רִבִּי חִיָּיא רַבָּא, הֲוָה אָזִיל לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן דְּמַתְנִיתָא, לְמֵילַף מִנַיְיהוּ. אָזָל לְגַבֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, וְחָמָא פַּרְגּוֹד חַד, דְּהֲוָה פָּסִיק בְּבֵיתָא. תָּוָה רִבִּי חִיָּיא, אָמַר, אֶשְׁמַע מִלָּה מִפּוּמֵיהּ מֵהָכָא. R. Hiya the Great once visited the masters of the (esoteric) lore to learn from them. He came to the house of R. Simeon ben Yohai and found it shut off by a curtain. R. Hiya felt bashful and said: ‘I shall stand here and listen to what he says.’

שָׁמַע דְּהֲוָה אָמַר, (שיר השירים ח׳:י״ד) בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעוֹפֶר הָאַיָּלִים. כָּל כִּסּוּפָא דִּכְסִיפוּ יִשְׂרָאֵל מִּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תַּאֲוָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיֶה הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא מִתְרַחֵק, אֶלָּא בּוֹרֵחַ כַּצְּבִי אוֹ כְּעוֹפֶר הָאַיָּלִים. And he heard R. Simeon say: ‘Flee away, my beloved, like the gazelle, or like a young hart on mountains of spices (S.S. 7, 16). This signifies the longing of Israel for the Holy One, blessed be He: she implores Him not to depart from her to a distance, but to be even as a gazelle and a young hart.

מַאי טַעְמָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין חַיָּה בָּעוֹלָם עוֹשָׂה כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּעוֹפֶר הָאַיָּלִים, בִּזְמָן שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ הוֹלֵךְ מְעַט מְעַט, וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לְמָקוֹם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָם תָּמִיד הוּא מַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו. כַּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אָנוּ גּוֹרְמִים שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִבֵּינֵינוּ, יְהִי רָצוֹן, שֶתִּבְרַח כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּמוֹ עוֹפֶר הָאַיָּלִים, שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לְמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא כ״ו:מ״ד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלא גְעַלְתִּים לְכַלּוֹתָם. דָּבָר אַחֵר, הַצְּבִי כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן, הוּא יָשֵׁן בְּעַיִן אַחַת, וְהָאַחֶרֶת הוּא נֵעוֹר, כַּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עֲשֵׂה כְּמוֹ הַצְּבִי, שֶׁהִנֵּה לא יָנוּם וְלא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. These animals, unlike all others, do when running go but a little way, and then look back, turning their faces toward the place from which they came, then running on, do again turn round and look back. So the Israelites say to the Holy One, blessed be He: “If our sins have caused Thee to flee from us, may it be Thy pleasure to run like a gazelle or like a young hart, and look back on us!” And, indeed, is it not written: “And yet for all that, when they be in the land of their enemies, I will not cast them away, neither will I abhor them, to destroy them utterly” (Lev. 26, 44)? Furthermore, a gazelle sleeps with one eye closed and the other one open, and so Israel says to the Holy One, blessed be He, “Be unto me like a gazelle also in this”! Yea, verily, “He who keepeth Israel neither slumbereth nor sleepeth” (Ps. 121, 4).’

שָׁמַע רִבִּי חִיָּיא וְאָמַר, אִי עִלָּאִין (פסקין) עַסְקִין בְּבֵיתָא, וַאֲנָא יָתִיב אַבְרָאי, בָּכָה. שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וַדַּאי שְׁכִינְתָּא לְּבָרָא, מַאן יִפּוּק. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ. אִי אֲנָא קָלֵינָא, (כחולא) לָא קָלֵינָא דְּהָא שְׁכִינְתָּא בָּרָא מִנָּנָא, לֵיעוּל שְׁכִינְתָּא, וְתֶיהֱוֵי אֶשָּׁתָא שְׁלֵימָתָא. שָׁמַע קָלָא דְּאָמַר, עַד לָא סַמְכִין אִסְתְּמָכוּ, וְתַרְעִין לָא אִתְתָּקָנוּ, וּמִזוּטְרֵי (נ"א ומטוטרי) דְּבוּסְמַיָּא דְּעֵדֶן דִּכְעָן הוּא, לָא נָפַק ר' אֶלְעָזָר. Hearing all this, R. Hiya said: ‘Behold, supernal beings are present in this house, and do I stay outside? Woe is me.’ And he commenced to weep. But R. Simeon, hearing him from within, said: ‘Verily, the Shekinah is outside. Who will go out to bring Her in?’ Said R. Eleazar his son: ‘Though I burn, I shall not burn any more than the phoenix, for the Shekinah is there outside. Let her enter here, in order that the fire may be perfect.’ Then he heard a voice: ‘Not yet have the pillars been set up nor have the gates been fixed, and he is of those who are too young for the spices of Eden which are here.’ So R. Eleazar did not go out.

יָתִיב רִבִּי חִיָּיא, בָּכָה וְאִתְגַּנַּח, פָּתַח וְאָמַר, (שיר השירים ב׳:י״ז) סוֹב דְּמֵה לְךָ דּוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים. אִתְפְּתַח תַּרְעָא דְּפַרְגּוֹדָא, לָא עָיִיִל רִבִּי חִיָּיא, זָקִיף רִבִּי שִׁמְעוֹן עֵינוֹי וְאָמַר, שְׁמַע מִינָּהּ אִתְיְהָיב רְשׁוּתָא לְמַאן דְּאִיהוּ אַבְרָאי וַאֲנָן לְגוֹ. קָם רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָזַל אֶשָּׂא מִדּוּכְתֵּיהּ, עַד דּוּכְתָּא דְּרִבִּי חִיָּיא, אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, קוּזְטִיפָא דִּנְהוֹרָא דְּקַלִיטְרָא (ס"א דקלדיטא) לְבַר, וַאֲנָא הָכָא לְגוֹ, אִתְאַלַּם פּוּמֵיהּ דְּרִבִּי חִיָּיא. R. Hiya, still sitting without, sighed and recited: ‘ “Turn, my beloved, and be thou like unto a gazelle, or like unto a young hart upon mountains of disruption” (S.S. 2, 17).’ Then the dividing curtain opened, but R. Hiya did not enter. R. Simeon lifted up his eyes and said: ‘He who is without has, by a clear sign, been permitted to enter, and do we remain here?’ He stood up and lo, as he rose a fire began to move from the place where he stood to the place where R. Hiya was. Said R. Simeon: ‘A spark of radiant light is without and I am here within.’ R. H. iya could not open his mouth.

כֵּיוָן דְּעָאל לְגוֹ, מַאִיךְ עֵינוֹי, וְלָא זָקִיף רֵישֵׁיהּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, קוּם אַעְבָר יָדָךְ אֲפוּמֵיהּ, דְּלָא יָדַע בְּהַאי, דְּלָא רָגִיל בֵּיהּ. קָם רִבִּי אֶלְעָזָר, אַעְבָּר יְדֵיהּ אֲפוּמֵיהּ דְּרִבִּי חִיָּיא, פָּתַח פּוּמֵיהּ רִבִּי חִיָּיא, וְאָמַר, חָמָא עֵינָא מַה דְּלָא חֲמֵינָא, אִזְדְּקַף דְּלָא חֲשִׁיבְנָא, טָב לְמֵימַת בְּאֶשָּׁא דְּדַהֲבָא טָבָא דָּלִיק. When he entered, he dropped his eyes and looked not up. Said R. Simeon to R. Eleazar his son: ‘Arise and pass thy hand over his mouth, for he is unaccustomed to these surroundings.’ R. Eleazar arose and did so. Then R. Hiya opened his mouth and said: ‘My eyes now see something they have not seen before. I have reached a height that I did not dream of. It is good to die in the fire kindled by the good gold, at the place where sparks fly on every side,