Chapter 50
Chapter 50 somebodyShemot 50:364-370 (Chapter 50) (Shemot) (Zohar)
Shemot 50:364-370 (Chapter 50) (Shemot) (Zohar) somebody(שמות ג׳:א׳) וּמֹשֶׁה הָיָה רוֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חוֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (שיר השירים ב׳:ט״ז) דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאֵינָם מַשְׁגִּיחִים וְאֵינָם יוֹדְעִים, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִפְנִי הַקָּדוֹשׁ בְּרִיךְ הוּא, לִבְרוֹא עוֹלָמוֹ, כָּל הָעוֹלָמוֹת עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה אַחַת, וּבְמַחֲשָׁבָה זוּ נִבְרָאוּ כּוּלָּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים ק״ד:כ״ד) כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ. וּבְמַחֲשָׁבָה זוּ, שֶׁהִיא הַחָכְמָה, נִבְרָא הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהָעוֹלָם שֶׁל מַעְלָה. NOW MOSES KEPT THE FLOCK OF JETHRO HIS FATHERIN-LAW, THE PRIEST OF MIDIAN. R. Simeon discoursed here on the text: “My beloved is mine and I am his; he among the lilies tendeth his flock.” He said: ‘Alas for mankind, they neither heed nor know! When God designed to create the universe, His thought compassed all worlds at once, and by means of this thought were they all created, as it says, “In wisdom hast thou made them all” (Ps. 104, 24). By this thought-which is His Wisdom-were this world and the world above created.
נָטָה יְמִינוֹ, וּבָרָא הָעוֹלָם שֶׁל מַעְלָה. נָטָה שְׂמֹאלוֹ, וּבָרָא הָעוֹלָם הַזֶּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו מ״ח:י״ג) אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם. קוֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו. וְכֻלָּם בְּרֶגַע אַחַת (ובשעה אחת) נִבְרָאוּ, וְעָשָׂה הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּנֶגֶד הָעוֹלָם שֶׁל מַעְלָה. וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לְמַעְלָה, כְּדוּגְמָתוֹ לְמַטָּה. וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לְמַטָּה, כְּדוּגְמָתוֹ בַּיָּם. וְהַכֹּל אֶחָד. בָּרָא בָּעֶלְיוֹנִים הַמַּלְאָכִים, בָּרָא בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּנֵי אָדָם, בָּרָא בַּיָּם לִוְיָתָן, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמותל"ו) לְחַבֵּר אֶת הָאֹהֶל לִהְיוֹת אֶחָד. He stretched forth His right hand and created the world above; He stretched forth His left hand and created this world, as it says, “Mine hand hath laid the foundation of the earth and my right hand hath spanned the heavens; when I call unto them they stand up together” (Isa. 49, 13). All were created in one moment. And He made this world corresponding to the world above, and everything which is above has its counterpart here below, and everything here below has its counterpart in the sea; and yet all constitute a unity. He created angels in the upper worlds, human beings in this world, and the Leviathan in the sea, “to couple the tent together, that it might be one” (Ex. 36, 16).
כְּתִיב בָּאָדָם, (בראשית ט׳:ו׳) כִּי בְּצֶלֶם אֱלהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. וּכְתִיב, (תהילים ח׳:ו׳) וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים. אִי בְּנִי נָשָׁא יַקִּירִין בְּעוֹבַדָיְיהוּ (נ"א בעובדוי) כָּל הַאי, וְאִינּוּן מִתְאַבְּדִין (מטפה) מֵעָפָר דְּבֵירָא, בְּמָּה אַתְיָין לְשַׁאֲבָא מִנֵיהּ. וּבָחַר בָּעֶלְיוֹנִים, וּבָחַר בְּיִשְׂרָאֵל, לָעֶלְיוֹנִים לא קָרָא בָּנִים, לַתַּחְתּוֹנִים קָרָא בָּנִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים י״ד:א׳) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלהֵיכֶם. הוּא קָרָא לָהֶם בָּנִים, וְהֵם קָרְאוּ לוֹ אָב, דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״ג:ט״ז) כִּי אַתָּה אָבִינוּ. וּכְתִיב דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ. הוא בָּחַר בִּי, וַאֲנִי בָּחַרְתִּי בּוֹ. He chose the supernal beings and He chose Israel; He did not call the beings of the upper worlds “sons”, but the Israelites He did call sons, as it says: “Sons are ye to the Lord your God” (Deut. XIV,1). He calls them “sons” and they call Him “father”, “For thou art our father” (LXIII, 16). Hence it says: “I am my beloved’s and my beloved is mine”. He chose me and I chose Him also.
הָרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים, הוּא רוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים, אַף עַל פִּי שֶׁהַקּוֹצִים סָבִיב לָהֶם, וְאֵין אַחֵר יָכוֹל לִרְעוֹת בַּשּׁוֹשַׁנִּים כְּמוֹתוֹ. דָּבָר אַחֵר הָרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים, מַה שׁוּשָן זֶה הוּא אָדוֹם, וּמֵימָיו לְבָנִים, כַּךְ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַנְהִיג עוֹלָמוֹ, מִמִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים. וּכְתִיב (ישעיהו א׳:י״ח) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. “He among the lilies tendeth his flock”: He feedeth among the lilies, although they are surrounded with thorns. Or again, as the lily is red and its juice is white, so does the Holy One, blessed be He, lead His world from the attribute of Justice to the attribute of Mercy, as it says: “Though your sins be as scarlet, they shall be as white as snow” (Isa. 1, 16).’
רִבִּי אַבָּא הֲוָה אָזִיל בְּאוֹרְחָא, וַהֲוָה עִמֵּיהּ רִבִּי יִצְחָק. אַדְהֲווֹ אַזְלֵי, פָּגַע בְּאִינוּן וְרָדִים, נָטַל חַד רִבִּי אַבָּא בִּידוֹי וַהֲוָה אָזִיל. פָּגַע בְּהוּ רִבִּי יוֹסֵי, אָמַר וַדַּאי שְׁכִינְתָּא הָכָא, וַאֲנָא חֲמֵינָא בִּידוֹי דְּרִבִּי אַבָּא, לְמֵילָף חָכְמְתָא סַגִּיאָה, דְּהָא יָדַעְנָא, דְּרִבִּי אַבָּא לָא נָטַל הַאי, אֶלָּא לְאַחֲזָאָה חָכְמְתָא. R. Abba was once walking in company with R. Isaac. On the way they saw some lilies, and R. Abba plucked one. R. Jose met them. He said: ‘Verily, the Shekinah is present here, for I see something in the hand of R. Abba which signifies that he has some great wisdom to impart, since I know that R. Abba would not have plucked this lily except with the view of teaching some esoteric lesson.’
אָמַר רִבִּי אַבָּא, תִּיב בְּרִי תִּיב. יָתְבוּ. אָרַח רִבִּי אַבָּא בְּהַהוּא וַרְדָא, אָמַר, וַדַּאי אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֶלָּא עַל הָרֵיחַ. דְּהָא חָזֵינָא דְּלֵית נַפְשָׁא מִתְקַיְּימָא אֶלָּא עַל רֵיחָא. וְעַל דָּא, הֲדַס בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. Said R. Abba: ‘Sit down, my son, sit down.’ They all sat down. R. Abba smelt the lily and said: ‘What would the world be without smell? For I perceive that without smell the soul would pine away, and therefore we burn myrtle spices at the conclusion of the Sabbath.’
פָּתַח וְאָמַר דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. מִי גָּרַם לִי, שֶׁאֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַנְהִיג עוֹלָמוֹ בַּשּׁוֹשַׁנִּים. מַה שׁוֹשָׁן יֵשׁ בּוֹ רֵיחַ, וְהוּא אָדוֹם, מוֹצְקִין אוֹתוֹ, וְהוּא מִתְהַפֵּךְ לַלָבָן, וּלְעוֹלָם רֵיחוֹ לֹא זָז. כַּךְ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַנְהִיג עוֹלָמוֹ בְּדֶרֶך זֶה, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן לֹא יִתְקַיֵּים הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַחוֹטֵא. וְהַחוֹטֵא נִקְרָא אָדוֹם, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, מַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לָאֵשׁ שֶׁהוּא אָדוֹם. זוֹרֵק הַדָּם, סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ שֶׁהוּא אָדוֹם. מִדַּת הַדִּין אָדוֹם, מוֹצְקִין אוֹתוֹ, (הריח) וְעוֹלֶה הֶעָשָׁן כֻּלּוֹ לָבָן, וְאָז הָאָדוֹם נֶהְפַּךְ לְלָבָן, נֶהְפַּךְ מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים. He then began to expound the verse: “My beloved is mine and I am my beloved’s; he among the lilies tendeth his flock.” ‘What made me to belong to Him and Him to me? The fact that He feeds the world among lilies: as the lily has a sweet odour, is red, and yet turns white when pressed, and its aroma never evaporates, so the Holy One, blessed be He, guides the world. If it were not so, the world would cease to exist because of man’s sin. Sin is red, as it says, “Though y our sins be as scarlet”; man puts the sacrificial animal on fire, which is also red; the priest sprinkles the red blood round the altar, but the smoke ascending to heaven is white. Thus the red is turned to white: the attribute of Justice is turned into the attribute of Mercy.’
וְתָא חֲזֵי, כָּל מִדַּת הַדִּין, אֵין צָרִיךְ הָרֵיחַ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא מִצַּד אוֹדֶם. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַה דִּכְתִּיב, (מלכים א י״ח:כ״ח) וַיִּתְגּוֹדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם וְגוֹ' עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם. אֶלָּא הָיוּ יוֹדְעִים, שֶׁלּא יַשִּׂיגוּ מִמִּדַּת הַדִּין כִּרְצוֹנָם, זוּלָתִי בָּאוֹדֶם. Red is indeed the symbol of rigorous justice, and therefore the priests of Baal “cut themselves… till the blood gushed out upon them” (I Kings 18, 28).’
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וְעוֹד, אוֹדֶם וְלָבָן נִקְרַב לְעוֹלָם, וְהָרֵיחַ עוֹלֶה מִשְּׁתֵּיהֶן. מַה הַשׁוֹשָׁן אָדוֹם וְלָבָן, כַּךְ רֵיחַ הַקָּרְבָּן. וְהַקָּרְבָּן, מֵאָדוֹם וְלָבָן. בֹּא וּרְאֵה מֵרֵיחַ הַקְּטוֹרֶת, שֶׁהַשְׁמָנִים, מֵהֶם אֲדוּמִים, וּמֵהֶם לְבָנִים, כְּגוֹן הַלְּבוֹנָה, שֶׁהוּא לָבָן, מָר דְּרוֹר אָדוֹם, וְהָרֵיחַ עוֹלֶה מֵאָדוֹם וְלָבָן. וְעַל כֵּן מַנְהִיג עוֹלָמוֹ בַּשּׁוֹשַׁנִּים, שֶׁהוּא אָדוֹם וְלָבָן. וּכְתִיב (יחזקאל מ״ד:ט״ו) לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם. R. Isaac said: ‘Red (blood) and white (fat) are offered for sacrifice, and the odour ascends from both. The spices of incense are in part red and in part white-frankincense is white, pure myrrh is red-and the odour ascends from red and white. Moreover, it is written, “To offer unto me the fat and the blood” (Ezek. 44, 16)-again white and red.
כְּנֶגֶד זֶה, אָדָם מַקְרִיב חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ, וּמִתְכַּפֵּר לוֹ, זֶה אָדוֹם, וְזֶה לָבָן. מַה הַשּׁוֹשָׁן שֶׁהוּא אָדוֹם וְהוּא לָבָן, אֵין מוֹצְקִין אוֹתוֹ לַחֲזוֹר כֻּלּוֹ לָבָן, אֶלָּא בָּאֵשׁ. כַּךְ הַקָּרְבָּן אֵין מוֹצְקִין אוֹתוֹ לַחֲזוֹר כֻּלּוֹ לָבָן, אֶלָּא בָּאֵשׁ. עַכְשָׁיו, מִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִיתוֹ, וּמַקְרִיב חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ, אֵינוֹ נִצְמַק לַחֲזוֹר כֻּלּוֹ לָבָן, אֶלָּא בָּאֵשׁ. דאר"י, מִתּוֹךְ תַּעֲנִיתוֹ שֶׁל אָדָם, מַחֲלִישִׁין אֵבָרָיו, וְגוֹבֵר עָלָיו הָאֵשׁ, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה, צָרִיךְ לְהַקְרִיב חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ בְּאוֹתוֹ הָאֵשׁ, וְהוּא הַנִּקְרָא מִזְבַּח כַּפָּרָה. Hence as a substitute for this (since the destruction of the Temple) man sacrifices his own fat and blood (by fasting) and so obtains atonement. As the lily, which is red and white, is turned entirely into white by means of fire, so the sacrificial animal is turned entirely into white (smoke) by means of fire. Also at the present time (when there are no sacrifices) when a man offers in his fast his fat and his blood, the sacrifice has to go through fire if it is to be turned into white (bring down mercy), for, said R. Judah, fasting weakens the limbs and causes the body to burn, and just then is the appropriate time to offer up the fat and the blood on that fire; and it is this which is called “an altar of atonement”.
וְהַיְינוּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר, כַּד הֲוָה יָתִיב בְּתַעֲנִיתָא, הֲוָה מְצַלֵּי וְאָמַר, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנְיךָ ה' אֱלהַי וִאלהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁהִקְרַבְתִּי לְפָנֶיךָ חֶלְבִּי וְדָמִי, וְהִרְתַּחְתִּי אוֹתָם בַּחֲמִימוּת חוּלְשַׁת גּוּפִי, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיְּהֵא הָרֵיחַ הָעוֹלָה מִפִּי בְּשָׁעָה זוֹ, כְּרִיחַ הָעוֹלֶה מֵהַקָּרְבָּן בָּאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וְתִרְצֵנִי. That is why R. Eleazar, when fasting, used to pray: “It is known to Thee, O my God and God of my fathers, that I have offered unto Thee my fat and my blood, and that I have heated them in the warmth of my body’s weakness. May it be Thy will that the breath coming out of my mouth at this hour should be counted unto me as if it were the odour ascending from the sacrifice brought on the altar by fire, and grant me favour.”
נִמְצָא, שֶׁאָדָם הוּא מַקְרִיב בְּתַעֲנִיתוֹ הַחֵלֶב וְהַדָּם, וְהָרֵיחַ שֶׁעוֹלֶה מִפִּיו, הוּא מִזְבַּח כַּפָּרָה, וּלְפִיכָךְ תִּקְנוּ הַתְּפִלָּה בַּמָּקוֹם הַקָּרְבָּן, וּבִלְבַד שֶׁיִּתְכַּוֵין לְמָה דְּאַמָרָן. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מִכָּאן וּלְהָלְאָה כְּתִיב, (במדבר ל״א:כ״ג) כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבוֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָּאֵשׁ וְטָהֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כְּשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, אָדָם מַקְרִיב קָרְבָּנוֹ בְּעִנְיָן זֶה, וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. עַכְשָׁיו, תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר לוֹ בִּמְקוֹם הַקָּרְבָּן, כִּי הַאי גַּוְונָא. Therefore prayer was instituted to take the place of sacrifices, provided that it is offered with this sacrificial intention.’
דָּבָר אַחֵר, דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. מַה הַשׁוֹשַׁנִּים קוֹצִין מְצוּיִין בְּתוֹכָם, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַנְהִיג עוֹלָמוֹ בְּצַדִּיקִים וּרְשָׁעִים. מַה הַשׁוֹשַׁנִּים, אִלְמָלֵא הַקּוֹצִים, אֵין הַשׁוֹשַׁנִּים מִתְקַיְּימִין. כַּךְ אִלְמָלֵא הָרְשָׁעִים, אֵין הַצַּדִּיקִים נִיכָּרִים. דְּאָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּמָּה הַצַּדִּיקִים נִיכָּרִים, מִתּוֹךְ שֶׁיֵּשׁ רְשָׁעִים, דְּאִלְמָלֵא רְשָׁעִים אֵין הַצַּדִּיקִים נִיכָּרִים. דָּבָר אַחֵר הָרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים, הַמַּנְהִיג עוֹלָמוֹ בְּשֵׁשׁ שָׁנִים, וְהַשְּׁבִיעִית שַׁבָּת לַה'. דָּבָר אַחֵר בַּשּׁוֹשַׁנִּים, בְּאוֹתָם שֶׁשּׁוֹנִים בַּתּוֹרָה. We may also explain our text as follows. As thorns are scattered among the lilies, so does the Holy One, blessed be He, permit in His world the wicked to be found among the righteous, for, as without the thorns the lilies could not exist, so would the righteous go unrecognized in the world were it not for the wicked, as R. Judah said: “How are the righteous recognized? By contrast with the wicked I If it were not for the one, the other would not be known.” Another explanation is that God governs the world for the space of six (the lily, shoshana, has six, shesh, leaves) years (millenniums), and the seventh is the (Messianic) Sabbath of the Lord.