פָּתַח אִיהוּ וְאָמַר, (יחזקאל ל״ז:ד׳) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא בֶּן אָדָם הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ וְגוֹ'. מֵהַאי קְרָא יְדַעְנָא, אֲתַר דְּהָרוּחַ נַפְקָא מִנֵּיהּ, וְכִי יָכִיל הֲוָה יְחֶזְקֵאל לְנַבְּאָה עַל הָרוּחַ, וְהָא כְּתִיב (קהלת ח׳:ח׳) אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ. אֶלָּא, בַּר נָשׁ לָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה בָּרוּחַ, אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ שַׁלִּיט בְּכֹלָּא, וְעַל מֵימְרֵיהּ הֲוָה מִתְנַבֵּי יְחֶזְקֵאל. וְתוּ דְּהָא רוּחַ הֲוָה בְּגוּפָא בְּהַאי עָלְמָא, וּבְגִין כַּךְ אִתְנַבֵּי עָלֵיהּ, (בראשית ק"ל, ע"א במדרש הנעלם) מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בּוֹאִי הָרוּחַ, מֵהַהוּא אֲתַר דְּאִתְּחָם בְּסַמְכוֹי בְּאַרְבַּע סִטְרִין דְּעָלְמָא. He himself started by quoting the sentence: “Then said he unto me, prophesy unto the spirit, prophesy, son of man, and say to the spirit” (Ezek. 37, 9). ‘It may be asked, how could Ezekiel prophesy concerning the spirit, seeing that it is written: “No man hath power over the spirit to retain the spirit” (Eccl. 8, 8)? Verily, man has no power over the spirit, but the Holy One has power over all things, and it was by His command that Ezekiel was prophesying. Besides, the spirit was embodied in material form in this world, and therefore he prophesied concerning it: “Come from the four winds, O spirit!”; namely from the region where it resides in the four foundations of the world.’

דָּלִיג הַהוּא יוּדָאִי קָמֵיהּ, אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, מַאי חָמִית. אָמַר מִלָּה חֲמֵינָא. אָמַר לֵיהּ מַאי הִיא. אָמַר לֵיהּ רוּחַ בְּנֵי אָדָם, אִי אִתְלָבַשׁ בְּגַּן עֵדֶן בִּלְבוּשָׁא דְּדִיּוּקְנָא בְּגוּפָא דְהַאי עָלְמָא, הֲוָה לֵיהּ לְמִכְתַּב, כֹּה אָמַר ה' מִגַּן עֵדֶן בּוֹאִי הָרוּחַ, מַהוּ מֵאַרְבַּע רוּחוֹת. On hearing this the Jew jumped up. ‘What is the matter?’ asked R. Eleazar. The Jew replied: ‘I see something.’ ‘And what is it?’ He answered: ‘If the spirit of man is endowed in Paradise with the form of the body which it is to assume in this world, should it not have been said: “Come from Paradise, O spirit!” and not “from the four winds”?’

אֲמַר לֵיהּ, רוּחָא לָא נַחְתָּא לְהַאי עָלְמָא, עַד דְּסַלְּקָא מִגִּנְתָּא דְּאַרְעָא, לְגוֹ כּוּרְסְיָיא, דְּקַיְּימָא (שמות ט"ו ע"ב) עַל אַרְבַּע סַמְכִין. כֵּיוָן דְּסַלְּקָא תַּמָּן, אִסְתַּאֲבָא מִגּוֹ הַהוּא כּוּרְסְיָיא דְּמַלְכָּא, וְנַחְתָּא לְהַאי עָלְמָא, גּוּפָא אִתְנְטִיל מֵאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא, רוּחַ אוּף הָכִי אִתְנְטִיל מֵאַרְבַּע סִטְרֵי דְּכוּרְסְיָּיא, דְּמִתַּתְקְנָא עָלַיְיהוּ. R. Eleazar replied: ‘Before descending into this world the spirit ascends from the earthly Paradise to the Throne which stands on four pillars. There it draws its being from that Throne of the King, and only then does it descend to this world. As the body is collected from the four regions of the world, so is the spirit of man taken from the four pillars upon which the Throne is established.’

אָמַר לֵיהּ הַהוּא בַּר נָשׁ, דְּלִיגָא דְּקָא דָּלִיגְנָא קָמַיְיכוּ, מִלָּה חֲמֵינָא מֵהַאי סִטְרָא. בְּגִין דְּיוֹמָא חֲדָא הֲוֵינָא אָזִיל בְּמַדְבְּרָא, וַחֲמֵינָא אִילָנָא חַד דְּמִרְגַּג לְמֵחזֵי, וְחַד מְעַרְתָּא תְּחוֹתֵיהּ, קָרִיבְנָא גַּבֵּיהּ וַחֲמֵינָא הַהִיא מְעַרְתָּא, דְּסַלְּקָא רֵיחִין מִכָּל זִינֵי רֵיחִין דְּעָלְמָא. אִתְתָּקַפְנָא בְּגַרְמָאי וְאָעִילְנָא בְּהַהִיא מְעַרְתָּא, וְנָחִיתְנָא בְּדַרְגִּין יְדִיעָן בְּגוֹ דּוּכְתָּא חֲדָא, דְּהֲווּ בֵּיהּ אִלָּנִין סַגִּיאִין וְרֵיחִין וּבוּסְמִין, דְּלָא יָכִילְנָא לְמִסְבַּל. The reason why I ran in front of you,’ said the man, ‘was because I beheld something from that side. One day I was walking in the desert and I beheld a tree, beautiful to look upon, and beneath it a cavern. I approached it and found that from the cavern issued a profusion of sweet odours. I plucked up courage and entered the cavern. I descended a number of steps which brought me to a place where there were many trees, and savours of overpowering sweetness.

וְתַמָּן חֲמֵינָא חַד בַּר נָשׁ, וְשַׁרְבִיטָא חַד בִּידֵיהּ. וַהֲוָה קָאִים בְּחַד פִּתְחָא, כֵּיוָן דְּחָמָא לִי, תָּוַה וְקָם לְגַבָּאי. אָמַר לִי, מָה אַתְּ הָכָא, וּמֵאָן אַתְּ, אֲנָא דָּחִילְנָא סַגְיָא, אֲמֵינָא לֵיהּ, מָארִי, מִן חַבְרַיָּיא אֲנָא, כַּךְ וְכַךְ חֲמֵינָא בְּמַדְבְּרָא, וְעָאלָנָא בְּהַאי מְעַרְתָּא, וְנָחִיתְנָא הָכָא. There I saw a man who held a sceptre in his hand, standing at a place where the trees parted. When he saw me he was astonished and came up to me. “Who art thou, and what doest thou here? ” he demanded. I was frightened exceedingly and said: “Sir, I am one of the Fellowship. I noticed this place in the desert, and so I entered.”

אַדְּהָכִי, חֲמֵינָא לְהַהוּא בַּר נָשׁ, אָמַר לִי, חָמִית מִידִי, אֲמֵינָא לֵיהּ, חֲמֵינָא גּוֹ שֵׁינָתָא כַּךְ וְכָךְ. אָמַר, בְּהַהוּא אָרְחָא אַזְלֵי רוּחֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, גּוֹ גִּנְתָּא דְּעֵדֶן לְאָעָלָא תַּמָּן. וּמַה דְּשַׁמְעַת מִנַּיְיהוּ, הוּא, דְּקַיְימֵי בְּגִנְתָּא בְּדִיּוּקְנָא דְהַאי עָלְמָא וְחַדָּאן בְּרוּחֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא דְּעָאלִין תַּמָּן. Then I beheld the man again. He asked me: “Hast thou seen anything?” I told him what I had seen in my sleep. Said he: “These were the spirits of the righteous who go by that way in order to reach Paradise, and what thou hast heard are the voices of those who stand in the Garden in the likeness they are to wear in this world, expressing their great joy at the arrival of the spirits of the righteous who enter there.

וּכְמָה דְּגוּפָא אִתְבְּנִי בְּהַאי עָלְמָא, מִקְּטוּרָא דְּאַרְבַּע יְסוֹדֵי, וְאִתְצָיַיר בְּהַאי עָלְמָא. אוּף הָכִי רוּחָא, אִתְצָיָיר בְּגִינְתָּא, מִקְּטוּרָא דְּאַרְבַּע רוּחִין דְּקַיְּימָא בְּגִנְתָּא, וְהַהוּא רוּחָא, אִתְלַבְּשָׁא תַּמָּן, וּמִתְצַיְרַת מִנַּיְיהוּ, בְּצִיּוּרָא דְּדִיּוּקְנָא דְּגוּפָא, דְּאִתְצַיָּיר בְּהַאי עָלְמָא. וְאִלְמָלֵא אִינּוּן אַרְבַּע רוּחִין, דְּאִינּוּן אֲוִירִין דְּגִנְתָּא, רוּחָא לָא מִתְצַיְּירָא בְּצִיּוּרָא כְּלָל, וְלָא אִתְלַבְּשָׁא בְּהוּ. As the body is formed in this world from the combination of the four elements, so is the spirit formed in the Garden from the combination of the four winds that are in the Garden, and the spirit is enveloped there in the impress of the body’s shape, and if it were not for the four winds, which are the airs of the Garden, the spirit would not have been clothed at all.

אִינּוּן ד' רוּחִין, קְטִירִין אִלֵּין בְּאִלֵּין כַּחֲדָא, וְהַהוּא רוּחַ אִתְצַיָּיר וְאִתְלָבַשׁ בְּהוּ, כְּגַוְונָא דְּגוּפָא אִתְצַיָיר בְּקִטּוּרֵי, דְּד' יְסוֹדֵי עָלְמָא. וּבְגִין כַּךְ, מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בּוֹאִי הָרוּחַ, מֵאִינוּן אַרְבַּע רוּחִין דְגַּן עֵדֶן, דְּאִתְלַבְשָׁא וְאִתְצֵיירֶת בְּהוּ, וְהַשְּׁתָּא טוֹל הַאי קִיטְרָא דִּכְתָבָא וְזִיל לְאָרְחָךְ, וְהָב לֵיהּ לְחַבְרַיָּיא. These four winds are bound up with one another, and the spirit is shaped from them, as the body is shaped from the four elements. Therefore it says: ‘Come from the four winds, O spirit!’, namely from the four winds of Paradise from which thou art shaped. And now take this bundle of writings, and go thy way, and give it to the Fellowship.” ‘

אָתָא רִבִּי אֶלְעָזָר, וְאִינּוּן חַבְרַיָּיא, וְּנְשָׁקוּהוּ בְּרֵישֵׁיהּ, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, דְּשַׁדְרָךְ הָכָא, דְּוַדַּאי דָּא הוּא בְּרִירָא דְּמִלָּה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְמִין לְפוּמִי הַאי קְרָא. יְהָב לוֹן הַהוּא קִיטְרָא דִּכְתָבָא, כֵּיוָן דְנָטַל לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, וּפָתַח לֵיהּ, נָפַק אֲפוּתָא דְּאֶשָּׁא, וְאַסְחַר לֵיהּ, חָמָא בֵּיהּ מַה דְּחָמָא, וּפָרַח מִן יְדוֹי. The Jew here finished, and R. Eleazar and his companions drew near and kissed him on his head. Said R. Eleazar: ‘Blessed be the Merciful One Who sent thee here! Verily this is the true explanation of the subject, and God put that verse into my mouth.’ Then the Jew gave them the bundle of writings. As soon as R. Eleazar took it and opened it, a fiery vapour burst forth and enveloped him. He saw some things in it, and then the writing flew away from his hand.

בָּכָה ר' אֶלְעָזָר, וְאָמַר מַאן יָכִיל לְקַיְּימָא בְּגִנְזַיָּיא דְּמַלְכָּא, (תהילים ט״ו:א׳) ה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכּוֹן בְּהַר קָדְשֶׁךָ. זַכָּאָה הַאי אוֹרְחָא, וְהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאִעְרַעְנָא בָּךְ. וּמֵהַהוּא יוֹמָא הֲוָה חַדֵּי רִבִּי אֶלְעָזָר, וְלֹא אָמַר כְּלוּם לְחַבְרַיָּיא, עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי, פָּגְעוּ בְּחַד בֵּירָא דְּמַיָּא, קַיְימוּ עָלֵיהּ, וְשָׁתוּ מִן מַיָּא. Then R. Eleazar wept, and said: ‘Who can abide in the storehouse of the King? “Lord, who shall abide in thy tabernacle? Who shall dwell in thy holy hill?” (Ps. 15, 2). Blessed be the way and the hour in which this happened to me!’ This incident made R. Eleazar glad for many days, but he said nothing to his colleagues. As they were proceeding, they passed a well from which they drank.