Chapter 02
Chapter 02 somebodyVaera 2:26-31 (Chapter 02) (Vaera) (Zohar)
Vaera 2:26-31 (Chapter 02) (Vaera) (Zohar) somebodyרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה יָתִיב יוֹמָא, חַד, וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, (עמיה) וְרִבִּי אַבָּא עִמֵּיהּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הַאי קְרָא דִּכְתִּיב, וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב וְגוֹ'. מַהוּ וָאֵרָא, וַאֲדַבֵּר מִבָּעֵי לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ, אֶלְעָזָר בְּרִי, רָזָא עִלָּאָה אִיהוּ. R. Eleazar once asked R. Simeon his father, in the presence of R. Abba: ‘Why is it said here “I appeared”, instead of “I spoke to Abraham, etc.”?’
תָּא חֲזֵי, אִית גַּוְונִין דְּמִתְחַזְיָין, וְאִית גַּוְונִין דְּלָא מִתְחַזְיָין. וְאִלֵּין וְאִלֵּין, אִינּוּן רָזָא עִלָּאָה דִּמְהֵימְנוּתָא, וּבְנֵי נָשָׁא לָא יַדְעִין לֵיהּ, וְלָא מִסְתַּכְּלִין בֵּיהּ וְאִלֵּין דְּמִתְחַזְיָין, לָא זָכָה בְּהוּ בַּר נָשׁ, עַד דְּאָתוּ אֲבָהָן, וְקָיְימוּ עָלַיְיהוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב וָאֵרָא, דְּחָמוּ, אִינּוּן גַּוְונִין דְּאִתְגַּלְּיָין. R. Simeon replied: ‘My son, this contains a deep mystery. Observe now. There are colours disclosed and undisclosed, this being a part of the mystery of Faith, but men neither know nor reflect on these matters. The visible colours were not perceived by any human being before the Patriarchs, Abraham, Isaac and Jacob. Therefore it says “and I appeared”.
וּמַאן גַּוְונִין דְּאִתְגַּלְּיָין. אִינּוּן דְּאֵל שַׁדָּי, דְּאִינּוּן גווָֹנִין דְחֵיזוּ עִילָאָה (נ"א חיזו דגוונין עלאין') וְאִלֵּין אִתְחַזְיָין. וּגְוָונִין דִּלְעֵילָּא, סְתִימִין דְּלָא אִתְחַזְּיָין, לָא קָאִים אִינִישׁ עָלַיְיהוּ, בַּר מְמֹשֶׁה. וְעַל דָּא כְּתִיב, וּשְׁמִי יְיָ' לא נוֹדַעְתִּי לָהֶם, לָא אִתְגַּלֵּיתִי לוֹן בִּגְוָונִין עִלָּאִין. וְאִי תֵּימָא, דַּאֲבָהָן לָא הֲווֹ יַדְעֵי בְּהוּ. אֶלָּא הֲווֹ יַדְעֵי, מִגּוֹ אִינּוּן דְּאִתְגַּלְּיָין. And what are these visible colours? Those of El Shaddai, the reflection of higher colours. But these latter are hidden, and Moses alone perceived them. The Patriarchs, however, were not entirely ignorant of them; since they apprehended those undisclosed ones through the visible ones which they already knew.
כְּתִיב (דניאל י״ב:ג׳) וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד. וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ, מַאן אִינּוּן מַשְׂכִּילִים. אֶלָּא דָּא הוּא, הַהוּא חָכָם דְּיִסְתַּכַּל מִגַּרְמֵיהּ מִלִּין, דְּלָא יָכְילִין בְּנֵי נָשָׁא לְמַלְּלָא בְּפוּמָא, וְאִלֵּין אִקְרוּן מַשְׂכִּילִים. יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, מַאן (זהר) הוּא הָרָקִיעַ. דָּא הוּא רְקִיעַ דְּמֹשֶׁה, דְּקַיְּימָא בְּאֶמְצָעִיתָא, וְהַאי זֹהַר דִּילֵיהּ, אִיהוּ סָתִים, וְלָא אִתְגַּלְּיָיא מִגָּוֶן דִּילֵּיהּ קַיְּימָא עַל הַהִיא רְקִיעָא דְּלָא נָהִיר, דְּאִתְחַזְיָין בֵּיהּ גַּוְונִין, וְאִינּוּן גַּוְונִין אַף עַל גַּב דְּאִתְחַזְיָין בֵּיהּ, לָא זַהֲרֵי כְּזִהֲרָא בְּגִין דְּאִינּוּן גַּוְונִין סְתִימִין. It is written: “And the wise shall be resplendent as the splendour of the firmament, and they that turn many to righteousness shall be like the stars for ever and ever.” The “wise” is he who by the power of his own contemplation attains to the perception of profound mysteries which cannot be expressed in words. The “firmament” is the “firmament of Moses” (his grade of Divine knowledge), which is set at the centre and whose splendour is veiled. This firmament is above that other which is non-resplendent and the colours of which are visible and not so bright as the invisible.
תָּא חֲזֵי, אַרְבַּע נְהוֹרִין אִינּוּן. תְּלַת מִנַּיְיהוּ סְתִימִין, וְחַד דְּאִתְגַּלְיָיא: נְהוֹרָא דְּנָהִיר. נְהוֹרָא דְּזִהֲרָא. (ואינון) וְאִיהוּ נָהִיר כִּזְהִירוּ דִּשְׁמַיָּא בְּדַכְיוּ. נְהוֹרָא דְּאַרְגְּוָונָא, דְּנָטִיל כָּל נְהוֹרִין. נְהוֹרָא דְּלָא נָהִיר אִסְתַּכַּל לְגַבֵּי אִלֵּין, וְנָטִיל לוֹן. וְאִתְחַזְּיָין אִינּוּן נְהוֹרִין בֵּיהּ, כַּעֲשָׁשִׁיתָא, לָקֳבֵל שִׁמְשָׁא. There are four lights (i.e. Emanations), three of which are recondite and one disclosed. There is one which sheds light abroad (Hesed); one which shines for itself only (Geburah), being like the heavens in purity; one of purple hue which gathers light into itself (Tifereth); and one which is of itself lightless (Malkuth), but which looks up to the others and reflects them as a lamp reflects the sun. The first three are recondite and brood over the one which is disclosed.
וְאִלֵּין תְּלָת דְּקַאמְרָן, סְתִימִין וְקַיְּימִין עַל הַאי דְּאִתְגַּלְיָיא. וְרָזָא דָּא (ויחי רכ"ו ע"א) עֵינָא תָּא חֲזֵי, בְּעֵינָא אִית תְּלַת גַּוְונִין, דְּאִתְגַּלְּיָין רְשִׁימִין בֵּיהּ, וְכֻלְּהוּ לָא מִזְדַּהֲרֵי, בְּגִין דְּקַיְימֵי בִּנְהוֹרָא דְּלָא נָהִיר. וְאִלֵּין אִינּוּן כְּגַוְונָא דְּאִינּוּן סְתִימִין דְּקַיְימֵי עָלַיְיהוּ וְאִלֵּין אִינּוּן דְּאִתְחַזְּיָין לַאֲבָהָן, לְמִנְדַּע אִינּוּן סְתִימִין דְּמִזְדַּהֲרִין, מִגּוֹ אִלֵּין דְּלָא מִזְדַּהֲרֵי. וְאִינּוּן דְּמִזְדַּהֲרֵי וְאִינּוּן סְתִימִין, אִתְגַּלְּיָין לְמֹשֶׁה, בְּהַהוּא רְקִיעָא דִּילֵיהּ. וְאִלֵּין קַיְימֵי, עַל אִינּוּן גַּוְונִין דְּאִתְחַזְּיָין בֵּיהּ בְּעֵינָא. (Of all this the eye is the symbol. In the eye three colours are visible, but none of these shines, because they are non-luminous. They are the parallel of those lights which are revealed; and it was by means of these visible colours that the Patriarchs were enabled to discern the colours which are luminous but invisible-that is, those colours of which Moses alone had cognizance, which were concealed from all others but revealed to him in that firmament to which he had attained, and which are above the visible colours.)
וְרָזָא דָּא סָתִים עֵינָךְ, וְאַסְחַר גַּלְגַּלָּךְ, וְיִתְגַּלְּיָין אִינּוּן גַּוְונִין דְּנַהֲרִין, דְּמִזְדַּהֲרֵי, וְלָא אִתְיְיהִיב רְשׁוּ לְמֶיחמֵי, אֶלָּא בְּעַיְינִין סְתִימִין, בְּגִין דְּאִינּוּן סְתִימִין עִלָּאִין, קַיְּימֵי עַל אִינּוּן גַּוְונִין דְּאִתְחַזְּיָין, דְּלָא מִזְדַּהֲרֵי. To understand this mystery, close thine eye and press thine eyeball, and thou wilt discern radiating and luminous colours which can only be seen with closed eyes.1The colours thus seen are called luminous, because they are not attached to any material background. The idea seems to be that just as these can only be seen when the eye is closed, so the higher emanations can only be grasped when the mind completely abstracts itself from the perceptions of sense.
וְעַל דָּא קָרֵינָן, מֹשֶׁה זָכָה בְּאַסְפָּקָלַרְיָא דְּנַהֲרָא דְּקַיְּימָא עַל הַהוּא דְּלָא נַהֲרָא. שְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא, בְּהַהוּא אַסְפָּקָלַרְיָא דְּלָא נָהֲרָא. וַאֲבָהָן הֲווֹ חָמָאן מִגּוֹ אִלֵּין גַּוְונִין דְּאִתְגַּלְּיָין, אִינּוּן סְתִימִין, דְּקַיְימֵי עָלַיְיהוּ דְּאִינּוּן דְּלָא נָהֲרִין, וְעַל דָּא כְּתִיב, וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי, בְּאִינּוּן גַּוְונִין דְּאִתְחַזְּיָין. For this reason we say that Moses was possessed of the “luminous mirror”, which is above the “nonluminous”, which alone is vouchsafed to others. The Patriarchs, however, were able by means of the revealed colours to conceive of those that were concealed. This is the meaning of the words, “I appeared unto Abraham, etc ‘, namely, in those visible colours,
וּשְׁמִי יְיָ' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם, אִלֵּין גַּוְונִין עִלָּאִין סְתִימִין דְּזָהֲרִין, דְּזָכָה בְּהוּ מֹשֶׁה לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוֹן. וְרָזָא דָּא, דְּעֵינָא סָתִים וְגַלְיָא. סָתִים, חָמֵי אַסְפָּקָלַרְיָא דְּנָהֲרָא, אִתְגַּלְּיָיא, חָמֵי אַסְפָּקָלַרְיָא דְּלָא נַהֲרָא. וְעַל דָּא, וָאֵרָא, בְּאַסְפָּקָלַרְיָא דְּלָא נָהֲרָא, דְּאִיהוּ בְּאִתְגַּלְּיָיא, בֵּיהּ כְּתִיב רְאִיָּה. בְּאַסְפָּקָלַרְיָא דְּנָהֲרָא דְּאִיהוּ בִּסְתִימוּ, כְּתִיב בֵּיהּ יְדִיעָה, דִּכְתִּיב לֹא נוֹדַעְתִּי. אָתוּ רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא וְנָשְׁקוּ יְדוֹי. בָּכָה רִבִּי אַבָּא, וְאָמַר, וַוי כַּד תִּסְתַּלַּק מֵעָלְמָא, וְיִשְׁתְּאַר עָלְמָא יָתוֹם מִינָךְ, מַאן יָכִיל לְאַנְהָרָא מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא. “but by My Name TETRAGRAMMATON was I not known to them”, namely, in the supernal hidden luminous colours, which only Moses was privileged to behold. The closed eye sees the mirror of light: the open eye sees the mirror which is not luminous. Therefore in regard to the lightless mirror, the term “see” is used, because it is discernible, but in regard to the luminous mirror the term “know” is used, because it is in concealment.’ Then came R. Eleazar and R. Abba and kissed R. Simeon’s hand, and R. Abba wept and said: ‘Alas for the world when thou, master, shalt be removed from it! It will become an orphan without thee; for who will then illumine the words of the Torah?’
פָּתַח רִבִּי אַבָּא וְאָמַר, (שמואל א כ״ה:ו׳) וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם. וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי, וְכִי דָּוִד לָא הֲוָה יָדַע בֵּיהּ בְּנָבָל, דְּאִיהוּ אָמַר בְּגִינֵיהּ, וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי, אֶלָּא, הַהוּא יוֹמָא, יוֹמָא טָבָא דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוָה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָתִיב בְּדִינָא עַל עָלְמָא, וּבְגִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאָמַר, וַאֲמַרְתֶּם כֹּה, לֶחָי, לְקַשְּׁרָא כֹּה, לֶחָי, דְּכָל חַיִּין בֵּיהּ תַּלְיָין. וְאַתָּה שָׁלוֹם, מַאי וְאַתָּה אַתָּה מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא, וְאַתָּה כֹּלָּא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאָמַר, בְּגִין לְקַשְּׁרָא קִשְׁרָא דִּמְהֵימָנוּתָא וְכַדְקָא יֵאוֹת. He then went on to quote David’s greeting to Nabal: “Be well (lehai, lit. thus for life!), and peace be to thee, etc.” ‘Surely,’ he said, ‘David must have been aware of Nabal’s wickedness, and how could he greet him thus? It was, however, New Year’s day, the day when the Holy One judges the world, and David’s intention in using both expressions, “Thus for life”, and “and thou art peace”, was to address Him from whom all life and all peace come, in order to make a fitting profession of faith.
מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, דְּהָא לְבַר נָשׁ (בראשית קע"א ע"ב) חַיָּיבָא, אָסוּר לְאַקְדְּמָא לֵיהּ שְׁלָם, וְאִי אִצְטְרִיךְ, יַקְדִּים לֵיהּ כְּדָוִד, דְּבָרִיךְ לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְחַזֵּי דִּבְגִינֵיהּ קָאָמַר. וְאִי תֵּימָא דְּרַמָּאוּת הֲוָה. לָאו. דְּהָא כָּל מַאן דְּסָלִיק לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְחַזֵּי דִּבְגִינֵיהּ קָאָמַר, לָאו רַמָּאוּת הוּא. וּמַאן דְּאַקְדִּים שְׁלָם לְזַכָּאָה, כְּאִילּוּ אַקְדִּים לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל שֶׁכֵּן מַר, דְּאִיהוּ שְׁלָמָא לְעֵילָּא וְתַתָּא. And greeting a righteous person with Shalom! (peace, harmony) is like greeting the Holy One Himself, especially when addressed to thee, O master, who in thine own person representest the harmony between the above and the below! But it is not allowed to greet thus a wicked person, and yet, if it be unavoidable, there is no insincerity involved in the phrase when outwardly addressed to the person concerned, but inwardly intended for God.’