אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, בְּשַׁעֲתָא דְּעָאל מֹשֶׁה בְּגוֹ עֲנָנָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, (שמות כ״ד:י״ח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, כְּבַר נָשׁ דְּהֲוָה אָזִיל בַּאֲתָר דְּרוּחָא. אִיעְרַע בֵּיהּ חַד (ויקרא ע"ח ע"ב) מַלְאָכָא רַבְרְבָא, וְתָאנָא, קְמוּאֵ"ל שְׁמֵיהּ. וְהוּא מְמָנָא עַל תְּרֵיסָר אַלְפִין מְמָנָן שְׁלִיחָן. בָּעָא לְאִזְדַּוְּוגָא בֵּיהּ בְּמֹשֶׁה, פָּתַח מֹשֶׁה פּוּמֵיהּ, (בראשית ט"ז ע"א) בִּתְרֵיסַר אַתְוָון גְּלִיפָן דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּאוֹלִיף לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּסְּנֶה, וְאִתְרְחַק מִנֵּיהּ תְּרֵיסַר אַלְפִין פַּרְסִין, וַהֲוָה אָזַל מֹשֶׁה בַּעֲנָנָא, וְעֵינוֹי מְלַהֲטָן כְּגוּמְרִין דְּאֶשָּׁא. Said R. Eleazar: ‘When Moses entered the cloud (Ex. 24, 18), like a man traversing the region of the Spirit, a certain great angel, whose name, according to tradition, is Kemuel, and who is appointed guardian and chief over twelve thousand messengers, sought to attack him. Thereupon Moses opened his mouth and uttered the twelve letters of the Holy Name which the Holy One had taught him at the bush, and the angel departed from him to a distance of twelve thousand parasangs. And Moses walked in the midst of the cloud, his eyes flaming like coals of fire.

עַד דְּאִיעֲרַע בֵּיהּ חַד מַלְאָכָא, רַבְרְבָא וְיַקִּירָא מִן קַדְמָאָה, וְתָאנָא הֲדַרְנִיאֵ"ל שְׁמֵיהּ, וְהוּא עִלָּאָה עַל שְׁאַר מַלְאָכִין, אֶלֶף וְשִׁתִּין רִבּוֹא פַּרְסִין, וְקָלֵיהּ אָזִיל בְּמָאתָן אֶלֶף רְקִיעִין, דְּמִסְתַּחֲרָאן בְּאֶשָּׁא חִיוָּורָא. כֵּיוָן דְּחָמָא לֵיהּ מֹשֶׁה, לָא יָכִיל לְמַלְּלָא. בָּעָא לְמִשְׁדֵּי גַּרְמֵיהּ מִגּוֹ עֲנָנָא. Then another angel met him, greater and more eminent than the first. His name, according to tradition, is Hadraniel, and he is set above all the other angels and celestial cohorts, yea, is even removed from them by a distance of one thousand and sixty myriads of parasangs, and his voice, when he proclaims the will of the Lord, penetrates through two hundred thousand firmaments which are surrounded by a white fire. On seeing him, Moses was struck dumb with awe, and would have thrown himself down from the cloud.

אֲמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֹשֶׁה, וְכִי אַנְתְּ הוּא דְּאַסְגִּית מִלִּין עִמִּי בַּסְּנֶה, דְּבָעִית לְמִנְדַּע רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְלָא דָּחַלְתְּ. וְהַשְׁתָּא אַתְּ דָּחִיל מֵחָד מִשַּׁמָּשַׁי. כֵּיוָן דִּשְׁמַע מֹשֶׁה קַלֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִתְתַּקַּף. פָּתַח פּוּמֵיהּ, בְּע"ב אַתְוָון דִּשְׁמָא עִלָּאָה, כֵּיוָן דִּשְׁמַע הֲדַרְנִי"אֵל אַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, מִפּוּמֵיהּ דְּמֹשֶׁה, אִזְדַּעְזָע. קָרִיב לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ, זַכָּאָה חוּלָקָךְ מֹשֶׁה, דְּאִתְגְלֵי לָךְ, מַה דְּלָא אִתְגְּלֵי לְמַלְאֲכֵי עִלָּאֵי. but the Holy One, blessed be He, admonished him, saying: “Moses, thou didst speak much with Me at the bush and didst desire that I should reveal to thee the Holy Name, and wast not afraid, and art thou now affrighted before one of My servants!” When Moses heard these words from the voice of his Master, he took courage; opening his mouth, he uttered the Supreme Name of seventy-two letters. At this, Hadraniel trembled, and drew near to Moses and cried: “Happy indeed is thy lot, O Moses, for that thou hast been vouchsafed knowledge such as is denied even to the supernal angels!”

וַהֲוָה אָזִיל עִמֵּיהּ, עַד דְּמָטוּ לְאֶשָּׁא תַּקִּיפָא, דְּחָד מַלְאָכָא דִּי שְׁמֵיהּ סַנְדַּלְפוֹן. וְתָאנָא, סַנְדַּלְפוֹן עִלָּאָה הוּא עַל שְׁאַר חַבְרוֹי, חֲמֵשׁ מְאָה שְׁנִין. וְהוּא קָאִים בָּתַר פַּרְגּוֹדָא דְּמָארֵיהּ, וְקָשֵׁר לֵיהּ כִּתְרִין, מִבָּעוּתֵיהוֹן (בראשית קס"ז ע"ב) דִּצְלוֹתָא דְּיִשְׂרָאֵל. וּבְשַׁעֲתָא דְּמָטֵי הַאי כֶּתֶר לְרֵישֵׁיהּ דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, הוּא מְקַבֵּל צְלוֹתֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. וְכֻלְּהוּ חַיָּילִין וְאֻכְלוֹסִין מִזְדַּעְזְעִין, וְנָהֲמִין וְאַמְרִין, בְּרִיךְ יְקָרָא דַּיְיָ' מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּיהּ. He then went along with Moses until they came to a mighty fire belonging to an angel whose name is Sandalphon, and who, as tradition tells us, is removed from his fellow angels through the magnitude of his splendour by a distance of five hundred years, and who stands behind the “curtain” of his Master, and out of the prayers of Israel weaves crowns for his Lord, and when such a crown is placed on the head of the Holy King, He receives Israel’s supplications, and all the heavenly hosts begin to tremble in awe, and to shout: “Blessed be the glory of the Lord from his place” (Ezek. 3, 12).

אֲמַר לֵיהּ הֲדַרְנִיאֵל לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה, לֵית אֲנָא יָכִיל לִמְהַךְ עִמָּךְ, דְּלָא יוֹקִיד לִי אֶשָּׂא תַּקִּיפָא דְּסַנְדַּלְפוֹן. בֵּיהּ שַׁעֲתָא אִזְדַּעְזָע מֹשֶׁה, עַד דְּאַתְקִיף בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמֹשֶׁה, וְאוֹתְבֵיהּ קָמֵיהּ, וְאוֹלִיף לֵיהּ אוֹרַיְיתָא. וְחָפָא לֵיהּ לְמֹשֶׁה, בְּהַהוּא נְהוֹרָא וְזִיוָא דְּהַהוּא נֹעַם, וַהֲווּ אַנְפּוֹי דְּמֹשֶׁה נְהִירִין בְּכָל אִינּוּן רְקִיעִין. וְכָל חֵילָא דִּשְׁמַיָּא הֲווֹ מִזְדַּעְזְעִין קָמֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּהֲוָה נָחִית בְּאוֹרַיְיתָא. Said Hadraniel to Moses: “Moses, I can no longer be with thee, lest the powerful fire of Sandalphon burn me”. At that moment Moses began to quake with mighty dread, but the Holy One took hold of him and made him sit before Him and taught him the Torah, and spread over him the radiance of that “pleasantness”, so that his countenance shone in all those firmaments and all the hosts of heaven trembled before him when he descended with the Torah.

כֵּיוָן דְּחָבוּ יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, נָטַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (נ"א ממשה) אֶלֶ"ף חוּלָקִין מֵהַהוּא זִיוָא. בֵּיהּ שַׁעֲתָא, בָּעוּ מַלְאָכִין עִלָּאִין, וְכָל אִינּוּן אֹכְלוֹסִין, לְאוֹקְדָא לְמֹשֶׁה, בְּשַׁעֲתָא דְּאֲמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (שמות ל״ב:ז׳) לֵךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ. אִזְדַּעְזָע מֹשֶׁה, וְלָא יָכִיל לְמַלְּלָא, עַד דְּאַסְגֵּי בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. When the Israelites committed the sin of the Golden Calf below, the Holy One took away from Moses one thousand parts of that splendour, and the supernal angels and all those hosts came to burn him. When the Holy One said to him: “Go, get thee down, for thy people… have corrupted themselves” (Ex. 32, 7), Moses trembled and could not utter a word. Then he began to pray and intercede for Israel.

אֲמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֹשֶׁה, אַתְקִיף בְּכוּרְסְיָיא דִּילִי, עַד דְּגָעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל אִינּוּן אֹכְלוֹסִין, בְּכָל אִינּוּן חַיָּילִין, וְאַתְקִיף מֹשֶׁה בִּתְרֵין לוּחִין דְּאַבְנִין, וְאָחִית לוֹן לְתַתָּא. וְדָא הוּא דִּכְתִּיב, (משלי כ״א:כ״ב) עִיר גִּבּוֹרִים עָלָה חָכָם וַיוֹרֶד עֹז מִבְטֶחָה. וּמֵהַהוּא זִיוָא דְּאִשְׁתְּאַר בֵּיהּ, הֲווֹ מַבְהִיקִין אַנְפּוֹי דְּמֹשֶׁה. וּמַה בְּהַאי דְּאִשְׁתְּאַר בֵּיהּ לָא הֲוֵי יַכְלִין לְאִסְתַּכְּלָא בְּאַנְפּוֹי, בְּהַהוּא דְּאִסְתַּלָּק מִינֵּיהּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. Said the Holy One to him: “Moses lay hold of My Throne and gain courage therefrom!” And the Holy One rebuked all those hosts, and Moses took hold of the two tablets of stone and brought them down. Concerning this event it is written: “A wise man scaleth the city of the mighty, and bringeth down the strength of the confidence thereof’ (Prov. 21, 22). And from the remnants of that brightness Moses’s countenance shone. Now, if merely because of this remnant of brightness the children of Israel could not steadfastly behold the face of Moses, how glorious must the splendour have been in its original state!’

ר' חִיָּיא אָמַר, יְמִינְךָ יְיָ' נְאְדָּרִי בַּכֹּחַ, דָּא אוֹרַיְיתָא. וְעַל דָּא, יְמִינְךָ יְיָ' תִּרְעַץ אוֹיֵב. דְּלֵית מִלָּה בְּעָלְמָא דְּיִתְבַּר חֵילֵיהוֹן דְּעַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, בַּר בְּשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל מִתְעַסְּקִין בְּאוֹרַיְיתָא. דְּכָל זְמָן דְּיִשְׂרָאֵל מִתְעַסְּקִין בְּאוֹרַיְיתָא, יְמִינָא אִתְתְּקַף, וְאִתְּבַּר חֵילָא וְתּוּקְפָּא דְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וּבְגִינֵי כַּךְ אוֹרַיְיתָא אִקְרִית עֹז, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים כ״ט:י״א) יְיָ' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן. Said R. Hiya: ‘The words, “Thy right hand, O Lord, glorified in power”, refer to the Torah. This “right hand” does “dash in pieces the enemy”; for there is nothing which can break the power of the heathen nations save the power of the Torah, in the study of which Israel is absorbed. For as long as they are faithful students of the Torah the “Right Hand” is powerful and breaks down the domination of the heathen, and therefore the Torah is called “Strength”, as it says, “The Lord will give strength to his people” (Ps. 29, 11).

וּבְשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל לָא מִתְעַסְּקִין בְּאוֹרַיְיתָא שְׂמָאלָא אִתְתָּקַף, וְאִתְתָּקַף חֵילֵיהוֹן דְעוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְשַׁלְטִין עָלַיְיהוּ, וְגַזְרִין עָלַיְיהוּ גִּזְרִין, דְּלָא יַכְלִין לְמֵיקָם בְּהוּ. וְעַל דָּא אִתְגְּלִיאוּ בְּנִי יִשְׂרָאֵל, וְאִתְבָּדָרוּ בֵּינִי עַמְמַיָּא. Contrariwise, when Israel neglects the Torah, the “Left Hand” predominates, and with it the power of heathendom and the nations rule over Israel and issue tyrannous decrees against them, and Israel is scattered among the nations, as it is written: “Why doeth the land perish and is burned up like a wilderness?… Because they have forsaken my Torah ” (Jer. 9, 11-12).’