upper angels, who are called “the mourners of Zion” because they continually weep over the destruction of the Holy Temple. These angels shall give him a robe of deep red in order that he may commence his work of revenge. The Holy One will again hide him in the “Bird’s Nest” and he will remain there for thirty days.

לְבָתַר תְּלָתִין יוֹמִין, בְּהַהוּא קַן צִפּוֹר, יֵחוּת מְעֻטָר בְּכָל אִינּוּן תִּקּוּנִין מֵעֵילָּא וּמִתַּתָּא, כַמָּה מַשִׁרְיָין קַדִּישִׁין סַחֲרָנֵיהּ, וְיֵחְמוּן כָּל עָלְמָא, חַד נְהִירוּ, תָּלֵי מֵרְקִיעָא לְאַרְעָא, וְיֵקוּם שִׁבְעָה יוֹמִין, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא יִתְמְהוּן וְיִתְבָּהֲלוּן, וְלָא יִנְדְּעוּן כְּלַל, בַּר אִינּוּן חַכִּימִין, דְּיַדְעִין בְּרָזִין אִלֵּין, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן. After the thirty days he will again be decked with those adornments from above and from below, and many holy beings will surround him. The whole world then shall see a light extending from the firmament to the earth, and continuing for seven days, and they will be amazed and not comprehend: only the wise will understand, they who are adepts in the mystic lore, blessed is their portion.

וְכָל אִינּוּן שִׁבְעָה יוֹמִין יִתְעַתֶד (ס"א יתעטר) בְּאַרְעָא, בְּהַהוּא קַ"ן צִפּוֹ"ר. בְּאָן אֲתָר. בַּדֶּרֶךְ, דָּא קְבוּרַת רָחֵל, דְּאִיהִי קַיְּימָא בְּפָרָשַׁת אוֹרְחִין. וִיבַשֵּׂר לָהּ, וַיִּנָחֵם לָהּ, וּכְדֵין תְּקַבֵּל תַּנְחוּמִין, וְתָקוּם וְתְנַשִׁיק לֵיהּ. All through the seven days the Messiah shall be crowned on earth. Where shall this be? “By the way”, to wit, Rachel’s grave, which is on the cross-road. To mother Rachel he will give glad tidings and comfort her, and now she will let herself be comforted, and will rise and kiss him.

לְבָתַר יֵקוּם הַהוּא נְהִירוּ מֵהַהוּא אֲתָר, וְשָׁרֵי בִּיְרִיחוֹ קַרְתָּא דְּאִילָנֵי. בְּכָל עֵץ דָּא יְרִיחוֹ. אוֹ עַל הָאָרֶץ, דָּא יְרוּשְׁלֵים. וִיְהֵא גָּנִיז בְּהַהוּא נְהִירוּ דְּקַ"ן צִפּוֹ"ר תְּרֵיסַר יַרְחֵי. The light will then move from that place and shall stand over Jericho, the city of trees, and the Messiah will be hidden in the light of the “Bird’s Nest” for twelve months.

בָּתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי, יִזְדְּקַף הַהוּא נְהִירוּ בֵּין שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְיִשְׁרֵי (שמות ז' ע"ב) בְּאַרְעָא דְּגָלִיל, דְּתַמָּן הֲוָה שֵׁירוּתָא דְּגָלוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל. וְתַמָּן יִתְגְּלֵי מֵהַהוּא נְהִירוּ דְּקַן צִפּוֹר, וְתָב לְאַתְרֵיהּ. וְהַהוּא יוֹמָא יִזְדַּעְזַע כָּל אַרְעָא כְּמִלְּקַדְּמִין, מִסַּיְיפֵי שְׁמַיָּא עַד סַיְיפֵי שְׁמַיָּא, וּכְדֵין יֶחזוּן (ינדעון) כָּל עָלְמָא, דְּהָא אִתְגְּלֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, בְּאַרְעָא דְּגָלִיל. After the twelve months that light will stand between heaven and earth in the land of Galilee, where Israel’s captivity began, and there will he reveal himself from the light of the “Bird’s Nest”, and return to his place. On that day the whole earth will be shaken from one end. to the other, and thus the whole world will know that the Messiah has revealed himself in the land of Galilee.

וְיִתְכַּנְּשׁוּן לֵיהּ כָּל אִינּוּן דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִינּוּן זְעִירִין בְּעָלְמָא. וּבִזְכוּת יְנוּקֵי דְּבֵי רַב, יִתְתַּקֵף חֵילֵיהּ לְאִתְגַּבְּרָא, וְרָזָא דָּא אֶפְרוֹחִים. וְאִי לָא יִשְׁתְּכְּחוּן אִלֵּין, הָא יְנוּקֵי דְּיַתְבִין בְּתוּקְפָּא דְּאִמְּהוֹן וְיַנְקֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו כ״ח:ט׳) גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם. וְהַיְינוּ אוֹ בֵיצִים, דִּבְגִין אִלֵּין, שַׁרְיָא שְׁכִינְתָּא עִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא. and all who are diligent in the study of the Torah-and there shall be few such in the world-will gather round him. His army will gain in strength through the merit of little infants at school, symbolized by the word ephroah-“young bird” (cf. Deut. 22, 6). And if such will not be found at that time it will be through the merit of the sucklings, “the eggs” (Ibid), “those that are weaned from the milk, and drawn from the breasts” (Isa. 22, 9), for whose sake the Shekinah dwells in the midst of Israel in exile,

דְּהָא חַכִּימִין זְעִירִין אִינּוּן דְּיִשְׁתַּכְּחוּן בְּהַהוּא זִמְנָא, וְהַיְינוּ (דברים כ״ב:ו׳) וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּצִים, לא תִּקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים (דהא ביה לא קיימא מילא לאפקא מגלותא אלא במלכא עילאה, דכיון דאינון רביין וינוקין יהבין תוקפא למלכא משיחא כדין אימא עילאה דהיא רביעא עלייהו יתערת לגבי בעלה) וְיִתְעַכָּב (הכי) עַד תְּרֵיסַר יַרְחִין אַחֲרָנִין. לְבָתַר, יֵיתֵי בַּעְלָהּ, וְיוֹקִים לָהּ מֵעַפְרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (עמוס ט׳:י״א) אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנֹּפָלֶת. as indeed there will be few sages at that time. This is the implication of the words “And the dam sitting upon the young, or upon the eggs”, which, allegorically interpreted, means that it does not depend upon the Mother to free them from exile, but upon the Supreme King; for it is the young ones and the sucklings that will give strength to the Messiah, and then the Supernal Mother, which “sits upon them”, will be stirred up towards Her Spouse. He will tarry for twelve months longer, and then he will appear and raise her from the dust: “I will raise up on that day the tabernacle of David that is fallen” (Amos 9, 2).

בְּהַהוּא יוֹמָא, מַלְכָּא מְשִׁיחָא שָׁאֲרֵי וְיִכְנוֹשׁ גָּלוּתָא, מִסַּיְיפֵי עָלְמָא עַד סַיְיפֵי עָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דבהם ל') אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם וְגוֹ'. מֵהַהוּא יוֹמָא, כָּל אָתִין וְנִסִּין וּגְבוּרָאן דְּעָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמִצְרַיִם, יַעֲבִיד לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מיכה ז׳:ט״ו) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. On that day the Messiah will begin to gather the captives from one end of the world to the other: “If any of thine be driven out unto the utmost parts of heaven, from thence will the Lord thy God gather thee” (Deut. 30, 4). From that day on the Holy One will perform for Israel all the signs and wonders which He performed for them in Egypt: “As in the days of thy coming out of the land of Egypt, will I show unto him wonders” (Micah 7, 16).

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּרִי, כָּל אִלֵּין מִלִּין תִּשְׁכַּח בְּרָזָא דִּתְּלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין דְּבִשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְעַד דְּנִסִּין אִלֵּין לָא יִתְּעֲרוּן בְּעָלְמָא, לָא יִשְׁתְּלִים רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְלָא תִּתְּעַר לְאַהֲבָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שיר השירים ב׳:ז׳) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאוֹת. בִּצְבָאוֹת: דָּא מַלְכָּא (נ"א משיחא) דְּאִקְרֵי צְבָאוֹת. אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה שְׁאָר חֵילִין וּמַשִּׁרְיָין דִּלְתַתָּא. אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה: דָּא יְמִינָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִקְרֵי אַהֲבָ"ה. עַד שֶׁתֶּחְפָּץ הַהִיא דִּשְׁכִיבַת לְעַפְרָא, וִיהֵא רְעוּתָא דְּמַלְכָּא בָּהּ. זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּיִזְכֵּי לְהַהוּא דָּרָא, זַכָּאָה אִיהוּ בְּעָלְמָא דֵּין, וְזַכָּאָה אִיהוּ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. Then said R. Simeon: ‘Eleazar, my son! Thou canst find all this in the mystery of the thirty-two paths of the Holy Name. Before these wonders have taken place in the world, the mystery of the Holy Name will not be manifested in perfection and love will not be awakened: “Ye daughters of Jerusalem, I adjure you by the gazelles and by the hinds of the field, that ye stir not up, nor awake the love until she pleases” (Cant 2, 7). The “gazelles” (zebaoth) symbolize the king, who is called Zebaoth; the “hinds” represent those other principalities and powers from below; “that ye stir not up, etc.” refers to the “Right Hand” of the Holy One, called “Love”; “until she pleases”, namely She (the Shekinah) who lies at present in the dust and in whom the King is well pleased. Blessed be he who will be found worthy to live at that time! Blessed will he be both in this world and in the world to come.’

ר' שִׁמְעוֹן אָרִים יְדוֹי בִּצְלּוֹ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, לְבָתַר דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, אָתוּ ר' אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, וְר' אַבָּא וְיָתְבוּ קָמֵיהּ. עַד דְּהֲווּ יַתְבֵי קָמֵיהּ, חָמוּ חַד נְהִירוּ דִּימָמָא דְּאִתְחֲשָׁךְ, וְאִשְׁתְּקַע חַד צִנּוֹרָא (צרורא) דְּשַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא גּוֹ יַמָּא דִּטְבֶרְיָה, וְאִזְדַּעְזַע כָּל הַהוּא אֲתָר. R. Simeon then lifted up his hands in prayer to the Holy One, blessed be He. When he had finished his prayer, R. Eleazar his son and R. Abba seated themselves before him. As they were thus sitting they beheld the light of the day grow dim and a fiery flame sink in the Sea of Tiberias, and the whole place began mightily to tremble.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי הַשְּׁתָּא הוּא עִדָנָא, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִדְכַּר לִבְנוֹי, וְאָחִית תְּרֵין דִּמְעִין לְגוֹ יַמָּא רַבָּא. וְכַד נַחְתִּין, פַּגְעִין בְּהַאי צִנּוֹרָא דְּשַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא, וְיִשְׁתַּקְעוּ דָּא בְּדָא בְּיַמָּא. בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וּבָכוּ חַבְרַיָּיא. Said R. Simeon: ‘Verily, this is the time when the Holy One remembers His children and lets two drops fall into the great Sea. As they fall they meet the fiery ray and sink with it in the sea.’ Then R. Simeon wept, and the disciples also.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא אִתְּעַרְנָא בְּרָזֵי דְּאַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בְּסִתְרָא דְּאִתְעָרוּתָא דִּילֵיהּ, לְגַבֵּי בְּנוֹי, אֲבָל הַשְׁתָּא, אִית לִי לְגַלָּאָה, מַה דְּלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְבַּר נָשׁ אַחֲרָא לְגַלָּאָה. אֶלָּא זְכוּ דְּדָרָא דָּא, יְקַיֵּים עָלְמָא עַד דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְר' אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וּלְרִבִּי אַבָּא, קוּמוּ בְּקִיוּמַיְיכוּ. קָמוּ ר' אֶלְעָזָר ור' אַבָּא. בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן זִמְנָא אַחֲרָא, אָמַר וַוי מַאן יְקוּם בְּמַה דְאַמִינָא (נ"א דחמינא) גָּלוּתָא יִתְמְשַׁךְ, מַאן יָכִיל לְמִסְבַּל. Said R. Simeon: ‘Behold, I was moved a while ago to meditate on the mystery of the letters of the Holy Name, the mystery of His compassion over His children; but now it is fitting that I should reveal unto this generation something that no other man has been permitted to reveal. For the merit of this generation sustains the world until the Messiah shall appear.’ He then bade R. Eleazar his son and R. Abba to stand up, and they did so. R. Simeon then wept a second time, and said: ‘Alas! Who can endure to hear what I foresee! The exile will drag on; who shall be able to bear it! ‘

אוּף אִיהוּ קָם וְאָמַר (ישעיהו כ״ו:י״ג) ה' אֱלֹהֵינוּ בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל בְּהַאי קְרָא אִית רָזָא עִלָּאָה, גּוֹ מְהֵימָנוּתָא. ה' אֱלֹהֵינוּ: דָּא הוּא שֵׁירוּתָא דְּרָזִין עִלָּאִין, אֲתָר דְּמִתַּמָּן נָפְקִין כָּל נְהִירוּ דְּשְׁרָגִּין כֻּלְּהוּ לְאַדְלְקָא. וְתַמָּן תַּלְיָא כָּל רָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא, שְׁמָא דָּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא. Then he also rose and spake thus: ‘It is written, “O Lord our God, other lords beside thee dominated us, apart from thee do we make mention of thy Name” (Isa. 26, 16). This verse, apart from other interpretations, contains a profound doctrine of faith. Tetragrammaton Elohenu (Lord our God) is the source and beginning of supreme mysteries indeed; it is the sphere whence emanate all the burning lights, and where the whole mystery of Faith is centred: this Name dominates all.

בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ. דְּהָא עַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל, לֵית מַאן דְּשַׁלִּיט עָלֵיהּ בַּר שְׁמָא עִלָּאָה דָּא. וְהַשְׁתָּא בְּגָלוּתָא שַׁלִּיט עָלֵיהּ סִטְרָא אַחֲרָא. However, “other lords beside thee dominated us”; the people of Israel, who is destined to be ruled only by this supreme Name, is ruled in exile by the “other side”.

לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ. רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, כְּלָלָא דְּעֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון, וּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל לָא מִתְבָּרְכָא אֶלָּא מִגּוֹ שְׁמָא דָּא דְּאִקְרֵי בְּךָ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות ל״ב:י״ג) אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ (בראשית מ״ח:כ׳) בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל. (תהילים י״ח:ל׳) כִּי בְּךָ אָרוּץ גְּדוּד. וּבִזְמְנָא דִּשְׁלִימוּ אִשְׁתְּכַח, לָא הֲוָה מִתְפְּרַשׁ דָּא מִן דָּא. וְאָסִיר לְאַפְרְשָׁא דָּא מִן דָּא, אִתְּתָא מִבַּעְלָהּ, לָאו בְּרַעְיוֹנִי, וְלָאו בִּדְכִירוּ, בְּגִין דְּלָא לְאַחֲזָאָה פִּרוּדָא, וְהַשְּׁתָּא בְּגָלוּתָא פִּרוּדָא אִשְׁתְּכַח, דְּמִגּוֹ עָאקוּ דְּכָל זִמְנָא וְזִמְנָא, אֲנָן עַבְדִין פִּרוּדָא, לְאַדְכְּרָא הַהוּא שֵׁם, בַּר מִבַּעְלָהּ, בְּגִין דְּאִיהִי שְׁכִיבַת לְעַפְרָא, וְהַיְינוּ לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ. Yea, “apart from thee (beka) do we make mention of thy name”. The name “by thee” BeKa (=22) symbolizes the Holy Name comprising twenty-two letters, and this is the name by which the Community of Israel is always blessed, as, for instance, “to whom thou swarest by thine own self’ (beka, Ex. 22, 16); “in thee (beka) shall Israel be blessed” (Gen. 48, 20); “for in thee (beka) I can run through the troops” (Ps. 18, 16). At the period when there is perfection, peace, and harmony, the two names are not separated one from another, and it is forbidden to separate them even in thought and imagination; but now in exile we do separate them, the Matrona from Her Spouse, as She (Shekinah) lies in dust (in exile with Israel).

בַּר מִבַּעְלָהּ, אֲנָן דַּכְרִין לְהַאי שֵׁם בְּפֵרוּדָא, בְּגִין דַּאֲנַן רְחִיקִין מִינָךְ, וְשַׁלְטִין אַחֲרָנִין עֲלָן, וּשְׁמֶךָ אִיהוּ בְּפֵרוּדָא מִן שְׁמָא דְּאִקְרֵי בְּךָ, וְהַאי בְּיוֹמֵי דְּגָלוּתָא. “Apart from thee” being far away from Thee, and being ruled by other powers, “we make mention of thy name” in separation, thy Name being separated from the Name expressed by Beka. All this in the days of exile;

בְּגִין דְּגָלוּתָא קַדְמָאָה הֲוָה מִבַּיִת רִאשׁוֹן, וּבַיִת רִאשׁוֹן הוּא רָזָא דְּה' קַדְמָאָה, וְלָקֳבֵל ע' שְׁנִין דִּילָהּ, גָּלוּתָא דְּבַיִת רִאשׁוֹן הֲוָה ע' שְׁנִין, וְאִינּוּן ע' שְׁנִין לָא אִשְׁתְּכַחַת אִימָא רְבִיעָא עָלַיְיהוּ, וַהֲוָה פִּרוּדָא מִן שְׁמָא עִלָּאָה, רָזָא דְּה' עִלָּאָה. וּכְדֵין יוֹ"ד, רָזָא עִלָּאָה, אִסְתַּלָּק לְעֵילָּא לְעֵילָּא לְאֵין סוֹף, וּבַיִת רִאשׁוֹן עִלָּאָה קַדִּישָׁא, לָא נְבִיעַ נְבִיעוּ דְּמַיִין חַיִּין, דְּהָא מְקוֹרָא דִּילָהּ אִסְתַּלָּק. for the first exile began during the first Temple, and lasted seventy years, during which time the Mother (the Shekinah) did not brood over Israel, and there was a separation between the Yod and the He, the Yod ascending higher and higher to infinity (En Sof), and the holy Temple above- corresponding to the Temple below-did not send forth living waters, its source being cut off.

וְאִיהִי ע' (בראשית רמ"ח א') שְׁנִין בְּגָלוּתָא, בְּגִין דְּאִיהִי ז' שְׁנִין אִקְרֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלכים א ו׳:ל״ח) וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים. וְאִי תֵּימָא, דְּשָׁלְטָא מַלְכוּת בָּבֶל לְעֵילָּא בְּרָזָא דְּע' שְׁנִין, חַס וְשָׁלוֹם. אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּהֲוָה בֵּי מַקְדְּשָׁא קַיָּים, נְהוֹרָא וּנְבִיעוּ דְּאִמָא עִלָּאָה, הֲוָה נָהִיר וְנָחִית לְתַתָּא. כֵּיוָן דְּחָטוּ יִשְׂרָאֵל, וְאִתְחָרַב מַקְדְּשָׁא, וְשָׁלְטָא מַלְכוּת בָּבֶל, הֲוָה חָפֵי, וְאַחְשִׁיךְ הַהוּא נְהִירוּ, וְתַתָּאֵי קַדִּישִׁין לָא הֲווֹ נְהִירִין. The seventy years of the first exile corresponded to the seven years which it took to build the first Temple (I K. 6, 3-8). However, far be it from us to think that during that time the kingdom of Babylon had power in the heavens over Israel. The fact is that as long as the Temple stood there was a bright light descending from the Supernal Mother, but as soon as it was destroyed, through Israel’s sin, and the kingdom of Babylon got the upper hand, that light was covered up and darkness prevailed here below and the angels below ceased from giving out light,

כֵּיוָן דְּתַתָּאֵי לָא הֲווֹ נְהִירִין, בְּגִין (מגו) שָׁלְטָנוּ דְּמַלְכוּתָא דְּבָבֶל. אִסְתַּלָּק הַהוּא נְהוֹרָא, וְהַהוּא מַבּוּעָא עִלָּאָה דְּהֲוָה נְבִיעַ רָזָא דְּי', אִסְתַּלָּק לְעֵילָּא לְעֵילָּא בְּאֵין סוֹף, כְּדֵין אִינּוּן ע' שְׁנִין לָא הֲווֹ נְהִירִין, בְּגִין הַהוּא נְהִירוּ דְּאִתְמְנַע. וְדָא הוּא ודַּאי גָּלוּתָא דְּע' שְׁנִין. and then the power symbolized by the letter Yod of the Holy Name ascended into the upper regions, into the Infinite, and thus during the whole seventy years of exile Israel had no divine light to guide her, and, truly, that was the essence of the exile.

כֵּיוָן דְּאַעְדִּיאוּ שֻלְטָנוּ דְּבָבֶל, וְשָׁרִיאַת הֵ"א תַּתָּאָה לְאַנְהָרָא. יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ, לָא אָהַדְרוּ לְאַדְכָּאָה (נ"א לשלטאה) לְמֶהֱוֵי סְגוּלָה שְׁלֵימָתָא כְּמִלְּקַדְּמִין, אֶלָּא זְעֵיר זְעֵיר, (בערבוביא) וְכֵיוָן דִּשְׁלִימוּ לָא אִשְׁתְּכַח, (ושריאת ה"א תתאה לשלטאה) כְּדֵין, י' נְבִיעוּ עִלָּאָה לָא נָחִית כָּל כַּךְ לְאַנְהֲרָא, כְּמָה דְּהֲוָה כְּמִלְּקַדְּמִין, אֶלָּא זְעֵיר זְעֵיר בְּעִרְבּוּבְיָא, דְּלָא הֲווֹ דַּכְיָין כְּמִלְּקַדְּמִין כְּמָה דְּאִתְחָזֵי, וְעַל כָּךְ נְבִיעוּ עִלָּאָה, וְלָא נְבִיעַ, וְלָא נָהִיר, אֶלָּא דְּאַהֲדָר לְאַנְהָרָא זְעֵיר זְעֵיר, מִגּוֹ דֹּחֲקָא (דשמאלא) דִּשְׁמָא. (נ"א דגלותא ודינא) When, however, Babylon’s power was taken away from her and Israel returned to the Holy Land, a light did shine for her, but it was not as bright as before, being only the emanation of the lower He since the whole of Israel did not return to purity to be a “peculiar people” as before. Therefore, the emanation of the supernal Yod did not descend to illumine in the same measure as before, but only a little.

וְעַל דָּא, אִתְגָּרוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל קְרָבִין סַגִּיאִין, עַד דְּהַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וְה' תַּתָּאָה אִתְחֲשָׁךְ, וְנַפְלַת לְאַרְעָא, וּנְבִיעוּ עִלָּאָה אִסְתַּלָּק כְּמִלְּקַדְּמִין, בְּגִין דְמַלְכוּת אֱדוֹם אִתְתַּקַּף, וְיִשְׂרָאֵל אָהַדְרוּ לְסַרְחָנַיְיהוּ. Hence Israel were involved in many wars until “the darkness covered the earth” and the lower He was darkened and fell to the ground, and the upper source was removed as before, and the second Temple was destroyed

וְעַל דָּא, ה' בַּיִת שֵׁנִי אִתְחָרַב, וְכָל אִינּוּן תְּרֵיסַר שְׁבָטִין דִּילָהּ, כְּחוּשְׁבָּן מַשִׁרְיָין דִּלְהוֹן, אִינּוּן בְּגָלוּתָא דְּמַלְכוּת אֱדוֹם. וּנְבִיעוּ עִלָּאָה, אִסְתַּלָּק מֵהַהוּא נְבִיעוּ, דְּקַיְּימָא עָלָהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו נ״ז:א׳) הַצַּדִיק אָבָד, אֲבַד הַהוּא נְבִיעוּ דִּמְקוֹרָא עִלָּאָה, דְּהֲוָה נָגִיד וּמָשִׁיךְ מִלְּעֵילָּא. (נ"א ק1רבין סגיאין ומלכות יון שלטא עלייהו לבתר דהדרו בתיובתא אתתקפו עלייהו ואתקיפיאו לון ובגין דישראל הדרו לסרחנייהו מלכות אדום אתתקף ובית שני אתחרב וה"א תתאה אתחשכת ונפלת לארעא ונביעו עלאה אסתלק מההוא מבועא דקיימא עליה כמה דאת אמרז הצדיק אבד, אבד ההוא נביעו דמקורא עילאה דהוה נגידו משוך עליה, מאי טעמא, דין דהחשך יכסה ארץ) and all its twelve tribes went into exile in the kingdom of Edom. The He also went into exile there, and therefore the exile was prolonged.

וּכְדֵין הֲוָה פִּרוּדָא בְּהֵ"א, בַּיִת שֵׁנִי, וְאִיהִי בְּגָלוּתָא דֶּאֱדוֹם, בְּכָל אִינּוּן תְּרִיסַר שְׁבָטִין (נ"א דילה) וּמַשְׁרְיָין דִּילְהוֹן, תְּרֵיסַר שְׁבָטִין סַלְּקִין (בראשית רמ"ז א') לְחוּשְׁבַּן סַגִּי, וְעַל דְרָזָא (נ"א ועל דא) דְּה' הֲוָה בְּהוּ, (ועל דא וה') בְּכָל הַהוּא חוּשְׁבָּנָא, (נ"א חשוכא) גָּלוּתָא אִתְמְשַׁךְ. A mystery of mysteries has been revealed to them that are wise of heart. The He of the second Temple is in exile with her twelve tribes and their hosts. Twelve tribes form a great number, and because the mystery of the He is in them, the exile lasts during this whole number.

רָזָא דְּרָזִין לְחַכִּימֵי לִבָּא אִתְמְסָר. י' שְׁבָטִין אֶלֶף שְׁנִין, תְּרֵין שְׁבָטִין מָאתַן שְׁנִין. שָׁארוּ דִּמְעִין לְמִנְפַּל, פָּתַח וְאָמַר, (איכה א׳:ב׳) בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחיָהּ. לְסוֹף תְּרֵיסַר שְׁבָטִין דְּגָלוּתָא, לֵילְיָא יִתְחֲשַׁךְ לְיִשְׂרָאֵל, עַד דְּיִתְּעַר וָא"ו, לִזְמַן שִׁתִּין וְשִׁית שְׁנִין. Ten tribes are a thousand years, two tribes are two hundred years. At the conclusion of the twelve tribes (twelve hundred years) there will be darkness over Israel, until the Vau shall arise at the time of sixty-six years after the “twelve tribes”, that isk after twelve hundred years of exile.

לְבָתַר תְּרֵיסַר שְׁבָטִין, דְּאִינּוּן אֶלֶף וּמָאתָן שְׁנִין דְּגָלוּתָא, וּלְבָתַר (ע"ד) שִׁתִּין וְשִׁית שְׁנִין בְּחָשׁוֹכָא דְּלֵילְיָא, כְּדֵין, (ויקרא כ״ו:מ״ב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב. דָּא אִתְעָרוּתָא דְּאָת ו', דְּאִיהוּ נֶפֶשׁ דְּבֵית יַעֲקֹב. וְרָזָא דָּא, (בראשית מ״ו:כ״ו) כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה וְגוֹ' שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ, וְאִיהוּ ו', נֶפֶשׁ דְּבַיִת שֵׁנִי, רָזָא דְּה' תַּתָּאָה, וְדָא ו' רָזָא דְּשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ, שִׁשִּׁים: לְאִתְעָרוּתָא דְּיַעֲקֹב. וְשֵׁשׁ: לְאִתְעָרוּתָא דְּיוֹסֵף. וְעַל דָּא אִיהוּ וָ"ו, דְּאִנּוּן תְּרֵין בְּחִבּוּרָא חֲדָא, וְרָזָא חֲדָא. And after the conclusion of the sixty-six years of the night- darkness, the words “And I shall remember my covenant with Jacob” (Lev. 26, 42) will begin to come to pass. From then the Holy One, blessed be He, shall begin to do signs and wonders, as we have described.

מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה, יִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִינוּן נִסִּין וְאָתִין דְּקָאַמַרָן, וְיִתְעָרוּן עַל יִשְׂרָאֵל אִינּוּן עַקְתִּין דְּקָאַמָרָן, וּכְדֵין, (ס"א ורזא דא) וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק. וּלְבָתַר כַּד יַגִּיחַ מַלְכָּא מְשִׁיחָא קְרָבִין בְּכָל עָלְמָא בִּימִינָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות ט״ו:ו׳) יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ. כְּדֵין, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכּוֹר, וּלְבָתַר וְהָאָרֶץ אֶזְכּוֹר, דָּא ה' בַּתְרָאָה, בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב, (זכריה י״ד:ט׳) וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. But over Israel those tribulations will come. After that King Messiah shall fight against the whole world, aided by the Right Hand of the Holy One.

לְסוֹף שִׁתִּין וְשִׁית שְׁנִין אַחֲרָנִין, דְּאִינּוּן מֵאָה וּתְלָתִין וּתְרֵין שְׁנִין, יִתְחֲזוּן אַתְוָון בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, גְּלִיפָן בִּשְׁלִימוּ, עֵילָא וְתַתָּא כְּדְקָא יֵאוֹת. וְרָזָא דָּא ה"ה עִלָּאָה וְתַתָּאָה, וְכָל אִינּוּן שְׁבִילִין, דְּאִינּוּן תְּלָתִין וּתְרֵין שְׁנִין דִּכְלִילָן בְּרָזָא דְּאָת ו', הו"ה, (נ"א יוה"ה) רָזָא דִּשְׁלִימוּ דְּמֵאָה וּתְלָתִין וּתְרֵין. At the end of another sixty-six years the letters in the Holy Name shall be seen perfectly engraved above and below in manner due.

לְסוֹף מֵאָה וּתְלָתִין וּתְרֵין שְׁנִין אַחֲרָנִין, יִתְקַיֵּים, לֶאֱחוֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה. וְיִתְדַכֵּי אַרְעָא קַדִּישָׁא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְּעַר מֵתַיָּיא דְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וִיקוּמוּן חַיָּילִין חַיָּילִין בְּאַרְעָא דְּגָלִיל. After a further one hundred and thirty-two years He will begin “to take hold of the ends of the earth and shake off the wicked”. The Holy Land will be purified, and the Holy One will raise the dead there and they shall rise in their hosts in the land of Galilee.

עַד זְמָן דְּיַנְגִּיד וְיִתְמְשַׁךְ הַהוּא נְבִיעוּ עִלָּאָה, בְּחִבּוּרָה דְּאַתְוָון, גּוֹ ה' (נ"א ו"ה) בַּתְרָאָה, וְדָא אִיהוּ לְסוֹף תַּשְׁלוּם מֵאָה וְאַרְבְּעִין וְאַרְבְּעָה שְׁנִין אַחֲרָנִין דְּיִשְׁתַּלְּמוּן. וְיִתְעָרוּן שְׁאַר מְתֵי יִשְׂרָאֵל דְּבִשְׁאַר אַרְעָאן. At the end of a further hundred and forty-four years the remaining dead of Israel in other lands shall be raised,

דְּיִשְׁתְּכַח כָּל דָּא (תולדות קל"ט ע"ב במדרש הנעלם) בְּחֻשְׁבַּן חֵ"ת, דְּאִתְיְישִׁיב עָלְמָא וְיִתְבָּסַם, וְיִתְעֲבָר סִטְרָא אָחֲרָא (חויא בישא) מֵעָלְמָא. וְהֵ"א תַּתָּאָה תִּתְמְלֵי מִגּוֹ נְבִיעוּ עִלָּאָה, וְתִתְעֲטָר וְתִתְנְהִיר בִּשְׁלִימוּ. וּכְדֵין כְּתִיב, (ישעיהו ל׳:כ״ו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם. so that after altogether four hundred and eight years the world shall be re-inhabited and the evil principle (the “other side”) driven out of it. Then the lower He (Shekinah) shall be filled from the upper spring (the highest Sephiroth), and be crowned and radiate in perfection

עַד דִּיהֵא שַׁבָּת לַה', לְאַלְקָטָא נַפְשִׁין בְּתַעֲנוּגֵי קְדוּשָּׁא, (דא ה' בתראה) כָּל הַהוּא אֶלֶף שְׁבִיעָאָה, וְדָא אִיהוּ אִתְעָרוּתָא דְּרוּחִין קַדִּישִׁין, דְּעַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל, לְאִתְלַבְּשָׁא לְבָתַר שַׁבָּת, בְּגוּפִין אַחֲרָנִין קַדִּישִׁין, לְאִתְקְרֵי קַדִּישִׁין, דִּכְתִּיב, (ישעיהו ד׳:ג׳) וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּיְרוּשָׁלַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ. עַד כָּאן מִלִּין דְּרָזִין סְתִימִין. until the Sabbath of the Lord arrives to gather souls in the joy of holiness throughout this whole seventh millennium. Then the holy spirits of the people of Israel at the fulness of time will be invested with new, holy bodies, and be called “Saints”: “And it shall come to pass that he that is left in Zion and that remaineth in Jerusalem shall be called holy” (Isa. 3, 4). These are the veiled mysteries.’¹The above calculation of the Messianic era rests on the supposition that of the seven millenniums of the present aeon, the seventh is to be considered as the Cosmic Sabbath, the sixth as the time of the Messiah, the fifth as the last (Edomitic or Roman) exile. The beginning of this exile is, according to the Zohar, 3828 years after Creation, hence with those 1200 years of exile the fifth millennium is completed. Sixty-six years later i.e. 5066 years after Creation (1306 C.E.), the signs of Redemption begin. 198 years later, i.e. 5264 after Creation (1504 C.E.), follows the “first resurrection”, the second 144 years later, i.e. 1648 C.E. In the year 2240 the apocalyptic Sabbath begins. Cf. also Zohar, Gen. 116b, Deut. 249a.

רִבִּי שִׁמְעוֹן זָקַף יְדוֹי וּבָכָה, וְאָמַר, וַוי מַאן דְּיִזְדָּמַן בְּהַהוּא זִמְנָא, וְזַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּיִזְדָּמַן וְיִשְׁתְּכַּח בְּהַהוּא זִמְנָא, וַוי מַאן דְּיִזְדָּמַן בְּהַהוּא זִמְנָא, בְּגִין דְּכַד יֵיתֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְפַקְדָּא לְאַיַּילְתָּא, יִסְתָּכַּל מַאן אִינּוּן דְּקַיְימִין בַּהֲדָהּ, בְּכָל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּכְּחֵי עִמָּהּ, בְּכָל עוֹבָדוֹי דְּכָל חַד וְחָד, וְלָא יִשְׁתְּכַּח זַכָּאי. דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״ג:ה׳) וְאַבִּיט וְאֵין עוֹזֵר. וְכַמָּה עַקְתִּין עַל עַקְתִּין לְיִשְׂרָאֵל. R. Simeon lifted up his hands and wept. ‘Alas,’ he said, ‘for him who will live at that time! Yet happy he who will live at that time! When the Holy One comes to visit the “Hind” (Israel), he will examine who it is that remains loyal to her at that time, and then woe to him who shall not be found worthy, and of whom it shall be said, “I looked and there was none to help” (Isa. 62, 23). Many sufferings shall then befall Israel.

זַכָּאָה מַאן דְּיִזְדָּמַן וְיִשְׁתְּכַּח בְּהַהוּא זִמְנָא, בְּגִין דְּהַהוּא דְּיִתְקָיָּים בְּהַהוּא זִמְנָא בִּמְהֵימָנוּתָא, יִזְכֶּה לְהַהוּא נְהִירוּ דְּחֶדְוָה דְּמַלְכָּא. וְעַל הַהוּא זִמְנָא כְּתִּיב, (זכריה י״ג:ט׳) וּצְרַפְתִּים כִּצְרוֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחוֹן אֶת הַזָּהָב וְגוֹ'. But happy he who will be found faithful at that time! For he shall see the joy-giving light of the King. Concerning that time it is proclaimed: “I will refine them as silver is refined, and will try them as gold is tried” (Zech. 13, 9).

לְבָתַר דְּאִינּוּן עַקְתִּין מִתְעָרֵי עַל יִשְׂרָאֵל, וְכָל עַמִּין וּמַלְכֵיהוֹן יִתְיַיעֲטוּן כַּחֲדָא עָלַיְיהוּ, וּמִתְעָרֵי כַּמָּה גְּזֵירִין בִּישִׁין, כֻּלְּהוּ סַלְקֵי בְּעֵיטָא חֲדָא עָלַיְיהוּ, וְיֵיתוּן עַקְתָּא עַל עַקְתָּא, בַּתְרַיְיתָא מְשַׁכְּחָן קָמַיְיתָא. כְּדֵין יִתְחָזֵי חַד עַמּוּדָא דְּאֶשָׁא, קָאִים מֵעֵלָּא לְתַתָּא, אַרְבְּעִין יוֹמִין, וְכָל עַמִּין דְּעָלְמָא חָמָאן לֵיהּ. Then shall pangs and travail overtake Israel, and all nations and their kings shall furiously rage together and take counsel against her. Thereupon a pillar of fire will be suspended from heaven to earth for forty days, visible to all nations.

בְּהַהוּא זִמְנָא, יִתְּעַר מַלְכָּא מְשִׁיחָא, לְנַפְקָא מִגּוֹ גִּנְתָּא דְּעֵדֶן, מֵהַהוּא אֲתָר (בלק ק"ד ע"ב) דְּאִתְקְרֵי קַ"ן צִפּוֹ"ר, וְיִתְּעָר בְּאַרְעָא (ויקרא רי"ב ב') דְּגָלִיל, וְהַהוּא יוֹמָא דְּיִפּוּק לְתַמָּן, יִתְרָגַּז כָּל עָלְמָא, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא מִתְחַבְּאִין גּוֹ מְעַרְתֵי וְטִנָּרֵי, דְּלָא יַחְשְׁבוּן לְאִשְׁתְּזָבָא. וְעַל הַהוּא זִמְנָא כְּתִּיב, (ישעיהו ב׳:י״ט) וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צוּרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרוֹץ הָאָרֶץ. Then the Messiah will arise from the Garden of Eden, from that place which is called “The Bird’s Nest”. He will arise in the land of Galilee, and on that day the whole world shall be shaken and all the children of men shall seek refuge in caves and rocky places. Concerning that time it is written: “And they shall go into the holes of the rocks and into the caves of the earth, for fear of the Lord and for the glory of his majesty, when he ariseth to shake terribly the earth” (Isa. 2, 16).

מִפְּנֵי פַּחַד ה', דָּא הַהוּא רְגִיזוּ דְּכָל עָלְמָא. וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ דָּא מָשִׁיחַ. בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ, כַּד יְקוּם וְיִתְגְּלֵי בְּאַרְעָא (וירא קי"ט ע"א, רכ"א) דְּגָלִיל, בְּגִין דְּאִיהוּ הוּא אֲתָר קַדְמָאָה דְּאִתְחָרְבָא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וּבְגִין כָּךְ, יִתְגְּלֵי תַּמָּן קַדְמָאָה לְכָל אֲתָר, וּמִתַּמָּן יִתְּעַר קְרָבִין לְכָל עָלְמָא. “The glory of his majesty” refers to the Messiah when he shall reveal himself in the land of Galilee; for in this part of the Holy Land the desolation first began, and therefore he will manifest himself there first, and from there begin to war against the world.

לְבָתַר אַרְבְּעִין יוֹמִין, דְעַמּוּדָא יְקוּם מֵאַרְעָא לִשְׁמַיָּא, לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל עָלְמָא, וּמָשִׁיחַ יִתְגְּלֵי, יְקוּם מִסְּטָר מִזְרָח, חַד (ויקרא רי"ב ע"ב, בראשית קי"ט א') כּוֹכָבָא מְלַהֲטָא בְּכָל גַּוְונִין, וְשִׁבְעָה כּוֹכָבִין אַחֲרָנִין דְּסַחֲרָן לְהַהוּא כּוֹכָבָא, וְיַגִּיחוּן בֵּיהּ קְרָבָא בְּכָל סִטְרִין, תְּלַת זִמְנִין בְּיוֹמָא, עַד שִׁבְעִין יוֹמִין, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא חָמָאן. After the forty days, during which the pillar shall have stood between heaven and earth before the eyes of the whole world, and the Messiah shall have manifested himself, a star shall come forth from the East variegated in hue and shining brilliantly, and seven other stars shall surround it, and make war on it from all sides, three times a day for seventy days, before the eyes of the whole world.

וְהַהוּא כּוֹכָבָא, יַגִּיחַ בְּהוּ קְרָבָא, בְּטִיסִין דְּנוּרָא, מְלַהֲטִין מְנַצְּצִין לְכָל עֵבֶר, וּבָטַשׁ בְּהוּ, עַד דְּבָלַע לוֹן, בְּכָל רַמְשָׁא וְרַמְשָׁא, וּבְיוֹמָא אַפִּיק לוֹן. וְיַגִּיחוּן קְרָבָא לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל עָלְמָא, וְכֵן בְּכָל יוֹמָא, עַד שִׁבְעִין יוֹמִין. לְבָתַר שִׁבְעִין יוֹמִין, יִתְגְּנִיז הַהוּא כּוֹכָבָא, וְיִתְגְּנִיז מָשִׁיחַ, עַד תְּרֵיסָר יַרְחִין, וְיִתְהַדָּר הַהוּא עַמּוּדָא דְּאֶשָׁא כְּמִלְּקַדְמִין, וּבֵיהּ יִתְגְּנִיז מָשִׁיחַ, וְהַהוּא עַמּוּדָא לָא יִתְחָזֵי. The one star shall fight against the seven with rays of fire flashing on every side, and it shall smite them until they are extinguished, evening after evening. But in the day they will appear again and fight before the eyes of the whole world, seventy days long. After the seventy days the one star shall vanish. Also the Messiah shall be hidden for twelve months in the pillar of fire, which shall return again, although it shall not be visible.

לְבָתַר תְּרֵיסָר יַרְחִין, יְסַלְקוּן לֵיהּ לְמָשִׁיחַ, בְּהַהוּא עַמּוּדָא, לְגוֹ רְקִיעָא, וְתַמָּן יְקַבֵּל תּוּקְפָּא וְעִטְרָא דְּמַלְכוּתָא. וְכַד נָחִית, יִתְחָזֵי הַהוּא עַמּוּדָא דְּאֶשָׁא כְּמִלְּקַדְּמִין, לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל עָלְמָא, וְיִתְגְּלֵי לְבָתַר מָשִׁיחַ, וְיִתְכַּנְּשׁוּן לְגַבֵּיהּ עַמִּין סַגִּיאִין, וְיִתְּעַר קְרָבִין בְּכָל עָלְמָא. וּבְהַהוּא זִמְנָא יִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גְּבוּרְתֵּיהּ לְכָל עַמִּין דְּעָלְמָא, וּמַלְכָּא מְשִׁיחָא יִתְיְדַע בְּכָל עָלְמָא, וְכָל מַלְכִין דְּעָלְמָא יִתְעָרוּן לְאִתְחַבְּרָא לְאַגָּחָא קְרָבָא בֵּיהּ. After the twelve months the Messiah will be carried up to heaven in that pillar of fire and receive there power and dominion and the royal crown. When he descends, the pillar of fire will again be visible to the eyes of the world, and the Messiah will reveal himself, and mighty nations will gather round him, and he shall declare war against all the world. At that time the Holy One shall show forth his power before all the nations of the earth, and the Messiah shall be manifested throughout the whole universe, and all the kings will unite to fight against him,

וְכַמָּה (עמין) מִפְּרִיצֵי יְהוּדָאִין יִתְהַפְּכוּ לְאָהַדְּרָא לְגַבַּיְיהוּ, וְיֵיתוּן עִמְּהוֹן, לְאַגָּחָא קְרָבָא עַל מַלְכָּא מְשִׁיחָא. כְּדֵין יִתְחָשַּׁךְ כָּל עָלְמָא חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה יוֹמִין, וְסַגִּיאִין מֵעַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל יְהוֹן מֵתִין בְּהַהוּא חֲשׁוֹכָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (ישעיהו ס׳:ב׳) כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאוּמִּים. and even in Israel there will be found some wicked ones who shall join them in the fight against the Messiah. Then there will be darkness over all the world, and for fifteen days shall it continue, and many in Israel shall perish in that darkness. Concerning this darkness it is written: “Behold, darkness covers the earth and gross darkness the peoples” (Isa. 60, 2).

פָּתַח וְאָמַר (דברים כ״ב:ו׳) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנְיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרוֹחִים אוֹ בֵּיצִים וְהָאֵם רוֹבֶצֶת וְגוֹ', שַׁלֵּח תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְגוֹ', הַאי קְרָא אוֹקִימְנָא לֵיהּ, וְאִיהוּ חַד מִפִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא גְּנִיזִין, וַאֲנָן אִית לָן בֵּיהּ רָזִיִ דְּאוֹרַיְיתָא גְּנִיזִין, שְׁבִילִין וְאָרְחִין יְדִיעָן לְחַבְרַיָּיא, בְּאִינוּן תְּלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין דְּאוֹרַיְיתָא. R. Simeon then discoursed on the verse: “If a bird’s nest chance to be before thee in the way in any tree, or on the ground, young ones or eggs, and the dam sitting upon the young… thou shalt in no wise let the dam go” (Deut. 22, 6-7). ‘This passage’, he said, ‘we interpret as an esoteric commandment in the Law, containing mysteries of doctrine, paths and ways known to the Fellowship and belonging to the thirty-two paths of the Torah.’

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, אֶלְעָזָר, בְּזִמְנָא דְּיִתְּעַר מַלְכָּא מְשִׁיחָא, כַּמָּה אָתִין וְנִסִּין אָחֲרָנִין יִתְּעֲרוּן בְּעָלְמָא. תָּא חֲזֵי, בְּגִנְתָא דְּעֵדֶן דִּלְתַתָּא, אִית אֲתָר חַד גָּנִיז וְטָמִיר דְּלָא אִתְיְדַע, וְאִיהוּ מְרֻקְּמָא בְּכַמָּה גַּוְונִין, וּבֵיהּ גְּנִיזִין אֶלֶף הֵיכָלִין דְּכִסּוּפִין. וְלֵית מַאן דְּעָיִיל בְּהוּ, בַּר מָשִׁיחַ, דְּאִיהוּ קָאִים תָּדִיר בְּגִנְתָא דְּעֵדֶן. Then, turning to R. Eleazar, his son, he said: ‘At the time when the Messiah shall arise, there will be great wonders in the world. See now, in the lower Paradise there is a secret and unknown spot, broidered with many colours, in which a thousand palaces of longing are concealed. No one may enter it, except the Messiah, whose abode is in Paradise.

וְכָל גִּנְתָּא מְסַחֲרָא בִּרְתִיכִין סַגִּיאִין דְּצַדִיקַיָּא, וּמָשִׁיחַ קָאִים עָלַיְיהוּ, וְעַל כַּמָּה חֵילִין וּמַשִׁירְיָין דְּנִשְׁמָתִין דְּצַדִיקַיָּא תַּמָּן, וּבְרָאשֵׁי יַרְחֵי, וּבִזְמַנֵּי, וּבְשַׁבָּתֵי, מָשִׁיחַ עָאל בְּהַהוּא אֲתָר לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּכָל אִינּוּן הֵיכָלִין. The Garden is encompassed with multitudes of saints who look to the Messiah as their leader, along with many hosts and bands of the souls of the righteous there. On New Moons, festivals, and Sabbaths, he enters that place, in order to find joyous delight in those secret palaces.

לְגוֹ לְגוֹ מִכָּל אִינּוּן הֵיכָלִין, אִית אֲתָר אַחֲרָא טָמִיר וְגָנִיז דְּלָא אִתְיְדַע כְּלָל, וְאִקְרֵי עֵדֶן. וְלֵית מַאן דְּיָכִיל לְמִנְדַּע בֵּיהּ. וּמָשִׁיחַ אַגְנִיז (ס"א יתגלי) לְבַר, סַחֲרָנֵיהּ דְּהַהוּא אֲתָר, עַד דְּאִתְגְלֵי לֵיהּ חַד אֲתָר. דְּאִקְרֵי קַן צִפּוֹר, וְאִיהוּ אֲתָר דְּכָרִיז עָלֵיהּ הַהוּא צִפּוֹר. דְּאִתְּעַר בְּגִנְתָא דְּעֵדֶן בְּכָל יוֹמָא. Behind those palaces there is another place, entirely hidden and undiscoverable. It is called “Eden”, and no one may enter to behold it. Now the Messiah is hidden in its outskirts until a place is revealed to him which is called “the Bird’s Nest”. This is the place proclaimed by that Bird (the Shekinah) which flies about the Garden of Eden every day.

וּבְהַהוּא אֲתָר, מְרֻקְּמָן דְּיּוּקְנִין דְּכָל שְׁאַר עַמִּין, דְּאִתְכְּנָשׁוּ עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל לְאַבְאָשָא לוֹן. עָאל בְּהַהוּא אֲתָר, זָקִיף עֵינוֹי, וְחָזֵי אֲבָהָן, דְעָאלִין בְּחָרְבַּן בֵּית אֱלָהָא, עַד דְּחָמֵי לְרָחֵל (שמות י"ב ע"א) דְּדִמְעָהָא בְּאַנְפָּהָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְנַחֵם לָהּ, וְלָא צְבִיאַת לְקַבְּלָא תַּנְחוּמִין, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, (ירמיהו ל״א:ט״ו) מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ. כְּדֵין. מָשִׁיחַ אָרִים קַלֵיהּ וּבָכֵי, וְאִזְדַּעְזַע כָּל גִּנְתָּא דְּעֵדֶן, וְכָל אִינּוּן צַדִּיקַיָּא דְּתַמָּן גָּעוּ וּבָכוּ עִמֵּיהּ. In that place the effigies are woven of all the nations who band together against Israel. The Messiah enters that abode, lifts up his eyes and beholds the Fathers (Patriarchs) visiting the ruins of God’s Sanctuary. He perceives mother Rachel, with tears upon her face; the Holy One, blessed be He, tries to comfort her, but she refuses to be comforted (Jer. 31, 14). Then the Messiah lifts up his voice and weeps, and the whole Garden of Eden quakes, and all the righteous and saints who are there break out in crying and lamentation with him.

גָּעֵי וּבָכֵי זִמְנָא תִּנְיָינָא, וְאִזְדַּעְזַע הַהוּא רְקִיעַ דְּעַל גַּבֵּי גִּנְתָּא, אֶלֶף וְחָמֵשׁ מֵאָה רִבּוֹא מַשְׁרְיָין עִלָּאִין, עַד דְּמָטֵי לְגוֹ כֻּרְסְיָיא עִלָּאָה. כְּדֵין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָמִיז לְהַהוּא צִפָּרָא, וְעָאל לְהַהוּא קֵן דִּילָהּ, וְיָתְבָא לְגַבֵּי מָשִׁיחַ, וְקָרֵי מַה דְּקָרֵי, וְאִתְּעַר מַה דְּאִתְּעַר. When the crying and weeping resound for the second time, the whole firmament above the Garden begins to shake, and the cry echoes from five hundred myriads of supernal hosts, until it reaches the highest Throne. Then the Holy One, blessed be He, beckons to that “Bird”, which then enters its nest and comes to the Messiah, and flits about, uttering strange cries.

עַד דְּמִגּוֹ כֻּרְסְיָיא קַדִּישָׁא, אִתְקְרֵי תְּלַת זִמְנִין הַהוּא קַן צִפּוֹר, וּמָשִׁיחַ, וְכֹלָּא סַלְּקִין לְעֵילָּא, וְאוּמֵי לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאַעְבְּרָא מָלְכוּ חַיָּיבָא מִן עָלְמָא, עַל יְדָא דְּמָשִׁיחַ, וּלְנָקְמָא נַקְמִין דְּיִשְׂרָאֵל. וְכָל אִינּוּן טַבְוָון, דְּזָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לְעַמֵּיהּ. וְתָב הַהוּא קַן צִפּוֹר וּמָשִׁיחַ לְדוּכְתֵּיהּ. וְתָב מָשִׁיחַ וְאִתְגְּנִיז גּוֹ הַהוּא אֲתָר כְּמִלְּקַדְּמִין. Then from the holy Throne the Bird’s Nest and the Messiah are summoned three times, and they both ascend into the heavenly places, and the Holy One swears to them to destroy the wicked kingdom (Rome) by the hand of the Messiah, to avenge Israel, and to give her all the good things which he has promised her. Then the Bird returns to her place. The Messiah, however, is hidden again in the same place as before.

וּבְזִמְנָא דְּיִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַתְקְנָא עָלְמִין, וְאִתְנְהִירוּ אַתְוָון דִּשְׁמֵיהּ בִּשְׁלִימוּ, יוֹ"ד בְּהֵ"א, (לאתקנא) וָא"ו בְּהֵ"א, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא בִּשְׁלִימוּ חַד. כְּדֵין יִתְּעַר חַד כֹּכָבָא דְּחִילָּא, בְּאֶמְצַע רְקִיעָא, כְּגָוֶן אַרְגְּוָונָא, לָהִיט וְנָצִיץ בִּימָמָא לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל עָלְמָא. At the time when the Holy One shall arise to renew all worlds, and the letters of his Name shall shine in perfect union, the Yod with the He, and the He with the Vau, a mighty star will appear in the heavens of purple hue, which by day shall flame before the eyes of the whole world, filling the firmament with its light.

וִיקוּם חַד שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא מִסִּטְרָא דְּצָפוֹן, גּוֹ רְקִיעָא, וִיקוּם דָּא לָקֳבֵל דָּא אַרְבְּעִין (קע"ב ב') יוֹמִין וְיִתְבָּהֲלוּן כָּל בְּנֵי עָלְמָא. לְסוֹף אַרְבְּעִין יוֹמִין, יַגִּחוּן קְרָבָא, כֹּכָבָא וְשַׁלְהוֹבָא, לְעֵינֵיהוֹן דְּכֹלָּא, וְיִתְפָּשַּׁט הַהוּא שַׁלְהוֹבָא בִּיקִידוּ דְּאֶשָּׁא, מִסִּטְרָא דְּצָפוֹן, גּוֹ רְקִיעָא, וְיַחֲשׁוֹב לְמִבְלַע הַהוּא כֹּכָבָא, וְכַמָּה שַׁלִּיטִין וּמַלְכִין וְאוּמַיָּא וְעֲמַמְיָא, יִתְבָּהֲלוּן מֵהַאי. And at that time shall a flame issue in the heavens from the north; and flame and star shall so face each other for forty days, and all men will marvel and be afraid. And when forty days shall have passed, the star and the flame shall war together in the sight of all, and the flame shall spread across the skies from the north, striving to overcome the star, and the rulers and peoples of the earth shall behold it with terror, and there will be confusion among them.

כְּדֵין יִסְתַּלַּק הַהוּא כֹּכָבָא לִסְטַר דָּרוֹם, וְיִשְּׁלוֹט עַל הַהוּא שַׁלְהוֹבָא, וְהַהוּא שַׁלְהוֹבָא יִתְבְּלַע זְעֵיר זְעֵיר בִּרְקִיעָא, מִקָּמֵי הַהוּא כֹּכָבָא, עַד דְּלָא יִתְחָזֵי כְּלָל. כְּדֵין, הַהוּא כֹּכָבָא יַעְבֵיד אוֹרְחִין בִּרְקִיעַ, בִּתְרֵיסַר תְּחוּמִין, וְקַיְימִין אִינּוּן נְהוֹרִין בִּרְקִיעָא תְּרֵיסַר יוֹמִין. But the star will remove to the south and vanquish the flame, and the flame shall daily be diminished until it be no more seen. Then shall the star cleave for itself bright paths in twelve directions which shall remain luminous in the skies for the term of twelve days.

לְבָתַר תְּרֵיסַר יוֹמִין יִזְדַּעְזְעוּן כָּל בְּנֵי עָלְמָא, וְיִתְחַשַּׁךְ שִׁמְשָׁא בְּפַלְגוּת יוֹמָא, כְּמָה דְּאִתְחַשַּׁךְ יוֹמָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, עַד דְּלָא יִתְחֲזוּן שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. וְיִתְּעַר חַד קָלָּא בְּרַעַם וְזִיקִין, וְאִתְחַלְחַלָא אַרְעָא מֵהַהוּא קָלָּא, וְכַמָּה חֵילִין וּמַשִׁירְיָין יְמוּתוּן מִנֵּיהּ. After a further twelve days trembling will seize the world, and at midday the sun will be darkened as it was darkened on the day when the holy Temple was destroyed, so that heaven and earth shall not be seen. Then out of the midst of thunder and lightning shall a voice be heard, causing the earth to quake and many hosts and principalities to perish.

מֵהַהוּא יוֹמָא, עַד תְּרֵיסַר יַרְחִין, יִתְיַעֲטוּן כָּל מַלְכַיָא, וְיִגְזְרוּן כַּמָּה גְּזֵרוֹת, וְכַמָּה שְׁמָדוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, וְיִצְלְחוּן בֵּיהּ (נ"א בהון), כְּמָה דְּאִתְּמַר זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּיִעְרַע תַּמָּן, וְזַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּלָא יִעֲרַע תַּמָּן וְכָל עָלְמָא יְהֵא בְּעִרְבוּבְיָא סַגְיָא. From that day on, for twelve months, all the kings (of the world) will take counsel together and make many decrees to destroy Israel; and they shall prosper against him, as has been said. Blessed is he who shall live in that time, and blessed is he who shall not live in that time! And the whole world then will be in confusion.

לְסוֹף תְּרֵיסַר יַרְחֵי, יָקוּם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דְּיִתְּעַר גּוֹ גִּנְתָּא דְּעֵדֶן. וְכָל אִינּוּן צַדִּיקַיָּא יַעְטְרוּן לֵיהּ תַּמָּן, וְיַחְגְּרוּן לֵיהּ מָאנֵי זַיְינָא, בְּאַתְוָון רְשִׁימָן דְּמָאנֵי דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. At the end of the twelve months the “sceptre of Judah”, namely the Messiah, will arise, appearing from Paradise, and all the righteous will surround him and gird him with weapons of war on which are inscribed the letters of the Holy Name (Tetragrammaton).

וְקָלָא יִתְפּוֹצֵץ בְּעַנְפֵי אִילָּנִין דְּגִנְתָא, קָרֵי בְּחַיִל, וְאָמַר, אִתְעֲרוּ קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, קוּמוּ מִקָּמֵי מְשִׁיחָא, הָא עִדָנָא לְאִתְחַבְּרָא אִיתְּתָא בְּבַעְלָהּ, וּבַעְלָהּ בָּעֵי לְנַקְמָא לָהּ נוּקְמִין דְּעָלְמָא, וּלְאָקָמָא לָהּ, וּלְאַנְעָרָה לָהּ מֵעַפְרָא. Then a voice will burst forth from the branches of the trees of Paradise: “Arise, O ye saints from above, and stand ye before the Messiah! For the time has come for the Hind to be united with her Spouse, and he must avenge her on the world and raise her from the dust”.

כְּדֵין יְקוּמוּן כֻּלְּהוּ, וְיַחְגְּרוּן לֵיהּ כְּמִלְּקַדְּמִין מָאנֵי זַיְינֵיהּ, אַבְרָהָם מִימִינֵיהּ, יִצְחָק מִשּׂמָאלֵיהּ, יַעֲקֹב קָמֵיהּ, מֹשֶׁה רַעְיָא מְהֵימְנָא, עַל כָּל אִלֵּין צַדִּיקַיָּא, אָזִיל וְרָקִיד גּוֹ גִּנְתָּא דְּעֵדֶן. And all the saints from above will arise and gird the Messiah with weapons of war, Abraham at his right, Isaac at his left, Jacob in front of him, while Moses, the “faithful shepherd” of all these saints, shall dance at the head of them in Paradise.

כֵּיוָן דְּאִתְקַן מָשִׁיחַ, עַל יְדָא דְּצַדִיקַיָּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן. יֵעוּל בְּהַהוּא דּוּכְתָּא דְּאִקְרֵי קַ"ן צִפּוֹ"ר כְּמִלְּקַדְּמִין, וְחָמֵי תַּמָּן הַהוּא דִּיּוּקְנָא דְּחָרְבַּן בֵּית מַקְדְּשָׁא, וְכֻלְּהוּ צַדִּיקַיָּא דְּאִתְקְטָלוּ בֵּיהּ. כְּדֵין נָטִיל מִתַּמָּן (ס"א עשר) לְבוּשִׁין, וְאִינּוּן (נ"א ואקרון) עֶשֶׂר לְבוּשֵׁי קִנְאָה. וְיִתְגְּנִיז תַּמָּן אַרְבְּעִין יוֹמִין, דְּלָא אִתְגַּלְיָא כְּלָל. As soon as the Messiah has been installed by the saints in Paradise, he will enter again the place which is called “the Bird’s Nest”, there to behold the picture of the destruction of the Temple, and of all the saints who were done to death there. Then will he take from that place ten garments, the garments of holy zeal, and hide himself there for forty days, and no one shall be able to see him.

לְסוֹף אַרְבְּעִין יוֹמִין, קָלָא חַד יִתְּעַר, וְיִתְקְרֵי מִגּוֹ כּוּרְסְיָּיא עִלָּאָה, הַהוּא קַ"ן צִפּוֹ"ר בְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא דְּאִתְגְּנִיז בֵּיהּ. וּכְדֵין סַלְּקִין לֵיהּ לְעֵילָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָמֵי לֵיהּ לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא, מִתְלָבַשׁ בִּלְבוּשָׁא נוּקְמָא, וְחָגִיר מָאנֵי זַיְינֵי נָטִיל לֵיהּ, וְנָשִׁיק לֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ. At the end of those forty days a voice shall be heard from the highest throne calling the Bird’s Nest and the Messiah who shall be hidden there. Thereupon he shall be carried aloft, and when the Holy One, blessed be He, shall behold the Messiah adorned with the garments of holy zeal and girded with weapons of war, he will take him and kiss him upon his brow.

כְּדֵין, מִזְדַּעְזְעָן ג' מְאָה וְתִשְׁעִין רְקִיעִין, וְאַרְמִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַד רְקִיעָא מֵאִינוּן דְּהֲוָה גָּנִיז מִשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וְאַפִּיק מֵחַד הֵיכְלָא דִּבְהַהוּא רְקִיעָא (תרומה קל"ב א') חַד כִּתְרָא גְּלִיפָא, מְחַקְּקָא בִּשְׁמָהָן קַדִּישִׁין. בְּהַהוּא עִטְרָא אִתְעַטַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל יַת יַמָּא, לְמֵיטַל נוּקְמִין מִכָּל רְתִיכֵי פַּרְעֹה וּפָרָשׁוֹי, וְאַעְטַר לֵיהּ לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא. At that moment three hundred and ninety firmaments shall begin to shake. The Holy One shall command one of these firmaments, which has been kept in waiting since the six days of creation, to approach, and He shall take out from a certain temple in it a crown inscribed with holy names. It was with this crown that the Holy One adorned Himself when the Israelites crossed the Red Sea and He avenged Himself on all the chariots of Pharaoh and his horsemen. With this same crown will He crown King Messiah.

כֵּיוָן דְּאִתְעַטָּר וְאִתְתָּקַּן בְּכָל הָנֵי תִּקּוּנִין, נָטִיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְנָשִׁיק לֵיהּ כְּמִלְּקַדְּמִין. מַאן חָמֵי, רְתִיכִין קַדִּישִׁין, וּמַשִׁרְיָין עִלָּאִין, דְּסָחֲרִין לֵיהּ, וְיָהֲבִין לֵיהּ מַתְּנָן וּנְבִזְבְּזָן סַגִּיאִין, וְיִתְעַטָּר מִכֻּלְּהוּ. As soon as he is crowned, the Holy One will take him and kiss him as before. All the holy multitude and the whole holy army will surround him and will bestow upon him many wonderful gifts, and he will be adorned by them all.

עָאל תַּמָּן בְּחַד הֵיכְלָא, וְחָמֵי כָּל אִינּוּן מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי, דְּאִקְרוּן אֲבֵלֵי צִיּוֹן, אִינּוּן דְּבָכוּ עַל חָרְבַּן בֵּי מַקְדְּשָׁא, וּבָכָאן תָּדִיר, וְאִינּוּן יַהֲבִין לֵיהּ חַד פּוּרְפִירָא סוּמָקָא, לְמֶעְבַּד נוּקְמִין. כְּדֵין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּנִיז לֵיהּ בְּהַהוּא קַן צִפּוֹר, וְאִתְכַּסֵּי תַּמָּן תְּלָתִין יוֹמִין. Then will he enter into one of the temples and behold there all the upper angels, who are called “the mourners of Zion” because they continually weep over the destruction of the Holy Temple. These angels shall give him a robe of deep red in order that he may commence his work of revenge. The Holy One will again hide him in the “Bird’s Nest” and he will remain there for thirty days.

לְבָתַר תְּלָתִין יוֹמִין, בְּהַהוּא קַן צִפּוֹר, יֵחוּת מְעֻטָר בְּכָל אִינּוּן תִּקּוּנִין מֵעֵילָּא וּמִתַּתָּא, כַמָּה מַשִׁרְיָין קַדִּישִׁין סַחֲרָנֵיהּ, וְיֵחְמוּן כָּל עָלְמָא, חַד נְהִירוּ, תָּלֵי מֵרְקִיעָא לְאַרְעָא, וְיֵקוּם שִׁבְעָה יוֹמִין, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא יִתְמְהוּן וְיִתְבָּהֲלוּן, וְלָא יִנְדְּעוּן כְּלַל, בַּר אִינּוּן חַכִּימִין, דְּיַדְעִין בְּרָזִין אִלֵּין, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן. After the thirty days he will again be decked with those adornments from above and from below, and many holy beings will surround him. The whole world then shall see a light extending from the firmament to the earth, and continuing for seven days, and they will be amazed and not comprehend: only the wise will understand, they who are adepts in the mystic lore, blessed is their portion.

וְכָל אִינּוּן שִׁבְעָה יוֹמִין יִתְעַתֶד (ס"א יתעטר) בְּאַרְעָא, בְּהַהוּא קַ"ן צִפּוֹ"ר. בְּאָן אֲתָר. בַּדֶּרֶךְ, דָּא קְבוּרַת רָחֵל, דְּאִיהִי קַיְּימָא בְּפָרָשַׁת אוֹרְחִין. וִיבַשֵּׂר לָהּ, וַיִּנָחֵם לָהּ, וּכְדֵין תְּקַבֵּל תַּנְחוּמִין, וְתָקוּם וְתְנַשִׁיק לֵיהּ. All through the seven days the Messiah shall be crowned on earth. Where shall this be? “By the way”, to wit, Rachel’s grave, which is on the cross-road. To mother Rachel he will give glad tidings and comfort her, and now she will let herself be comforted, and will rise and kiss him.

לְבָתַר יֵקוּם הַהוּא נְהִירוּ מֵהַהוּא אֲתָר, וְשָׁרֵי בִּיְרִיחוֹ קַרְתָּא דְּאִילָנֵי. בְּכָל עֵץ דָּא יְרִיחוֹ. אוֹ עַל הָאָרֶץ, דָּא יְרוּשְׁלֵים. וִיְהֵא גָּנִיז בְּהַהוּא נְהִירוּ דְּקַ"ן צִפּוֹ"ר תְּרֵיסַר יַרְחֵי. The light will then move from that place and shall stand over Jericho, the city of trees, and the Messiah will be hidden in the light of the “Bird’s Nest” for twelve months.

בָּתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי, יִזְדְּקַף הַהוּא נְהִירוּ בֵּין שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְיִשְׁרֵי (שמות ז' ע"ב) בְּאַרְעָא דְּגָלִיל, דְּתַמָּן הֲוָה שֵׁירוּתָא דְּגָלוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל. וְתַמָּן יִתְגְּלֵי מֵהַהוּא נְהִירוּ דְּקַן צִפּוֹר, וְתָב לְאַתְרֵיהּ. וְהַהוּא יוֹמָא יִזְדַּעְזַע כָּל אַרְעָא כְּמִלְּקַדְּמִין, מִסַּיְיפֵי שְׁמַיָּא עַד סַיְיפֵי שְׁמַיָּא, וּכְדֵין יֶחזוּן (ינדעון) כָּל עָלְמָא, דְּהָא אִתְגְּלֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, בְּאַרְעָא דְּגָלִיל. After the twelve months that light will stand between heaven and earth in the land of Galilee, where Israel’s captivity began, and there will he reveal himself from the light of the “Bird’s Nest”, and return to his place. On that day the whole earth will be shaken from one end. to the other, and thus the whole world will know that the Messiah has revealed himself in the land of Galilee.

וְיִתְכַּנְּשׁוּן לֵיהּ כָּל אִינּוּן דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִינּוּן זְעִירִין בְּעָלְמָא. וּבִזְכוּת יְנוּקֵי דְּבֵי רַב, יִתְתַּקֵף חֵילֵיהּ לְאִתְגַּבְּרָא, וְרָזָא דָּא אֶפְרוֹחִים. וְאִי לָא יִשְׁתְּכְּחוּן אִלֵּין, הָא יְנוּקֵי דְּיַתְבִין בְּתוּקְפָּא דְּאִמְּהוֹן וְיַנְקֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו כ״ח:ט׳) גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם. וְהַיְינוּ אוֹ בֵיצִים, דִּבְגִין אִלֵּין, שַׁרְיָא שְׁכִינְתָּא עִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא. and all who are diligent in the study of the Torah-and there shall be few such in the world-will gather round him. His army will gain in strength through the merit of little infants at school, symbolized by the word ephroah-“young bird” (cf. Deut. 22, 6). And if such will not be found at that time it will be through the merit of the sucklings, “the eggs” (Ibid), “those that are weaned from the milk, and drawn from the breasts” (Isa. 22, 9), for whose sake the Shekinah dwells in the midst of Israel in exile,

דְּהָא חַכִּימִין זְעִירִין אִינּוּן דְּיִשְׁתַּכְּחוּן בְּהַהוּא זִמְנָא, וְהַיְינוּ (דברים כ״ב:ו׳) וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּצִים, לא תִּקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים (דהא ביה לא קיימא מילא לאפקא מגלותא אלא במלכא עילאה, דכיון דאינון רביין וינוקין יהבין תוקפא למלכא משיחא כדין אימא עילאה דהיא רביעא עלייהו יתערת לגבי בעלה) וְיִתְעַכָּב (הכי) עַד תְּרֵיסַר יַרְחִין אַחֲרָנִין. לְבָתַר, יֵיתֵי בַּעְלָהּ, וְיוֹקִים לָהּ מֵעַפְרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (עמוס ט׳:י״א) אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנֹּפָלֶת. as indeed there will be few sages at that time. This is the implication of the words “And the dam sitting upon the young, or upon the eggs”, which, allegorically interpreted, means that it does not depend upon the Mother to free them from exile, but upon the Supreme King; for it is the young ones and the sucklings that will give strength to the Messiah, and then the Supernal Mother, which “sits upon them”, will be stirred up towards Her Spouse. He will tarry for twelve months longer, and then he will appear and raise her from the dust: “I will raise up on that day the tabernacle of David that is fallen” (Amos 9, 2).

בְּהַהוּא יוֹמָא, מַלְכָּא מְשִׁיחָא שָׁאֲרֵי וְיִכְנוֹשׁ גָּלוּתָא, מִסַּיְיפֵי עָלְמָא עַד סַיְיפֵי עָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דבהם ל') אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם וְגוֹ'. מֵהַהוּא יוֹמָא, כָּל אָתִין וְנִסִּין וּגְבוּרָאן דְּעָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמִצְרַיִם, יַעֲבִיד לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מיכה ז׳:ט״ו) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. On that day the Messiah will begin to gather the captives from one end of the world to the other: “If any of thine be driven out unto the utmost parts of heaven, from thence will the Lord thy God gather thee” (Deut. 30, 4). From that day on the Holy One will perform for Israel all the signs and wonders which He performed for them in Egypt: “As in the days of thy coming out of the land of Egypt, will I show unto him wonders” (Micah 7, 16).

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּרִי, כָּל אִלֵּין מִלִּין תִּשְׁכַּח בְּרָזָא דִּתְּלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין דְּבִשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְעַד דְּנִסִּין אִלֵּין לָא יִתְּעֲרוּן בְּעָלְמָא, לָא יִשְׁתְּלִים רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְלָא תִּתְּעַר לְאַהֲבָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שיר השירים ב׳:ז׳) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאוֹת. בִּצְבָאוֹת: דָּא מַלְכָּא (נ"א משיחא) דְּאִקְרֵי צְבָאוֹת. אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה שְׁאָר חֵילִין וּמַשִּׁרְיָין דִּלְתַתָּא. אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה: דָּא יְמִינָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִקְרֵי אַהֲבָ"ה. עַד שֶׁתֶּחְפָּץ הַהִיא דִּשְׁכִיבַת לְעַפְרָא, וִיהֵא רְעוּתָא דְּמַלְכָּא בָּהּ. זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּיִזְכֵּי לְהַהוּא דָּרָא, זַכָּאָה אִיהוּ בְּעָלְמָא דֵּין, וְזַכָּאָה אִיהוּ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. Then said R. Simeon: ‘Eleazar, my son! Thou canst find all this in the mystery of the thirty-two paths of the Holy Name. Before these wonders have taken place in the world, the mystery of the Holy Name will not be manifested in perfection and love will not be awakened: “Ye daughters of Jerusalem, I adjure you by the gazelles and by the hinds of the field, that ye stir not up, nor awake the love until she pleases” (Cant 2, 7). The “gazelles” (zebaoth) symbolize the king, who is called Zebaoth; the “hinds” represent those other principalities and powers from below; “that ye stir not up, etc.” refers to the “Right Hand” of the Holy One, called “Love”; “until she pleases”, namely She (the Shekinah) who lies at present in the dust and in whom the King is well pleased. Blessed be he who will be found worthy to live at that time! Blessed will he be both in this world and in the world to come.’

ר' שִׁמְעוֹן אָרִים יְדוֹי בִּצְלּוֹ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, לְבָתַר דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, אָתוּ ר' אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, וְר' אַבָּא וְיָתְבוּ קָמֵיהּ. עַד דְּהֲווּ יַתְבֵי קָמֵיהּ, חָמוּ חַד נְהִירוּ דִּימָמָא דְּאִתְחֲשָׁךְ, וְאִשְׁתְּקַע חַד צִנּוֹרָא (צרורא) דְּשַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא גּוֹ יַמָּא דִּטְבֶרְיָה, וְאִזְדַּעְזַע כָּל הַהוּא אֲתָר. R. Simeon then lifted up his hands in prayer to the Holy One, blessed be He. When he had finished his prayer, R. Eleazar his son and R. Abba seated themselves before him. As they were thus sitting they beheld the light of the day grow dim and a fiery flame sink in the Sea of Tiberias, and the whole place began mightily to tremble.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי הַשְּׁתָּא הוּא עִדָנָא, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִדְכַּר לִבְנוֹי, וְאָחִית תְּרֵין דִּמְעִין לְגוֹ יַמָּא רַבָּא. וְכַד נַחְתִּין, פַּגְעִין בְּהַאי צִנּוֹרָא דְּשַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא, וְיִשְׁתַּקְעוּ דָּא בְּדָא בְּיַמָּא. בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וּבָכוּ חַבְרַיָּיא. Said R. Simeon: ‘Verily, this is the time when the Holy One remembers His children and lets two drops fall into the great Sea. As they fall they meet the fiery ray and sink with it in the sea.’ Then R. Simeon wept, and the disciples also.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא אִתְּעַרְנָא בְּרָזֵי דְּאַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בְּסִתְרָא דְּאִתְעָרוּתָא דִּילֵיהּ, לְגַבֵּי בְּנוֹי, אֲבָל הַשְׁתָּא, אִית לִי לְגַלָּאָה, מַה דְּלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְבַּר נָשׁ אַחֲרָא לְגַלָּאָה. אֶלָּא זְכוּ דְּדָרָא דָּא, יְקַיֵּים עָלְמָא עַד דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְר' אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וּלְרִבִּי אַבָּא, קוּמוּ בְּקִיוּמַיְיכוּ. קָמוּ ר' אֶלְעָזָר ור' אַבָּא. בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן זִמְנָא אַחֲרָא, אָמַר וַוי מַאן יְקוּם בְּמַה דְאַמִינָא (נ"א דחמינא) גָּלוּתָא יִתְמְשַׁךְ, מַאן יָכִיל לְמִסְבַּל. Said R. Simeon: ‘Behold, I was moved a while ago to meditate on the mystery of the letters of the Holy Name, the mystery of His compassion over His children; but now it is fitting that I should reveal unto this generation something that no other man has been permitted to reveal. For the merit of this generation sustains the world until the Messiah shall appear.’ He then bade R. Eleazar his son and R. Abba to stand up, and they did so. R. Simeon then wept a second time, and said: ‘Alas! Who can endure to hear what I foresee! The exile will drag on; who shall be able to bear it! ‘

אוּף אִיהוּ קָם וְאָמַר (ישעיהו כ״ו:י״ג) ה' אֱלֹהֵינוּ בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל בְּהַאי קְרָא אִית רָזָא עִלָּאָה, גּוֹ מְהֵימָנוּתָא. ה' אֱלֹהֵינוּ: דָּא הוּא שֵׁירוּתָא דְּרָזִין עִלָּאִין, אֲתָר דְּמִתַּמָּן נָפְקִין כָּל נְהִירוּ דְּשְׁרָגִּין כֻּלְּהוּ לְאַדְלְקָא. וְתַמָּן תַּלְיָא כָּל רָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא, שְׁמָא דָּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא. Then he also rose and spake thus: ‘It is written, “O Lord our God, other lords beside thee dominated us, apart from thee do we make mention of thy Name” (Isa. 26, 16). This verse, apart from other interpretations, contains a profound doctrine of faith. Tetragrammaton Elohenu (Lord our God) is the source and beginning of supreme mysteries indeed; it is the sphere whence emanate all the burning lights, and where the whole mystery of Faith is centred: this Name dominates all.

בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ. דְּהָא עַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל, לֵית מַאן דְּשַׁלִּיט עָלֵיהּ בַּר שְׁמָא עִלָּאָה דָּא. וְהַשְׁתָּא בְּגָלוּתָא שַׁלִּיט עָלֵיהּ סִטְרָא אַחֲרָא. However, “other lords beside thee dominated us”; the people of Israel, who is destined to be ruled only by this supreme Name, is ruled in exile by the “other side”.

לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ. רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, כְּלָלָא דְּעֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון, וּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל לָא מִתְבָּרְכָא אֶלָּא מִגּוֹ שְׁמָא דָּא דְּאִקְרֵי בְּךָ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות ל״ב:י״ג) אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ (בראשית מ״ח:כ׳) בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל. (תהילים י״ח:ל׳) כִּי בְּךָ אָרוּץ גְּדוּד. וּבִזְמְנָא דִּשְׁלִימוּ אִשְׁתְּכַח, לָא הֲוָה מִתְפְּרַשׁ דָּא מִן דָּא. וְאָסִיר לְאַפְרְשָׁא דָּא מִן דָּא, אִתְּתָא מִבַּעְלָהּ, לָאו בְּרַעְיוֹנִי, וְלָאו בִּדְכִירוּ, בְּגִין דְּלָא לְאַחֲזָאָה פִּרוּדָא, וְהַשְּׁתָּא בְּגָלוּתָא פִּרוּדָא אִשְׁתְּכַח, דְּמִגּוֹ עָאקוּ דְּכָל זִמְנָא וְזִמְנָא, אֲנָן עַבְדִין פִּרוּדָא, לְאַדְכְּרָא הַהוּא שֵׁם, בַּר מִבַּעְלָהּ, בְּגִין דְּאִיהִי שְׁכִיבַת לְעַפְרָא, וְהַיְינוּ לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ. Yea, “apart from thee (beka) do we make mention of thy name”. The name “by thee” BeKa (=22) symbolizes the Holy Name comprising twenty-two letters, and this is the name by which the Community of Israel is always blessed, as, for instance, “to whom thou swarest by thine own self’ (beka, Ex. 22, 16); “in thee (beka) shall Israel be blessed” (Gen. 48, 20); “for in thee (beka) I can run through the troops” (Ps. 18, 16). At the period when there is perfection, peace, and harmony, the two names are not separated one from another, and it is forbidden to separate them even in thought and imagination; but now in exile we do separate them, the Matrona from Her Spouse, as She (Shekinah) lies in dust (in exile with Israel).

בַּר מִבַּעְלָהּ, אֲנָן דַּכְרִין לְהַאי שֵׁם בְּפֵרוּדָא, בְּגִין דַּאֲנַן רְחִיקִין מִינָךְ, וְשַׁלְטִין אַחֲרָנִין עֲלָן, וּשְׁמֶךָ אִיהוּ בְּפֵרוּדָא מִן שְׁמָא דְּאִקְרֵי בְּךָ, וְהַאי בְּיוֹמֵי דְּגָלוּתָא. “Apart from thee” being far away from Thee, and being ruled by other powers, “we make mention of thy name” in separation, thy Name being separated from the Name expressed by Beka. All this in the days of exile;

בְּגִין דְּגָלוּתָא קַדְמָאָה הֲוָה מִבַּיִת רִאשׁוֹן, וּבַיִת רִאשׁוֹן הוּא רָזָא דְּה' קַדְמָאָה, וְלָקֳבֵל ע' שְׁנִין דִּילָהּ, גָּלוּתָא דְּבַיִת רִאשׁוֹן הֲוָה ע' שְׁנִין, וְאִינּוּן ע' שְׁנִין לָא אִשְׁתְּכַחַת אִימָא רְבִיעָא עָלַיְיהוּ, וַהֲוָה פִּרוּדָא מִן שְׁמָא עִלָּאָה, רָזָא דְּה' עִלָּאָה. וּכְדֵין יוֹ"ד, רָזָא עִלָּאָה, אִסְתַּלָּק לְעֵילָּא לְעֵילָּא לְאֵין סוֹף, וּבַיִת רִאשׁוֹן עִלָּאָה קַדִּישָׁא, לָא נְבִיעַ נְבִיעוּ דְּמַיִין חַיִּין, דְּהָא מְקוֹרָא דִּילָהּ אִסְתַּלָּק. for the first exile began during the first Temple, and lasted seventy years, during which time the Mother (the Shekinah) did not brood over Israel, and there was a separation between the Yod and the He, the Yod ascending higher and higher to infinity (En Sof), and the holy Temple above- corresponding to the Temple below-did not send forth living waters, its source being cut off.

וְאִיהִי ע' (בראשית רמ"ח א') שְׁנִין בְּגָלוּתָא, בְּגִין דְּאִיהִי ז' שְׁנִין אִקְרֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלכים א ו׳:ל״ח) וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים. וְאִי תֵּימָא, דְּשָׁלְטָא מַלְכוּת בָּבֶל לְעֵילָּא בְּרָזָא דְּע' שְׁנִין, חַס וְשָׁלוֹם. אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּהֲוָה בֵּי מַקְדְּשָׁא קַיָּים, נְהוֹרָא וּנְבִיעוּ דְּאִמָא עִלָּאָה, הֲוָה נָהִיר וְנָחִית לְתַתָּא. כֵּיוָן דְּחָטוּ יִשְׂרָאֵל, וְאִתְחָרַב מַקְדְּשָׁא, וְשָׁלְטָא מַלְכוּת בָּבֶל, הֲוָה חָפֵי, וְאַחְשִׁיךְ הַהוּא נְהִירוּ, וְתַתָּאֵי קַדִּישִׁין לָא הֲווֹ נְהִירִין. The seventy years of the first exile corresponded to the seven years which it took to build the first Temple (I K. 6, 3-8). However, far be it from us to think that during that time the kingdom of Babylon had power in the heavens over Israel. The fact is that as long as the Temple stood there was a bright light descending from the Supernal Mother, but as soon as it was destroyed, through Israel’s sin, and the kingdom of Babylon got the upper hand, that light was covered up and darkness prevailed here below and the angels below ceased from giving out light,

כֵּיוָן דְּתַתָּאֵי לָא הֲווֹ נְהִירִין, בְּגִין (מגו) שָׁלְטָנוּ דְּמַלְכוּתָא דְּבָבֶל. אִסְתַּלָּק הַהוּא נְהוֹרָא, וְהַהוּא מַבּוּעָא עִלָּאָה דְּהֲוָה נְבִיעַ רָזָא דְּי', אִסְתַּלָּק לְעֵילָּא לְעֵילָּא בְּאֵין סוֹף, כְּדֵין אִינּוּן ע' שְׁנִין לָא הֲווֹ נְהִירִין, בְּגִין הַהוּא נְהִירוּ דְּאִתְמְנַע. וְדָא הוּא ודַּאי גָּלוּתָא דְּע' שְׁנִין. and then the power symbolized by the letter Yod of the Holy Name ascended into the upper regions, into the Infinite, and thus during the whole seventy years of exile Israel had no divine light to guide her, and, truly, that was the essence of the exile.

כֵּיוָן דְּאַעְדִּיאוּ שֻלְטָנוּ דְּבָבֶל, וְשָׁרִיאַת הֵ"א תַּתָּאָה לְאַנְהָרָא. יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ, לָא אָהַדְרוּ לְאַדְכָּאָה (נ"א לשלטאה) לְמֶהֱוֵי סְגוּלָה שְׁלֵימָתָא כְּמִלְּקַדְּמִין, אֶלָּא זְעֵיר זְעֵיר, (בערבוביא) וְכֵיוָן דִּשְׁלִימוּ לָא אִשְׁתְּכַח, (ושריאת ה"א תתאה לשלטאה) כְּדֵין, י' נְבִיעוּ עִלָּאָה לָא נָחִית כָּל כַּךְ לְאַנְהֲרָא, כְּמָה דְּהֲוָה כְּמִלְּקַדְּמִין, אֶלָּא זְעֵיר זְעֵיר בְּעִרְבּוּבְיָא, דְּלָא הֲווֹ דַּכְיָין כְּמִלְּקַדְּמִין כְּמָה דְּאִתְחָזֵי, וְעַל כָּךְ נְבִיעוּ עִלָּאָה, וְלָא נְבִיעַ, וְלָא נָהִיר, אֶלָּא דְּאַהֲדָר לְאַנְהָרָא זְעֵיר זְעֵיר, מִגּוֹ דֹּחֲקָא (דשמאלא) דִּשְׁמָא. (נ"א דגלותא ודינא) When, however, Babylon’s power was taken away from her and Israel returned to the Holy Land, a light did shine for her, but it was not as bright as before, being only the emanation of the lower He since the whole of Israel did not return to purity to be a “peculiar people” as before. Therefore, the emanation of the supernal Yod did not descend to illumine in the same measure as before, but only a little.

וְעַל דָּא, אִתְגָּרוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל קְרָבִין סַגִּיאִין, עַד דְּהַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וְה' תַּתָּאָה אִתְחֲשָׁךְ, וְנַפְלַת לְאַרְעָא, וּנְבִיעוּ עִלָּאָה אִסְתַּלָּק כְּמִלְּקַדְּמִין, בְּגִין דְמַלְכוּת אֱדוֹם אִתְתַּקַּף, וְיִשְׂרָאֵל אָהַדְרוּ לְסַרְחָנַיְיהוּ. Hence Israel were involved in many wars until “the darkness covered the earth” and the lower He was darkened and fell to the ground, and the upper source was removed as before, and the second Temple was destroyed

וְעַל דָּא, ה' בַּיִת שֵׁנִי אִתְחָרַב, וְכָל אִינּוּן תְּרֵיסַר שְׁבָטִין דִּילָהּ, כְּחוּשְׁבָּן מַשִׁרְיָין דִּלְהוֹן, אִינּוּן בְּגָלוּתָא דְּמַלְכוּת אֱדוֹם. וּנְבִיעוּ עִלָּאָה, אִסְתַּלָּק מֵהַהוּא נְבִיעוּ, דְּקַיְּימָא עָלָהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו נ״ז:א׳) הַצַּדִיק אָבָד, אֲבַד הַהוּא נְבִיעוּ דִּמְקוֹרָא עִלָּאָה, דְּהֲוָה נָגִיד וּמָשִׁיךְ מִלְּעֵילָּא. (נ"א ק1רבין סגיאין ומלכות יון שלטא עלייהו לבתר דהדרו בתיובתא אתתקפו עלייהו ואתקיפיאו לון ובגין דישראל הדרו לסרחנייהו מלכות אדום אתתקף ובית שני אתחרב וה"א תתאה אתחשכת ונפלת לארעא ונביעו עלאה אסתלק מההוא מבועא דקיימא עליה כמה דאת אמרז הצדיק אבד, אבד ההוא נביעו דמקורא עילאה דהוה נגידו משוך עליה, מאי טעמא, דין דהחשך יכסה ארץ) and all its twelve tribes went into exile in the kingdom of Edom. The He also went into exile there, and therefore the exile was prolonged.

וּכְדֵין הֲוָה פִּרוּדָא בְּהֵ"א, בַּיִת שֵׁנִי, וְאִיהִי בְּגָלוּתָא דֶּאֱדוֹם, בְּכָל אִינּוּן תְּרִיסַר שְׁבָטִין (נ"א דילה) וּמַשְׁרְיָין דִּילְהוֹן, תְּרֵיסַר שְׁבָטִין סַלְּקִין (בראשית רמ"ז א') לְחוּשְׁבַּן סַגִּי, וְעַל דְרָזָא (נ"א ועל דא) דְּה' הֲוָה בְּהוּ, (ועל דא וה') בְּכָל הַהוּא חוּשְׁבָּנָא, (נ"א חשוכא) גָּלוּתָא אִתְמְשַׁךְ. A mystery of mysteries has been revealed to them that are wise of heart. The He of the second Temple is in exile with her twelve tribes and their hosts. Twelve tribes form a great number, and because the mystery of the He is in them, the exile lasts during this whole number.

רָזָא דְּרָזִין לְחַכִּימֵי לִבָּא אִתְמְסָר. י' שְׁבָטִין אֶלֶף שְׁנִין, תְּרֵין שְׁבָטִין מָאתַן שְׁנִין. שָׁארוּ דִּמְעִין לְמִנְפַּל, פָּתַח וְאָמַר, (איכה א׳:ב׳) בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחיָהּ. לְסוֹף תְּרֵיסַר שְׁבָטִין דְּגָלוּתָא, לֵילְיָא יִתְחֲשַׁךְ לְיִשְׂרָאֵל, עַד דְּיִתְּעַר וָא"ו, לִזְמַן שִׁתִּין וְשִׁית שְׁנִין. Ten tribes are a thousand years, two tribes are two hundred years. At the conclusion of the twelve tribes (twelve hundred years) there will be darkness over Israel, until the Vau shall arise at the time of sixty-six years after the “twelve tribes”, that isk after twelve hundred years of exile.

לְבָתַר תְּרֵיסַר שְׁבָטִין, דְּאִינּוּן אֶלֶף וּמָאתָן שְׁנִין דְּגָלוּתָא, וּלְבָתַר (ע"ד) שִׁתִּין וְשִׁית שְׁנִין בְּחָשׁוֹכָא דְּלֵילְיָא, כְּדֵין, (ויקרא כ״ו:מ״ב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב. דָּא אִתְעָרוּתָא דְּאָת ו', דְּאִיהוּ נֶפֶשׁ דְּבֵית יַעֲקֹב. וְרָזָא דָּא, (בראשית מ״ו:כ״ו) כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה וְגוֹ' שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ, וְאִיהוּ ו', נֶפֶשׁ דְּבַיִת שֵׁנִי, רָזָא דְּה' תַּתָּאָה, וְדָא ו' רָזָא דְּשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ, שִׁשִּׁים: לְאִתְעָרוּתָא דְּיַעֲקֹב. וְשֵׁשׁ: לְאִתְעָרוּתָא דְּיוֹסֵף. וְעַל דָּא אִיהוּ וָ"ו, דְּאִנּוּן תְּרֵין בְּחִבּוּרָא חֲדָא, וְרָזָא חֲדָא. And after the conclusion of the sixty-six years of the night- darkness, the words “And I shall remember my covenant with Jacob” (Lev. 26, 42) will begin to come to pass. From then the Holy One, blessed be He, shall begin to do signs and wonders, as we have described.

מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה, יִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִינוּן נִסִּין וְאָתִין דְּקָאַמַרָן, וְיִתְעָרוּן עַל יִשְׂרָאֵל אִינּוּן עַקְתִּין דְּקָאַמָרָן, וּכְדֵין, (ס"א ורזא דא) וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק. וּלְבָתַר כַּד יַגִּיחַ מַלְכָּא מְשִׁיחָא קְרָבִין בְּכָל עָלְמָא בִּימִינָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות ט״ו:ו׳) יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ. כְּדֵין, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכּוֹר, וּלְבָתַר וְהָאָרֶץ אֶזְכּוֹר, דָּא ה' בַּתְרָאָה, בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב, (זכריה י״ד:ט׳) וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. But over Israel those tribulations will come. After that King Messiah shall fight against the whole world, aided by the Right Hand of the Holy One.

לְסוֹף שִׁתִּין וְשִׁית שְׁנִין אַחֲרָנִין, דְּאִינּוּן מֵאָה וּתְלָתִין וּתְרֵין שְׁנִין, יִתְחֲזוּן אַתְוָון בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, גְּלִיפָן בִּשְׁלִימוּ, עֵילָא וְתַתָּא כְּדְקָא יֵאוֹת. וְרָזָא דָּא ה"ה עִלָּאָה וְתַתָּאָה, וְכָל אִינּוּן שְׁבִילִין, דְּאִינּוּן תְּלָתִין וּתְרֵין שְׁנִין דִּכְלִילָן בְּרָזָא דְּאָת ו', הו"ה, (נ"א יוה"ה) רָזָא דִּשְׁלִימוּ דְּמֵאָה וּתְלָתִין וּתְרֵין. At the end of another sixty-six years the letters in the Holy Name shall be seen perfectly engraved above and below in manner due.

לְסוֹף מֵאָה וּתְלָתִין וּתְרֵין שְׁנִין אַחֲרָנִין, יִתְקַיֵּים, לֶאֱחוֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה. וְיִתְדַכֵּי אַרְעָא קַדִּישָׁא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְּעַר מֵתַיָּיא דְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וִיקוּמוּן חַיָּילִין חַיָּילִין בְּאַרְעָא דְּגָלִיל. After a further one hundred and thirty-two years He will begin “to take hold of the ends of the earth and shake off the wicked”. The Holy Land will be purified, and the Holy One will raise the dead there and they shall rise in their hosts in the land of Galilee.

עַד זְמָן דְּיַנְגִּיד וְיִתְמְשַׁךְ הַהוּא נְבִיעוּ עִלָּאָה, בְּחִבּוּרָה דְּאַתְוָון, גּוֹ ה' (נ"א ו"ה) בַּתְרָאָה, וְדָא אִיהוּ לְסוֹף תַּשְׁלוּם מֵאָה וְאַרְבְּעִין וְאַרְבְּעָה שְׁנִין אַחֲרָנִין דְּיִשְׁתַּלְּמוּן. וְיִתְעָרוּן שְׁאַר מְתֵי יִשְׂרָאֵל דְּבִשְׁאַר אַרְעָאן. At the end of a further hundred and forty-four years the remaining dead of Israel in other lands shall be raised,

דְּיִשְׁתְּכַח כָּל דָּא (תולדות קל"ט ע"ב במדרש הנעלם) בְּחֻשְׁבַּן חֵ"ת, דְּאִתְיְישִׁיב עָלְמָא וְיִתְבָּסַם, וְיִתְעֲבָר סִטְרָא אָחֲרָא (חויא בישא) מֵעָלְמָא. וְהֵ"א תַּתָּאָה תִּתְמְלֵי מִגּוֹ נְבִיעוּ עִלָּאָה, וְתִתְעֲטָר וְתִתְנְהִיר בִּשְׁלִימוּ. וּכְדֵין כְּתִיב, (ישעיהו ל׳:כ״ו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם. so that after altogether four hundred and eight years the world shall be re-inhabited and the evil principle (the “other side”) driven out of it. Then the lower He (Shekinah) shall be filled from the upper spring (the highest Sephiroth), and be crowned and radiate in perfection

עַד דִּיהֵא שַׁבָּת לַה', לְאַלְקָטָא נַפְשִׁין בְּתַעֲנוּגֵי קְדוּשָּׁא, (דא ה' בתראה) כָּל הַהוּא אֶלֶף שְׁבִיעָאָה, וְדָא אִיהוּ אִתְעָרוּתָא דְּרוּחִין קַדִּישִׁין, דְּעַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל, לְאִתְלַבְּשָׁא לְבָתַר שַׁבָּת, בְּגוּפִין אַחֲרָנִין קַדִּישִׁין, לְאִתְקְרֵי קַדִּישִׁין, דִּכְתִּיב, (ישעיהו ד׳:ג׳) וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּיְרוּשָׁלַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ. עַד כָּאן מִלִּין דְּרָזִין סְתִימִין. until the Sabbath of the Lord arrives to gather souls in the joy of holiness throughout this whole seventh millennium. Then the holy spirits of the people of Israel at the fulness of time will be invested with new, holy bodies, and be called “Saints”: “And it shall come to pass that he that is left in Zion and that remaineth in Jerusalem shall be called holy” (Isa. 3, 4). These are the veiled mysteries.’¹The above calculation of the Messianic era rests on the supposition that of the seven millenniums of the present aeon, the seventh is to be considered as the Cosmic Sabbath, the sixth as the time of the Messiah, the fifth as the last (Edomitic or Roman) exile. The beginning of this exile is, according to the Zohar, 3828 years after Creation, hence with those 1200 years of exile the fifth millennium is completed. Sixty-six years later i.e. 5066 years after Creation (1306 C.E.), the signs of Redemption begin. 198 years later, i.e. 5264 after Creation (1504 C.E.), follows the “first resurrection”, the second 144 years later, i.e. 1648 C.E. In the year 2240 the apocalyptic Sabbath begins. Cf. also Zohar, Gen. 116b, Deut. 249a.

רִבִּי שִׁמְעוֹן זָקַף יְדוֹי וּבָכָה, וְאָמַר, וַוי מַאן דְּיִזְדָּמַן בְּהַהוּא זִמְנָא, וְזַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּיִזְדָּמַן וְיִשְׁתְּכַּח בְּהַהוּא זִמְנָא, וַוי מַאן דְּיִזְדָּמַן בְּהַהוּא זִמְנָא, בְּגִין דְּכַד יֵיתֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְפַקְדָּא לְאַיַּילְתָּא, יִסְתָּכַּל מַאן אִינּוּן דְּקַיְימִין בַּהֲדָהּ, בְּכָל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּכְּחֵי עִמָּהּ, בְּכָל עוֹבָדוֹי דְּכָל חַד וְחָד, וְלָא יִשְׁתְּכַּח זַכָּאי. דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״ג:ה׳) וְאַבִּיט וְאֵין עוֹזֵר. וְכַמָּה עַקְתִּין עַל עַקְתִּין לְיִשְׂרָאֵל. R. Simeon lifted up his hands and wept. ‘Alas,’ he said, ‘for him who will live at that time! Yet happy he who will live at that time! When the Holy One comes to visit the “Hind” (Israel), he will examine who it is that remains loyal to her at that time, and then woe to him who shall not be found worthy, and of whom it shall be said, “I looked and there was none to help” (Isa. 62, 23). Many sufferings shall then befall Israel.

זַכָּאָה מַאן דְּיִזְדָּמַן וְיִשְׁתְּכַּח בְּהַהוּא זִמְנָא, בְּגִין דְּהַהוּא דְּיִתְקָיָּים בְּהַהוּא זִמְנָא בִּמְהֵימָנוּתָא, יִזְכֶּה לְהַהוּא נְהִירוּ דְּחֶדְוָה דְּמַלְכָּא. וְעַל הַהוּא זִמְנָא כְּתִּיב, (זכריה י״ג:ט׳) וּצְרַפְתִּים כִּצְרוֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחוֹן אֶת הַזָּהָב וְגוֹ'. But happy he who will be found faithful at that time! For he shall see the joy-giving light of the King. Concerning that time it is proclaimed: “I will refine them as silver is refined, and will try them as gold is tried” (Zech. 13, 9).

לְבָתַר דְּאִינּוּן עַקְתִּין מִתְעָרֵי עַל יִשְׂרָאֵל, וְכָל עַמִּין וּמַלְכֵיהוֹן יִתְיַיעֲטוּן כַּחֲדָא עָלַיְיהוּ, וּמִתְעָרֵי כַּמָּה גְּזֵירִין בִּישִׁין, כֻּלְּהוּ סַלְקֵי בְּעֵיטָא חֲדָא עָלַיְיהוּ, וְיֵיתוּן עַקְתָּא עַל עַקְתָּא, בַּתְרַיְיתָא מְשַׁכְּחָן קָמַיְיתָא. כְּדֵין יִתְחָזֵי חַד עַמּוּדָא דְּאֶשָׁא, קָאִים מֵעֵלָּא לְתַתָּא, אַרְבְּעִין יוֹמִין, וְכָל עַמִּין דְּעָלְמָא חָמָאן לֵיהּ. Then shall pangs and travail overtake Israel, and all nations and their kings shall furiously rage together and take counsel against her. Thereupon a pillar of fire will be suspended from heaven to earth for forty days, visible to all nations.

בְּהַהוּא זִמְנָא, יִתְּעַר מַלְכָּא מְשִׁיחָא, לְנַפְקָא מִגּוֹ גִּנְתָּא דְּעֵדֶן, מֵהַהוּא אֲתָר (בלק ק"ד ע"ב) דְּאִתְקְרֵי קַ"ן צִפּוֹ"ר, וְיִתְּעָר בְּאַרְעָא (ויקרא רי"ב ב') דְּגָלִיל, וְהַהוּא יוֹמָא דְּיִפּוּק לְתַמָּן, יִתְרָגַּז כָּל עָלְמָא, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא מִתְחַבְּאִין גּוֹ מְעַרְתֵי וְטִנָּרֵי, דְּלָא יַחְשְׁבוּן לְאִשְׁתְּזָבָא. וְעַל הַהוּא זִמְנָא כְּתִּיב, (ישעיהו ב׳:י״ט) וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צוּרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרוֹץ הָאָרֶץ. Then the Messiah will arise from the Garden of Eden, from that place which is called “The Bird’s Nest”. He will arise in the land of Galilee, and on that day the whole world shall be shaken and all the children of men shall seek refuge in caves and rocky places. Concerning that time it is written: “And they shall go into the holes of the rocks and into the caves of the earth, for fear of the Lord and for the glory of his majesty, when he ariseth to shake terribly the earth” (Isa. 2, 16).

מִפְּנֵי פַּחַד ה', דָּא הַהוּא רְגִיזוּ דְּכָל עָלְמָא. וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ דָּא מָשִׁיחַ. בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ, כַּד יְקוּם וְיִתְגְּלֵי בְּאַרְעָא (וירא קי"ט ע"א, רכ"א) דְּגָלִיל, בְּגִין דְּאִיהוּ הוּא אֲתָר קַדְמָאָה דְּאִתְחָרְבָא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וּבְגִין כָּךְ, יִתְגְּלֵי תַּמָּן קַדְמָאָה לְכָל אֲתָר, וּמִתַּמָּן יִתְּעַר קְרָבִין לְכָל עָלְמָא. “The glory of his majesty” refers to the Messiah when he shall reveal himself in the land of Galilee; for in this part of the Holy Land the desolation first began, and therefore he will manifest himself there first, and from there begin to war against the world.

לְבָתַר אַרְבְּעִין יוֹמִין, דְעַמּוּדָא יְקוּם מֵאַרְעָא לִשְׁמַיָּא, לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל עָלְמָא, וּמָשִׁיחַ יִתְגְּלֵי, יְקוּם מִסְּטָר מִזְרָח, חַד (ויקרא רי"ב ע"ב, בראשית קי"ט א') כּוֹכָבָא מְלַהֲטָא בְּכָל גַּוְונִין, וְשִׁבְעָה כּוֹכָבִין אַחֲרָנִין דְּסַחֲרָן לְהַהוּא כּוֹכָבָא, וְיַגִּיחוּן בֵּיהּ קְרָבָא בְּכָל סִטְרִין, תְּלַת זִמְנִין בְּיוֹמָא, עַד שִׁבְעִין יוֹמִין, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא חָמָאן. After the forty days, during which the pillar shall have stood between heaven and earth before the eyes of the whole world, and the Messiah shall have manifested himself, a star shall come forth from the East variegated in hue and shining brilliantly, and seven other stars shall surround it, and make war on it from all sides, three times a day for seventy days, before the eyes of the whole world.

וְהַהוּא כּוֹכָבָא, יַגִּיחַ בְּהוּ קְרָבָא, בְּטִיסִין דְּנוּרָא, מְלַהֲטִין מְנַצְּצִין לְכָל עֵבֶר, וּבָטַשׁ בְּהוּ, עַד דְּבָלַע לוֹן, בְּכָל רַמְשָׁא וְרַמְשָׁא, וּבְיוֹמָא אַפִּיק לוֹן. וְיַגִּיחוּן קְרָבָא לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל עָלְמָא, וְכֵן בְּכָל יוֹמָא, עַד שִׁבְעִין יוֹמִין. לְבָתַר שִׁבְעִין יוֹמִין, יִתְגְּנִיז הַהוּא כּוֹכָבָא, וְיִתְגְּנִיז מָשִׁיחַ, עַד תְּרֵיסָר יַרְחִין, וְיִתְהַדָּר הַהוּא עַמּוּדָא דְּאֶשָׁא כְּמִלְּקַדְמִין, וּבֵיהּ יִתְגְּנִיז מָשִׁיחַ, וְהַהוּא עַמּוּדָא לָא יִתְחָזֵי. The one star shall fight against the seven with rays of fire flashing on every side, and it shall smite them until they are extinguished, evening after evening. But in the day they will appear again and fight before the eyes of the whole world, seventy days long. After the seventy days the one star shall vanish. Also the Messiah shall be hidden for twelve months in the pillar of fire, which shall return again, although it shall not be visible.

לְבָתַר תְּרֵיסָר יַרְחִין, יְסַלְקוּן לֵיהּ לְמָשִׁיחַ, בְּהַהוּא עַמּוּדָא, לְגוֹ רְקִיעָא, וְתַמָּן יְקַבֵּל תּוּקְפָּא וְעִטְרָא דְּמַלְכוּתָא. וְכַד נָחִית, יִתְחָזֵי הַהוּא עַמּוּדָא דְּאֶשָׁא כְּמִלְּקַדְּמִין, לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל עָלְמָא, וְיִתְגְּלֵי לְבָתַר מָשִׁיחַ, וְיִתְכַּנְּשׁוּן לְגַבֵּיהּ עַמִּין סַגִּיאִין, וְיִתְּעַר קְרָבִין בְּכָל עָלְמָא. וּבְהַהוּא זִמְנָא יִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גְּבוּרְתֵּיהּ לְכָל עַמִּין דְּעָלְמָא, וּמַלְכָּא מְשִׁיחָא יִתְיְדַע בְּכָל עָלְמָא, וְכָל מַלְכִין דְּעָלְמָא יִתְעָרוּן לְאִתְחַבְּרָא לְאַגָּחָא קְרָבָא בֵּיהּ. After the twelve months the Messiah will be carried up to heaven in that pillar of fire and receive there power and dominion and the royal crown. When he descends, the pillar of fire will again be visible to the eyes of the world, and the Messiah will reveal himself, and mighty nations will gather round him, and he shall declare war against all the world. At that time the Holy One shall show forth his power before all the nations of the earth, and the Messiah shall be manifested throughout the whole universe, and all the kings will unite to fight against him,

וְכַמָּה (עמין) מִפְּרִיצֵי יְהוּדָאִין יִתְהַפְּכוּ לְאָהַדְּרָא לְגַבַּיְיהוּ, וְיֵיתוּן עִמְּהוֹן, לְאַגָּחָא קְרָבָא עַל מַלְכָּא מְשִׁיחָא. כְּדֵין יִתְחָשַּׁךְ כָּל עָלְמָא חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה יוֹמִין, וְסַגִּיאִין מֵעַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל יְהוֹן מֵתִין בְּהַהוּא חֲשׁוֹכָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (ישעיהו ס׳:ב׳) כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאוּמִּים. and even in Israel there will be found some wicked ones who shall join them in the fight against the Messiah. Then there will be darkness over all the world, and for fifteen days shall it continue, and many in Israel shall perish in that darkness. Concerning this darkness it is written: “Behold, darkness covers the earth and gross darkness the peoples” (Isa. 60, 2).

פָּתַח וְאָמַר (דברים כ״ב:ו׳) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנְיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרוֹחִים אוֹ בֵּיצִים וְהָאֵם רוֹבֶצֶת וְגוֹ', שַׁלֵּח תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְגוֹ', הַאי קְרָא אוֹקִימְנָא לֵיהּ, וְאִיהוּ חַד מִפִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא גְּנִיזִין, וַאֲנָן אִית לָן בֵּיהּ רָזִיִ דְּאוֹרַיְיתָא גְּנִיזִין, שְׁבִילִין וְאָרְחִין יְדִיעָן לְחַבְרַיָּיא, בְּאִינוּן תְּלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין דְּאוֹרַיְיתָא. R. Simeon then discoursed on the verse: “If a bird’s nest chance to be before thee in the way in any tree, or on the ground, young ones or eggs, and the dam sitting upon the young… thou shalt in no wise let the dam go” (Deut. 22, 6-7). ‘This passage’, he said, ‘we interpret as an esoteric commandment in the Law, containing mysteries of doctrine, paths and ways known to the Fellowship and belonging to the thirty-two paths of the Torah.’

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, אֶלְעָזָר, בְּזִמְנָא דְּיִתְּעַר מַלְכָּא מְשִׁיחָא, כַּמָּה אָתִין וְנִסִּין אָחֲרָנִין יִתְּעֲרוּן בְּעָלְמָא. תָּא חֲזֵי, בְּגִנְתָא דְּעֵדֶן דִּלְתַתָּא, אִית אֲתָר חַד גָּנִיז וְטָמִיר דְּלָא אִתְיְדַע, וְאִיהוּ מְרֻקְּמָא בְּכַמָּה גַּוְונִין, וּבֵיהּ גְּנִיזִין אֶלֶף הֵיכָלִין דְּכִסּוּפִין. וְלֵית מַאן דְּעָיִיל בְּהוּ, בַּר מָשִׁיחַ, דְּאִיהוּ קָאִים תָּדִיר בְּגִנְתָא דְּעֵדֶן. Then, turning to R. Eleazar, his son, he said: ‘At the time when the Messiah shall arise, there will be great wonders in the world. See now, in the lower Paradise there is a secret and unknown spot, broidered with many colours, in which a thousand palaces of longing are concealed. No one may enter it, except the Messiah, whose abode is in Paradise.

וְכָל גִּנְתָּא מְסַחֲרָא בִּרְתִיכִין סַגִּיאִין דְּצַדִיקַיָּא, וּמָשִׁיחַ קָאִים עָלַיְיהוּ, וְעַל כַּמָּה חֵילִין וּמַשִׁירְיָין דְּנִשְׁמָתִין דְּצַדִיקַיָּא תַּמָּן, וּבְרָאשֵׁי יַרְחֵי, וּבִזְמַנֵּי, וּבְשַׁבָּתֵי, מָשִׁיחַ עָאל בְּהַהוּא אֲתָר לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּכָל אִינּוּן הֵיכָלִין. The Garden is encompassed with multitudes of saints who look to the Messiah as their leader, along with many hosts and bands of the souls of the righteous there. On New Moons, festivals, and Sabbaths, he enters that place, in order to find joyous delight in those secret palaces.

לְגוֹ לְגוֹ מִכָּל אִינּוּן הֵיכָלִין, אִית אֲתָר אַחֲרָא טָמִיר וְגָנִיז דְּלָא אִתְיְדַע כְּלָל, וְאִקְרֵי עֵדֶן. וְלֵית מַאן דְּיָכִיל לְמִנְדַּע בֵּיהּ. וּמָשִׁיחַ אַגְנִיז (ס"א יתגלי) לְבַר, סַחֲרָנֵיהּ דְּהַהוּא אֲתָר, עַד דְּאִתְגְלֵי לֵיהּ חַד אֲתָר. דְּאִקְרֵי קַן צִפּוֹר, וְאִיהוּ אֲתָר דְּכָרִיז עָלֵיהּ הַהוּא צִפּוֹר. דְּאִתְּעַר בְּגִנְתָא דְּעֵדֶן בְּכָל יוֹמָא. Behind those palaces there is another place, entirely hidden and undiscoverable. It is called “Eden”, and no one may enter to behold it. Now the Messiah is hidden in its outskirts until a place is revealed to him which is called “the Bird’s Nest”. This is the place proclaimed by that Bird (the Shekinah) which flies about the Garden of Eden every day.

וּבְהַהוּא אֲתָר, מְרֻקְּמָן דְּיּוּקְנִין דְּכָל שְׁאַר עַמִּין, דְּאִתְכְּנָשׁוּ עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל לְאַבְאָשָא לוֹן. עָאל בְּהַהוּא אֲתָר, זָקִיף עֵינוֹי, וְחָזֵי אֲבָהָן, דְעָאלִין בְּחָרְבַּן בֵּית אֱלָהָא, עַד דְּחָמֵי לְרָחֵל (שמות י"ב ע"א) דְּדִמְעָהָא בְּאַנְפָּהָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְנַחֵם לָהּ, וְלָא צְבִיאַת לְקַבְּלָא תַּנְחוּמִין, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, (ירמיהו ל״א:ט״ו) מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ. כְּדֵין. מָשִׁיחַ אָרִים קַלֵיהּ וּבָכֵי, וְאִזְדַּעְזַע כָּל גִּנְתָּא דְּעֵדֶן, וְכָל אִינּוּן צַדִּיקַיָּא דְּתַמָּן גָּעוּ וּבָכוּ עִמֵּיהּ. In that place the effigies are woven of all the nations who band together against Israel. The Messiah enters that abode, lifts up his eyes and beholds the Fathers (Patriarchs) visiting the ruins of God’s Sanctuary. He perceives mother Rachel, with tears upon her face; the Holy One, blessed be He, tries to comfort her, but she refuses to be comforted (Jer. 31, 14). Then the Messiah lifts up his voice and weeps, and the whole Garden of Eden quakes, and all the righteous and saints who are there break out in crying and lamentation with him.

גָּעֵי וּבָכֵי זִמְנָא תִּנְיָינָא, וְאִזְדַּעְזַע הַהוּא רְקִיעַ דְּעַל גַּבֵּי גִּנְתָּא, אֶלֶף וְחָמֵשׁ מֵאָה רִבּוֹא מַשְׁרְיָין עִלָּאִין, עַד דְּמָטֵי לְגוֹ כֻּרְסְיָיא עִלָּאָה. כְּדֵין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָמִיז לְהַהוּא צִפָּרָא, וְעָאל לְהַהוּא קֵן דִּילָהּ, וְיָתְבָא לְגַבֵּי מָשִׁיחַ, וְקָרֵי מַה דְּקָרֵי, וְאִתְּעַר מַה דְּאִתְּעַר. When the crying and weeping resound for the second time, the whole firmament above the Garden begins to shake, and the cry echoes from five hundred myriads of supernal hosts, until it reaches the highest Throne. Then the Holy One, blessed be He, beckons to that “Bird”, which then enters its nest and comes to the Messiah, and flits about, uttering strange cries.

עַד דְּמִגּוֹ כֻּרְסְיָיא קַדִּישָׁא, אִתְקְרֵי תְּלַת זִמְנִין הַהוּא קַן צִפּוֹר, וּמָשִׁיחַ, וְכֹלָּא סַלְּקִין לְעֵילָּא, וְאוּמֵי לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאַעְבְּרָא מָלְכוּ חַיָּיבָא מִן עָלְמָא, עַל יְדָא דְּמָשִׁיחַ, וּלְנָקְמָא נַקְמִין דְּיִשְׂרָאֵל. וְכָל אִינּוּן טַבְוָון, דְּזָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לְעַמֵּיהּ. וְתָב הַהוּא קַן צִפּוֹר וּמָשִׁיחַ לְדוּכְתֵּיהּ. וְתָב מָשִׁיחַ וְאִתְגְּנִיז גּוֹ הַהוּא אֲתָר כְּמִלְּקַדְּמִין. Then from the holy Throne the Bird’s Nest and the Messiah are summoned three times, and they both ascend into the heavenly places, and the Holy One swears to them to destroy the wicked kingdom (Rome) by the hand of the Messiah, to avenge Israel, and to give her all the good things which he has promised her. Then the Bird returns to her place. The Messiah, however, is hidden again in the same place as before.

וּבְזִמְנָא דְּיִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַתְקְנָא עָלְמִין, וְאִתְנְהִירוּ אַתְוָון דִּשְׁמֵיהּ בִּשְׁלִימוּ, יוֹ"ד בְּהֵ"א, (לאתקנא) וָא"ו בְּהֵ"א, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא בִּשְׁלִימוּ חַד. כְּדֵין יִתְּעַר חַד כֹּכָבָא דְּחִילָּא, בְּאֶמְצַע רְקִיעָא, כְּגָוֶן אַרְגְּוָונָא, לָהִיט וְנָצִיץ בִּימָמָא לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל עָלְמָא. At the time when the Holy One shall arise to renew all worlds, and the letters of his Name shall shine in perfect union, the Yod with the He, and the He with the Vau, a mighty star will appear in the heavens of purple hue, which by day shall flame before the eyes of the whole world, filling the firmament with its light.

וִיקוּם חַד שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא מִסִּטְרָא דְּצָפוֹן, גּוֹ רְקִיעָא, וִיקוּם דָּא לָקֳבֵל דָּא אַרְבְּעִין (קע"ב ב') יוֹמִין וְיִתְבָּהֲלוּן כָּל בְּנֵי עָלְמָא. לְסוֹף אַרְבְּעִין יוֹמִין, יַגִּחוּן קְרָבָא, כֹּכָבָא וְשַׁלְהוֹבָא, לְעֵינֵיהוֹן דְּכֹלָּא, וְיִתְפָּשַּׁט הַהוּא שַׁלְהוֹבָא בִּיקִידוּ דְּאֶשָּׁא, מִסִּטְרָא דְּצָפוֹן, גּוֹ רְקִיעָא, וְיַחֲשׁוֹב לְמִבְלַע הַהוּא כֹּכָבָא, וְכַמָּה שַׁלִּיטִין וּמַלְכִין וְאוּמַיָּא וְעֲמַמְיָא, יִתְבָּהֲלוּן מֵהַאי. And at that time shall a flame issue in the heavens from the north; and flame and star shall so face each other for forty days, and all men will marvel and be afraid. And when forty days shall have passed, the star and the flame shall war together in the sight of all, and the flame shall spread across the skies from the north, striving to overcome the star, and the rulers and peoples of the earth shall behold it with terror, and there will be confusion among them.

כְּדֵין יִסְתַּלַּק הַהוּא כֹּכָבָא לִסְטַר דָּרוֹם, וְיִשְּׁלוֹט עַל הַהוּא שַׁלְהוֹבָא, וְהַהוּא שַׁלְהוֹבָא יִתְבְּלַע זְעֵיר זְעֵיר בִּרְקִיעָא, מִקָּמֵי הַהוּא כֹּכָבָא, עַד דְּלָא יִתְחָזֵי כְּלָל. כְּדֵין, הַהוּא כֹּכָבָא יַעְבֵיד אוֹרְחִין בִּרְקִיעַ, בִּתְרֵיסַר תְּחוּמִין, וְקַיְימִין אִינּוּן נְהוֹרִין בִּרְקִיעָא תְּרֵיסַר יוֹמִין. But the star will remove to the south and vanquish the flame, and the flame shall daily be diminished until it be no more seen. Then shall the star cleave for itself bright paths in twelve directions which shall remain luminous in the skies for the term of twelve days.

לְבָתַר תְּרֵיסַר יוֹמִין יִזְדַּעְזְעוּן כָּל בְּנֵי עָלְמָא, וְיִתְחַשַּׁךְ שִׁמְשָׁא בְּפַלְגוּת יוֹמָא, כְּמָה דְּאִתְחַשַּׁךְ יוֹמָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, עַד דְּלָא יִתְחֲזוּן שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. וְיִתְּעַר חַד קָלָּא בְּרַעַם וְזִיקִין, וְאִתְחַלְחַלָא אַרְעָא מֵהַהוּא קָלָּא, וְכַמָּה חֵילִין וּמַשִׁירְיָין יְמוּתוּן מִנֵּיהּ. After a further twelve days trembling will seize the world, and at midday the sun will be darkened as it was darkened on the day when the holy Temple was destroyed, so that heaven and earth shall not be seen. Then out of the midst of thunder and lightning shall a voice be heard, causing the earth to quake and many hosts and principalities to perish.

וְהַהוּא יוֹמָא, יִתְּעַר בְּקַרְתָּא דְּרוֹמִי רַבְּתָא, חַד שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא, בְּהַהוּא קָלָּא דְּיִתְּעַר בְּכָל עָלְמָא. וְיוֹקִיד כַּמָּה מִגְדָּלִין, וְכַמָּה הֵיכָלִין, וְכַמָּה מִגְדָּלִין יִפְּלוּן, וְכַמָּה פַּרְדַּשְׁכֵּי וְרַבְרְבֵי יִפְּלוּן בְּהַהוּא יוֹמָא וְכֻלְּהוּ, יִתְכַּנְּשׁוּן עָלָּה לְבִישׁ. וְכָל בְּנֵי עָלְמָא לָא יַכְלִין (ס"א יחשבון) לְאִשְׁתְּזָבָא. On the same day when that voice is heard throughout the world, a flame of fire shall appear burning in Great Rome (Constantinople); it will consume many turrets and towers, and many are the great and mighty who shall perish then. All shall gather against her to destroy her, and no one will have hope to escape.

מֵהַהוּא יוֹמָא, עַד תְּרֵיסַר יַרְחִין, יִתְיַעֲטוּן כָּל מַלְכַיָא, וְיִגְזְרוּן כַּמָּה גְּזֵרוֹת, וְכַמָּה שְׁמָדוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, וְיִצְלְחוּן בֵּיהּ (נ"א בהון), כְּמָה דְּאִתְּמַר זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּיִעְרַע תַּמָּן, וְזַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּלָא יִעֲרַע תַּמָּן וְכָל עָלְמָא יְהֵא בְּעִרְבוּבְיָא סַגְיָא. From that day on, for twelve months, all the kings (of the world) will take counsel together and make many decrees to destroy Israel; and they shall prosper against him, as has been said. Blessed is he who shall live in that time, and blessed is he who shall not live in that time! And the whole world then will be in confusion.

לְסוֹף תְּרֵיסַר יַרְחֵי, יָקוּם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דְּיִתְּעַר גּוֹ גִּנְתָּא דְּעֵדֶן. וְכָל אִינּוּן צַדִּיקַיָּא יַעְטְרוּן לֵיהּ תַּמָּן, וְיַחְגְּרוּן לֵיהּ מָאנֵי זַיְינָא, בְּאַתְוָון רְשִׁימָן דְּמָאנֵי דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. At the end of the twelve months the “sceptre of Judah”, namely the Messiah, will arise, appearing from Paradise, and all the righteous will surround him and gird him with weapons of war on which are inscribed the letters of the Holy Name (Tetragrammaton).

וְקָלָא יִתְפּוֹצֵץ בְּעַנְפֵי אִילָּנִין דְּגִנְתָא, קָרֵי בְּחַיִל, וְאָמַר, אִתְעֲרוּ קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, קוּמוּ מִקָּמֵי מְשִׁיחָא, הָא עִדָנָא לְאִתְחַבְּרָא אִיתְּתָא בְּבַעְלָהּ, וּבַעְלָהּ בָּעֵי לְנַקְמָא לָהּ נוּקְמִין דְּעָלְמָא, וּלְאָקָמָא לָהּ, וּלְאַנְעָרָה לָהּ מֵעַפְרָא. Then a voice will burst forth from the branches of the trees of Paradise: “Arise, O ye saints from above, and stand ye before the Messiah! For the time has come for the Hind to be united with her Spouse, and he must avenge her on the world and raise her from the dust”.

כְּדֵין יְקוּמוּן כֻּלְּהוּ, וְיַחְגְּרוּן לֵיהּ כְּמִלְּקַדְּמִין מָאנֵי זַיְינֵיהּ, אַבְרָהָם מִימִינֵיהּ, יִצְחָק מִשּׂמָאלֵיהּ, יַעֲקֹב קָמֵיהּ, מֹשֶׁה רַעְיָא מְהֵימְנָא, עַל כָּל אִלֵּין צַדִּיקַיָּא, אָזִיל וְרָקִיד גּוֹ גִּנְתָּא דְּעֵדֶן. And all the saints from above will arise and gird the Messiah with weapons of war, Abraham at his right, Isaac at his left, Jacob in front of him, while Moses, the “faithful shepherd” of all these saints, shall dance at the head of them in Paradise.

כֵּיוָן דְּאִתְקַן מָשִׁיחַ, עַל יְדָא דְּצַדִיקַיָּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן. יֵעוּל בְּהַהוּא דּוּכְתָּא דְּאִקְרֵי קַ"ן צִפּוֹ"ר כְּמִלְּקַדְּמִין, וְחָמֵי תַּמָּן הַהוּא דִּיּוּקְנָא דְּחָרְבַּן בֵּית מַקְדְּשָׁא, וְכֻלְּהוּ צַדִּיקַיָּא דְּאִתְקְטָלוּ בֵּיהּ. כְּדֵין נָטִיל מִתַּמָּן (ס"א עשר) לְבוּשִׁין, וְאִינּוּן (נ"א ואקרון) עֶשֶׂר לְבוּשֵׁי קִנְאָה. וְיִתְגְּנִיז תַּמָּן אַרְבְּעִין יוֹמִין, דְּלָא אִתְגַּלְיָא כְּלָל. As soon as the Messiah has been installed by the saints in Paradise, he will enter again the place which is called “the Bird’s Nest”, there to behold the picture of the destruction of the Temple, and of all the saints who were done to death there. Then will he take from that place ten garments, the garments of holy zeal, and hide himself there for forty days, and no one shall be able to see him.

לְסוֹף אַרְבְּעִין יוֹמִין, קָלָא חַד יִתְּעַר, וְיִתְקְרֵי מִגּוֹ כּוּרְסְיָּיא עִלָּאָה, הַהוּא קַ"ן צִפּוֹ"ר בְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא דְּאִתְגְּנִיז בֵּיהּ. וּכְדֵין סַלְּקִין לֵיהּ לְעֵילָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָמֵי לֵיהּ לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא, מִתְלָבַשׁ בִּלְבוּשָׁא נוּקְמָא, וְחָגִיר מָאנֵי זַיְינֵי נָטִיל לֵיהּ, וְנָשִׁיק לֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ. At the end of those forty days a voice shall be heard from the highest throne calling the Bird’s Nest and the Messiah who shall be hidden there. Thereupon he shall be carried aloft, and when the Holy One, blessed be He, shall behold the Messiah adorned with the garments of holy zeal and girded with weapons of war, he will take him and kiss him upon his brow.

כְּדֵין, מִזְדַּעְזְעָן ג' מְאָה וְתִשְׁעִין רְקִיעִין, וְאַרְמִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַד רְקִיעָא מֵאִינוּן דְּהֲוָה גָּנִיז מִשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וְאַפִּיק מֵחַד הֵיכְלָא דִּבְהַהוּא רְקִיעָא (תרומה קל"ב א') חַד כִּתְרָא גְּלִיפָא, מְחַקְּקָא בִּשְׁמָהָן קַדִּישִׁין. בְּהַהוּא עִטְרָא אִתְעַטַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל יַת יַמָּא, לְמֵיטַל נוּקְמִין מִכָּל רְתִיכֵי פַּרְעֹה וּפָרָשׁוֹי, וְאַעְטַר לֵיהּ לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא. At that moment three hundred and ninety firmaments shall begin to shake. The Holy One shall command one of these firmaments, which has been kept in waiting since the six days of creation, to approach, and He shall take out from a certain temple in it a crown inscribed with holy names. It was with this crown that the Holy One adorned Himself when the Israelites crossed the Red Sea and He avenged Himself on all the chariots of Pharaoh and his horsemen. With this same crown will He crown King Messiah.

כֵּיוָן דְּאִתְעַטָּר וְאִתְתָּקַּן בְּכָל הָנֵי תִּקּוּנִין, נָטִיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְנָשִׁיק לֵיהּ כְּמִלְּקַדְּמִין. מַאן חָמֵי, רְתִיכִין קַדִּישִׁין, וּמַשִׁרְיָין עִלָּאִין, דְּסָחֲרִין לֵיהּ, וְיָהֲבִין לֵיהּ מַתְּנָן וּנְבִזְבְּזָן סַגִּיאִין, וְיִתְעַטָּר מִכֻּלְּהוּ. As soon as he is crowned, the Holy One will take him and kiss him as before. All the holy multitude and the whole holy army will surround him and will bestow upon him many wonderful gifts, and he will be adorned by them all.

עָאל תַּמָּן בְּחַד הֵיכְלָא, וְחָמֵי כָּל אִינּוּן מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי, דְּאִקְרוּן אֲבֵלֵי צִיּוֹן, אִינּוּן דְּבָכוּ עַל חָרְבַּן בֵּי מַקְדְּשָׁא, וּבָכָאן תָּדִיר, וְאִינּוּן יַהֲבִין לֵיהּ חַד פּוּרְפִירָא סוּמָקָא, לְמֶעְבַּד נוּקְמִין. כְּדֵין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּנִיז לֵיהּ בְּהַהוּא קַן צִפּוֹר, וְאִתְכַּסֵּי תַּמָּן תְּלָתִין יוֹמִין. Then will he enter into one of the temples and behold there all the upper angels, who are called “the mourners of Zion” because they continually weep over the destruction of the Holy Temple. These angels shall give him a robe of deep red in order that he may commence his work of revenge. The Holy One will again hide him in the “Bird’s Nest” and he will remain there for thirty days.

לְבָתַר תְּלָתִין יוֹמִין, בְּהַהוּא קַן צִפּוֹר, יֵחוּת מְעֻטָר בְּכָל אִינּוּן תִּקּוּנִין מֵעֵילָּא וּמִתַּתָּא, כַמָּה מַשִׁרְיָין קַדִּישִׁין סַחֲרָנֵיהּ, וְיֵחְמוּן כָּל עָלְמָא, חַד נְהִירוּ, תָּלֵי מֵרְקִיעָא לְאַרְעָא, וְיֵקוּם שִׁבְעָה יוֹמִין, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא יִתְמְהוּן וְיִתְבָּהֲלוּן, וְלָא יִנְדְּעוּן כְּלַל, בַּר אִינּוּן חַכִּימִין, דְּיַדְעִין בְּרָזִין אִלֵּין, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן. After the thirty days he will again be decked with those adornments from above and from below, and many holy beings will surround him. The whole world then shall see a light extending from the firmament to the earth, and continuing for seven days, and they will be amazed and not comprehend: only the wise will understand, they who are adepts in the mystic lore, blessed is their portion.

וְכָל אִינּוּן שִׁבְעָה יוֹמִין יִתְעַתֶד (ס"א יתעטר) בְּאַרְעָא, בְּהַהוּא קַ"ן צִפּוֹ"ר. בְּאָן אֲתָר. בַּדֶּרֶךְ, דָּא קְבוּרַת רָחֵל, דְּאִיהִי קַיְּימָא בְּפָרָשַׁת אוֹרְחִין. וִיבַשֵּׂר לָהּ, וַיִּנָחֵם לָהּ, וּכְדֵין תְּקַבֵּל תַּנְחוּמִין, וְתָקוּם וְתְנַשִׁיק לֵיהּ. All through the seven days the Messiah shall be crowned on earth. Where shall this be? “By the way”, to wit, Rachel’s grave, which is on the cross-road. To mother Rachel he will give glad tidings and comfort her, and now she will let herself be comforted, and will rise and kiss him.

לְבָתַר יֵקוּם הַהוּא נְהִירוּ מֵהַהוּא אֲתָר, וְשָׁרֵי בִּיְרִיחוֹ קַרְתָּא דְּאִילָנֵי. בְּכָל עֵץ דָּא יְרִיחוֹ. אוֹ עַל הָאָרֶץ, דָּא יְרוּשְׁלֵים. וִיְהֵא גָּנִיז בְּהַהוּא נְהִירוּ דְּקַ"ן צִפּוֹ"ר תְּרֵיסַר יַרְחֵי. The light will then move from that place and shall stand over Jericho, the city of trees, and the Messiah will be hidden in the light of the “Bird’s Nest” for twelve months.

וְיִתְכַּנְּשׁוּן לֵיהּ כָּל אִינּוּן דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִינּוּן זְעִירִין בְּעָלְמָא. וּבִזְכוּת יְנוּקֵי דְּבֵי רַב, יִתְתַּקֵף חֵילֵיהּ לְאִתְגַּבְּרָא, וְרָזָא דָּא אֶפְרוֹחִים. וְאִי לָא יִשְׁתְּכְּחוּן אִלֵּין, הָא יְנוּקֵי דְּיַתְבִין בְּתוּקְפָּא דְּאִמְּהוֹן וְיַנְקֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו כ״ח:ט׳) גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם. וְהַיְינוּ אוֹ בֵיצִים, דִּבְגִין אִלֵּין, שַׁרְיָא שְׁכִינְתָּא עִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא. and all who are diligent in the study of the Torah-and there shall be few such in the world-will gather round him. His army will gain in strength through the merit of little infants at school, symbolized by the word ephroah-“young bird” (cf. Deut. 22, 6). And if such will not be found at that time it will be through the merit of the sucklings, “the eggs” (Ibid), “those that are weaned from the milk, and drawn from the breasts” (Isa. 22, 9), for whose sake the Shekinah dwells in the midst of Israel in exile,

דְּהָא חַכִּימִין זְעִירִין אִינּוּן דְּיִשְׁתַּכְּחוּן בְּהַהוּא זִמְנָא, וְהַיְינוּ (דברים כ״ב:ו׳) וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּצִים, לא תִּקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים (דהא ביה לא קיימא מילא לאפקא מגלותא אלא במלכא עילאה, דכיון דאינון רביין וינוקין יהבין תוקפא למלכא משיחא כדין אימא עילאה דהיא רביעא עלייהו יתערת לגבי בעלה) וְיִתְעַכָּב (הכי) עַד תְּרֵיסַר יַרְחִין אַחֲרָנִין. לְבָתַר, יֵיתֵי בַּעְלָהּ, וְיוֹקִים לָהּ מֵעַפְרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (עמוס ט׳:י״א) אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנֹּפָלֶת. as indeed there will be few sages at that time. This is the implication of the words “And the dam sitting upon the young, or upon the eggs”, which, allegorically interpreted, means that it does not depend upon the Mother to free them from exile, but upon the Supreme King; for it is the young ones and the sucklings that will give strength to the Messiah, and then the Supernal Mother, which “sits upon them”, will be stirred up towards Her Spouse. He will tarry for twelve months longer, and then he will appear and raise her from the dust: “I will raise up on that day the tabernacle of David that is fallen” (Amos 9, 2).

בְּהַהוּא יוֹמָא, מַלְכָּא מְשִׁיחָא שָׁאֲרֵי וְיִכְנוֹשׁ גָּלוּתָא, מִסַּיְיפֵי עָלְמָא עַד סַיְיפֵי עָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דבהם ל') אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם וְגוֹ'. מֵהַהוּא יוֹמָא, כָּל אָתִין וְנִסִּין וּגְבוּרָאן דְּעָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמִצְרַיִם, יַעֲבִיד לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מיכה ז׳:ט״ו) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. On that day the Messiah will begin to gather the captives from one end of the world to the other: “If any of thine be driven out unto the utmost parts of heaven, from thence will the Lord thy God gather thee” (Deut. 30, 4). From that day on the Holy One will perform for Israel all the signs and wonders which He performed for them in Egypt: “As in the days of thy coming out of the land of Egypt, will I show unto him wonders” (Micah 7, 16).

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּרִי, כָּל אִלֵּין מִלִּין תִּשְׁכַּח בְּרָזָא דִּתְּלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין דְּבִשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְעַד דְּנִסִּין אִלֵּין לָא יִתְּעֲרוּן בְּעָלְמָא, לָא יִשְׁתְּלִים רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְלָא תִּתְּעַר לְאַהֲבָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שיר השירים ב׳:ז׳) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאוֹת. בִּצְבָאוֹת: דָּא מַלְכָּא (נ"א משיחא) דְּאִקְרֵי צְבָאוֹת. אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה שְׁאָר חֵילִין וּמַשִּׁרְיָין דִּלְתַתָּא. אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה: דָּא יְמִינָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִקְרֵי אַהֲבָ"ה. עַד שֶׁתֶּחְפָּץ הַהִיא דִּשְׁכִיבַת לְעַפְרָא, וִיהֵא רְעוּתָא דְּמַלְכָּא בָּהּ. זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּיִזְכֵּי לְהַהוּא דָּרָא, זַכָּאָה אִיהוּ בְּעָלְמָא דֵּין, וְזַכָּאָה אִיהוּ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. Then said R. Simeon: ‘Eleazar, my son! Thou canst find all this in the mystery of the thirty-two paths of the Holy Name. Before these wonders have taken place in the world, the mystery of the Holy Name will not be manifested in perfection and love will not be awakened: “Ye daughters of Jerusalem, I adjure you by the gazelles and by the hinds of the field, that ye stir not up, nor awake the love until she pleases” (Cant 2, 7). The “gazelles” (zebaoth) symbolize the king, who is called Zebaoth; the “hinds” represent those other principalities and powers from below; “that ye stir not up, etc.” refers to the “Right Hand” of the Holy One, called “Love”; “until she pleases”, namely She (the Shekinah) who lies at present in the dust and in whom the King is well pleased. Blessed be he who will be found worthy to live at that time! Blessed will he be both in this world and in the world to come.’

ר' שִׁמְעוֹן אָרִים יְדוֹי בִּצְלּוֹ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, לְבָתַר דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, אָתוּ ר' אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, וְר' אַבָּא וְיָתְבוּ קָמֵיהּ. עַד דְּהֲווּ יַתְבֵי קָמֵיהּ, חָמוּ חַד נְהִירוּ דִּימָמָא דְּאִתְחֲשָׁךְ, וְאִשְׁתְּקַע חַד צִנּוֹרָא (צרורא) דְּשַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא גּוֹ יַמָּא דִּטְבֶרְיָה, וְאִזְדַּעְזַע כָּל הַהוּא אֲתָר. R. Simeon then lifted up his hands in prayer to the Holy One, blessed be He. When he had finished his prayer, R. Eleazar his son and R. Abba seated themselves before him. As they were thus sitting they beheld the light of the day grow dim and a fiery flame sink in the Sea of Tiberias, and the whole place began mightily to tremble.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי הַשְּׁתָּא הוּא עִדָנָא, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִדְכַּר לִבְנוֹי, וְאָחִית תְּרֵין דִּמְעִין לְגוֹ יַמָּא רַבָּא. וְכַד נַחְתִּין, פַּגְעִין בְּהַאי צִנּוֹרָא דְּשַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא, וְיִשְׁתַּקְעוּ דָּא בְּדָא בְּיַמָּא. בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וּבָכוּ חַבְרַיָּיא. Said R. Simeon: ‘Verily, this is the time when the Holy One remembers His children and lets two drops fall into the great Sea. As they fall they meet the fiery ray and sink with it in the sea.’ Then R. Simeon wept, and the disciples also.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא אִתְּעַרְנָא בְּרָזֵי דְּאַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בְּסִתְרָא דְּאִתְעָרוּתָא דִּילֵיהּ, לְגַבֵּי בְּנוֹי, אֲבָל הַשְׁתָּא, אִית לִי לְגַלָּאָה, מַה דְּלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְבַּר נָשׁ אַחֲרָא לְגַלָּאָה. אֶלָּא זְכוּ דְּדָרָא דָּא, יְקַיֵּים עָלְמָא עַד דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְר' אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וּלְרִבִּי אַבָּא, קוּמוּ בְּקִיוּמַיְיכוּ. קָמוּ ר' אֶלְעָזָר ור' אַבָּא. בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן זִמְנָא אַחֲרָא, אָמַר וַוי מַאן יְקוּם בְּמַה דְאַמִינָא (נ"א דחמינא) גָּלוּתָא יִתְמְשַׁךְ, מַאן יָכִיל לְמִסְבַּל. Said R. Simeon: ‘Behold, I was moved a while ago to meditate on the mystery of the letters of the Holy Name, the mystery of His compassion over His children; but now it is fitting that I should reveal unto this generation something that no other man has been permitted to reveal. For the merit of this generation sustains the world until the Messiah shall appear.’ He then bade R. Eleazar his son and R. Abba to stand up, and they did so. R. Simeon then wept a second time, and said: ‘Alas! Who can endure to hear what I foresee! The exile will drag on; who shall be able to bear it! ‘

אוּף אִיהוּ קָם וְאָמַר (ישעיהו כ״ו:י״ג) ה' אֱלֹהֵינוּ בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל בְּהַאי קְרָא אִית רָזָא עִלָּאָה, גּוֹ מְהֵימָנוּתָא. ה' אֱלֹהֵינוּ: דָּא הוּא שֵׁירוּתָא דְּרָזִין עִלָּאִין, אֲתָר דְּמִתַּמָּן נָפְקִין כָּל נְהִירוּ דְּשְׁרָגִּין כֻּלְּהוּ לְאַדְלְקָא. וְתַמָּן תַּלְיָא כָּל רָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא, שְׁמָא דָּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא. Then he also rose and spake thus: ‘It is written, “O Lord our God, other lords beside thee dominated us, apart from thee do we make mention of thy Name” (Isa. 26, 16). This verse, apart from other interpretations, contains a profound doctrine of faith. Tetragrammaton Elohenu (Lord our God) is the source and beginning of supreme mysteries indeed; it is the sphere whence emanate all the burning lights, and where the whole mystery of Faith is centred: this Name dominates all.

בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ. דְּהָא עַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל, לֵית מַאן דְּשַׁלִּיט עָלֵיהּ בַּר שְׁמָא עִלָּאָה דָּא. וְהַשְׁתָּא בְּגָלוּתָא שַׁלִּיט עָלֵיהּ סִטְרָא אַחֲרָא. However, “other lords beside thee dominated us”; the people of Israel, who is destined to be ruled only by this supreme Name, is ruled in exile by the “other side”.

לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ. רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, כְּלָלָא דְּעֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון, וּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל לָא מִתְבָּרְכָא אֶלָּא מִגּוֹ שְׁמָא דָּא דְּאִקְרֵי בְּךָ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות ל״ב:י״ג) אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ (בראשית מ״ח:כ׳) בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל. (תהילים י״ח:ל׳) כִּי בְּךָ אָרוּץ גְּדוּד. וּבִזְמְנָא דִּשְׁלִימוּ אִשְׁתְּכַח, לָא הֲוָה מִתְפְּרַשׁ דָּא מִן דָּא. וְאָסִיר לְאַפְרְשָׁא דָּא מִן דָּא, אִתְּתָא מִבַּעְלָהּ, לָאו בְּרַעְיוֹנִי, וְלָאו בִּדְכִירוּ, בְּגִין דְּלָא לְאַחֲזָאָה פִּרוּדָא, וְהַשְּׁתָּא בְּגָלוּתָא פִּרוּדָא אִשְׁתְּכַח, דְּמִגּוֹ עָאקוּ דְּכָל זִמְנָא וְזִמְנָא, אֲנָן עַבְדִין פִּרוּדָא, לְאַדְכְּרָא הַהוּא שֵׁם, בַּר מִבַּעְלָהּ, בְּגִין דְּאִיהִי שְׁכִיבַת לְעַפְרָא, וְהַיְינוּ לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ. Yea, “apart from thee (beka) do we make mention of thy name”. The name “by thee” BeKa (=22) symbolizes the Holy Name comprising twenty-two letters, and this is the name by which the Community of Israel is always blessed, as, for instance, “to whom thou swarest by thine own self’ (beka, Ex. 22, 16); “in thee (beka) shall Israel be blessed” (Gen. 48, 20); “for in thee (beka) I can run through the troops” (Ps. 18, 16). At the period when there is perfection, peace, and harmony, the two names are not separated one from another, and it is forbidden to separate them even in thought and imagination; but now in exile we do separate them, the Matrona from Her Spouse, as She (Shekinah) lies in dust (in exile with Israel).

בַּר מִבַּעְלָהּ, אֲנָן דַּכְרִין לְהַאי שֵׁם בְּפֵרוּדָא, בְּגִין דַּאֲנַן רְחִיקִין מִינָךְ, וְשַׁלְטִין אַחֲרָנִין עֲלָן, וּשְׁמֶךָ אִיהוּ בְּפֵרוּדָא מִן שְׁמָא דְּאִקְרֵי בְּךָ, וְהַאי בְּיוֹמֵי דְּגָלוּתָא. “Apart from thee” being far away from Thee, and being ruled by other powers, “we make mention of thy name” in separation, thy Name being separated from the Name expressed by Beka. All this in the days of exile;

בְּגִין דְּגָלוּתָא קַדְמָאָה הֲוָה מִבַּיִת רִאשׁוֹן, וּבַיִת רִאשׁוֹן הוּא רָזָא דְּה' קַדְמָאָה, וְלָקֳבֵל ע' שְׁנִין דִּילָהּ, גָּלוּתָא דְּבַיִת רִאשׁוֹן הֲוָה ע' שְׁנִין, וְאִינּוּן ע' שְׁנִין לָא אִשְׁתְּכַחַת אִימָא רְבִיעָא עָלַיְיהוּ, וַהֲוָה פִּרוּדָא מִן שְׁמָא עִלָּאָה, רָזָא דְּה' עִלָּאָה. וּכְדֵין יוֹ"ד, רָזָא עִלָּאָה, אִסְתַּלָּק לְעֵילָּא לְעֵילָּא לְאֵין סוֹף, וּבַיִת רִאשׁוֹן עִלָּאָה קַדִּישָׁא, לָא נְבִיעַ נְבִיעוּ דְּמַיִין חַיִּין, דְּהָא מְקוֹרָא דִּילָהּ אִסְתַּלָּק. for the first exile began during the first Temple, and lasted seventy years, during which time the Mother (the Shekinah) did not brood over Israel, and there was a separation between the Yod and the He, the Yod ascending higher and higher to infinity (En Sof), and the holy Temple above- corresponding to the Temple below-did not send forth living waters, its source being cut off.

וְאִיהִי ע' (בראשית רמ"ח א') שְׁנִין בְּגָלוּתָא, בְּגִין דְּאִיהִי ז' שְׁנִין אִקְרֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלכים א ו׳:ל״ח) וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים. וְאִי תֵּימָא, דְּשָׁלְטָא מַלְכוּת בָּבֶל לְעֵילָּא בְּרָזָא דְּע' שְׁנִין, חַס וְשָׁלוֹם. אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּהֲוָה בֵּי מַקְדְּשָׁא קַיָּים, נְהוֹרָא וּנְבִיעוּ דְּאִמָא עִלָּאָה, הֲוָה נָהִיר וְנָחִית לְתַתָּא. כֵּיוָן דְּחָטוּ יִשְׂרָאֵל, וְאִתְחָרַב מַקְדְּשָׁא, וְשָׁלְטָא מַלְכוּת בָּבֶל, הֲוָה חָפֵי, וְאַחְשִׁיךְ הַהוּא נְהִירוּ, וְתַתָּאֵי קַדִּישִׁין לָא הֲווֹ נְהִירִין. The seventy years of the first exile corresponded to the seven years which it took to build the first Temple (I K. 6, 3-8). However, far be it from us to think that during that time the kingdom of Babylon had power in the heavens over Israel. The fact is that as long as the Temple stood there was a bright light descending from the Supernal Mother, but as soon as it was destroyed, through Israel’s sin, and the kingdom of Babylon got the upper hand, that light was covered up and darkness prevailed here below and the angels below ceased from giving out light,

כֵּיוָן דְּתַתָּאֵי לָא הֲווֹ נְהִירִין, בְּגִין (מגו) שָׁלְטָנוּ דְּמַלְכוּתָא דְּבָבֶל. אִסְתַּלָּק הַהוּא נְהוֹרָא, וְהַהוּא מַבּוּעָא עִלָּאָה דְּהֲוָה נְבִיעַ רָזָא דְּי', אִסְתַּלָּק לְעֵילָּא לְעֵילָּא בְּאֵין סוֹף, כְּדֵין אִינּוּן ע' שְׁנִין לָא הֲווֹ נְהִירִין, בְּגִין הַהוּא נְהִירוּ דְּאִתְמְנַע. וְדָא הוּא ודַּאי גָּלוּתָא דְּע' שְׁנִין. and then the power symbolized by the letter Yod of the Holy Name ascended into the upper regions, into the Infinite, and thus during the whole seventy years of exile Israel had no divine light to guide her, and, truly, that was the essence of the exile.

כֵּיוָן דְּאַעְדִּיאוּ שֻלְטָנוּ דְּבָבֶל, וְשָׁרִיאַת הֵ"א תַּתָּאָה לְאַנְהָרָא. יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ, לָא אָהַדְרוּ לְאַדְכָּאָה (נ"א לשלטאה) לְמֶהֱוֵי סְגוּלָה שְׁלֵימָתָא כְּמִלְּקַדְּמִין, אֶלָּא זְעֵיר זְעֵיר, (בערבוביא) וְכֵיוָן דִּשְׁלִימוּ לָא אִשְׁתְּכַח, (ושריאת ה"א תתאה לשלטאה) כְּדֵין, י' נְבִיעוּ עִלָּאָה לָא נָחִית כָּל כַּךְ לְאַנְהֲרָא, כְּמָה דְּהֲוָה כְּמִלְּקַדְּמִין, אֶלָּא זְעֵיר זְעֵיר בְּעִרְבּוּבְיָא, דְּלָא הֲווֹ דַּכְיָין כְּמִלְּקַדְּמִין כְּמָה דְּאִתְחָזֵי, וְעַל כָּךְ נְבִיעוּ עִלָּאָה, וְלָא נְבִיעַ, וְלָא נָהִיר, אֶלָּא דְּאַהֲדָר לְאַנְהָרָא זְעֵיר זְעֵיר, מִגּוֹ דֹּחֲקָא (דשמאלא) דִּשְׁמָא. (נ"א דגלותא ודינא) When, however, Babylon’s power was taken away from her and Israel returned to the Holy Land, a light did shine for her, but it was not as bright as before, being only the emanation of the lower He since the whole of Israel did not return to purity to be a “peculiar people” as before. Therefore, the emanation of the supernal Yod did not descend to illumine in the same measure as before, but only a little.

וְעַל דָּא, אִתְגָּרוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל קְרָבִין סַגִּיאִין, עַד דְּהַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וְה' תַּתָּאָה אִתְחֲשָׁךְ, וְנַפְלַת לְאַרְעָא, וּנְבִיעוּ עִלָּאָה אִסְתַּלָּק כְּמִלְּקַדְּמִין, בְּגִין דְמַלְכוּת אֱדוֹם אִתְתַּקַּף, וְיִשְׂרָאֵל אָהַדְרוּ לְסַרְחָנַיְיהוּ. Hence Israel were involved in many wars until “the darkness covered the earth” and the lower He was darkened and fell to the ground, and the upper source was removed as before, and the second Temple was destroyed

וְעַל דָּא, ה' בַּיִת שֵׁנִי אִתְחָרַב, וְכָל אִינּוּן תְּרֵיסַר שְׁבָטִין דִּילָהּ, כְּחוּשְׁבָּן מַשִׁרְיָין דִּלְהוֹן, אִינּוּן בְּגָלוּתָא דְּמַלְכוּת אֱדוֹם. וּנְבִיעוּ עִלָּאָה, אִסְתַּלָּק מֵהַהוּא נְבִיעוּ, דְּקַיְּימָא עָלָהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו נ״ז:א׳) הַצַּדִיק אָבָד, אֲבַד הַהוּא נְבִיעוּ דִּמְקוֹרָא עִלָּאָה, דְּהֲוָה נָגִיד וּמָשִׁיךְ מִלְּעֵילָּא. (נ"א ק1רבין סגיאין ומלכות יון שלטא עלייהו לבתר דהדרו בתיובתא אתתקפו עלייהו ואתקיפיאו לון ובגין דישראל הדרו לסרחנייהו מלכות אדום אתתקף ובית שני אתחרב וה"א תתאה אתחשכת ונפלת לארעא ונביעו עלאה אסתלק מההוא מבועא דקיימא עליה כמה דאת אמרז הצדיק אבד, אבד ההוא נביעו דמקורא עילאה דהוה נגידו משוך עליה, מאי טעמא, דין דהחשך יכסה ארץ) and all its twelve tribes went into exile in the kingdom of Edom. The He also went into exile there, and therefore the exile was prolonged.

וּכְדֵין הֲוָה פִּרוּדָא בְּהֵ"א, בַּיִת שֵׁנִי, וְאִיהִי בְּגָלוּתָא דֶּאֱדוֹם, בְּכָל אִינּוּן תְּרִיסַר שְׁבָטִין (נ"א דילה) וּמַשְׁרְיָין דִּילְהוֹן, תְּרֵיסַר שְׁבָטִין סַלְּקִין (בראשית רמ"ז א') לְחוּשְׁבַּן סַגִּי, וְעַל דְרָזָא (נ"א ועל דא) דְּה' הֲוָה בְּהוּ, (ועל דא וה') בְּכָל הַהוּא חוּשְׁבָּנָא, (נ"א חשוכא) גָּלוּתָא אִתְמְשַׁךְ. A mystery of mysteries has been revealed to them that are wise of heart. The He of the second Temple is in exile with her twelve tribes and their hosts. Twelve tribes form a great number, and because the mystery of the He is in them, the exile lasts during this whole number.

רָזָא דְּרָזִין לְחַכִּימֵי לִבָּא אִתְמְסָר. י' שְׁבָטִין אֶלֶף שְׁנִין, תְּרֵין שְׁבָטִין מָאתַן שְׁנִין. שָׁארוּ דִּמְעִין לְמִנְפַּל, פָּתַח וְאָמַר, (איכה א׳:ב׳) בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחיָהּ. לְסוֹף תְּרֵיסַר שְׁבָטִין דְּגָלוּתָא, לֵילְיָא יִתְחֲשַׁךְ לְיִשְׂרָאֵל, עַד דְּיִתְּעַר וָא"ו, לִזְמַן שִׁתִּין וְשִׁית שְׁנִין. Ten tribes are a thousand years, two tribes are two hundred years. At the conclusion of the twelve tribes (twelve hundred years) there will be darkness over Israel, until the Vau shall arise at the time of sixty-six years after the “twelve tribes”, that isk after twelve hundred years of exile.

לְבָתַר תְּרֵיסַר שְׁבָטִין, דְּאִינּוּן אֶלֶף וּמָאתָן שְׁנִין דְּגָלוּתָא, וּלְבָתַר (ע"ד) שִׁתִּין וְשִׁית שְׁנִין בְּחָשׁוֹכָא דְּלֵילְיָא, כְּדֵין, (ויקרא כ״ו:מ״ב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב. דָּא אִתְעָרוּתָא דְּאָת ו', דְּאִיהוּ נֶפֶשׁ דְּבֵית יַעֲקֹב. וְרָזָא דָּא, (בראשית מ״ו:כ״ו) כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה וְגוֹ' שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ, וְאִיהוּ ו', נֶפֶשׁ דְּבַיִת שֵׁנִי, רָזָא דְּה' תַּתָּאָה, וְדָא ו' רָזָא דְּשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ, שִׁשִּׁים: לְאִתְעָרוּתָא דְּיַעֲקֹב. וְשֵׁשׁ: לְאִתְעָרוּתָא דְּיוֹסֵף. וְעַל דָּא אִיהוּ וָ"ו, דְּאִנּוּן תְּרֵין בְּחִבּוּרָא חֲדָא, וְרָזָא חֲדָא. And after the conclusion of the sixty-six years of the night- darkness, the words “And I shall remember my covenant with Jacob” (Lev. 26, 42) will begin to come to pass. From then the Holy One, blessed be He, shall begin to do signs and wonders, as we have described.

מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה, יִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִינוּן נִסִּין וְאָתִין דְּקָאַמַרָן, וְיִתְעָרוּן עַל יִשְׂרָאֵל אִינּוּן עַקְתִּין דְּקָאַמָרָן, וּכְדֵין, (ס"א ורזא דא) וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק. וּלְבָתַר כַּד יַגִּיחַ מַלְכָּא מְשִׁיחָא קְרָבִין בְּכָל עָלְמָא בִּימִינָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות ט״ו:ו׳) יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ. כְּדֵין, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכּוֹר, וּלְבָתַר וְהָאָרֶץ אֶזְכּוֹר, דָּא ה' בַּתְרָאָה, בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב, (זכריה י״ד:ט׳) וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. But over Israel those tribulations will come. After that King Messiah shall fight against the whole world, aided by the Right Hand of the Holy One.

לְסוֹף שִׁתִּין וְשִׁית שְׁנִין אַחֲרָנִין, דְּאִינּוּן מֵאָה וּתְלָתִין וּתְרֵין שְׁנִין, יִתְחֲזוּן אַתְוָון בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, גְּלִיפָן בִּשְׁלִימוּ, עֵילָא וְתַתָּא כְּדְקָא יֵאוֹת. וְרָזָא דָּא ה"ה עִלָּאָה וְתַתָּאָה, וְכָל אִינּוּן שְׁבִילִין, דְּאִינּוּן תְּלָתִין וּתְרֵין שְׁנִין דִּכְלִילָן בְּרָזָא דְּאָת ו', הו"ה, (נ"א יוה"ה) רָזָא דִּשְׁלִימוּ דְּמֵאָה וּתְלָתִין וּתְרֵין. At the end of another sixty-six years the letters in the Holy Name shall be seen perfectly engraved above and below in manner due.

לְסוֹף מֵאָה וּתְלָתִין וּתְרֵין שְׁנִין אַחֲרָנִין, יִתְקַיֵּים, לֶאֱחוֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה. וְיִתְדַכֵּי אַרְעָא קַדִּישָׁא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְּעַר מֵתַיָּיא דְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וִיקוּמוּן חַיָּילִין חַיָּילִין בְּאַרְעָא דְּגָלִיל. After a further one hundred and thirty-two years He will begin “to take hold of the ends of the earth and shake off the wicked”. The Holy Land will be purified, and the Holy One will raise the dead there and they shall rise in their hosts in the land of Galilee.

עַד זְמָן דְּיַנְגִּיד וְיִתְמְשַׁךְ הַהוּא נְבִיעוּ עִלָּאָה, בְּחִבּוּרָה דְּאַתְוָון, גּוֹ ה' (נ"א ו"ה) בַּתְרָאָה, וְדָא אִיהוּ לְסוֹף תַּשְׁלוּם מֵאָה וְאַרְבְּעִין וְאַרְבְּעָה שְׁנִין אַחֲרָנִין דְּיִשְׁתַּלְּמוּן. וְיִתְעָרוּן שְׁאַר מְתֵי יִשְׂרָאֵל דְּבִשְׁאַר אַרְעָאן. At the end of a further hundred and forty-four years the remaining dead of Israel in other lands shall be raised,

דְּיִשְׁתְּכַח כָּל דָּא (תולדות קל"ט ע"ב במדרש הנעלם) בְּחֻשְׁבַּן חֵ"ת, דְּאִתְיְישִׁיב עָלְמָא וְיִתְבָּסַם, וְיִתְעֲבָר סִטְרָא אָחֲרָא (חויא בישא) מֵעָלְמָא. וְהֵ"א תַּתָּאָה תִּתְמְלֵי מִגּוֹ נְבִיעוּ עִלָּאָה, וְתִתְעֲטָר וְתִתְנְהִיר בִּשְׁלִימוּ. וּכְדֵין כְּתִיב, (ישעיהו ל׳:כ״ו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם. so that after altogether four hundred and eight years the world shall be re-inhabited and the evil principle (the “other side”) driven out of it. Then the lower He (Shekinah) shall be filled from the upper spring (the highest Sephiroth), and be crowned and radiate in perfection

עַד דִּיהֵא שַׁבָּת לַה', לְאַלְקָטָא נַפְשִׁין בְּתַעֲנוּגֵי קְדוּשָּׁא, (דא ה' בתראה) כָּל הַהוּא אֶלֶף שְׁבִיעָאָה, וְדָא אִיהוּ אִתְעָרוּתָא דְּרוּחִין קַדִּישִׁין, דְּעַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל, לְאִתְלַבְּשָׁא לְבָתַר שַׁבָּת, בְּגוּפִין אַחֲרָנִין קַדִּישִׁין, לְאִתְקְרֵי קַדִּישִׁין, דִּכְתִּיב, (ישעיהו ד׳:ג׳) וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּיְרוּשָׁלַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ. עַד כָּאן מִלִּין דְּרָזִין סְתִימִין. until the Sabbath of the Lord arrives to gather souls in the joy of holiness throughout this whole seventh millennium. Then the holy spirits of the people of Israel at the fulness of time will be invested with new, holy bodies, and be called “Saints”: “And it shall come to pass that he that is left in Zion and that remaineth in Jerusalem shall be called holy” (Isa. 3, 4). These are the veiled mysteries.’¹The above calculation of the Messianic era rests on the supposition that of the seven millenniums of the present aeon, the seventh is to be considered as the Cosmic Sabbath, the sixth as the time of the Messiah, the fifth as the last (Edomitic or Roman) exile. The beginning of this exile is, according to the Zohar, 3828 years after Creation, hence with those 1200 years of exile the fifth millennium is completed. Sixty-six years later i.e. 5066 years after Creation (1306 C.E.), the signs of Redemption begin. 198 years later, i.e. 5264 after Creation (1504 C.E.), follows the “first resurrection”, the second 144 years later, i.e. 1648 C.E. In the year 2240 the apocalyptic Sabbath begins. Cf. also Zohar, Gen. 116b, Deut. 249a.

רִבִּי שִׁמְעוֹן זָקַף יְדוֹי וּבָכָה, וְאָמַר, וַוי מַאן דְּיִזְדָּמַן בְּהַהוּא זִמְנָא, וְזַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּיִזְדָּמַן וְיִשְׁתְּכַּח בְּהַהוּא זִמְנָא, וַוי מַאן דְּיִזְדָּמַן בְּהַהוּא זִמְנָא, בְּגִין דְּכַד יֵיתֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְפַקְדָּא לְאַיַּילְתָּא, יִסְתָּכַּל מַאן אִינּוּן דְּקַיְימִין בַּהֲדָהּ, בְּכָל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּכְּחֵי עִמָּהּ, בְּכָל עוֹבָדוֹי דְּכָל חַד וְחָד, וְלָא יִשְׁתְּכַּח זַכָּאי. דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״ג:ה׳) וְאַבִּיט וְאֵין עוֹזֵר. וְכַמָּה עַקְתִּין עַל עַקְתִּין לְיִשְׂרָאֵל. R. Simeon lifted up his hands and wept. ‘Alas,’ he said, ‘for him who will live at that time! Yet happy he who will live at that time! When the Holy One comes to visit the “Hind” (Israel), he will examine who it is that remains loyal to her at that time, and then woe to him who shall not be found worthy, and of whom it shall be said, “I looked and there was none to help” (Isa. 62, 23). Many sufferings shall then befall Israel.

זַכָּאָה מַאן דְּיִזְדָּמַן וְיִשְׁתְּכַּח בְּהַהוּא זִמְנָא, בְּגִין דְּהַהוּא דְּיִתְקָיָּים בְּהַהוּא זִמְנָא בִּמְהֵימָנוּתָא, יִזְכֶּה לְהַהוּא נְהִירוּ דְּחֶדְוָה דְּמַלְכָּא. וְעַל הַהוּא זִמְנָא כְּתִּיב, (זכריה י״ג:ט׳) וּצְרַפְתִּים כִּצְרוֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחוֹן אֶת הַזָּהָב וְגוֹ'. But happy he who will be found faithful at that time! For he shall see the joy-giving light of the King. Concerning that time it is proclaimed: “I will refine them as silver is refined, and will try them as gold is tried” (Zech. 13, 9).

לְבָתַר דְּאִינּוּן עַקְתִּין מִתְעָרֵי עַל יִשְׂרָאֵל, וְכָל עַמִּין וּמַלְכֵיהוֹן יִתְיַיעֲטוּן כַּחֲדָא עָלַיְיהוּ, וּמִתְעָרֵי כַּמָּה גְּזֵירִין בִּישִׁין, כֻּלְּהוּ סַלְקֵי בְּעֵיטָא חֲדָא עָלַיְיהוּ, וְיֵיתוּן עַקְתָּא עַל עַקְתָּא, בַּתְרַיְיתָא מְשַׁכְּחָן קָמַיְיתָא. כְּדֵין יִתְחָזֵי חַד עַמּוּדָא דְּאֶשָׁא, קָאִים מֵעֵלָּא לְתַתָּא, אַרְבְּעִין יוֹמִין, וְכָל עַמִּין דְּעָלְמָא חָמָאן לֵיהּ. Then shall pangs and travail overtake Israel, and all nations and their kings shall furiously rage together and take counsel against her. Thereupon a pillar of fire will be suspended from heaven to earth for forty days, visible to all nations.

בְּהַהוּא זִמְנָא, יִתְּעַר מַלְכָּא מְשִׁיחָא, לְנַפְקָא מִגּוֹ גִּנְתָּא דְּעֵדֶן, מֵהַהוּא אֲתָר (בלק ק"ד ע"ב) דְּאִתְקְרֵי קַ"ן צִפּוֹ"ר, וְיִתְּעָר בְּאַרְעָא (ויקרא רי"ב ב') דְּגָלִיל, וְהַהוּא יוֹמָא דְּיִפּוּק לְתַמָּן, יִתְרָגַּז כָּל עָלְמָא, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא מִתְחַבְּאִין גּוֹ מְעַרְתֵי וְטִנָּרֵי, דְּלָא יַחְשְׁבוּן לְאִשְׁתְּזָבָא. וְעַל הַהוּא זִמְנָא כְּתִּיב, (ישעיהו ב׳:י״ט) וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צוּרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרוֹץ הָאָרֶץ. Then the Messiah will arise from the Garden of Eden, from that place which is called “The Bird’s Nest”. He will arise in the land of Galilee, and on that day the whole world shall be shaken and all the children of men shall seek refuge in caves and rocky places. Concerning that time it is written: “And they shall go into the holes of the rocks and into the caves of the earth, for fear of the Lord and for the glory of his majesty, when he ariseth to shake terribly the earth” (Isa. 2, 16).

מִפְּנֵי פַּחַד ה', דָּא הַהוּא רְגִיזוּ דְּכָל עָלְמָא. וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ דָּא מָשִׁיחַ. בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ, כַּד יְקוּם וְיִתְגְּלֵי בְּאַרְעָא (וירא קי"ט ע"א, רכ"א) דְּגָלִיל, בְּגִין דְּאִיהוּ הוּא אֲתָר קַדְמָאָה דְּאִתְחָרְבָא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, וּבְגִין כָּךְ, יִתְגְּלֵי תַּמָּן קַדְמָאָה לְכָל אֲתָר, וּמִתַּמָּן יִתְּעַר קְרָבִין לְכָל עָלְמָא. “The glory of his majesty” refers to the Messiah when he shall reveal himself in the land of Galilee; for in this part of the Holy Land the desolation first began, and therefore he will manifest himself there first, and from there begin to war against the world.

לְבָתַר אַרְבְּעִין יוֹמִין, דְעַמּוּדָא יְקוּם מֵאַרְעָא לִשְׁמַיָּא, לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל עָלְמָא, וּמָשִׁיחַ יִתְגְּלֵי, יְקוּם מִסְּטָר מִזְרָח, חַד (ויקרא רי"ב ע"ב, בראשית קי"ט א') כּוֹכָבָא מְלַהֲטָא בְּכָל גַּוְונִין, וְשִׁבְעָה כּוֹכָבִין אַחֲרָנִין דְּסַחֲרָן לְהַהוּא כּוֹכָבָא, וְיַגִּיחוּן בֵּיהּ קְרָבָא בְּכָל סִטְרִין, תְּלַת זִמְנִין בְּיוֹמָא, עַד שִׁבְעִין יוֹמִין, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא חָמָאן. After the forty days, during which the pillar shall have stood between heaven and earth before the eyes of the whole world, and the Messiah shall have manifested himself, a star shall come forth from the East variegated in hue and shining brilliantly, and seven other stars shall surround it, and make war on it from all sides, three times a day for seventy days, before the eyes of the whole world.

וְהַהוּא כּוֹכָבָא, יַגִּיחַ בְּהוּ קְרָבָא, בְּטִיסִין דְּנוּרָא, מְלַהֲטִין מְנַצְּצִין לְכָל עֵבֶר, וּבָטַשׁ בְּהוּ, עַד דְּבָלַע לוֹן, בְּכָל רַמְשָׁא וְרַמְשָׁא, וּבְיוֹמָא אַפִּיק לוֹן. וְיַגִּיחוּן קְרָבָא לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל עָלְמָא, וְכֵן בְּכָל יוֹמָא, עַד שִׁבְעִין יוֹמִין. לְבָתַר שִׁבְעִין יוֹמִין, יִתְגְּנִיז הַהוּא כּוֹכָבָא, וְיִתְגְּנִיז מָשִׁיחַ, עַד תְּרֵיסָר יַרְחִין, וְיִתְהַדָּר הַהוּא עַמּוּדָא דְּאֶשָׁא כְּמִלְּקַדְמִין, וּבֵיהּ יִתְגְּנִיז מָשִׁיחַ, וְהַהוּא עַמּוּדָא לָא יִתְחָזֵי. The one star shall fight against the seven with rays of fire flashing on every side, and it shall smite them until they are extinguished, evening after evening. But in the day they will appear again and fight before the eyes of the whole world, seventy days long. After the seventy days the one star shall vanish. Also the Messiah shall be hidden for twelve months in the pillar of fire, which shall return again, although it shall not be visible.

לְבָתַר תְּרֵיסָר יַרְחִין, יְסַלְקוּן לֵיהּ לְמָשִׁיחַ, בְּהַהוּא עַמּוּדָא, לְגוֹ רְקִיעָא, וְתַמָּן יְקַבֵּל תּוּקְפָּא וְעִטְרָא דְּמַלְכוּתָא. וְכַד נָחִית, יִתְחָזֵי הַהוּא עַמּוּדָא דְּאֶשָׁא כְּמִלְּקַדְּמִין, לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל עָלְמָא, וְיִתְגְּלֵי לְבָתַר מָשִׁיחַ, וְיִתְכַּנְּשׁוּן לְגַבֵּיהּ עַמִּין סַגִּיאִין, וְיִתְּעַר קְרָבִין בְּכָל עָלְמָא. וּבְהַהוּא זִמְנָא יִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גְּבוּרְתֵּיהּ לְכָל עַמִּין דְּעָלְמָא, וּמַלְכָּא מְשִׁיחָא יִתְיְדַע בְּכָל עָלְמָא, וְכָל מַלְכִין דְּעָלְמָא יִתְעָרוּן לְאִתְחַבְּרָא לְאַגָּחָא קְרָבָא בֵּיהּ. After the twelve months the Messiah will be carried up to heaven in that pillar of fire and receive there power and dominion and the royal crown. When he descends, the pillar of fire will again be visible to the eyes of the world, and the Messiah will reveal himself, and mighty nations will gather round him, and he shall declare war against all the world. At that time the Holy One shall show forth his power before all the nations of the earth, and the Messiah shall be manifested throughout the whole universe, and all the kings will unite to fight against him,

וְכַמָּה (עמין) מִפְּרִיצֵי יְהוּדָאִין יִתְהַפְּכוּ לְאָהַדְּרָא לְגַבַּיְיהוּ, וְיֵיתוּן עִמְּהוֹן, לְאַגָּחָא קְרָבָא עַל מַלְכָּא מְשִׁיחָא. כְּדֵין יִתְחָשַּׁךְ כָּל עָלְמָא חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה יוֹמִין, וְסַגִּיאִין מֵעַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל יְהוֹן מֵתִין בְּהַהוּא חֲשׁוֹכָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (ישעיהו ס׳:ב׳) כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאוּמִּים. and even in Israel there will be found some wicked ones who shall join them in the fight against the Messiah. Then there will be darkness over all the world, and for fifteen days shall it continue, and many in Israel shall perish in that darkness. Concerning this darkness it is written: “Behold, darkness covers the earth and gross darkness the peoples” (Isa. 60, 2).

פָּתַח וְאָמַר (דברים כ״ב:ו׳) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנְיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרוֹחִים אוֹ בֵּיצִים וְהָאֵם רוֹבֶצֶת וְגוֹ', שַׁלֵּח תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְגוֹ', הַאי קְרָא אוֹקִימְנָא לֵיהּ, וְאִיהוּ חַד מִפִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא גְּנִיזִין, וַאֲנָן אִית לָן בֵּיהּ רָזִיִ דְּאוֹרַיְיתָא גְּנִיזִין, שְׁבִילִין וְאָרְחִין יְדִיעָן לְחַבְרַיָּיא, בְּאִינוּן תְּלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין דְּאוֹרַיְיתָא. R. Simeon then discoursed on the verse: “If a bird’s nest chance to be before thee in the way in any tree, or on the ground, young ones or eggs, and the dam sitting upon the young… thou shalt in no wise let the dam go” (Deut. 22, 6-7). ‘This passage’, he said, ‘we interpret as an esoteric commandment in the Law, containing mysteries of doctrine, paths and ways known to the Fellowship and belonging to the thirty-two paths of the Torah.’

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, אֶלְעָזָר, בְּזִמְנָא דְּיִתְּעַר מַלְכָּא מְשִׁיחָא, כַּמָּה אָתִין וְנִסִּין אָחֲרָנִין יִתְּעֲרוּן בְּעָלְמָא. תָּא חֲזֵי, בְּגִנְתָא דְּעֵדֶן דִּלְתַתָּא, אִית אֲתָר חַד גָּנִיז וְטָמִיר דְּלָא אִתְיְדַע, וְאִיהוּ מְרֻקְּמָא בְּכַמָּה גַּוְונִין, וּבֵיהּ גְּנִיזִין אֶלֶף הֵיכָלִין דְּכִסּוּפִין. וְלֵית מַאן דְּעָיִיל בְּהוּ, בַּר מָשִׁיחַ, דְּאִיהוּ קָאִים תָּדִיר בְּגִנְתָא דְּעֵדֶן. Then, turning to R. Eleazar, his son, he said: ‘At the time when the Messiah shall arise, there will be great wonders in the world. See now, in the lower Paradise there is a secret and unknown spot, broidered with many colours, in which a thousand palaces of longing are concealed. No one may enter it, except the Messiah, whose abode is in Paradise.

וְכָל גִּנְתָּא מְסַחֲרָא בִּרְתִיכִין סַגִּיאִין דְּצַדִיקַיָּא, וּמָשִׁיחַ קָאִים עָלַיְיהוּ, וְעַל כַּמָּה חֵילִין וּמַשִׁירְיָין דְּנִשְׁמָתִין דְּצַדִיקַיָּא תַּמָּן, וּבְרָאשֵׁי יַרְחֵי, וּבִזְמַנֵּי, וּבְשַׁבָּתֵי, מָשִׁיחַ עָאל בְּהַהוּא אֲתָר לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּכָל אִינּוּן הֵיכָלִין. The Garden is encompassed with multitudes of saints who look to the Messiah as their leader, along with many hosts and bands of the souls of the righteous there. On New Moons, festivals, and Sabbaths, he enters that place, in order to find joyous delight in those secret palaces.

לְגוֹ לְגוֹ מִכָּל אִינּוּן הֵיכָלִין, אִית אֲתָר אַחֲרָא טָמִיר וְגָנִיז דְּלָא אִתְיְדַע כְּלָל, וְאִקְרֵי עֵדֶן. וְלֵית מַאן דְּיָכִיל לְמִנְדַּע בֵּיהּ. וּמָשִׁיחַ אַגְנִיז (ס"א יתגלי) לְבַר, סַחֲרָנֵיהּ דְּהַהוּא אֲתָר, עַד דְּאִתְגְלֵי לֵיהּ חַד אֲתָר. דְּאִקְרֵי קַן צִפּוֹר, וְאִיהוּ אֲתָר דְּכָרִיז עָלֵיהּ הַהוּא צִפּוֹר. דְּאִתְּעַר בְּגִנְתָא דְּעֵדֶן בְּכָל יוֹמָא. Behind those palaces there is another place, entirely hidden and undiscoverable. It is called “Eden”, and no one may enter to behold it. Now the Messiah is hidden in its outskirts until a place is revealed to him which is called “the Bird’s Nest”. This is the place proclaimed by that Bird (the Shekinah) which flies about the Garden of Eden every day.

וּבְהַהוּא אֲתָר, מְרֻקְּמָן דְּיּוּקְנִין דְּכָל שְׁאַר עַמִּין, דְּאִתְכְּנָשׁוּ עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל לְאַבְאָשָא לוֹן. עָאל בְּהַהוּא אֲתָר, זָקִיף עֵינוֹי, וְחָזֵי אֲבָהָן, דְעָאלִין בְּחָרְבַּן בֵּית אֱלָהָא, עַד דְּחָמֵי לְרָחֵל (שמות י"ב ע"א) דְּדִמְעָהָא בְּאַנְפָּהָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְנַחֵם לָהּ, וְלָא צְבִיאַת לְקַבְּלָא תַּנְחוּמִין, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, (ירמיהו ל״א:ט״ו) מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ. כְּדֵין. מָשִׁיחַ אָרִים קַלֵיהּ וּבָכֵי, וְאִזְדַּעְזַע כָּל גִּנְתָּא דְּעֵדֶן, וְכָל אִינּוּן צַדִּיקַיָּא דְּתַמָּן גָּעוּ וּבָכוּ עִמֵּיהּ. In that place the effigies are woven of all the nations who band together against Israel. The Messiah enters that abode, lifts up his eyes and beholds the Fathers (Patriarchs) visiting the ruins of God’s Sanctuary. He perceives mother Rachel, with tears upon her face; the Holy One, blessed be He, tries to comfort her, but she refuses to be comforted (Jer. 31, 14). Then the Messiah lifts up his voice and weeps, and the whole Garden of Eden quakes, and all the righteous and saints who are there break out in crying and lamentation with him.

גָּעֵי וּבָכֵי זִמְנָא תִּנְיָינָא, וְאִזְדַּעְזַע הַהוּא רְקִיעַ דְּעַל גַּבֵּי גִּנְתָּא, אֶלֶף וְחָמֵשׁ מֵאָה רִבּוֹא מַשְׁרְיָין עִלָּאִין, עַד דְּמָטֵי לְגוֹ כֻּרְסְיָיא עִלָּאָה. כְּדֵין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָמִיז לְהַהוּא צִפָּרָא, וְעָאל לְהַהוּא קֵן דִּילָהּ, וְיָתְבָא לְגַבֵּי מָשִׁיחַ, וְקָרֵי מַה דְּקָרֵי, וְאִתְּעַר מַה דְּאִתְּעַר. When the crying and weeping resound for the second time, the whole firmament above the Garden begins to shake, and the cry echoes from five hundred myriads of supernal hosts, until it reaches the highest Throne. Then the Holy One, blessed be He, beckons to that “Bird”, which then enters its nest and comes to the Messiah, and flits about, uttering strange cries.

עַד דְּמִגּוֹ כֻּרְסְיָיא קַדִּישָׁא, אִתְקְרֵי תְּלַת זִמְנִין הַהוּא קַן צִפּוֹר, וּמָשִׁיחַ, וְכֹלָּא סַלְּקִין לְעֵילָּא, וְאוּמֵי לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאַעְבְּרָא מָלְכוּ חַיָּיבָא מִן עָלְמָא, עַל יְדָא דְּמָשִׁיחַ, וּלְנָקְמָא נַקְמִין דְּיִשְׂרָאֵל. וְכָל אִינּוּן טַבְוָון, דְּזָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לְעַמֵּיהּ. וְתָב הַהוּא קַן צִפּוֹר וּמָשִׁיחַ לְדוּכְתֵּיהּ. וְתָב מָשִׁיחַ וְאִתְגְּנִיז גּוֹ הַהוּא אֲתָר כְּמִלְּקַדְּמִין. Then from the holy Throne the Bird’s Nest and the Messiah are summoned three times, and they both ascend into the heavenly places, and the Holy One swears to them to destroy the wicked kingdom (Rome) by the hand of the Messiah, to avenge Israel, and to give her all the good things which he has promised her. Then the Bird returns to her place. The Messiah, however, is hidden again in the same place as before.

וּבְזִמְנָא דְּיִתְּעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַתְקְנָא עָלְמִין, וְאִתְנְהִירוּ אַתְוָון דִּשְׁמֵיהּ בִּשְׁלִימוּ, יוֹ"ד בְּהֵ"א, (לאתקנא) וָא"ו בְּהֵ"א, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא בִּשְׁלִימוּ חַד. כְּדֵין יִתְּעַר חַד כֹּכָבָא דְּחִילָּא, בְּאֶמְצַע רְקִיעָא, כְּגָוֶן אַרְגְּוָונָא, לָהִיט וְנָצִיץ בִּימָמָא לְעֵינֵיהוֹן דְּכָל עָלְמָא. At the time when the Holy One shall arise to renew all worlds, and the letters of his Name shall shine in perfect union, the Yod with the He, and the He with the Vau, a mighty star will appear in the heavens of purple hue, which by day shall flame before the eyes of the whole world, filling the firmament with its light.

וִיקוּם חַד שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא מִסִּטְרָא דְּצָפוֹן, גּוֹ רְקִיעָא, וִיקוּם דָּא לָקֳבֵל דָּא אַרְבְּעִין (קע"ב ב') יוֹמִין וְיִתְבָּהֲלוּן כָּל בְּנֵי עָלְמָא. לְסוֹף אַרְבְּעִין יוֹמִין, יַגִּחוּן קְרָבָא, כֹּכָבָא וְשַׁלְהוֹבָא, לְעֵינֵיהוֹן דְּכֹלָּא, וְיִתְפָּשַּׁט הַהוּא שַׁלְהוֹבָא בִּיקִידוּ דְּאֶשָּׁא, מִסִּטְרָא דְּצָפוֹן, גּוֹ רְקִיעָא, וְיַחֲשׁוֹב לְמִבְלַע הַהוּא כֹּכָבָא, וְכַמָּה שַׁלִּיטִין וּמַלְכִין וְאוּמַיָּא וְעֲמַמְיָא, יִתְבָּהֲלוּן מֵהַאי. And at that time shall a flame issue in the heavens from the north; and flame and star shall so face each other for forty days, and all men will marvel and be afraid. And when forty days shall have passed, the star and the flame shall war together in the sight of all, and the flame shall spread across the skies from the north, striving to overcome the star, and the rulers and peoples of the earth shall behold it with terror, and there will be confusion among them.

כְּדֵין יִסְתַּלַּק הַהוּא כֹּכָבָא לִסְטַר דָּרוֹם, וְיִשְּׁלוֹט עַל הַהוּא שַׁלְהוֹבָא, וְהַהוּא שַׁלְהוֹבָא יִתְבְּלַע זְעֵיר זְעֵיר בִּרְקִיעָא, מִקָּמֵי הַהוּא כֹּכָבָא, עַד דְּלָא יִתְחָזֵי כְּלָל. כְּדֵין, הַהוּא כֹּכָבָא יַעְבֵיד אוֹרְחִין בִּרְקִיעַ, בִּתְרֵיסַר תְּחוּמִין, וְקַיְימִין אִינּוּן נְהוֹרִין בִּרְקִיעָא תְּרֵיסַר יוֹמִין. But the star will remove to the south and vanquish the flame, and the flame shall daily be diminished until it be no more seen. Then shall the star cleave for itself bright paths in twelve directions which shall remain luminous in the skies for the term of twelve days.

לְבָתַר תְּרֵיסַר יוֹמִין יִזְדַּעְזְעוּן כָּל בְּנֵי עָלְמָא, וְיִתְחַשַּׁךְ שִׁמְשָׁא בְּפַלְגוּת יוֹמָא, כְּמָה דְּאִתְחַשַּׁךְ יוֹמָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, עַד דְּלָא יִתְחֲזוּן שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. וְיִתְּעַר חַד קָלָּא בְּרַעַם וְזִיקִין, וְאִתְחַלְחַלָא אַרְעָא מֵהַהוּא קָלָּא, וְכַמָּה חֵילִין וּמַשִׁירְיָין יְמוּתוּן מִנֵּיהּ. After a further twelve days trembling will seize the world, and at midday the sun will be darkened as it was darkened on the day when the holy Temple was destroyed, so that heaven and earth shall not be seen. Then out of the midst of thunder and lightning shall a voice be heard, causing the earth to quake and many hosts and principalities to perish.

וְהַהוּא יוֹמָא, יִתְּעַר בְּקַרְתָּא דְּרוֹמִי רַבְּתָא, חַד שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא, בְּהַהוּא קָלָּא דְּיִתְּעַר בְּכָל עָלְמָא. וְיוֹקִיד כַּמָּה מִגְדָּלִין, וְכַמָּה הֵיכָלִין, וְכַמָּה מִגְדָּלִין יִפְּלוּן, וְכַמָּה פַּרְדַּשְׁכֵּי וְרַבְרְבֵי יִפְּלוּן בְּהַהוּא יוֹמָא וְכֻלְּהוּ, יִתְכַּנְּשׁוּן עָלָּה לְבִישׁ. וְכָל בְּנֵי עָלְמָא לָא יַכְלִין (ס"א יחשבון) לְאִשְׁתְּזָבָא. On the same day when that voice is heard throughout the world, a flame of fire shall appear burning in Great Rome (Constantinople); it will consume many turrets and towers, and many are the great and mighty who shall perish then. All shall gather against her to destroy her, and no one will have hope to escape.

מֵהַהוּא יוֹמָא, עַד תְּרֵיסַר יַרְחִין, יִתְיַעֲטוּן כָּל מַלְכַיָא, וְיִגְזְרוּן כַּמָּה גְּזֵרוֹת, וְכַמָּה שְׁמָדוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, וְיִצְלְחוּן בֵּיהּ (נ"א בהון), כְּמָה דְּאִתְּמַר זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּיִעְרַע תַּמָּן, וְזַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּלָא יִעֲרַע תַּמָּן וְכָל עָלְמָא יְהֵא בְּעִרְבוּבְיָא סַגְיָא. From that day on, for twelve months, all the kings (of the world) will take counsel together and make many decrees to destroy Israel; and they shall prosper against him, as has been said. Blessed is he who shall live in that time, and blessed is he who shall not live in that time! And the whole world then will be in confusion.

לְסוֹף תְּרֵיסַר יַרְחֵי, יָקוּם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דְּיִתְּעַר גּוֹ גִּנְתָּא דְּעֵדֶן. וְכָל אִינּוּן צַדִּיקַיָּא יַעְטְרוּן לֵיהּ תַּמָּן, וְיַחְגְּרוּן לֵיהּ מָאנֵי זַיְינָא, בְּאַתְוָון רְשִׁימָן דְּמָאנֵי דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. At the end of the twelve months the “sceptre of Judah”, namely the Messiah, will arise, appearing from Paradise, and all the righteous will surround him and gird him with weapons of war on which are inscribed the letters of the Holy Name (Tetragrammaton).

וְקָלָא יִתְפּוֹצֵץ בְּעַנְפֵי אִילָּנִין דְּגִנְתָא, קָרֵי בְּחַיִל, וְאָמַר, אִתְעֲרוּ קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין, קוּמוּ מִקָּמֵי מְשִׁיחָא, הָא עִדָנָא לְאִתְחַבְּרָא אִיתְּתָא בְּבַעְלָהּ, וּבַעְלָהּ בָּעֵי לְנַקְמָא לָהּ נוּקְמִין דְּעָלְמָא, וּלְאָקָמָא לָהּ, וּלְאַנְעָרָה לָהּ מֵעַפְרָא. Then a voice will burst forth from the branches of the trees of Paradise: “Arise, O ye saints from above, and stand ye before the Messiah! For the time has come for the Hind to be united with her Spouse, and he must avenge her on the world and raise her from the dust”.

כְּדֵין יְקוּמוּן כֻּלְּהוּ, וְיַחְגְּרוּן לֵיהּ כְּמִלְּקַדְּמִין מָאנֵי זַיְינֵיהּ, אַבְרָהָם מִימִינֵיהּ, יִצְחָק מִשּׂמָאלֵיהּ, יַעֲקֹב קָמֵיהּ, מֹשֶׁה רַעְיָא מְהֵימְנָא, עַל כָּל אִלֵּין צַדִּיקַיָּא, אָזִיל וְרָקִיד גּוֹ גִּנְתָּא דְּעֵדֶן. And all the saints from above will arise and gird the Messiah with weapons of war, Abraham at his right, Isaac at his left, Jacob in front of him, while Moses, the “faithful shepherd” of all these saints, shall dance at the head of them in Paradise.

כֵּיוָן דְּאִתְקַן מָשִׁיחַ, עַל יְדָא דְּצַדִיקַיָּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן. יֵעוּל בְּהַהוּא דּוּכְתָּא דְּאִקְרֵי קַ"ן צִפּוֹ"ר כְּמִלְּקַדְּמִין, וְחָמֵי תַּמָּן הַהוּא דִּיּוּקְנָא דְּחָרְבַּן בֵּית מַקְדְּשָׁא, וְכֻלְּהוּ צַדִּיקַיָּא דְּאִתְקְטָלוּ בֵּיהּ. כְּדֵין נָטִיל מִתַּמָּן (ס"א עשר) לְבוּשִׁין, וְאִינּוּן (נ"א ואקרון) עֶשֶׂר לְבוּשֵׁי קִנְאָה. וְיִתְגְּנִיז תַּמָּן אַרְבְּעִין יוֹמִין, דְּלָא אִתְגַּלְיָא כְּלָל. As soon as the Messiah has been installed by the saints in Paradise, he will enter again the place which is called “the Bird’s Nest”, there to behold the picture of the destruction of the Temple, and of all the saints who were done to death there. Then will he take from that place ten garments, the garments of holy zeal, and hide himself there for forty days, and no one shall be able to see him.

לְסוֹף אַרְבְּעִין יוֹמִין, קָלָא חַד יִתְּעַר, וְיִתְקְרֵי מִגּוֹ כּוּרְסְיָּיא עִלָּאָה, הַהוּא קַ"ן צִפּוֹ"ר בְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא דְּאִתְגְּנִיז בֵּיהּ. וּכְדֵין סַלְּקִין לֵיהּ לְעֵילָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָמֵי לֵיהּ לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא, מִתְלָבַשׁ בִּלְבוּשָׁא נוּקְמָא, וְחָגִיר מָאנֵי זַיְינֵי נָטִיל לֵיהּ, וְנָשִׁיק לֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ. At the end of those forty days a voice shall be heard from the highest throne calling the Bird’s Nest and the Messiah who shall be hidden there. Thereupon he shall be carried aloft, and when the Holy One, blessed be He, shall behold the Messiah adorned with the garments of holy zeal and girded with weapons of war, he will take him and kiss him upon his brow.

כְּדֵין, מִזְדַּעְזְעָן ג' מְאָה וְתִשְׁעִין רְקִיעִין, וְאַרְמִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַד רְקִיעָא מֵאִינוּן דְּהֲוָה גָּנִיז מִשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וְאַפִּיק מֵחַד הֵיכְלָא דִּבְהַהוּא רְקִיעָא (תרומה קל"ב א') חַד כִּתְרָא גְּלִיפָא, מְחַקְּקָא בִּשְׁמָהָן קַדִּישִׁין. בְּהַהוּא עִטְרָא אִתְעַטַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל יַת יַמָּא, לְמֵיטַל נוּקְמִין מִכָּל רְתִיכֵי פַּרְעֹה וּפָרָשׁוֹי, וְאַעְטַר לֵיהּ לְמַלְכָּא מְשִׁיחָא. At that moment three hundred and ninety firmaments shall begin to shake. The Holy One shall command one of these firmaments, which has been kept in waiting since the six days of creation, to approach, and He shall take out from a certain temple in it a crown inscribed with holy names. It was with this crown that the Holy One adorned Himself when the Israelites crossed the Red Sea and He avenged Himself on all the chariots of Pharaoh and his horsemen. With this same crown will He crown King Messiah.

כֵּיוָן דְּאִתְעַטָּר וְאִתְתָּקַּן בְּכָל הָנֵי תִּקּוּנִין, נָטִיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְנָשִׁיק לֵיהּ כְּמִלְּקַדְּמִין. מַאן חָמֵי, רְתִיכִין קַדִּישִׁין, וּמַשִׁרְיָין עִלָּאִין, דְּסָחֲרִין לֵיהּ, וְיָהֲבִין לֵיהּ מַתְּנָן וּנְבִזְבְּזָן סַגִּיאִין, וְיִתְעַטָּר מִכֻּלְּהוּ. As soon as he is crowned, the Holy One will take him and kiss him as before. All the holy multitude and the whole holy army will surround him and will bestow upon him many wonderful gifts, and he will be adorned by them all.

עָאל תַּמָּן בְּחַד הֵיכְלָא, וְחָמֵי כָּל אִינּוּן מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי, דְּאִקְרוּן אֲבֵלֵי צִיּוֹן, אִינּוּן דְּבָכוּ עַל חָרְבַּן בֵּי מַקְדְּשָׁא, וּבָכָאן תָּדִיר, וְאִינּוּן יַהֲבִין לֵיהּ חַד פּוּרְפִירָא סוּמָקָא, לְמֶעְבַּד נוּקְמִין. כְּדֵין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּנִיז לֵיהּ בְּהַהוּא קַן צִפּוֹר, וְאִתְכַּסֵּי תַּמָּן תְּלָתִין יוֹמִין. Then will he enter into one of the temples and behold there all the upper angels, who are called “the mourners of Zion” because they continually weep over the destruction of the Holy Temple. These angels shall give him a robe of deep red in order that he may commence his work of revenge. The Holy One will again hide him in the “Bird’s Nest” and he will remain there for thirty days.

לְבָתַר תְּלָתִין יוֹמִין, בְּהַהוּא קַן צִפּוֹר, יֵחוּת מְעֻטָר בְּכָל אִינּוּן תִּקּוּנִין מֵעֵילָּא וּמִתַּתָּא, כַמָּה מַשִׁרְיָין קַדִּישִׁין סַחֲרָנֵיהּ, וְיֵחְמוּן כָּל עָלְמָא, חַד נְהִירוּ, תָּלֵי מֵרְקִיעָא לְאַרְעָא, וְיֵקוּם שִׁבְעָה יוֹמִין, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא יִתְמְהוּן וְיִתְבָּהֲלוּן, וְלָא יִנְדְּעוּן כְּלַל, בַּר אִינּוּן חַכִּימִין, דְּיַדְעִין בְּרָזִין אִלֵּין, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן. After the thirty days he will again be decked with those adornments from above and from below, and many holy beings will surround him. The whole world then shall see a light extending from the firmament to the earth, and continuing for seven days, and they will be amazed and not comprehend: only the wise will understand, they who are adepts in the mystic lore, blessed is their portion.

וְכָל אִינּוּן שִׁבְעָה יוֹמִין יִתְעַתֶד (ס"א יתעטר) בְּאַרְעָא, בְּהַהוּא קַ"ן צִפּוֹ"ר. בְּאָן אֲתָר. בַּדֶּרֶךְ, דָּא קְבוּרַת רָחֵל, דְּאִיהִי קַיְּימָא בְּפָרָשַׁת אוֹרְחִין. וִיבַשֵּׂר לָהּ, וַיִּנָחֵם לָהּ, וּכְדֵין תְּקַבֵּל תַּנְחוּמִין, וְתָקוּם וְתְנַשִׁיק לֵיהּ. All through the seven days the Messiah shall be crowned on earth. Where shall this be? “By the way”, to wit, Rachel’s grave, which is on the cross-road. To mother Rachel he will give glad tidings and comfort her, and now she will let herself be comforted, and will rise and kiss him.

לְבָתַר יֵקוּם הַהוּא נְהִירוּ מֵהַהוּא אֲתָר, וְשָׁרֵי בִּיְרִיחוֹ קַרְתָּא דְּאִילָנֵי. בְּכָל עֵץ דָּא יְרִיחוֹ. אוֹ עַל הָאָרֶץ, דָּא יְרוּשְׁלֵים. וִיְהֵא גָּנִיז בְּהַהוּא נְהִירוּ דְּקַ"ן צִפּוֹ"ר תְּרֵיסַר יַרְחֵי. The light will then move from that place and shall stand over Jericho, the city of trees, and the Messiah will be hidden in the light of the “Bird’s Nest” for twelve months.

בָּתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי, יִזְדְּקַף הַהוּא נְהִירוּ בֵּין שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְיִשְׁרֵי (שמות ז' ע"ב) בְּאַרְעָא דְּגָלִיל, דְּתַמָּן הֲוָה שֵׁירוּתָא דְּגָלוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל. וְתַמָּן יִתְגְּלֵי מֵהַהוּא נְהִירוּ דְּקַן צִפּוֹר, וְתָב לְאַתְרֵיהּ. וְהַהוּא יוֹמָא יִזְדַּעְזַע כָּל אַרְעָא כְּמִלְּקַדְּמִין, מִסַּיְיפֵי שְׁמַיָּא עַד סַיְיפֵי שְׁמַיָּא, וּכְדֵין יֶחזוּן (ינדעון) כָּל עָלְמָא, דְּהָא אִתְגְּלֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, בְּאַרְעָא דְּגָלִיל. After the twelve months that light will stand between heaven and earth in the land of Galilee, where Israel’s captivity began, and there will he reveal himself from the light of the “Bird’s Nest”, and return to his place. On that day the whole earth will be shaken from one end. to the other, and thus the whole world will know that the Messiah has revealed himself in the land of Galilee.

וְיִתְכַּנְּשׁוּן לֵיהּ כָּל אִינּוּן דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִינּוּן זְעִירִין בְּעָלְמָא. וּבִזְכוּת יְנוּקֵי דְּבֵי רַב, יִתְתַּקֵף חֵילֵיהּ לְאִתְגַּבְּרָא, וְרָזָא דָּא אֶפְרוֹחִים. וְאִי לָא יִשְׁתְּכְּחוּן אִלֵּין, הָא יְנוּקֵי דְּיַתְבִין בְּתוּקְפָּא דְּאִמְּהוֹן וְיַנְקֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו כ״ח:ט׳) גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם. וְהַיְינוּ אוֹ בֵיצִים, דִּבְגִין אִלֵּין, שַׁרְיָא שְׁכִינְתָּא עִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא. and all who are diligent in the study of the Torah-and there shall be few such in the world-will gather round him. His army will gain in strength through the merit of little infants at school, symbolized by the word ephroah-“young bird” (cf. Deut. 22, 6). And if such will not be found at that time it will be through the merit of the sucklings, “the eggs” (Ibid), “those that are weaned from the milk, and drawn from the breasts” (Isa. 22, 9), for whose sake the Shekinah dwells in the midst of Israel in exile,

דְּהָא חַכִּימִין זְעִירִין אִינּוּן דְּיִשְׁתַּכְּחוּן בְּהַהוּא זִמְנָא, וְהַיְינוּ (דברים כ״ב:ו׳) וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּצִים, לא תִּקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים (דהא ביה לא קיימא מילא לאפקא מגלותא אלא במלכא עילאה, דכיון דאינון רביין וינוקין יהבין תוקפא למלכא משיחא כדין אימא עילאה דהיא רביעא עלייהו יתערת לגבי בעלה) וְיִתְעַכָּב (הכי) עַד תְּרֵיסַר יַרְחִין אַחֲרָנִין. לְבָתַר, יֵיתֵי בַּעְלָהּ, וְיוֹקִים לָהּ מֵעַפְרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (עמוס ט׳:י״א) אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנֹּפָלֶת. as indeed there will be few sages at that time. This is the implication of the words “And the dam sitting upon the young, or upon the eggs”, which, allegorically interpreted, means that it does not depend upon the Mother to free them from exile, but upon the Supreme King; for it is the young ones and the sucklings that will give strength to the Messiah, and then the Supernal Mother, which “sits upon them”, will be stirred up towards Her Spouse. He will tarry for twelve months longer, and then he will appear and raise her from the dust: “I will raise up on that day the tabernacle of David that is fallen” (Amos 9, 2).

בְּהַהוּא יוֹמָא, מַלְכָּא מְשִׁיחָא שָׁאֲרֵי וְיִכְנוֹשׁ גָּלוּתָא, מִסַּיְיפֵי עָלְמָא עַד סַיְיפֵי עָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דבהם ל') אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם וְגוֹ'. מֵהַהוּא יוֹמָא, כָּל אָתִין וְנִסִּין וּגְבוּרָאן דְּעָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמִצְרַיִם, יַעֲבִיד לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מיכה ז׳:ט״ו) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. On that day the Messiah will begin to gather the captives from one end of the world to the other: “If any of thine be driven out unto the utmost parts of heaven, from thence will the Lord thy God gather thee” (Deut. 30, 4). From that day on the Holy One will perform for Israel all the signs and wonders which He performed for them in Egypt: “As in the days of thy coming out of the land of Egypt, will I show unto him wonders” (Micah 7, 16).

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּרִי, כָּל אִלֵּין מִלִּין תִּשְׁכַּח בְּרָזָא דִּתְּלָתִין וּתְרֵין שְׁבִילִין דְּבִשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְעַד דְּנִסִּין אִלֵּין לָא יִתְּעֲרוּן בְּעָלְמָא, לָא יִשְׁתְּלִים רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְלָא תִּתְּעַר לְאַהֲבָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שיר השירים ב׳:ז׳) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאוֹת. בִּצְבָאוֹת: דָּא מַלְכָּא (נ"א משיחא) דְּאִקְרֵי צְבָאוֹת. אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה שְׁאָר חֵילִין וּמַשִּׁרְיָין דִּלְתַתָּא. אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה: דָּא יְמִינָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִקְרֵי אַהֲבָ"ה. עַד שֶׁתֶּחְפָּץ הַהִיא דִּשְׁכִיבַת לְעַפְרָא, וִיהֵא רְעוּתָא דְּמַלְכָּא בָּהּ. זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּיִזְכֵּי לְהַהוּא דָּרָא, זַכָּאָה אִיהוּ בְּעָלְמָא דֵּין, וְזַכָּאָה אִיהוּ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. Then said R. Simeon: ‘Eleazar, my son! Thou canst find all this in the mystery of the thirty-two paths of the Holy Name. Before these wonders have taken place in the world, the mystery of the Holy Name will not be manifested in perfection and love will not be awakened: “Ye daughters of Jerusalem, I adjure you by the gazelles and by the hinds of the field, that ye stir not up, nor awake the love until she pleases” (Cant 2, 7). The “gazelles” (zebaoth) symbolize the king, who is called Zebaoth; the “hinds” represent those other principalities and powers from below; “that ye stir not up, etc.” refers to the “Right Hand” of the Holy One, called “Love”; “until she pleases”, namely She (the Shekinah) who lies at present in the dust and in whom the King is well pleased. Blessed be he who will be found worthy to live at that time! Blessed will he be both in this world and in the world to come.’

ר' שִׁמְעוֹן אָרִים יְדוֹי בִּצְלּוֹ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, לְבָתַר דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, אָתוּ ר' אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, וְר' אַבָּא וְיָתְבוּ קָמֵיהּ. עַד דְּהֲווּ יַתְבֵי קָמֵיהּ, חָמוּ חַד נְהִירוּ דִּימָמָא דְּאִתְחֲשָׁךְ, וְאִשְׁתְּקַע חַד צִנּוֹרָא (צרורא) דְּשַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא גּוֹ יַמָּא דִּטְבֶרְיָה, וְאִזְדַּעְזַע כָּל הַהוּא אֲתָר. R. Simeon then lifted up his hands in prayer to the Holy One, blessed be He. When he had finished his prayer, R. Eleazar his son and R. Abba seated themselves before him. As they were thus sitting they beheld the light of the day grow dim and a fiery flame sink in the Sea of Tiberias, and the whole place began mightily to tremble.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי הַשְּׁתָּא הוּא עִדָנָא, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִדְכַּר לִבְנוֹי, וְאָחִית תְּרֵין דִּמְעִין לְגוֹ יַמָּא רַבָּא. וְכַד נַחְתִּין, פַּגְעִין בְּהַאי צִנּוֹרָא דְּשַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא, וְיִשְׁתַּקְעוּ דָּא בְּדָא בְּיַמָּא. בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וּבָכוּ חַבְרַיָּיא. Said R. Simeon: ‘Verily, this is the time when the Holy One remembers His children and lets two drops fall into the great Sea. As they fall they meet the fiery ray and sink with it in the sea.’ Then R. Simeon wept, and the disciples also.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא אִתְּעַרְנָא בְּרָזֵי דְּאַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בְּסִתְרָא דְּאִתְעָרוּתָא דִּילֵיהּ, לְגַבֵּי בְּנוֹי, אֲבָל הַשְׁתָּא, אִית לִי לְגַלָּאָה, מַה דְּלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְבַּר נָשׁ אַחֲרָא לְגַלָּאָה. אֶלָּא זְכוּ דְּדָרָא דָּא, יְקַיֵּים עָלְמָא עַד דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְר' אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וּלְרִבִּי אַבָּא, קוּמוּ בְּקִיוּמַיְיכוּ. קָמוּ ר' אֶלְעָזָר ור' אַבָּא. בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן זִמְנָא אַחֲרָא, אָמַר וַוי מַאן יְקוּם בְּמַה דְאַמִינָא (נ"א דחמינא) גָּלוּתָא יִתְמְשַׁךְ, מַאן יָכִיל לְמִסְבַּל. Said R. Simeon: ‘Behold, I was moved a while ago to meditate on the mystery of the letters of the Holy Name, the mystery of His compassion over His children; but now it is fitting that I should reveal unto this generation something that no other man has been permitted to reveal. For the merit of this generation sustains the world until the Messiah shall appear.’ He then bade R. Eleazar his son and R. Abba to stand up, and they did so. R. Simeon then wept a second time, and said: ‘Alas! Who can endure to hear what I foresee! The exile will drag on; who shall be able to bear it! ‘

אוּף אִיהוּ קָם וְאָמַר (ישעיהו כ״ו:י״ג) ה' אֱלֹהֵינוּ בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל בְּהַאי קְרָא אִית רָזָא עִלָּאָה, גּוֹ מְהֵימָנוּתָא. ה' אֱלֹהֵינוּ: דָּא הוּא שֵׁירוּתָא דְּרָזִין עִלָּאִין, אֲתָר דְּמִתַּמָּן נָפְקִין כָּל נְהִירוּ דְּשְׁרָגִּין כֻּלְּהוּ לְאַדְלְקָא. וְתַמָּן תַּלְיָא כָּל רָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא, שְׁמָא דָּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא. Then he also rose and spake thus: ‘It is written, “O Lord our God, other lords beside thee dominated us, apart from thee do we make mention of thy Name” (Isa. 26, 16). This verse, apart from other interpretations, contains a profound doctrine of faith. Tetragrammaton Elohenu (Lord our God) is the source and beginning of supreme mysteries indeed; it is the sphere whence emanate all the burning lights, and where the whole mystery of Faith is centred: this Name dominates all.

בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ. דְּהָא עַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל, לֵית מַאן דְּשַׁלִּיט עָלֵיהּ בַּר שְׁמָא עִלָּאָה דָּא. וְהַשְׁתָּא בְּגָלוּתָא שַׁלִּיט עָלֵיהּ סִטְרָא אַחֲרָא. However, “other lords beside thee dominated us”; the people of Israel, who is destined to be ruled only by this supreme Name, is ruled in exile by the “other side”.

לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ. רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, כְּלָלָא דְּעֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון, וּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל לָא מִתְבָּרְכָא אֶלָּא מִגּוֹ שְׁמָא דָּא דְּאִקְרֵי בְּךָ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות ל״ב:י״ג) אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ (בראשית מ״ח:כ׳) בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל. (תהילים י״ח:ל׳) כִּי בְּךָ אָרוּץ גְּדוּד. וּבִזְמְנָא דִּשְׁלִימוּ אִשְׁתְּכַח, לָא הֲוָה מִתְפְּרַשׁ דָּא מִן דָּא. וְאָסִיר לְאַפְרְשָׁא דָּא מִן דָּא, אִתְּתָא מִבַּעְלָהּ, לָאו בְּרַעְיוֹנִי, וְלָאו בִּדְכִירוּ, בְּגִין דְּלָא לְאַחֲזָאָה פִּרוּדָא, וְהַשְּׁתָּא בְּגָלוּתָא פִּרוּדָא אִשְׁתְּכַח, דְּמִגּוֹ עָאקוּ דְּכָל זִמְנָא וְזִמְנָא, אֲנָן עַבְדִין פִּרוּדָא, לְאַדְכְּרָא הַהוּא שֵׁם, בַּר מִבַּעְלָהּ, בְּגִין דְּאִיהִי שְׁכִיבַת לְעַפְרָא, וְהַיְינוּ לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ. Yea, “apart from thee (beka) do we make mention of thy name”. The name “by thee” BeKa (=22) symbolizes the Holy Name comprising twenty-two letters, and this is the name by which the Community of Israel is always blessed, as, for instance, “to whom thou swarest by thine own self’ (beka, Ex. 22, 16); “in thee (beka) shall Israel be blessed” (Gen. 48, 20); “for in thee (beka) I can run through the troops” (Ps. 18, 16). At the period when there is perfection, peace, and harmony, the two names are not separated one from another, and it is forbidden to separate them even in thought and imagination; but now in exile we do separate them, the Matrona from Her Spouse, as She (Shekinah) lies in dust (in exile with Israel).

בַּר מִבַּעְלָהּ, אֲנָן דַּכְרִין לְהַאי שֵׁם בְּפֵרוּדָא, בְּגִין דַּאֲנַן רְחִיקִין מִינָךְ, וְשַׁלְטִין אַחֲרָנִין עֲלָן, וּשְׁמֶךָ אִיהוּ בְּפֵרוּדָא מִן שְׁמָא דְּאִקְרֵי בְּךָ, וְהַאי בְּיוֹמֵי דְּגָלוּתָא. “Apart from thee” being far away from Thee, and being ruled by other powers, “we make mention of thy name” in separation, thy Name being separated from the Name expressed by Beka. All this in the days of exile;

בְּגִין דְּגָלוּתָא קַדְמָאָה הֲוָה מִבַּיִת רִאשׁוֹן, וּבַיִת רִאשׁוֹן הוּא רָזָא דְּה' קַדְמָאָה, וְלָקֳבֵל ע' שְׁנִין דִּילָהּ, גָּלוּתָא דְּבַיִת רִאשׁוֹן הֲוָה ע' שְׁנִין, וְאִינּוּן ע' שְׁנִין לָא אִשְׁתְּכַחַת אִימָא רְבִיעָא עָלַיְיהוּ, וַהֲוָה פִּרוּדָא מִן שְׁמָא עִלָּאָה, רָזָא דְּה' עִלָּאָה. וּכְדֵין יוֹ"ד, רָזָא עִלָּאָה, אִסְתַּלָּק לְעֵילָּא לְעֵילָּא לְאֵין סוֹף, וּבַיִת רִאשׁוֹן עִלָּאָה קַדִּישָׁא, לָא נְבִיעַ נְבִיעוּ דְּמַיִין חַיִּין, דְּהָא מְקוֹרָא דִּילָהּ אִסְתַּלָּק. for the first exile began during the first Temple, and lasted seventy years, during which time the Mother (the Shekinah) did not brood over Israel, and there was a separation between the Yod and the He, the Yod ascending higher and higher to infinity (En Sof), and the holy Temple above- corresponding to the Temple below-did not send forth living waters, its source being cut off.

וְאִיהִי ע' (בראשית רמ"ח א') שְׁנִין בְּגָלוּתָא, בְּגִין דְּאִיהִי ז' שְׁנִין אִקְרֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלכים א ו׳:ל״ח) וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים. וְאִי תֵּימָא, דְּשָׁלְטָא מַלְכוּת בָּבֶל לְעֵילָּא בְּרָזָא דְּע' שְׁנִין, חַס וְשָׁלוֹם. אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּהֲוָה בֵּי מַקְדְּשָׁא קַיָּים, נְהוֹרָא וּנְבִיעוּ דְּאִמָא עִלָּאָה, הֲוָה נָהִיר וְנָחִית לְתַתָּא. כֵּיוָן דְּחָטוּ יִשְׂרָאֵל, וְאִתְחָרַב מַקְדְּשָׁא, וְשָׁלְטָא מַלְכוּת בָּבֶל, הֲוָה חָפֵי, וְאַחְשִׁיךְ הַהוּא נְהִירוּ, וְתַתָּאֵי קַדִּישִׁין לָא הֲווֹ נְהִירִין. The seventy years of the first exile corresponded to the seven years which it took to build the first Temple (I K. 6, 3-8). However, far be it from us to think that during that time the kingdom of Babylon had power in the heavens over Israel. The fact is that as long as the Temple stood there was a bright light descending from the Supernal Mother, but as soon as it was destroyed, through Israel’s sin, and the kingdom of Babylon got the upper hand, that light was covered up and darkness prevailed here below and the angels below ceased from giving out light,

כֵּיוָן דְּתַתָּאֵי לָא הֲווֹ נְהִירִין, בְּגִין (מגו) שָׁלְטָנוּ דְּמַלְכוּתָא דְּבָבֶל. אִסְתַּלָּק הַהוּא נְהוֹרָא, וְהַהוּא מַבּוּעָא עִלָּאָה דְּהֲוָה נְבִיעַ רָזָא דְּי', אִסְתַּלָּק לְעֵילָּא לְעֵילָּא בְּאֵין סוֹף, כְּדֵין אִינּוּן ע' שְׁנִין לָא הֲווֹ נְהִירִין, בְּגִין הַהוּא נְהִירוּ דְּאִתְמְנַע. וְדָא הוּא ודַּאי גָּלוּתָא דְּע' שְׁנִין. and then the power symbolized by the letter Yod of the Holy Name ascended into the upper regions, into the Infinite, and thus during the whole seventy years of exile Israel had no divine light to guide her, and, truly, that was the essence of the exile.

כֵּיוָן דְּאַעְדִּיאוּ שֻלְטָנוּ דְּבָבֶל, וְשָׁרִיאַת הֵ"א תַּתָּאָה לְאַנְהָרָא. יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ, לָא אָהַדְרוּ לְאַדְכָּאָה (נ"א לשלטאה) לְמֶהֱוֵי סְגוּלָה שְׁלֵימָתָא כְּמִלְּקַדְּמִין, אֶלָּא זְעֵיר זְעֵיר, (בערבוביא) וְכֵיוָן דִּשְׁלִימוּ לָא אִשְׁתְּכַח, (ושריאת ה"א תתאה לשלטאה) כְּדֵין, י' נְבִיעוּ עִלָּאָה לָא נָחִית כָּל כַּךְ לְאַנְהֲרָא, כְּמָה דְּהֲוָה כְּמִלְּקַדְּמִין, אֶלָּא זְעֵיר זְעֵיר בְּעִרְבּוּבְיָא, דְּלָא הֲווֹ דַּכְיָין כְּמִלְּקַדְּמִין כְּמָה דְּאִתְחָזֵי, וְעַל כָּךְ נְבִיעוּ עִלָּאָה, וְלָא נְבִיעַ, וְלָא נָהִיר, אֶלָּא דְּאַהֲדָר לְאַנְהָרָא זְעֵיר זְעֵיר, מִגּוֹ דֹּחֲקָא (דשמאלא) דִּשְׁמָא. (נ"א דגלותא ודינא) When, however, Babylon’s power was taken away from her and Israel returned to the Holy Land, a light did shine for her, but it was not as bright as before, being only the emanation of the lower He since the whole of Israel did not return to purity to be a “peculiar people” as before. Therefore, the emanation of the supernal Yod did not descend to illumine in the same measure as before, but only a little.

וְעַל דָּא, אִתְגָּרוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל קְרָבִין סַגִּיאִין, עַד דְּהַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וְה' תַּתָּאָה אִתְחֲשָׁךְ, וְנַפְלַת לְאַרְעָא, וּנְבִיעוּ עִלָּאָה אִסְתַּלָּק כְּמִלְּקַדְּמִין, בְּגִין דְמַלְכוּת אֱדוֹם אִתְתַּקַּף, וְיִשְׂרָאֵל אָהַדְרוּ לְסַרְחָנַיְיהוּ. Hence Israel were involved in many wars until “the darkness covered the earth” and the lower He was darkened and fell to the ground, and the upper source was removed as before, and the second Temple was destroyed

וְעַל דָּא, ה' בַּיִת שֵׁנִי אִתְחָרַב, וְכָל אִינּוּן תְּרֵיסַר שְׁבָטִין דִּילָהּ, כְּחוּשְׁבָּן מַשִׁרְיָין דִּלְהוֹן, אִינּוּן בְּגָלוּתָא דְּמַלְכוּת אֱדוֹם. וּנְבִיעוּ עִלָּאָה, אִסְתַּלָּק מֵהַהוּא נְבִיעוּ, דְּקַיְּימָא עָלָהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו נ״ז:א׳) הַצַּדִיק אָבָד, אֲבַד הַהוּא נְבִיעוּ דִּמְקוֹרָא עִלָּאָה, דְּהֲוָה נָגִיד וּמָשִׁיךְ מִלְּעֵילָּא. (נ"א ק1רבין סגיאין ומלכות יון שלטא עלייהו לבתר דהדרו בתיובתא אתתקפו עלייהו ואתקיפיאו לון ובגין דישראל הדרו לסרחנייהו מלכות אדום אתתקף ובית שני אתחרב וה"א תתאה אתחשכת ונפלת לארעא ונביעו עלאה אסתלק מההוא מבועא דקיימא עליה כמה דאת אמרז הצדיק אבד, אבד ההוא נביעו דמקורא עילאה דהוה נגידו משוך עליה, מאי טעמא, דין דהחשך יכסה ארץ) and all its twelve tribes went into exile in the kingdom of Edom. The He also went into exile there, and therefore the exile was prolonged.

וּכְדֵין הֲוָה פִּרוּדָא בְּהֵ"א, בַּיִת שֵׁנִי, וְאִיהִי בְּגָלוּתָא דֶּאֱדוֹם, בְּכָל אִינּוּן תְּרִיסַר שְׁבָטִין (נ"א דילה) וּמַשְׁרְיָין דִּילְהוֹן, תְּרֵיסַר שְׁבָטִין סַלְּקִין (בראשית רמ"ז א') לְחוּשְׁבַּן סַגִּי, וְעַל דְרָזָא (נ"א ועל דא) דְּה' הֲוָה בְּהוּ, (ועל דא וה') בְּכָל הַהוּא חוּשְׁבָּנָא, (נ"א חשוכא) גָּלוּתָא אִתְמְשַׁךְ. A mystery of mysteries has been revealed to them that are wise of heart. The He of the second Temple is in exile with her twelve tribes and their hosts. Twelve tribes form a great number, and because the mystery of the He is in them, the exile lasts during this whole number.

רָזָא דְּרָזִין לְחַכִּימֵי לִבָּא אִתְמְסָר. י' שְׁבָטִין אֶלֶף שְׁנִין, תְּרֵין שְׁבָטִין מָאתַן שְׁנִין. שָׁארוּ דִּמְעִין לְמִנְפַּל, פָּתַח וְאָמַר, (איכה א׳:ב׳) בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחיָהּ. לְסוֹף תְּרֵיסַר שְׁבָטִין דְּגָלוּתָא, לֵילְיָא יִתְחֲשַׁךְ לְיִשְׂרָאֵל, עַד דְּיִתְּעַר וָא"ו, לִזְמַן שִׁתִּין וְשִׁית שְׁנִין. Ten tribes are a thousand years, two tribes are two hundred years. At the conclusion of the twelve tribes (twelve hundred years) there will be darkness over Israel, until the Vau shall arise at the time of sixty-six years after the “twelve tribes”, that isk after twelve hundred years of exile.

לְבָתַר תְּרֵיסַר שְׁבָטִין, דְּאִינּוּן אֶלֶף וּמָאתָן שְׁנִין דְּגָלוּתָא, וּלְבָתַר (ע"ד) שִׁתִּין וְשִׁית שְׁנִין בְּחָשׁוֹכָא דְּלֵילְיָא, כְּדֵין, (ויקרא כ״ו:מ״ב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב. דָּא אִתְעָרוּתָא דְּאָת ו', דְּאִיהוּ נֶפֶשׁ דְּבֵית יַעֲקֹב. וְרָזָא דָּא, (בראשית מ״ו:כ״ו) כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה וְגוֹ' שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ, וְאִיהוּ ו', נֶפֶשׁ דְּבַיִת שֵׁנִי, רָזָא דְּה' תַּתָּאָה, וְדָא ו' רָזָא דְּשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ, שִׁשִּׁים: לְאִתְעָרוּתָא דְּיַעֲקֹב. וְשֵׁשׁ: לְאִתְעָרוּתָא דְּיוֹסֵף. וְעַל דָּא אִיהוּ וָ"ו, דְּאִנּוּן תְּרֵין בְּחִבּוּרָא חֲדָא, וְרָזָא חֲדָא. And after the conclusion of the sixty-six years of the night- darkness, the words “And I shall remember my covenant with Jacob” (Lev. 26, 42) will begin to come to pass. From then the Holy One, blessed be He, shall begin to do signs and wonders, as we have described.

ר' אֶלְעָזָר ור' יוֹסֵי הֲווֹ אַזְלֵי בְּאוֹרְחָא, וּקְדִימוּ בִּנְהוֹרָא לְמֵיזָל. חָמוּ חַד כּוֹכָבָא דְּהֲוָה רָהִיט מִסִּטְרָא דָּא, וְכוֹכָבָא אַחֲרָא מִסִּטְרָא דָּא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הַשְׁתָּא מָטָא זִמְנָא דְּכוֹכְבֵי בֹּקֶר לְשַׁבְּחָא לְמָארִיהוֹן, וְרַהֲטֵי מִדְּחִילוּ וְאֵימָתָא דְּמָארֵיהוֹן, לְשַׁבְּחָא וּלְזַמְּרָא לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב ל״ח:ז׳) בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹּקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנִי אֱלהִים. בְּגִין דְּכֻלְּהוּ בְּיִחוּדָא חֲדָא קָא מְשַׁבְּחָן לֵיהּ. R. Eleazar and R. Jose once set forth upon a journey at dawn. Suddenly they beheld two stars which shot across the sky from either side. Said R. Eleazar: ‘The time is now come when the morning stars do praise their Master: shooting forth in awe across the heavens, they prepare to glorify His Name in song, as it is written: “When the morning stars sing together” (Job 38, 7). Verily they sing in perfect unison, and in harmony do the sons of God shout for joy.’

פָּתַח וְאָמַר, (תהילים כ״ב:א׳) לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד. אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר: דְּכָד נְהִירוּ אַנְפּוֹי דְּמִזְרָח, וְאִתְפַּרְשָׁא חֲשׁוֹכָא דְּלֵילְיָא, חַד מְמָנָא אִית לִסְטַר מִזְרָח, וּמָשִׁיךְ חַד חוּטָא דִּנְהִירוּ דִּסְטַר דָּרוֹם, עַד דְּאָתֵי וְנָפִיק שִׁמְשָׁא, וּבָקַע בְּאִינוּן כַּוֵּי רְקִיעָא, וְאַנְהִיר עָלְמָא, וְהַהוּא חוּטָא אַפְרִישׁ חֲשׁוֹכָא דְּלֵילְיָא. He then discoursed on the verse: To the musician. Upon the hind of the morning. A song of David (Ps. XXII, I). ‘When the face of the east lightens’, he said, ‘and the darkness of the night is dispersed, an angel appears in the east, and from the south he draws a thread of light, and then the sun comes forth and, throwing open the casements of the sky, illumines the world.

כְּדֵין אַיַּלְתָּא דְּשַׁחְרָא אָתֵי, וְאָתֵי נְהִירוּ אוֹכָמָא בְּקַדְרוּ, לְאִתְחַבְּרָא בִּימָמָא, וְנָהִיר יְמָמָא. וּנְהִירוּ דִּימָמָא, כָּלִיל וְשָׁאִיב בְּגַוֵּיהּ, לְהַהוּא אַיַּלְתָּא וְעַל הַאי אַיַּלְתָּא, כַּד אִתְפְּרַשׁ מִיּוֹמָא, לְבָתַר דְּכָלִיל לָהּ, אָמַר דָּוִד שִׁירָתָא, דִּכְתִּיב לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר. Then the “hind of the morning” comes, a red light enters into the darkness and it becomes day. And the light of the day draws that “hind” into itself. Now it is concerning that “hind” when it separates itself from the day, after it had been with it, that David sang.

פָּתַח ר' אֶלְעָזָר וְאָמַר (קהלת ח׳:י״ד) יֶשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֶשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְגוֹ' אָמַרְתִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל. הַאי קְרָא (בראשית ט"ז ע"ב) אוּקְמוּהָ וְאִתְּמַר, אֲבָל יֵשׁ הֶבֶל, שְׁלֹמֹה מַלְכָּא עָבֵד סִפְרָא דָּא, וְאוֹקִים לֵיהּ עַל שִׁבְעָה הֲבָלִים, דְּעָלְמָא קַיְּימָא עָלַיְיהוּ. On the way, R. Eleazar started to expound the following verse: There is a vanity (hebel, lit. breath) which is done upon the earth, that there be righteous men unto whom it happeneth according to the work of the wicked; again there are wicked men, to whom it happeneth according to the work of the righteous: I said that this also is vanity (Eccl. 8, 16). ‘This verse’, he said, ‘has been esoterically explained as follows. King Solomon, in this book, treated of seven “vanities” (habalim, lit. breaths) upon which the world stands

וְאִינּוּן שִׁבְעָה עַמּוּדִין סַמְכִין דְּעָלְמָא, לָקֳבֵל שִׁבְעָה רְקִיעִים, וְאִלֵּין אִינּוּן: וִילוֹ"ן. רָקִי"עַ, שְׁחָקִי"ם זְבוּ"ל. מָעוֹ"ן. מָכוֹ"ן. עֲרָבוֹ"ת. וּלֳקָבְלַיְיהוּ הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. namely the seven pillars¹i.e. Sefiroth. which sustain the world in correspondence with the seven firmaments, which are called respectively Vilon, Rakia, Shehakim, Zebul, Ma’on, Machon, Araboth. It was concerning them that Solomon said: “Vanity of vanities, said Koheleth, all is vanity” (Ibid. 1, 1).

כְּמָה דְּאִינּוּן שִׁבְעָה רְקִיעִין, וְאִית אַחֲרָנִין דְּדַבְקֵי בְּהוּ, וּמִתְפַּשְּׁטֵי וְנַפְקֵי מִנַּיְיהוּ, הָכִי נָמֵי אִית הֲבָלִים אַחֲרָנִין, דְּמִתְפַּשְּׁטֵי וְנַפְקֵי מֵאִלֵּין, וְכֻלְּהוּ אָמַר שְׁלֹמֹה. As there are seven firmaments, with others cleaving to them and issuing from them, so there are seven habalim and others emanating from these, and Solomon in his wisdom referred to them all

וְהָכָא רָזָא דְּחָכְמְתָא אִית בֵּיהּ. יֵשׁ הֶבֶל, דְּנַפְקָא מֵאִינוּן הֲבָלִים עִלָּאִין, דְּעָלְמָא קַיְּימָא עָלַיְיהוּ, וְדָא נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, וְאִתְקַיַּים בְּקִיוּמֵיהּ, וְאִתְתַּקַּף בְּתוּקְפֵּיהּ בְּעוֹבְדֵי אַרְעָא, וּבִסְלִיקוּ דְּסַלְּקָא מֵאַרְעָא, וְדָא אִתְמָנָא עַל אַרְעָא, וְכָל תּוּקְפָּא וְקִיּוּמָא דִּילֵיהּ, בְּאִינוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא, דְּאִתְלְקִיטוּ מֵאַרְעָא, כַּד אִינּוּן זַכָּאִין, עַד לָא סָרְחוּ, בְּעוֹד דְּיָהֲבֵי רֵיחָא טָב, כְּגוֹן חֲנוֹךְ, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (בראשית ה׳:כ״ד) וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אוֹתוֹ אֱלהִים. וְנָטַל לֵיהּ עַד לָא מָטָא זִמְנֵיהּ, וְאִשְׁתַּעֲשַׁע בֵּיהּ, וְכֵן שְׁאַר זַכָּאִין דְּעָלְמָא. to convey the following esoteric lesson. There is a certain “breath”¹Malkuth.. emanating from those supernal “breaths” upon which the world is sustained, closely connected with the earth and fed from it. It depends, in fact, on the souls of the righteous who have been gathered from the earth while still pure before they have committed any sin, and while their savour is still sweet: for instance, Enoch, of whom it is written, “And he was not, for God took him” (Gen. 5, 24). God took him away before his time and had delight in him.

דְּתָנֵינָן, עַל תְּרֵין מִלִּין, צַדִּיקַיָּא מִסְתַּלְּקֵי מֵעָלְמָא עַד לָא יִמְטֵי זִמְנַיְיהוּ, חַד, עַל חוֹבֵי דָּרָא, דְּכַד אַסְגִּיאוּ חַיָּיבַיָּא בְּעָלְמָא, אִינּוּן זַכָּאִין דְּמִשְׁתַּכְּחֵי בֵּינַיְיהוּ, אִתָּפְסוּן בְּחוֹבֵיהוֹן, וְחַד כַּד אִתְגְּלֵי קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיִסְרְחוּן לְבָתַר, סָלִיק לוֹן מֵעָלְמָא, עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (קהלת ח׳:י״ד) אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, מָטֵי עָלַיְיהוּ דִּינָא דִּלְעֵילָּא, כְּאִילּוּ עָבְדוּ חוֹבִין וְעוֹבָדִין דְּרַשִׁיעַיָּיא. And so it is with all the righteous, for we have been taught that the righteous are removed from this world before their time for one of two reasons: one for the sins of their generation, for when there is much sin in the world the righteous are penalized for its guilt; the second is that when the Holy One, blessed be He, is aware that they would commit a sin if they lived longer, He removes them before their time. And this is the meaning of the verse quoted above: “there are righteous to whom it happeneth according to the work of the wicked”, as was the case with R. Akiba and his colleagues; the judgement from above came upon them, as if they had committed the sins and actions of the wicked.

דְּהָא זִמְנָא חֲדָא, שָׁאִיל רִבִּי יוֹסֵי בֶּן רִבִּי יַעֲקֹב, אִישׁ כְּפַר אוֹנוֹ בְּזִמְנָא דְּרִבִּי עֲקִיבָא וְחַבְרוֹי אִסְתָּלָקוּ מֵעָלְמָא, וּמִיתוּ בְּהַהוּא גַּוְונָא, לְרִבִּי מֵאִיר, אָמַר לֵיהּ, וְכִי כְּתִיב דָּא בְּכָל אוֹרַיְיתָא כֻּלָהּ, אָמַר לֵיהּ וְלָא, וְהָא אָמַר שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים. מָטֵי עָלַיְיהוּ דִּינָא מִלְּעֵילָּא, כְּאִילּוּ עָבְדוּ חוֹבִין וְעוֹבָדִין דְּרַשִׁיעַיָּיא. וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים, יַתְבֵי בְּשֶׁקֶט וּשְׁלָם בְּהַאי עָלְמָא, דִינָא לָא מָטָא עָלַיְיהוּ, כְּאִילּוּ עָבְדוּ עוֹבָדִין דְּצַדִּיקַיָּיא. On the other hand, “there are wicked men to whom it happeneth according to the work of the righteous”: they live in peace and comfort in this world, and the judgement does not come upon them, as if they performed the deeds of the righteous.

אֲמַאי, אִי בְּגִין דְּאִתְגְלֵי קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּיתוּבוּן בְּתִיוּבְתָּא, אוֹ דְּיִפּוֹק מִנַיְיהוּ זַרְעָא, דִּיְהֵא קְשׁוֹט בְּעָלְמָא, כְּגוֹן תֶּרַח דְּנָפַק מִנִּיהּ זַרְעָא דִּקְשׁוֹט, אַבְרָהָם. אָחָז, דְּנָפַק מִנֵּיהּ חִזְקִיָּהוּ. וּשְׁאַר חַיָּיבִין דְּעָלְמָא. וּבְגִין כַּךְ, בְּסִטְרָא דָּא, וּבְסִטְרָא דָּא, הֶבֶל דְּקָאַמְרָן, נַעֲשָׂה וְאִתְתָּקַף עַל הָאָרֶץ, כִּדְקָאמְרַן. Why so? Because the Holy One foresees that either they are about to repent, or that they will bring forth virtuous offspring, as, for instance, Terah, who brought forth Abraham, and Ahaz, who brought forth Hezekiah. Thus, as we have said, there is a “breath” (hebel) on one side as well as on the other, a “breath is made upon the earth” in order that the world may be sustained.

דָּבָר אַחֵר יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, כִּדְקָאמְרַן דְּאִתְתָּקַּף (ואתתקף) עַל עָלְמָא. בְּמַאי, בְּגִין דְּיֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, מָטָאן לִידַיְיהוּ כְּאִינּוּן עוֹבָדִין דְּחַיָּיבַיָּא, כְּגוֹן בַּת עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ חַד מֵאִינוּן עוֹבָדִין, דְּאִינּוּן מִמַּעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, וְאִינּוּן קַיְימֵי בְּקִיּוּמַיְיהוּ, מִדְּחִילוּ דְּמָארֵיהוֹן, וְלָא בָּעָאן לְאִסְתַּאֲבָא, כְּגוֹן כַּמָּה זַכָּאֵי קְשׁוֹט דְּמָטוּ לִידַיְיהוּ כְּעוֹבָדִין אִלֵּין, וְאִינּוּן גִּבּוֹרֵי כֹחַ, דְּעַבְדֵי רְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן, וְלָא חָטְאוּ. וְעַל דָּא, הֶבֶל נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ וְאִתְתָּקַף בְּתוּקְפֵּיהּ. Another interpretation of the verse is as follows. “Vanity is done upon the earth”, for instance, when a “work of the wicked”, the temptation to commit some sin, approaches the righteous and they remain steadfast in the fear of their Lord and refuse to defile themselves, like so many of whom we know who did the will of their Master and sinned not.

וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים, מָטֵי לִידַיְיהוּ חַד מִצְוָה, דְּאִיהוּ עוֹבָדָא דְּצַדִּיקַיָּא, וְזַכָּאן בָּהּ, וְעַבְדִין יָתָהּ. כְּגוֹן לִסְטִים מְקַפְּחָא הֲוָה מִשְׁתְּכַח בְּטוּרַיָיא, בַּהֲדֵי אִינּוּן לִסְטִים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְכַד הֲוָה יוּדָאי אַעְבַר תַּמָּן, הֲוָה מַשְׁזִיב לֵיהּ, וְנָטִיר לֵיהּ מִנַּיְיהוּ, וַהֲוָה קָרֵי עָלֵיהּ רִבִּי עֲקִיבָא, יֵשׁ רְשָׁעִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים. On the other hand, “it happeneth that wicked men do the works of the righteous” on certain occasions, as, for instance, the Jew who belonged to a gang of robbers on a mountain, and who, whenever he saw a fellow Jew pass, warned him of the danger, so that R. Akiba applied to him the words of the second half of this verse;

דְּתָנֵינָן עָבֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים בְּעָלְמָא. וְכַמָּה דְּאִתְיָיקַר אִיהוּ בְּעָלְמָא, בְּעוֹבְדֵי דְּצַדִּיקַיָּא, הָכִי נָמֵי אִתְיָיקַר אִיהוּ בְּרַשִׁיעַיָּיא, כַּד עַבְדֵי עוֹבָדָא טָבָא בְּעָלְמָא. כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (קהלת ג׳:י״א) אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ. וַוי לַחַיָּיבָא, כַּד עָבִיד גַּרְמֵיהּ רַע, וְאִתְתָּקַּף בְּחוֹבֵיהּ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו ג׳:י״א) אוֹי לָרָשָׁע רָע וְגוֹ'. The Holy One has made both righteous and wicked, and, as He is glorified in this world by the works of the righteous, so is He glorified by the wicked when they happen to do a good deed: “He hath made everything beautiful in his time” (Eccl. 3, 11). But woe to the sinner who makes himself wicked and cleaves obstinately to his sin!

תּוּ פָּתַח וְאָמַר, אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוּף הָכִי אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, אֲבָל כַּד אִתְיְהִיב חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, חָמָא כּוֹלָּא, בְּזִמְנָא דְּשַׁלְטָא סִיהֲרָא, יֵשׁ צַדִּיק דָּא עַמּוּדָא דְּעָלְמָא. אוֹבֵד: כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה ג') הַצַּדִּיק אָבָד, בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא בְּצִדְקוֹ: בְּגִין דְּהִיא שְׁכִיבַת לְעַפְרָא, צֶדֶק דָּא, כָּל זִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, אִיהִי עִמְּהוֹן בְּגָלוּתָא, וּבְגִין כַּךְ, (קהלת ז׳:ט״ו) צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ. דְּהָא לָא מָטָאן לְגַבֵּיהּ אִינּוּן בִּרְכָּאן עִלָּאִין. R. Eleazar further said: ‘King Solomon, when wisdom was given to him, saw all “in the time of his hebel“, i.e. in the time when the moon (the Holy Spirit) ruled. He saw the Righteous (Zaddik), the Pillar of the world, “perishing in his righteousness” in the time of the exile, for when Israel is in exile He is with them, and the supernal blessings do not reach Him. Thus “there is a righteous that perisheth in his righteousness” (Eccl. 95, 15).

וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ, דָּא סמאל, דְּאוֹרִיךְ שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה לֶאֱדוֹם, בְּמַאי בְּרָעָתוֹ. בְּהַהִיא רָעָה אִתְתֵּיהּ, (נ"א אשה רעה אשת זנונים) (הושע א') נָחָשׁ תַּקִּיפָא, דְּהָא לָא מָטָא עָלַיְיהוּ שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה, אֶלָּא בְּגִין דְּאִתְדַּבָּק בְּהַהִיא נוּקְבָּא. כְּגַוְונָא דָּא לִשְׁאַר מַלְכְּוָון, עַד דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָקִים מֵעַפְרָא, לְהַהִיא סוּכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת, דִּכְתִּיב, (עמוס ז') אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנֹּפָלֶת. On the other hand, he saw “a wicked person that prolongeth his life in his evil” (Ibid.), namely Samael, who causes Edom (Rome) to continue in her prosperity through the help of his “Evil”, his spouse, the loathsome Serpent. And the same applies to the prosperity of all the other kingdoms of this world; until the time when the Holy One, blessed be He, shall raise up from the dust “the booth of David that is fallen” (Amos 9, 11).’

(שמות ב׳:א׳) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי. רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח (שיר השירים ו׳:ב׳) דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבּוֹשֶׂם וְגוֹ'. לְגַנּוֹ: דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּגִין דְּהִיא עֲרוּגַת הַבּוֹשֶׂם, דְּאִיהִי כְּלִילָא מִכָּל סִטְרִין (נ"א זיני) בּוּסְמִין וְרֵיחִין דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָחִית לְגִנְתָּא דָּא (נ"א דעדן) כָּל אִינּוּן נִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, מִתְעַטְּרָן תַּמָּן, כֻּלְּהוּ יַהֲבֵי רֵיחָא, כְּמָה דְאַת אָמֵר וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךָ מִכָּל בְּשָׂמִים, (נ"א וריח אפך כתפוחים) אִלֵּין אִינּוּן נִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, דְּאָמַר רִבִּי יִצְחָק, כָּל אִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא, דְּהֲווּ בְּהַאי עָלְמָא, וְכָל אִינּוּן נִשְׁמָתִין, דִּזְמִינִין לְנַחְתָא לְהַאי עָלְמָא, כֻּלְּהוּ בְּגִנְתָּא (דא קיימין AND THERE WENT A MAN OF THE HOUSE OF LEVI. R. Jose discoursed here on the verse: “My beloved is gone down into his garden, to the beds of spices” (S.S. 6, 2). He said: ‘The words “Into his garden” refer to the Community of Israel. She is a “bed of spices” filled with the savour of the world to come. In the hour when the Holy One descends into this Garden, the souls of all the righteous who are crowned there emit their perfume, as it says, “How much better is the smell of thy ointments than all spices” (S.S. 4, 10). These are they of whom R. Isaac has said: “All the souls of the righteous who have lived in this world, and all the souls who shall some day descend to dwell there, all these dwell in the earthly Garden (Paradise)

בגנתא) דִּי בְּאַרְעָא, (כלהו) קַיְימִין בְּדִיּוּקְנָא וְצִיּוּרָא דְּהֲווּ קַיְימִין בְּהַאי עָלְמָא, וְסִתְרָא וְרָזָא דָּא אִתְמְסַר לְחַכִּימֵי. רוּחָא דְּנָחִית לִבְנֵי נָשָׁא, (תזריע מ"ה ע"ב) דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא, מִתְגַּלְּפָא תָּדִיר בְּגִלּוּפָא כְּהַאי חוֹתָם. צִיּוּרָא דְּגוּפָא דְּבַר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא, (ע"ג ע"ב) בָּלִיט לְבַר, וְרוּחָא אִתְגְּלִיף לְגוֹ. כַּד אִתְפָּשַׁט רוּחָא מִן גּוּפָא, הַהוּא רוּחַ בָּלִיט בְּגִנְתָּא דְּאַרְעָא, בְּצִיּוּרָא וּדְיוּקְנָא דְּגוּפֵיהּ מַמָּשׁ דִּבְּהַאי עָלְמָא, בְּגִין דְּהֲוָה תָּדִיר כַּחוֹתָם. in that shape which was or shall be their likeness on earth.” This is a mystery which has been transmitted to the wise. The spirit which enters into the children of men, and which emanates from the Female (Malkuth) makes an impression after the fashion of a seal. That is to say, the form of the human body in this world is projected outwards, and takes the impress of the spirit from within. So when the spirit separates itself from the body it returns to the earthly Garden in the actual form and pattern of the body that was its garment during its sojourn in this world, and upon which it acted like a seal.

וְעַל דָּא אָמְרָה אִיהִי, (שיר השירים ח׳:ו׳) שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם, מַה חוֹתָם גָּלִיף בְּגִלּוּפָא לְגוֹ, וְאִתְצָיָּיר בְּצִיּוּרָא בְּלִיטָא לְבַר. אוּף הָכִי אִיהִי רוּחָא, דְּהֲוָה מִסִּטְרָא דִּילָהּ, כְּהַאי גַּוְונָא מַמָּשׁ בְּהַאי עָלְמָא, גָּלִיף בְּגִלּוּפָא לְגוֹ, וְכַד אִתְפָּשַׁט מִן גּוּפָא, וְעָאל בְּגִנְתָּא דְּאַרְעָא, אֲוִירָא דְּתַמָּן בָּלִיט הַהוּא גִּלּוּפָא לְאִתְצַיְּירָא לְבַר, וְאִתְצַיָּיר בְּצִיּוּרָא בְּלִיטָא לְבַר, כְּגַוְונָא דְּצִיּוּרָא דְּגוּפָא בְּהַאי עָלְמָא (לעילא). Hence it says, “Set me as a seal” (Ibid. 8, 6): as the seal presses from within and the mark of it appears outwards, so the spirit acts upon the body. But when it separates itself from the body and returns to the terrestrial Paradise, the aether there causes this impress in turn to project itself outwards, so that the spirit receives an outward shape in the likeness of the body in this world.

נִשְׁמְתָא, דְּאִיהִי מֵאִילָנָא דְּחַיָיא, אִתְצַיָּיר תַּמָּן לְעֵילָּא, בְּהַהוּא צְרוֹרָא דְּחַיֵּי, לְאִתְעַנְגָּא בְּנוֹעַם יְיָ', כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (תהילים כ״ז:ד׳) לַחֲזוֹת בְּנוֹעַם יְיָ' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. The over-soul (neshamah), however, which issues from the Tree of Life (Tifereth), is fashioned there above in such a manner that it may ascend into the “Bundle of Life”, in order to delight in the beauty of the Lord; as it says, “To behold the beauty of the Lord and to visit his temple” (Ps. 27, 4).

וַיֵּלֶךָ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי, (שמות י"ט ע"א, בראשית קע"ד ע"א, תזריע מ"ד) דָּא גַּבְרִיאֵל, כְּמָה דְאַת אָמֵר (דניאל ט׳:כ״א) וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן וְגוֹ'. מִבֵּית לֵוִי: דָּא כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאַתְיָא מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי דָּא נִשְׁמְתָא. AND THERE WENT A MAN OF THE HOUSE OF LEVI. This refers to Gabriel, who is called “the Man” (Dan. 9, 2). “Of the house of Levi” is the Community of Israel, which proceeds from the “Left Side”. “And took the daughter of Levi”, namely the over-soul (neshamah);

וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים, ג' יְרָחִים מַאי קָא מַיְירֵי. אָמַר ר' יְהוּדָה, רֶמֶז הוּא דְּקָא רָמַז, דְּלָא אִשְׁתְּמוֹדָע מֹשֶׁה בְּזִהֲרָא עִלָּאָה, עַד ג' יְרָחִים. דִּכְתִּיב, (שמות י״ט:א׳) בַּחֹדֶשׁ הַשְׁלִישִׁי, דְּהָא כְּדֵין אִתְיְהִיבַת תּוֹרָה עַל יְדוֹי, וּשְׁכִינְתָּא אִתְגַּלְיָא, וְשַׁרְיָא עֲלוֹי לְעֵינֵיהוֹן דְּכֹלָּא, דִּכְתִּיב, (שמות י״ט:ג׳) וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְיָ'. (שמות ב׳:ג׳) וְלא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ, דְּעַד הַהוּא שַׁעְתָא, לָא אִשְׁתְּמוֹדַע מִלּוּלֵיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּכְתִיב מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנוּ בְּקוֹל. AND SHE HID HIM THREE MONTHS. What does this signify? R. Judah says: ‘This is a hint that Moses was not destined to perceive the Supernal Light until three months (after the Exodus) had passed, as it says “in the third month after the children of Israel were gone forth out of the land of Egypt, the same day came they into the wilderness of Sinai” (Ex. XIX, I). Only then was the Torah transmitted through him, and the Shekinah revealed, resting on him before the eyes of all, as it says, “and Moses went up unto God, and the Lord called him out of the mountain” (Ibid. 5, 3).’ AND WHEN SHE COULD NO LONGER HIDE HIM. During all that time his communing with the Holy One, blessed be He, was not manifest; but afterwards, “Moses spake, and God answered him by a voice” (Ex. 19, 16).

וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גּוֹמֶא, רֶמֶז עַל הָאָרוֹן, דְּלוּחוֹת קַיָּימָא עָאלִין בְּגַוֵּיהּ, תֵּיבַת גּוֹמֶא, אֲרוֹן הַבְּרִית אִיהוּ. וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת (דההיא תיבה דאיהו) דְּהָא הָאָרוֹן הֲוָה מְחוּפֶּה מִלְּגָו וּמִלְּבַר. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, דָּא הִיא אוֹרַיְיתָא, דְּהֶחמִירָה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה וּבְמִצְוֹת לא תַּעֲשֶׂה. SHE TOOK FOR HIM AN ARK OF BULRUSHES: thereby prefiguring the Ark that contains the “Tables of the Covenant: AND DAUBED IT WITH SLIME AND WITH PITCH, prefiguring again the Ark which was overlaid within and without. R. Judah said that this was symbolic of the Torah in which the Holy One, blessed be He, laid down stringent rules¹A play on the word homer, which means both ‘slime’ and (as a legal term) ‘stringency’. in the form of precepts, positive and negative.

וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (הושע י״א:א׳) כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ. וַתָּשֶׂם בַּסּוּף דְּלָא הֲווֹ פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא חוּמְרָא לְמֶעְבַּד, (ויקרא רפ"ו ע"א) עַד סוֹף, דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, לְסוֹף אַרְבְּעִין שְׁנִין. עַל שְׂפַת הַיְאוֹר: עַל מֵימְרָא דְּאִינּוּן דְּמוֹרִים אוֹרַיְיתָא וְחוּקָּה לְיִשְׂרָאֵל. (נ"א רבי חזקיה אמרז הכי אוליפנא) AND SHE PUT THE CHILD THEREIN. This prefigures Israel, of whom it is written: “When Israel was a child then I loved him (Hos. 11, 1): AND LAID IT IN THE FLAGS (souph), alluding to the precepts of the Torah, which did not come into force until they entered the Land at the end (soph) of forty years. BY THE BRINK (sphath=lip) of the river, alluding to the instruction issuing from the lips of the teachers of law and statute.

דָּבָר אַחֵר וַיֵּלֶךְ אִישׁ, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, (שמות ט״ו:ג׳) יְיָ' אִישׁ מִלְחָמָה. מִבֵּית לֵוִי, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲתָר דְּחָכְמָה עִלָּאָה, וְהַהוּא נָהָר, מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, וְלָא מִתְפָּרְשִׁין לְעָלְמִין. מִבֵּית לֵוִי דְּאַשְׁרֵי לִוְיָתָן (נ"א כל חידו) לְחִידוּ בְּעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים ק״ד:כ״ו) לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ. וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲתָר דִּנְהִירוּ דְּסִיהֲרָא נָהִיר. The following is an alternative explanation of these verses:AND TOOK TO WIFE A DAUGHTER OF LEVI. This signifies the place which is filled with the brightness of moonlight (Malkuth).¹The last three lines of the Hebrew text on this page are not translated.²The first two lines of the Hebrew text on this page are not translated.

וַיַּרְא. ויַּרְא דְּהָכָא, כֹּלָּא בְּרוּחַ קוּדְשָׁא אִסְתָּכַל וְחָמָא, וּבְגִין כַּךְ אִסְתָּכַּל בֵּיהּ וְקָטַל לֵיהּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סִבֵב כֹּלָּא, לִמְהַךְ לְהַהוּא בֵּירָא, כְּמָה דְּאָזַל יַעֲקֹב לְגַבֵּי הַהוּא בֵּירָא, דִּכְתִּיב, (שמות ב׳:ט״ו) וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר. בְּיַעֲקֹב כְּתִיב, (בראשית כ״ט:ב׳) וַיַּרְא וְהִנֵּה בְּאֵר. בְּמֹשֶׁה כְּתִיב, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר. בְּגִין דְּמֹשֶׁה וְיַעֲקֹב, אַף עַל גַּב דִּבְדַרְגָּא חֲדָא הֲווֹ, אִסְתָּלַק מֹשֶׁה בְּהַאי יַתִּיר מִנֵּיהּ. The word “saw” here indicates discernment through the holy spirit, and therefore he did not shrink from killing the Egyptian. Now the Holy One, blessed be He, so ordered matters that Moses might come to the same well to which Jacob came. It says here: “And he sat down by (‘al, lit. upon) a well” (Ibid. 5, 15), and of Jacob it says, “And he looked, and behold, a well” (Gen. 19, 2). This shows that although they belonged to the same degree (of sanctity), Moses in this ascended higher than Jacob.’

רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יִצְחָק הֲווֹ אַזְלֵי בְּאוֹרְחָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הַהוּא בְּאֵר דְּחָמָא יַעֲקֹב, וְחָמָא מֹשֶׁה, אִי דָּא הֲוָה הַהוּא בֵּירָא, דְּחָפַר אַבְרָהָם וְיִצְחָק. אֲמַר לֵיהּ לָאו. אֶלָּא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, אִתְבְּרֵי הַאי בֵּירָא. וּבְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אִתְבְּרֵי פּוּמָא דִּילֵיהּ, וְהַאי אִיהוּ בְּאֵר דְּחָמוּ יַעֲקֹב וּמֹשֶׁה. As R. Jose and R. Isaac were once walking together, the former said: ‘Was the well which both Jacob and Moses saw the same one which was digged by Abraham and Isaac?’ Said R. Isaac: ‘No! This well was created when the world was created, and its mouth was formed on the eve of the Sabbath of Creation, in the twilight.’¹Cf. Pirke Aboth, v, 9. That was the well which Jacob and Moses saw.’

פָּתַח אִיהוּ וְאָמַר, (יחזקאל ל״ז:ד׳) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא בֶּן אָדָם הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ וְגוֹ'. מֵהַאי קְרָא יְדַעְנָא, אֲתַר דְּהָרוּחַ נַפְקָא מִנֵּיהּ, וְכִי יָכִיל הֲוָה יְחֶזְקֵאל לְנַבְּאָה עַל הָרוּחַ, וְהָא כְּתִיב (קהלת ח׳:ח׳) אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ. אֶלָּא, בַּר נָשׁ לָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה בָּרוּחַ, אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ שַׁלִּיט בְּכֹלָּא, וְעַל מֵימְרֵיהּ הֲוָה מִתְנַבֵּי יְחֶזְקֵאל. וְתוּ דְּהָא רוּחַ הֲוָה בְּגוּפָא בְּהַאי עָלְמָא, וּבְגִין כַּךְ אִתְנַבֵּי עָלֵיהּ, (בראשית ק"ל, ע"א במדרש הנעלם) מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בּוֹאִי הָרוּחַ, מֵהַהוּא אֲתַר דְּאִתְּחָם בְּסַמְכוֹי בְּאַרְבַּע סִטְרִין דְּעָלְמָא. He himself started by quoting the sentence: “Then said he unto me, prophesy unto the spirit, prophesy, son of man, and say to the spirit” (Ezek. 37, 9). ‘It may be asked, how could Ezekiel prophesy concerning the spirit, seeing that it is written: “No man hath power over the spirit to retain the spirit” (Eccl. 8, 8)? Verily, man has no power over the spirit, but the Holy One has power over all things, and it was by His command that Ezekiel was prophesying. Besides, the spirit was embodied in material form in this world, and therefore he prophesied concerning it: “Come from the four winds, O spirit!”; namely from the region where it resides in the four foundations of the world.’

דָּלִיג הַהוּא יוּדָאִי קָמֵיהּ, אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, מַאי חָמִית. אָמַר מִלָּה חֲמֵינָא. אָמַר לֵיהּ מַאי הִיא. אָמַר לֵיהּ רוּחַ בְּנֵי אָדָם, אִי אִתְלָבַשׁ בְּגַּן עֵדֶן בִּלְבוּשָׁא דְּדִיּוּקְנָא בְּגוּפָא דְהַאי עָלְמָא, הֲוָה לֵיהּ לְמִכְתַּב, כֹּה אָמַר ה' מִגַּן עֵדֶן בּוֹאִי הָרוּחַ, מַהוּ מֵאַרְבַּע רוּחוֹת. On hearing this the Jew jumped up. ‘What is the matter?’ asked R. Eleazar. The Jew replied: ‘I see something.’ ‘And what is it?’ He answered: ‘If the spirit of man is endowed in Paradise with the form of the body which it is to assume in this world, should it not have been said: “Come from Paradise, O spirit!” and not “from the four winds”?’

אֲמַר לֵיהּ, רוּחָא לָא נַחְתָּא לְהַאי עָלְמָא, עַד דְּסַלְּקָא מִגִּנְתָּא דְּאַרְעָא, לְגוֹ כּוּרְסְיָיא, דְּקַיְּימָא (שמות ט"ו ע"ב) עַל אַרְבַּע סַמְכִין. כֵּיוָן דְּסַלְּקָא תַּמָּן, אִסְתַּאֲבָא מִגּוֹ הַהוּא כּוּרְסְיָיא דְּמַלְכָּא, וְנַחְתָּא לְהַאי עָלְמָא, גּוּפָא אִתְנְטִיל מֵאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא, רוּחַ אוּף הָכִי אִתְנְטִיל מֵאַרְבַּע סִטְרֵי דְּכוּרְסְיָּיא, דְּמִתַּתְקְנָא עָלַיְיהוּ. R. Eleazar replied: ‘Before descending into this world the spirit ascends from the earthly Paradise to the Throne which stands on four pillars. There it draws its being from that Throne of the King, and only then does it descend to this world. As the body is collected from the four regions of the world, so is the spirit of man taken from the four pillars upon which the Throne is established.’

אָמַר לֵיהּ הַהוּא בַּר נָשׁ, דְּלִיגָא דְּקָא דָּלִיגְנָא קָמַיְיכוּ, מִלָּה חֲמֵינָא מֵהַאי סִטְרָא. בְּגִין דְּיוֹמָא חֲדָא הֲוֵינָא אָזִיל בְּמַדְבְּרָא, וַחֲמֵינָא אִילָנָא חַד דְּמִרְגַּג לְמֵחזֵי, וְחַד מְעַרְתָּא תְּחוֹתֵיהּ, קָרִיבְנָא גַּבֵּיהּ וַחֲמֵינָא הַהִיא מְעַרְתָּא, דְּסַלְּקָא רֵיחִין מִכָּל זִינֵי רֵיחִין דְּעָלְמָא. אִתְתָּקַפְנָא בְּגַרְמָאי וְאָעִילְנָא בְּהַהִיא מְעַרְתָּא, וְנָחִיתְנָא בְּדַרְגִּין יְדִיעָן בְּגוֹ דּוּכְתָּא חֲדָא, דְּהֲווּ בֵּיהּ אִלָּנִין סַגִּיאִין וְרֵיחִין וּבוּסְמִין, דְּלָא יָכִילְנָא לְמִסְבַּל. The reason why I ran in front of you,’ said the man, ‘was because I beheld something from that side. One day I was walking in the desert and I beheld a tree, beautiful to look upon, and beneath it a cavern. I approached it and found that from the cavern issued a profusion of sweet odours. I plucked up courage and entered the cavern. I descended a number of steps which brought me to a place where there were many trees, and savours of overpowering sweetness.

וְתַמָּן חֲמֵינָא חַד בַּר נָשׁ, וְשַׁרְבִיטָא חַד בִּידֵיהּ. וַהֲוָה קָאִים בְּחַד פִּתְחָא, כֵּיוָן דְּחָמָא לִי, תָּוַה וְקָם לְגַבָּאי. אָמַר לִי, מָה אַתְּ הָכָא, וּמֵאָן אַתְּ, אֲנָא דָּחִילְנָא סַגְיָא, אֲמֵינָא לֵיהּ, מָארִי, מִן חַבְרַיָּיא אֲנָא, כַּךְ וְכַךְ חֲמֵינָא בְּמַדְבְּרָא, וְעָאלָנָא בְּהַאי מְעַרְתָּא, וְנָחִיתְנָא הָכָא. There I saw a man who held a sceptre in his hand, standing at a place where the trees parted. When he saw me he was astonished and came up to me. “Who art thou, and what doest thou here? ” he demanded. I was frightened exceedingly and said: “Sir, I am one of the Fellowship. I noticed this place in the desert, and so I entered.”

אַדְּהָכִי, חֲמֵינָא לְהַהוּא בַּר נָשׁ, אָמַר לִי, חָמִית מִידִי, אֲמֵינָא לֵיהּ, חֲמֵינָא גּוֹ שֵׁינָתָא כַּךְ וְכָךְ. אָמַר, בְּהַהוּא אָרְחָא אַזְלֵי רוּחֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, גּוֹ גִּנְתָּא דְּעֵדֶן לְאָעָלָא תַּמָּן. וּמַה דְּשַׁמְעַת מִנַּיְיהוּ, הוּא, דְּקַיְימֵי בְּגִנְתָּא בְּדִיּוּקְנָא דְהַאי עָלְמָא וְחַדָּאן בְּרוּחֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא דְּעָאלִין תַּמָּן. Then I beheld the man again. He asked me: “Hast thou seen anything?” I told him what I had seen in my sleep. Said he: “These were the spirits of the righteous who go by that way in order to reach Paradise, and what thou hast heard are the voices of those who stand in the Garden in the likeness they are to wear in this world, expressing their great joy at the arrival of the spirits of the righteous who enter there.

וּכְמָה דְּגוּפָא אִתְבְּנִי בְּהַאי עָלְמָא, מִקְּטוּרָא דְּאַרְבַּע יְסוֹדֵי, וְאִתְצָיַיר בְּהַאי עָלְמָא. אוּף הָכִי רוּחָא, אִתְצָיָיר בְּגִינְתָּא, מִקְּטוּרָא דְּאַרְבַּע רוּחִין דְּקַיְּימָא בְּגִנְתָּא, וְהַהוּא רוּחָא, אִתְלַבְּשָׁא תַּמָּן, וּמִתְצַיְרַת מִנַּיְיהוּ, בְּצִיּוּרָא דְּדִיּוּקְנָא דְּגוּפָא, דְּאִתְצַיָּיר בְּהַאי עָלְמָא. וְאִלְמָלֵא אִינּוּן אַרְבַּע רוּחִין, דְּאִינּוּן אֲוִירִין דְּגִנְתָּא, רוּחָא לָא מִתְצַיְּירָא בְּצִיּוּרָא כְּלָל, וְלָא אִתְלַבְּשָׁא בְּהוּ. As the body is formed in this world from the combination of the four elements, so is the spirit formed in the Garden from the combination of the four winds that are in the Garden, and the spirit is enveloped there in the impress of the body’s shape, and if it were not for the four winds, which are the airs of the Garden, the spirit would not have been clothed at all.

אִינּוּן ד' רוּחִין, קְטִירִין אִלֵּין בְּאִלֵּין כַּחֲדָא, וְהַהוּא רוּחַ אִתְצַיָּיר וְאִתְלָבַשׁ בְּהוּ, כְּגַוְונָא דְּגוּפָא אִתְצַיָיר בְּקִטּוּרֵי, דְּד' יְסוֹדֵי עָלְמָא. וּבְגִין כַּךְ, מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בּוֹאִי הָרוּחַ, מֵאִינוּן אַרְבַּע רוּחִין דְגַּן עֵדֶן, דְּאִתְלַבְשָׁא וְאִתְצֵיירֶת בְּהוּ, וְהַשְּׁתָּא טוֹל הַאי קִיטְרָא דִּכְתָבָא וְזִיל לְאָרְחָךְ, וְהָב לֵיהּ לְחַבְרַיָּיא. These four winds are bound up with one another, and the spirit is shaped from them, as the body is shaped from the four elements. Therefore it says: ‘Come from the four winds, O spirit!’, namely from the four winds of Paradise from which thou art shaped. And now take this bundle of writings, and go thy way, and give it to the Fellowship.” ‘

אָתָא רִבִּי אֶלְעָזָר, וְאִינּוּן חַבְרַיָּיא, וְּנְשָׁקוּהוּ בְּרֵישֵׁיהּ, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, דְּשַׁדְרָךְ הָכָא, דְּוַדַּאי דָּא הוּא בְּרִירָא דְּמִלָּה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְמִין לְפוּמִי הַאי קְרָא. יְהָב לוֹן הַהוּא קִיטְרָא דִּכְתָבָא, כֵּיוָן דְנָטַל לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, וּפָתַח לֵיהּ, נָפַק אֲפוּתָא דְּאֶשָּׁא, וְאַסְחַר לֵיהּ, חָמָא בֵּיהּ מַה דְּחָמָא, וּפָרַח מִן יְדוֹי. The Jew here finished, and R. Eleazar and his companions drew near and kissed him on his head. Said R. Eleazar: ‘Blessed be the Merciful One Who sent thee here! Verily this is the true explanation of the subject, and God put that verse into my mouth.’ Then the Jew gave them the bundle of writings. As soon as R. Eleazar took it and opened it, a fiery vapour burst forth and enveloped him. He saw some things in it, and then the writing flew away from his hand.

בָּכָה ר' אֶלְעָזָר, וְאָמַר מַאן יָכִיל לְקַיְּימָא בְּגִנְזַיָּיא דְּמַלְכָּא, (תהילים ט״ו:א׳) ה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכּוֹן בְּהַר קָדְשֶׁךָ. זַכָּאָה הַאי אוֹרְחָא, וְהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאִעְרַעְנָא בָּךְ. וּמֵהַהוּא יוֹמָא הֲוָה חַדֵּי רִבִּי אֶלְעָזָר, וְלֹא אָמַר כְּלוּם לְחַבְרַיָּיא, עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי, פָּגְעוּ בְּחַד בֵּירָא דְּמַיָּא, קַיְימוּ עָלֵיהּ, וְשָׁתוּ מִן מַיָּא. Then R. Eleazar wept, and said: ‘Who can abide in the storehouse of the King? “Lord, who shall abide in thy tabernacle? Who shall dwell in thy holy hill?” (Ps. 15, 2). Blessed be the way and the hour in which this happened to me!’ This incident made R. Eleazar glad for many days, but he said nothing to his colleagues. As they were proceeding, they passed a well from which they drank.

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, יַעֲקֹב עָרַק מִקָּמֵי אֲחוּי, וְאִזְדְּמַן לֵיהּ בֵּירָא, כֵּיוָן דְּבִירָא חָמָא לֵיהּ, מַיָּא אִשְׁתְּמוֹדָעוּ לְמָארֵיהוֹן, וְסַלְּקִין לְגַבֵּיהּ, וְחַדּוּ בַּהֲדֵיהּ, וְתַמָּן אִזְדַּוְּוגַת לֵיהּ בַּת זוּגֵיהּ. מֹשֶׁה עָרַק מִקָּמֵי פַּרְעֹה, וְאִזְדָּמַן לֵיהּ הַהוּא בֵּירָא, וּמַיִין חָמוּ לֵיהּ, וְאִשְׁתְּמוֹדָעוּ לְמָארֵיהוֹן, וְסַלְקוּ לְגַבֵּיהּ, וְתַמָּן אִזְדַּוְּוגַת לֵיהּ בַּת זוּגֵיהּ. Said R. Eleazar: ‘Blessed are the righteous! Jacob ran away from his brother, and chanced to find a well; as soon as it saw him, the waters recognized their master and ascended to meet him, and there he found his spouse. Moses felt assured when he saw that the water came up to him that there he would meet his future wife.

מַה בֵּין מֹשֶׁה לְיַעֲקֹב, יַעֲקֹב כְּתִיב בֵּיהּ, (בראשית כ״ט:י׳) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וְגוֹ'. וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן וְגוֹ'. מֹשֶׁה מַה כְּתִיב בֵּיהּ, וַיָּבוֹאוּ הָרוֹעִים וַיְ גרַשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִיעָן וְגוֹ'. בְּוַדַּאי יָדַע הֲוָה מֹשֶׁה, כֵּיוָן דְּחָמָא מַיָּא דְּסַלְּקִין לְגַבֵּיהּ, דְּתַמָּן תִּזְדָּמַן לֵיהּ בַּת זוּגֵיהּ. וְתוּ, דְּהָא רוּחַ קוּדְשָׁא, לָא אִתְעָדֵי מִנֵּיהּ לְעָלְמִין וּבֵיהּ הֲוָה יָדַע, דְּצִפּוֹרָה תֶּהֱוֵי בַּת זוּגֵיהּ. אָמַר מֹשֶׁה, וַדַּאי יַעֲקֹב אָתָא לְהָכָא, וּמַיָּא סְלִיקוּ לְגַבֵּיהּ, אִזְדָּמַן לֵיהּ בַּר נָשׁ דְּאַכְנִישׁ לֵיהּ לְבֵיתֵיהּ, וְיָהַב לֵיהּ כָּל מַה דְּאִצְטָרִיךְ. אָנָא אוּף הָכִי. Furthermore, the holy spirit never left him, and he knew by inspiration that Zipporah would be his wife. He thought: “To be sure, Jacob came to this same place and the waters came up towards him, and then a man came up and took him into his house and supplied him with all his needs: the same will happen to me”.’

אָמַר הַהוּא בַּר נָשׁ, הָכִי אוֹלִיפְנָא, דְּיִתְרוֹ כּוֹמֶר לְכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הֲוָה. כֵּיוָן דְּחָמָא דְכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לֵית בָּהּ מַמָּשׁוּ. אִתְפְּרָשׁ מִפּוּלְחָנָא דִּילֵהּ. קָמוּ עַמָּא וְנִדּוּהוּ. כֵּיוָן דְּחָמוּ בְּנָתֵיהּ, הֲווֹ מְתָרְכָן לוֹן, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא אִינּוּן הֲווֹ רַעָאן עָאנֵיהּ. כֵּיוָן דְּחָמָא מֹשֶׁה בְּרוּחַ קוּדְשָׁא, דְּעַל מִלָּה דְכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הֲווֹ עַבְדֵי, מִיָּד וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִיעָן וַיַּשְׁק אֶת צֹאנָם. וְאִתְעָבִיד קִנְאָה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכֹלָּא. Said the man who accompanied them: ‘We have been taught that Jethro had been a heathen priest, and as soon as he saw that there was no truth in paganism he renounced it and ceased to worship the idols, and then his people excommunicated him, and when they saw his daughters they drove them away, for previously the shepherds used to pasture Jethro’s flocks. When Moses saw through the holy spirit that the shepherds acted as they did on account of their idolatrous religion, he straightway stood up and helped the daughters and watered their flocks, acting wholly from zeal for God in all things.’

(שמות ב׳:י״ט) וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ. רִבִּי חִיָּיא אָמַר, הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, דְּנִצְנְצָא בְּהוּ רוּחַ קוּדְשָׁא, וְאָמְרוּ, וְלֹא יָדְעוּ מָה אָמְרוּ. לְבַר נָשׁ, דְּהֲוָה יָתִיב בְּמַדְבְּרָא, וַהֲווּ יוֹמִין דְּלָא אָכַל בִּשְׂרָא. יוֹמָא חַד אָתָא דּוֹבָא לְנַטְלָא חַד אִימְרָא, עָרַק אִימְרָא, וְדוֹבָא אֲבַתְרֵיהּ, עַד דְּמָטוּ לְגַבֵּי הַהוּא בַּר נָשׁ לְמַדְבְּרָא, חָמָא אִימְרָא, וְאַתְקִיף בֵּיהּ וּשְׁחָטֵיהּ וְאָכַל בִּשְׂרָא. AND THEY SAID, AN EGYPTIAN DELIVERED US FROM THE HAND OF THE SHEPHERDS. Said R. Hiya: The companions have affirmed that (in using the word “Egyptian”) they spoke in a flash of inspiration, saying words of whose true import they themselves were not aware. They were indeed like a man dwelling in the desert who seldom tasted meat, but one day, when a bear pursuing a lamb passed his dwelling, he saved the lamb from the bear in order afterwards to slay it himself for food, so that it was the bear which was the means of supplying the man with meat. Even so it was due to the Egyptian whom Moses killed that Jethro’s daughters were saved.’

דָּבָר אַחֵר (שמות א׳:א׳) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, (שיר השירים א׳:ה׳) שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה וְגוֹ', שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּהִיא שְׁחוֹרָה מִן גָּלוּתָא, וְנָאוָה, דְּהִיא נָאוָה בְּאוֹרַיְיתָא, וּבְפִקּוּדִין, וּבְעוֹבָדִין דְּכַשְׁרָן. בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ ם, דְּעַל דָּא, זַכָּאִין לְיָרְתָאָה יְרוּשָׁלַם דִּלְעֵילָּא. כְּאָהֳלֵי קֵדָר, אַף עַל גַּב דְּהִיא קוֹדֶרֶת בְּגָלוּתָא, בְּעוֹבָדִין הִיא כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה, כִּירִיעוֹת, דְּמַלְכָּא דִּשְׁלָמָא כֹּלָּא דִּילֵיהּ. The following is an alternative explanation of Ex. 1, 11: AND THESE ARE THE NAMES OF THE CHILDREN OF ISRAEL. R. Judah opened with the words: “I am black but comely” (S.S. 1, 5). He said that they refer to the community of Israel, who is “black” because of her captivity, and “comely” because of the Torah and good works, for which she will be worthy to inherit the Jerusalem that is above. Although she is “as the tents of Kedar”, i.e. “black” (kedar), she is “like the curtains of Solomon”, i.e. she belongs to the King of perfect peace (shalom).

רִבִּי חִיָּיא רַבָּא, הֲוָה אָזִיל לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן דְּמַתְנִיתָא, לְמֵילַף מִנַיְיהוּ. אָזָל לְגַבֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, וְחָמָא פַּרְגּוֹד חַד, דְּהֲוָה פָּסִיק בְּבֵיתָא. תָּוָה רִבִּי חִיָּיא, אָמַר, אֶשְׁמַע מִלָּה מִפּוּמֵיהּ מֵהָכָא. R. Hiya the Great once visited the masters of the (esoteric) lore to learn from them. He came to the house of R. Simeon ben Yohai and found it shut off by a curtain. R. Hiya felt bashful and said: ‘I shall stand here and listen to what he says.’

שָׁמַע דְּהֲוָה אָמַר, (שיר השירים ח׳:י״ד) בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעוֹפֶר הָאַיָּלִים. כָּל כִּסּוּפָא דִּכְסִיפוּ יִשְׂרָאֵל מִּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תַּאֲוָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיֶה הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא מִתְרַחֵק, אֶלָּא בּוֹרֵחַ כַּצְּבִי אוֹ כְּעוֹפֶר הָאַיָּלִים. And he heard R. Simeon say: ‘Flee away, my beloved, like the gazelle, or like a young hart on mountains of spices (S.S. 7, 16). This signifies the longing of Israel for the Holy One, blessed be He: she implores Him not to depart from her to a distance, but to be even as a gazelle and a young hart.

מַאי טַעְמָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין חַיָּה בָּעוֹלָם עוֹשָׂה כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּעוֹפֶר הָאַיָּלִים, בִּזְמָן שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ הוֹלֵךְ מְעַט מְעַט, וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לְמָקוֹם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָם תָּמִיד הוּא מַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו. כַּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אָנוּ גּוֹרְמִים שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִבֵּינֵינוּ, יְהִי רָצוֹן, שֶתִּבְרַח כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּמוֹ עוֹפֶר הָאַיָּלִים, שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לְמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא כ״ו:מ״ד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלא גְעַלְתִּים לְכַלּוֹתָם. דָּבָר אַחֵר, הַצְּבִי כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן, הוּא יָשֵׁן בְּעַיִן אַחַת, וְהָאַחֶרֶת הוּא נֵעוֹר, כַּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עֲשֵׂה כְּמוֹ הַצְּבִי, שֶׁהִנֵּה לא יָנוּם וְלא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. These animals, unlike all others, do when running go but a little way, and then look back, turning their faces toward the place from which they came, then running on, do again turn round and look back. So the Israelites say to the Holy One, blessed be He: “If our sins have caused Thee to flee from us, may it be Thy pleasure to run like a gazelle or like a young hart, and look back on us!” And, indeed, is it not written: “And yet for all that, when they be in the land of their enemies, I will not cast them away, neither will I abhor them, to destroy them utterly” (Lev. 26, 44)? Furthermore, a gazelle sleeps with one eye closed and the other one open, and so Israel says to the Holy One, blessed be He, “Be unto me like a gazelle also in this”! Yea, verily, “He who keepeth Israel neither slumbereth nor sleepeth” (Ps. 121, 4).’

שָׁמַע רִבִּי חִיָּיא וְאָמַר, אִי עִלָּאִין (פסקין) עַסְקִין בְּבֵיתָא, וַאֲנָא יָתִיב אַבְרָאי, בָּכָה. שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וַדַּאי שְׁכִינְתָּא לְּבָרָא, מַאן יִפּוּק. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ. אִי אֲנָא קָלֵינָא, (כחולא) לָא קָלֵינָא דְּהָא שְׁכִינְתָּא בָּרָא מִנָּנָא, לֵיעוּל שְׁכִינְתָּא, וְתֶיהֱוֵי אֶשָּׁתָא שְׁלֵימָתָא. שָׁמַע קָלָא דְּאָמַר, עַד לָא סַמְכִין אִסְתְּמָכוּ, וְתַרְעִין לָא אִתְתָּקָנוּ, וּמִזוּטְרֵי (נ"א ומטוטרי) דְּבוּסְמַיָּא דְּעֵדֶן דִּכְעָן הוּא, לָא נָפַק ר' אֶלְעָזָר. Hearing all this, R. Hiya said: ‘Behold, supernal beings are present in this house, and do I stay outside? Woe is me.’ And he commenced to weep. But R. Simeon, hearing him from within, said: ‘Verily, the Shekinah is outside. Who will go out to bring Her in?’ Said R. Eleazar his son: ‘Though I burn, I shall not burn any more than the phoenix, for the Shekinah is there outside. Let her enter here, in order that the fire may be perfect.’ Then he heard a voice: ‘Not yet have the pillars been set up nor have the gates been fixed, and he is of those who are too young for the spices of Eden which are here.’ So R. Eleazar did not go out.

יָתִיב רִבִּי חִיָּיא, בָּכָה וְאִתְגַּנַּח, פָּתַח וְאָמַר, (שיר השירים ב׳:י״ז) סוֹב דְּמֵה לְךָ דּוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים. אִתְפְּתַח תַּרְעָא דְּפַרְגּוֹדָא, לָא עָיִיִל רִבִּי חִיָּיא, זָקִיף רִבִּי שִׁמְעוֹן עֵינוֹי וְאָמַר, שְׁמַע מִינָּהּ אִתְיְהָיב רְשׁוּתָא לְמַאן דְּאִיהוּ אַבְרָאי וַאֲנָן לְגוֹ. קָם רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָזַל אֶשָּׂא מִדּוּכְתֵּיהּ, עַד דּוּכְתָּא דְּרִבִּי חִיָּיא, אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, קוּזְטִיפָא דִּנְהוֹרָא דְּקַלִיטְרָא (ס"א דקלדיטא) לְבַר, וַאֲנָא הָכָא לְגוֹ, אִתְאַלַּם פּוּמֵיהּ דְּרִבִּי חִיָּיא. R. Hiya, still sitting without, sighed and recited: ‘ “Turn, my beloved, and be thou like unto a gazelle, or like unto a young hart upon mountains of disruption” (S.S. 2, 17).’ Then the dividing curtain opened, but R. Hiya did not enter. R. Simeon lifted up his eyes and said: ‘He who is without has, by a clear sign, been permitted to enter, and do we remain here?’ He stood up and lo, as he rose a fire began to move from the place where he stood to the place where R. Hiya was. Said R. Simeon: ‘A spark of radiant light is without and I am here within.’ R. H. iya could not open his mouth.

כֵּיוָן דְּעָאל לְגוֹ, מַאִיךְ עֵינוֹי, וְלָא זָקִיף רֵישֵׁיהּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, קוּם אַעְבָר יָדָךְ אֲפוּמֵיהּ, דְּלָא יָדַע בְּהַאי, דְּלָא רָגִיל בֵּיהּ. קָם רִבִּי אֶלְעָזָר, אַעְבָּר יְדֵיהּ אֲפוּמֵיהּ דְּרִבִּי חִיָּיא, פָּתַח פּוּמֵיהּ רִבִּי חִיָּיא, וְאָמַר, חָמָא עֵינָא מַה דְּלָא חֲמֵינָא, אִזְדְּקַף דְּלָא חֲשִׁיבְנָא, טָב לְמֵימַת בְּאֶשָּׁא דְּדַהֲבָא טָבָא דָּלִיק. When he entered, he dropped his eyes and looked not up. Said R. Simeon to R. Eleazar his son: ‘Arise and pass thy hand over his mouth, for he is unaccustomed to these surroundings.’ R. Eleazar arose and did so. Then R. Hiya opened his mouth and said: ‘My eyes now see something they have not seen before. I have reached a height that I did not dream of. It is good to die in the fire kindled by the good gold, at the place where sparks fly on every side,

עַד דַּהֲווֹ יַתְבֵי, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לְרִבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוּי, מֶה חָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְנַחְתָּא יִשְׂרָאֵל, לְמִצְרַיִם בְּגָלוּתָא. אֲמַר לֵיהּ חֲדָא שְׁאֵלְתָּא אַתְּ שָׁאִיל, אוֹ תְּרֵין. אֲמַר לֵיהּ תְּרֵין. גָּלוּתָא לָמָּה. וּלְמִצְרַיִם לְמָּה. אֲמַר לֵיהּ תְּרֵין אִינּוּן וְאִתְחָזְּרוּ לְחַד. אֲמַר לֵיהּ קוּם בְּקִיּוּמָךְ בְּגִינָךְ יִתְקְיָים לְעֵילָּא, מִשְּׁמָךְ הַאי מִלָּה, אֵימָא בְּרִי אֵימָא. As they sat thus, R. Eleazar asked his father, R. Simeon: ‘For what purpose, and to what end, did the Holy One, blessed be He, allow Israel to go down to Egypt to be in exile there?’ His father replied: ‘Dost thou ask one question or two?’ ‘Two,’ said R. Eleazar, ‘why to Egypt, and why in exile?’ Said R. Simeon: ‘Stand up and take courage! In thy name shall this word be established above. Speak, my son, speak!’

פָּתַח וְאָמַר (שיר השירים ו׳:ח׳) שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וּשְׁמוֹנִים פִּילַגְשִׁים. שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, אִינּוּן גַּבְרַיָּא דִּלְעֵילָּא מֵחֵילָא דִּגְבוּרָא דְּאִתְאַחֲדָן בְּקַלִיפִין (נ"א בגליפין), דְּחֵיוָתָא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל. וּשְׁמוֹנִים פִּילַגְשִׁים, מְמָנָן בִּגְלִיפוֹי דִּתְחוֹתוֹי. וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (איוב כ״ה:ג׳) הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו. וְעִם כָּל דָּא כְּתִיב, (שיר השירים ו׳:ט׳) אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, דָּא הִיא שְׁכִינְתָּא קַדִּישָׁא דְּנָפְקָא מַתְרִיסִין (נ"א מתריסר) זִיהֲרָא, דְּזִהֲרָא דְּנָהִיר לְכֹלָּא, וְאִיהִי אִתְקְרֵי אִמָא. Then R. Eleazar opened his mouth and said: ‘ “Threescore queens are they, and fourscore concubines, and virgins without number” (S.S. 6, 8). The “threescore queens” are allegorical of the celestial heroic angels that are of the host of Geburah, and that attach themselves to the “shells” (k’lifoth, i.e. baser elements) of the holy congregation of Israel. The “fourscore concubines” signify the lower “klifoth” that have dominion in this world, and whose power is to the higher powers as one to a hundred. The “virgins without number” are those angelic hosts of whom it is said, “Is there a number to his bands?” (Job. 25, 3). And yet “My dove, my undefiled, is but one, she is the only one of her mother” (S.S. 6, 9), the Holy Shekinah, who proceeds from the twelve flashes of the radiance which illumines all things, and is called “Mother”.

כְּגַוְונָא דָּא עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא, זָרִיק לְכָל עַמִּין לְכָל עִיבָר, וּמָנֵי עֲלֵיהֶן רַבְרְבֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד׳:י״ט) אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלהֶיךָ אוֹתָם לְכֹל הָעַמִּים, וְהוּא נָסִיב לְחוּלָקֵיהּ כְּנִישְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים ל״ב:ט׳) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. וְקָרָא לָהּ אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, דָּא הִיא שְׁכִינַת יְקָרֵיהּ, דְּאַשְׁרֵי בֵּינֵיהוֹן, אַחַת הִיא וּמְיוּחֶדֶת לֵיהּ. רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (משלי ל״א:כ״ט) רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוֹּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה. מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְּלוּהָ, אִלֵּין רַבְרְבֵי עַמִּין דְּאִתְפָּקְדָן עָלַיְיהוּ. And the Holy One, blessed be He, dealt according to this principle with the earth: He scattered the nations abroad in separation and appointed supernal chiefs over them, as it is written, “which the Lord hath imparted to all the nations under heaven” (Deut. 6, 19). But He took unto Himself the congregation of Israel to be His own portion and His own choice, as it is written, “For the Lord’s portion is his people, Jacob is the lot of his inheritance” (Ibid. 32, 9). Thus it is clear that Israel is directly under God and none other; and He says of her: “My dove, my undefiled, is but one, she is the only one of her Mother.” She is the only one of her Mother Shekinah who dwells in her midst. “Many daughters have done virtuously, but thou excellest them all” (Prov. 31, 29).’

תְּנָן, אָמַר ר' יְהוּדָה, אֵין לָךְ דָּבָר בַּחֲבִיבוּתָא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמוֹ תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים, וְאַף עַל גַּב דְּנִיחָא לֵיהּ, זִמְנִין דְּעָבִיד בָּעוּתְהוֹן, זִמְנִין דְּלָא עָבִיד. R. Judah said: ‘The Holy One, blessed be He, delights more in the prayer of the righteous than in any other thing soever; yet, though it please Him better than all else, He does not always grant their requests, nor do all that they ask. He sometimes refuses to fulfil their wish.’

תָּנוּ רַבָּנָן, זִמְנָא חֲדָא הֲוָה עָלְמָא צְרִיכָא לְמִטְרָא, אָתָא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְגָזַר אַרְבְּעִין תַּעֲנִיתָא, וְלָא אָתָא מִטְרָא, צַלֵּי צְלוֹתָא, וְלָא אָתָא מִטְרָא. אָתָא רִבִּי עֲקִיבָא, וְקָם וְצַלֵּי, אָמַר מַשִּׁיב הָרוּחַ, וְנָשַׁב זִיקָא, אָמַר וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם, וְאָתָא מִטְרָא. חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזְרִ, אִסְתָּכָּל רִבִּי עֲקִיבָא בְּאַנְפּוֹי. It is recounted by the disciples that on one occasion when there was a shortage of rain, R. Eleazar decreed that the congregation should fast forty days. But no rain fell. Then R. Akiba prayed, and as he spake the words “Thou causest the wind to blow” so the wind blew, and when he said “and the rain to fall”, lo, the rain fell. R. Eleazar was much chagrined at this. R. Akiba read his feelings in his looks.

קָם רִבִּי עֲקִיבָא קָמֵי עַמָּא וְאָמַר, אֶמְשׁוֹל לָכֶם מָשָׁל, לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, רִבִּי אֱלִיעֶזְרִ דָּמֵי לִרְחִימָא דְּמַלְכָּא, דְּרָחִים לֵיהּ יַתִּיר, וְכַד עָאל קָמֵי מַלְכָּא, נִיחָא לֵיהּ, וְלָא בָּעֵי לְמַיתָן לֵיהּ בָּעוּתֵיהּ בִּבְהִילוּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיתְפְּרַשׁ מִנֵּיהּ, דְּנִיחָא לֵיהּ דְּלִישְׁתְּעֵי בַּהֲדֵיהּ. וַאֲנָא דָּמֵי לְעַבְדָּא דְּמַלְכָּא, דְּבָעָא בָּעוּתֵיהּ קָמֵיהּ, וְלָא בָּעֵי מַלְכָּא דְּלֵיעוּל לְתַרְעֵי פַּלְטֵרִין, וְכָּל שֶׁכֵּן דְּלִישְׁתְּעֵי בַּהֲדֵיהּ, אָמַר מַלְכָּא, הָבוּ לֵיהּ בָּעוּתֵיהּ בִּבְהִילוּ, וְלָא לֵיעוּל הָכָא. כַּךְ רִבִּי אֱלִיעֶזְרִ אִיהוּ רְחִימָא דְּמַלְכָּא, וַאֲנָא עַבְדָּא, וּבָעֵי מַלְכָּא לְאִשְׁתְּעֵי בַּהֲדֵיהּ כָּל יוֹמָא, וְלָא יִתְפְּרִישׁ מִנֵּיהּ. וַאֲנָא, לָא בָּעֵי מַלְכָּא דְּאִיעוּל תַּרְעֵי דְּפַלְטֵרִין. נָח דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזְרִ. so he stood up and said to the congregation: ‘I will tell you a parable. R. Eleazar is like unto one who is the king’s own friend and dear companion: when he goes to the palace to entreat some favour, it is not granted at once, since the king so delights in his friend’s presence that he keeps him by him as long as possible. I, on the other hand, am like the king’s servant, whose requests are quickly granted, the king only desiring to get rid of him at once and be no more troubled; therefore he says: “Give the man what he wants at once, so that he should not have to enter my chamber!”.’ On hearing this, R. Eleazar was comforted.

אֲמַר לֵיהּ, עֲקִיבָא, תָּא וְאֵימָא לָךְ מִלְּתָא, דְּאִתְחַזְיָא לִי בְּחֶלְמָא הַאי פְּסוּקָא, דִּכְתִּיב, (ירמיהו ז׳:ט״ז) וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי. תָּא חֲזֵי, תְּרֵיסַר טוּרֵי אֲפַרְסְמוֹנָא (דכיא) עָאל הַהוּא דְּלָבִישׁ חוֹשְׁנָא וְאֱפוֹדָא, וּבָעָא מִן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְמֵיחָס עַל עָלְמָא וְעַד הָאִידָנָא תָּלֵי אִיהוּ. אִי הָכִי אֲמַאי חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזְרִ. מִשּׁוּם בְּנֵי נָשָׁא, דְּלָא יַדְעִין בְּהַאי. He said to him: ‘Akiba, let me tell you what was shown to me in a dream in regard to the words, “Pray not for this people, neither lift up cry nor prayer for them, neither make intercession to me” (Jer. 95, 16). Twelve rows of pure balsam entered with him who wears breastplate and Ephod (i.e. the heavenly High Priest, the Intercessor, probably Metatron) when he prayed to the Holy One to have mercy upon the world, and yet he still is unanswered.’ If so, why was R. Eleazar vexed? Because people did not know this.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאי דִּכְתִּיב, (קהלת ז׳:י״ד) גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלהִים. כְּגַוְונָא דִּרְקִיעָא, עָבֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא, וְכֻלְּהוּ רְמִיזָא לְמַה דִּלְעֵילָּא. דְּכַד הֲוָה חָמֵי ר' אַבָּא, חַד אִילָנָא, דְּאִבֵיהּ אִתְעָבִיד עוֹפָא דְּפָרַח מִנֵּיהּ, הֲוָה בָּכֵי וְאָמַר, אִי הֲווֹ בְּנֵי נָשָׁא יַדְעֵי לְמַאי רְמִיזָאן, הֲווֹ מְבַזְעֲן מַלְבּוּשֵׁיהוֹן עַד טַבּוּרֵיהֹן, לְמַאי דְּאִתְנְשֵׁי חָכְמָה מִנְּהוֹן. כָּל שֶׁכֵּן בִּשְׁאַר מַה דְּעָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא. R. Judah said: ‘That which God has made on earth corresponds to that which He made in heaven, and all things below are symbols of that which is above.’ When R. Abba once saw a bird flying away from its nest in a tree, he wept, saying: ‘If men only knew what this means, they would rend their garments for the knowledge which has perished from them.

כִּדְאָמַר ר' יוֹסֵי, אִלָּנִין, אִינּוּן דְּאִתְחָזֵי מִנְּהוֹן חָכְמְתָא, כְּגוֹן חֲרוּבָא, דְּקַל, פִּסְתּוּקָא, וְכַדּוֹמֶה לוֹן, כֻּלְּהוּ בְּחַד רְכִיבָא (רתיבא) אִתְרְכָבוּ. כָּל אִינּוּן דְּעַבְדִין פֵּירִין, בַּר מִתַּפּוּחִין, רָזָא חֲדָא אִינּוּן, בַּר שְׁבִילִין דְּאִתְפָּרְשָׁן. For as R. Jose says, “The trees which give mystic indications, like the carob and date tree, can all be grafted on one another. All that bear fruit have one secret nature, save the apple; all that do not bear fruit,

כָּל אִינּוּן דְּלָא עַבְדִין פֵּירִין, וְאִינּוּן רַבְרְבִין, בַּר מֵעַרְבִין דְּנַחֲלָא, דְּאִית לְהוּ רָזָא בִּלְחוֹדוֹי כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, מֵחַד יְנִיקָא יְנִיקוּ, וְכָל חַד מֵאִינוּן דְּאִינְהוּ זוּטְרֵי, בַּר מֵאֵזוֹבָא, מֵאִימָא חֲדָא אִתְיְלִידוּ. save the willows of the brook, suck from one source; and all lowly shrubs, save the hyssop, are from one mother.

(שמות א׳:ט׳) וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן תָּא חֲזֵי, דְּהָא עַל כָּל פָּנִים מַלְאָכָא שִׁלְטוֹנָא דִּמְמָנָא עַל מִצְרָאֵי הֲוָה, וְהָכִי הוּא, דְּרוּבָא דְּפַרְשְׁתָּא לָא אִתְּמַר, אֶלָּא מֶלֶךְ מִצְרַיִם (י' ע"א) סְתָם, וְהַיְינוּ מְמָנָא רַבְרְבָא עַל מִצְרָאֵי. פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, פַּרְעֹה מַמָּשׁ. AND HE SAID UNTO HIS PEOPLE. Said R. Simeon: ‘This refers to Egypt’s principality in heaven. Note that this passage mostly speaks of “the king of Egypt”, which refers to the celestial chieftain of Egypt; but where it says, “Pharaoh king of Egypt” the actual king is meant.