אָמַר ר' יְהוּדָה, מִכָּאן לָמַדְנוּ, רַחֲמָנוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם עַל הָרְשָׁעִים, דִּכְתִּיב, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ, לַעֲשׂוֹת בָּהֶם דִּין בָּרְשָׁעִים, וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אוּכָּל, (לעשות) אֵין בָּהֶם כְּלָיָה. בּוֹעֵר בָּאֵשׁ, עַל כָּל פָּנִים רֶמֶז, לָאֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנָּם. אֲבָל הַסְּנֶה אֵינְנּוּ אוּכָּל, לִהְיוֹת בָּהֶם כְּלָיָה. R. Judah said: ‘We learn from here the mercifulness of the Holy One, blessed be He, towards the wicked. Thus it is written, “and, behold, the thorn-bush burned with fire”, to wit, to execute judgement against the wicked: yet “the thorn-bush was not consumed”, indicating that they will not be utterly exterminated. “Burning in fire” is certainly an allusion to the fire of Gehinnom; but “the thorn-bush was not consumed”, to show that even so they will not be destroyed utterly.’

דָּבָר אַחֵר וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְיָ' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ. מַאי טַעְמָא לְמֹשֶׁה בְּלַבַּת אֵשׁ, וְלִשְׁאַר נְבִיאִים לָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, לָאו מֹשֶׁה כִּשְׁאַר נְבִיאִים. דִּתְנָן, מַאן דְּקָרִיב לְאֶשָּׁא בֵּיהּ אִתּוֹקַד, וּמֹשֶׁה קָרִיב לְאֶשָּׁא וְלָא אִתּוֹקַד. דִּכְתִּיב, (שמות כ׳:י״ח) וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלהִים. וּכְתִיב, וַיַּרְא מַלְאַךְ יְיָ' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. The following is an alternative explanation of these verses: AND THE ANGEL OF THE LORD APPEARED UNTO HIM IN A FLAME OF FIRE. Why in a flame of fire to Moses and not to other prophets? Said R. Judah: ‘Moses was not like other prophets: fire had no dominion over him, as it is written: “And Moses drew near unto the thick clouds where God is” (Ex. 20, 21).’

רִבִּי אַבָּא אָמַר, הַאי דְּמֹשֶׁה, אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ בְּחָכְמְתָא עִלָּאָה, עַל מַה כְּתִיב, כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִיהוּ. מַאן דְּאִתְמְשָׁךְ מִן מַיָּא, (דינא עילאה) לָא דָּחִיל מִנּוּרָא. דְּתַנְיָא אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מֵאֲתָר דְּאִתְגְּזַר מֹשֶׁה, לָא אִתְגְּזַר בַּר נָשׁ אָחֲרָא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, בַּעֲשָׂרָה דַּרְגִּין (ויקרא רפ"ב) אִשְׁתָּכְלָל. דִּכְתִּיב, (במדבר י״ב:ז׳) בְּכָל בֵּיתִי נְאֱמָן הוּא. וְלֹא נְאֱמָן בֵּיתִי. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, דְּמָרֵיהּ אַסְהִיד כְּדֵין עֲלוֹי. Said R. Abba: ‘This peculiarity of Moses has to be explained in the light of the higher (esoteric) wisdom. He was “drawn out of the water” (Ex. 1, 10) (i.e. the attribute of Hesed or Grace), and he who is drawn out of water has no fear of fire, and we have learnt that “from the place whence Moses was formed no other man was formed”.’ R. Johanan said: ‘Moses was conversant with all ten degrees (of wisdom), as it is written: “He is faithful in all my house” (Num. 12, 7), and not merely “He is the faithful of my house”. Blessed is the man to whom his Master testifies thus!’

אָמַר רַב דִּימִי, וְהָא כְּתִיב (דברים ל״ד:י׳) וְלא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה. וְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּיִשְׂרָאֵל לֹא קָם, אֲבָל בְּאוּמוֹת הָעוֹלָם קָם, וּמַנוֹ בִּלְעָם. אֲמַר לֵיהּ, וַדַּאי שַׁפִּיר קָאַמָרְת, אִשְׁתִּיק. כַּד אָתָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אָתוּ, שָׁאִילּוּ קָמֵיהּ הַאי מִלָּה. Said R. Dimi: ‘But according to R. Joshua ben Levi, the words “no prophet arose in Israel like unto Moses” suggest that among the nations of the world there was one like unto him, namely Balaam.’ The other replied: ‘Truly, thou art right’, and said no more. When R. Simeon appeared, they consulted him

פָּתַח וְאָמַר, קוּטִיפָא דְּקַרְנָטֵי, אִתְעָרְבָא בַּאֲפַרְסְמוֹנָא טָבָא חַס וְשָׁלוֹם. אֶלָּא, וַדַּאי כַּךְ הוּא, בְּאוּמוֹת הָעוֹלָם קָם, וּמַנוֹ בִּלְעָם. מֹשֶׁה עוֹבָדוֹי לְעֵילָּא, וּבִלְעָם לְתַתָּא. מֹשֶׁה, אִשְׁתַּמַּשׁ בְּכִתְרָא קַדִּישָׁא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה לְעֵילָּא. וּבִלְעָם, אִשְׁתַּמַּשׁ בְּכִתְרִין תַּתָּאִין דְּלָא קַדִּישִׁין לְתַתָּא. וּבְהַהוּא גַּוְונָא מַמָּשׁ כְּתִיב, (יהושע י״ג:כ״ב) וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב. וְאִי סַלְּקָא דַּעְתָּךְ יַתִּיר, זִיל שָׁאִיל לְאַתְנֵיהּ. אָתָא רִבִּי יוֹסֵי, וְנָשַׁק יְדוֹי, אָמַר, הָא חֲמִידָא (נ"א חמרא) דְּלִבָּאי נָפַק לְבַר. and he said: ‘Shall resin be mixed with sweet-smelling balsam? (i.e. how can ye compare Balaam with Moses?) It is, however, true that Balaam was the counterpart of Moses. As the works of the one were from above, so were the other’s from below. Moses wrought his works by means of the holy Crown of the All-highest King, Balaam by means of the unholy crowns from below. Hence, “The children of Israel slew Balaam the son of Beor, the soothsayer” (Jos. 13, 22). And if thou desirest to know more, ask his ass!’ R. Jose came and kissed his hand. He said: ‘The desire of my heart has been fulfilled.

דְּהָכָא מַשְׁמַע, דְּאִית עִלָּאִין וְתַתָּאִין, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, רַחֲמֵי וְדִינָא, יִשְׂרָאֵל ועֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. יִשְׂרָאֵל, מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּכִתְרִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין. עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, בְּכִתְרִין תַּתָּאִין דְּלָא קַדִּישִׁין. אִלֵּין דִּימִינָא, וְאִלֵּין דִּשְׂמָאלָא, וְעַל כָּל פָּנִים, מִתְפָּרְשִׁין נְבִיאֵי עִלָּאֵי מִנְּבִיאֵי תַּתָּאֵי. נְבִיאֵי דְּקוּדְשָׁא, מִנְּבִיאֵי דְּלָאו דְּקוּדְשָׁא. For I see that there is a duality in the universe of upper and lower beings, Right and Left, Love and Justice, Israel and the heathen. Israel uses the upper, holy Crowns; the pagans the lower, unholy ones; Israel draws her life- substance from the Right, the heathen nations from the Left; and thus the superior prophets are separated from the inferior prophets-the prophets of holiness from the prophets of evil.’

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מֹשֶׁה הֲוָה מְהַרְהֵר וְאוֹמֵר, שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם יִשְׂרָאֵל יִכְלוּ בְּהַאי עֲבוֹדָה קָשָׁה, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, וַיַּרְא בְּסִבְלוֹתָם. לְפִיכָךְ, וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְיָ' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ וְגוֹ', וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ וְגוֹ'. כְּלוֹמַר, מְשׁוּעֲבָּדִים הֵם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה, אֲבָל וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אוּכָּל. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּרִישׁ לוֹן מִכָּל עַמִּין, וְקָרָא לוֹן בְּנִין, דִּכְתִיב (דברים י״ד:א׳) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלהֵיכֶם. R. Johanan said in the name of R. Isaac: ‘Moses was anxious in his mind concerning Israel, lest they should succumb under their burdens, as it says, “He looked on their burdens” (Ex. 2, 11). Therefore “the angel of the Lord appeared unto him in a flame of fire… and he looked and behold, the bush burned… and the bush was not consumed”, to show that although their lives were made bitter with hard bondage, yet, like the bush, they would not be consumed. Blessed are the Israelites for that the Holy One, blessed be He, separated them from all nations and called them “children”, as it says: “Children are ye to the Lord your God” (Deut. XIV. I).’