(שמות י״ג:ט״ז) וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֶיךָ וְגוֹ' (בהר ק"ח ע"ב ובמשנה) (ח) פִּקּוּדָא דָּא, פִּקּוּדָא דְּאִקְרֵי בְּגַוְונָא אַחֲרָא, דְּלָא אִקְרֵי מִצְוָה, אֶלָּא קְדוּשָׁה, וְאִלֵּין אִינּוּן תְּפִילִין. תְּפִלָּה שֶׁל יַד, וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ. תִּקּוּנָא פְּאֵרָא שַׁפִּירוּ דִּגְוָונִין עִלָּאִין. וְעַל דָּא אִקְרוּן טוֹטָפוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו מ״ט:ג׳) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. AND IT SHALL BE FOR A TOKEN UPON THINE HAND AND FOR FRONTLETS BETWEEN THINE EYES. This commandment has also another significance besides being a Divine ordinance, for the phylacteries are signs and means of sanctification, symbols of the beauty of the supernal colours.

כְּתִיב (דברים ו׳:י״ח) וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב. הַיָּשָׁר: דָּא תְּפִלָּה שֶׁל יַד, לְאַמְשָׁכָא (ס"א לאסמכא) לֵיהּ בִּתְפִילִין שֶׁל רֹאשׁ, לְאִתְיַחֲדָא כַּחֲדָא. וּתְפִלָּה שֶׁל יַד, אַקְדִּים לְשֶׁל רֹאשׁ. וְאִצְטְרִיךְ דְּלָא הֲוֵי פִּרוּדָא בֵּינַיְיהוּ כְּלָל. It is written: “And thou shalt do that what is right and good.” “Right” here indicates the phylactery of the hand, which has to be supplemented by and joined with the phylactery of the forehead.

אַרְבַּע פָּרְשִׁיָין דִּתְפִלִין בְּד' בָּתִּים, בְּאִינּוּן תְּפִלִין שֶׁל רֹאשׁ. וּכְמָה דְּאִינּוּן ד' פָּרְשִׁיָין בְּאִינּוּן תְּפִלִין שֶׁל רֹאשׁ, אוּף הָכִי כֻּלְּהוּ בִּתְפִלִין שֶׁל יַד בְּבַיִת א'. דְּהָא בַּתְּפִלָה שֶׁל יַד, לֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם, אֶלָּא מַה דְּנַקְטָא מִלְּעֵילָּא. וְרָזָא דָּא, (קהלת א׳:ז׳) כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם. וּמִגּוֹ דְּנַקְטָא לוֹן מִלְּעֵילָּא, אִקְרֵי תְּפִלָּה, וְאִתְקַדְּשַׁת בִּקְדוּשַׁתְהוֹן (וכלא) אִקְרֵי קְדוּשָׁה. וְאִקְרֵי תְּפִלָּה וּכְדֵין אִקְרֵי מַלְכוּת, מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵימָה. The four Biblical sections (Ex. 13, 1-10, 11-16; Deut. 6, 4-9, XI, 13-21) are in the head-phylactery in four compartments, but in the hand-phylactery in one, for the latter has nothing of itself but what it receives from above (the head). This mystery is expressed in the words, “all rivers run into the sea” (Eccl. 1, 7). And because it draws the influx of Divine light from that which is above, it is called tephillah (entreaty, prayer, the traditional name for phylactery); and because it derives holiness, it is called kedushah, and it also symbolizes “Sovereignty”, “Kingdom”, the Kingdom of God in its completeness.

וְכָל אִינּוּן ד' אִתְרְמִיזוּ הָכָא, קַדֶּשׁ: דָּא קְדוּשָׁה עִלָּאָה. רָזָא דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה, דְּמִתַּמָּן כֹּלָּא אִתְקַדָּשׁ, בְּרָזָא דְּגָנִיזוּ עִלָּאָה, דְּאִתְקְרֵי קַדֶּשׁ. לִי: דָּא בִּינָה, רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, הֵיכְלָא פְּנִימָאָה. (ורזא דא (ויקרא כ"ה) כי לי בני ישראל עבדים (במדבר ג') כי לי כל בכור (שמות י״ט:ה׳) והייתם לי סגלה) כָ"ל: רָזָא דְּחֶסֶד, בְּכָל דּוּכְתָּא, בֵּין לְעֵילָּא בֵּין לְתַתָּא. בְּכוֹ"ר: דָּא בֶּן בְּכוֹר, דִּכְתִּיב, (שמות ד) בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל, וְהַאי בֶּן בְּכוֹר, כָּלִיל כָּל סִטְרִין, וְכָל גַּוְונִין. וּבְגִין כַּךְ, קְרָא כָּלִיל כֻּלְּהוּ אַרְבַּע, בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא עִלָּאָה. אֲבָל דָּא בְּאוֹרַח כְּלָל, לְמִנְדַּע דְּכֹלָּא כָּלִיל בְּהַאי, אֲבָל בְּאוֹרַח פְּרָט, כָּל חַד בִּלְחוֹדוֹי, דָּא אִיהוּ פַּרְשְׁתָּא קַדְמָאָה, דְּכָלִיל כָּל שְׁאַר פָּרְשִׁיָין. Each word in the verse, “sanctify unto Me all the firstborn” stands for something connected with the Divine attributes: “sanctify is related to the hidden region of supernal Holiness, the mystery of the Wisdom which comes from above; “unto Me” refers to Binah-Understanding, the Mystery of the supernal world, the inner Hall-as it is written, “unto Me are the children of Israel slaves”; “unto Me belongs every firstborn”; “ye shall be unto Me a precious people”-all these are connected with Binah. “All signifies Grace: grace above and grace below; “firstborn” has a symbolic reference to “Israel my firstborn” (Ex. 4, 22), who represents all the sides and all the colours. These four words, esoterically considered, contain all the truths which are given in greater detail in the four Scripture sections written on the parchment scrolls of the phylacteries. Thus the first section is a summary of all the four.

פָּרָשָׁה תִּנְיָינָא, וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ וְגוֹ', דָּא בִּינָה, דְּהָא בְּפַרְשְׁתָּא דָּא, אִיהִי יְצִיאַת מִצְרַיִם, דְּהֲוָה מִסִּטְרָא דְּיוֹבְלָא. וְעַל דָּא שֵׁירוּתָא דִּילָהּ וְהָיָ"ה, דְּהָא מִלָּה דָּא אִיהִי בְּיוֹבְלָא. וּבְגִין כַּךְ שְׁמָא דִּילָהּ וְהָיָ"ה, דְּלֵית וְהָיָה (נ"א הויה) אֶלָּא בַּאֲתָר דָּא, דְּאִיהוּ זַמִּין לְאִתְמַשְּׁכָא לְתַתָּא, וּלְאַנְהָרָא בּוּצִינִין, וּלְאִשְׁתַּכְּחָא בְּדַרְגָּא תַּתָּאָה, (נ"א והיה כמאן דאמר על מלכא דאיהי הוי) (נ"א דיהוי זמין לאתמשכא לתתא ולאנהרא בוצינין) וְכֹלָּא בְּרָזָא חֲדָא. וּבְגִין דְּאִיהוּ בְּאוֹרַח טָמִיר, לָא אִקְרֵי בְּאִתְגַּלְּיָיא בִּשְׁמָא דָּא, אֶלָּא אִתְמְסַר לְחַכִּימִין לְמִנְדַּע. וְעַל דָּא אִתְרְשִׁים בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, בְּמִלָּה דָּא. The second section (Ex. 13, 11-16), referring, as it does, to the Exodus from Egypt, symbolizes the freedom of the “Jubilee”, and represents Binah.

פָּרָשָׁה תְּלִיתָאָה, שְׁמַע, דָּא אִיהוּ רָזָא דִּימִינָא, דְּאִקְרֵי חֶסֶד עִלָּאָה. דְּאִיהוּ קָא מְיַיחֵד יִחוּדָא דְּכֹלָּא לְד' סִטְרִין, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְסַדֵּר בֵּיהּ, סִדּוּרָא דְּכָל עָלְמָא, וְדָא אִיהוּ דְּקָא מִתְפַּשַּׁט בְּכָל סִטְרִין, אֲפִילּוּ גּוֹ תְּהוֹמֵי תַּתָּאֵי. בְּדָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּרָא עָלְמָא, כַּד אִתְעַטָּף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעִטּוּפָא דְּזִהֲרָא, וְדָא דְּקָא מְיַיחֵד יִחוּדָא, וּבְגִין כַּךְ, שְׁמַע סָמִיךְ לִוְהָיָ"ה. The third section, the Shema, contains the mystery of the right side, called “The Supernal Grace”, for it effects the union of all things extending unto the four quarters of the universe; and the Holy One, blessed be He, through the medium of this attribute, brings forth order and harmony in the whole universe, a harmony which extends even to the lowest depths. By this attribute of Grace the Holy One created the world, when He wrapped Himself in the garment of light.

יִחוּדָא דְּכָל יוֹמָא, אִיהוּ, יִחוּדָא לְמִנְדַּע וּלְשַׁוָּאָה רְעוּתָא. יִחוּדָא דָּא הָא אַמָרָן בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי, יִחוּדָא דְּכָל יוֹמָא, אִיהוּ יִחוּדָא דִּקְרָא, (דברים ו׳:ד׳) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ' אֱלֹהֵינוּ יְיָ' הָא כֻּלְּהוּ חַד, וְעַל דָּא אִקְרֵי אֶחָד. הָא תְּלַת שְׁמָהָן אִינּוּן, הֵיךְ אִינּוּן חַד, וְאַף עַל גַּב דְּקָרֵינָן אֶחָד, הֵיךְ אִינּוּן חַד. This Supernal Grace is the Unifier. For this reason the section of the Shema is joined to that of “And it shall be”; for the act which makes each day a unity and likewise forms the whole sum of separate days into the perfect whole, is the fact of following the Divine Will in knowledge and action; and through this act alone (of concentration on the union during prayer and the recitation of the Shema) can that union of which we have frequently spoken be attained: that is, the union of each day, the union which is expressed in the sentence: “Hear, O Israel, TETRAGRAMMATON Elohenu TETRAGRAMMATON is one”. These three are one. How can the three Names be one? Only through the perception of Faith:

אֶלָּא, בְּחֶזְיוֹנָא דְּרוּחַ קֻדְשָׁא אִתְיְידָע, וְאִינּוּן בְּחֵיזוּ דְּעֵינָא סְתִימָא, לְמִנְדַּע דִּתְלָתָא אִלֵּין אֶחָד. וְדָא אִיהוּ רָזָא דְּקוֹל דְּאִשְׁתְּמַע, קוֹל אִיהוּ חַד, וְאִיהוּ תְּלָתָא גַּוְונִין, אֶשָּׁא וְרוּחָא וּמַיָּא, וְכֻלְּהוּ חַד, בְּרָזָא דְּקוֹל. (ולאו אינון אלא חד) אוּף הָכָא: יְיָ' אֱלהֵינוּ יְיָ' אִינּוּן חַד. תְּלָתָא גַּוְונִין, וְאִינּוּן חַד. in the vision of the Holy Spirit, in the beholding of the hidden eyes alone. The mystery of the audible voice is similar to this, for though it is one yet it consists of three elements-fire, air, and water, which have, however, become one in the mystery of the voice. Even so it is with the mystery of the threefold Divine manifestations designated by TETRAGRAMMATON Elohenu TETRAGRAMMATON - three modes which yet form one unity.

וְדָא אִיהוּ קוֹל דְּעָבִיד בַּר נָשׁ בְּיִחוּדָא, וּלְשַׁוָּואָה רְעוּתֵיהּ בְּיִחוּדָא דְּכֹלָּא, מֵאֵין סוֹף עַד סוֹפָא דְּכֹלָּא, בְּהַאי קוֹל דְּקָא עָבִיד בְּהָנֵי תְּלָתָא דְּאִינּוּן חַד. וְדָא אִיהוּ יִחוּדָא דְּכָל יוֹמָא, דְּאִתְגְלֵי בְּרָזָא דְּרוּחַ קוּדְשָׁא. This is the significance of the voice which man produces in the act of unification, when his intent is to unify all from the En-sof to the end of creation. This is the daily unification, the secret of which has been revealed in the holy spirit.

וְכַמָּה גַּוְונִין דְּיִחוּדָא אִתְעֲרוּ, וְכֻלְּהוּ קְשׁוֹט. מַאן דְּעָבִיד הַאי עָבִיד. וּמַאן דְּעָבִיד הַאי עָבִיד. אֲבָל הַאי יִחוּדָא דְּקָא אֲנָן מִתְעָרֵי מִתַּתָּא, בְּרָזָא דְּקוֹל דְּאִיהוּ חַד, דָּא הוּא בְּרִירָא דְּמִלָּה, הַאי בִּכְלָלָא, לְבָתַר פְּרָט, כִּדְקָאַמְרָן. There are many kinds of unification, and all are appropriate, one involving the other, but the one which is effected on earth by the symbolism of the voice is the most appropriate.

פָּרָשָׁה רְבִיעָאָה, הוּא רָזָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, (דברים י״א:ט״ז) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם. אִלֵּין אִינּוּן תְּפִלִין דְּרֵישָׁא. וּתְפִלִּין דִּדְרוֹעָא, כְּגַוְונָא דָּא בְּחַד בֵּיתָא, וְהָא אִתְּעַרְנָא בְּהוּ, וְכֻלְּהוּ רָזָא חֲדָא. The fourth section (Deut. 11, 13-21) contains the mystery of rigorous Judgement: “Take heed to yourselves that your heart be not deceived” (v. 16). We have already dealt with the symbolism of the relationship of the two phylacteries to one another.

קִשְׁרָא דִּתְפִלִין דְּרִישָׁא, אִיהוּ דָּלֶ"ת, וְעַל דָּא כְּתִיב, (שמות ל״ג:כ״ג) וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי. וְעַל דָּא אִיהוּ לַאֲחוֹרָא, וְתַמָּן אִתְקַשַּׁר כֹּלָּא בְּקִשְׁרָא חֲדָא. The strap that is passed through the head-phylactery ends at the back of the head in a knot representing the letter Daleth (D. in Shaddai), and concerning it it is written: “And thou shalt see My hinder-parts”, for all is tied up there in one knot.

וְאִיהִי, כַּד מַנְחָת אִלֵּין תְּפִלִין דִּדְרוֹעָא לְאִתְקַשְּׁרָא, (ס"א אית קשרא) אַחֲרָא, רָזָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא, רָזָא דָּא, כְּמָה דְּאִתְּעַר בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי, וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל דְּיַדְעִין רָזָא דָּא, וְאִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ לַאֲנָחָא לוֹן כָּל יוֹמָא, לְמֶהֱוֵי בְּדִיּוּקְנָא עִלָּאָה, וְעָלֵיהּ כְּתִיב, (דברים כ״ח:י׳) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְיָ' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָּרְאוּ מִמֶּךָּ. (ע"כ רעיא מהימנא) בילאו"א. The strap that is passed through the hand-phylactery is fastened in a knot in the shape of the letter Yod, the sign of the mystery of the holy covenant, to which we have frequently referred. It is all a part of one mystery. Blessed are the Israelites for being made aware of this mystery. It is essential that every man should put on the phylacteries daily, in order that he may achieve the likeness of the supernal Prototype, and then “all the people of the earth shall see that thou art called by the name of the Lord, and they shall be afraid of thee” (Deut. 28, 10).