Chapter 30
Chapter 30 somebodyBeshalach 30:429-433 (Chapter 30) (Beshalach) (Zohar)
Beshalach 30:429-433 (Chapter 30) (Beshalach) (Zohar) somebodyוּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאוֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ. מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דִּמְחַקֵּק בַּנִּסִּין הֲוָה, וּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה רְשִׁימָא בֵּיהּ. בְּקַדְמִיתָא נָחָשׁ, כְּמָה דְּאִתְּמַר, (משלי ל׳:י״ט) דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר. נָחָשׁ, הָא אִתְיְדַע דְּאִתְּעַר צוּר. (נ"א ואתמר צור) בְּאָן אֲתָר אִתְגְּלֵי, הָכָא אִתְגְּלֵי דִּכְתִּיב הִנְנִי עוֹמֵד לְפָנֶיךָ שָׁם עַל הַצּוּר. וּמַאן צוּר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים לכ) הַצּוּר תָמִים פָּעֳלוֹ, וְתַמָּן יָדַע מֹשֶׁה הֵיךְ קָאִים נָחָשׁ עָלֵי צוּר. וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵּי. AND THE ROD WHEREWITH THOU SMOTEST THE RIVER TAKE IN THINE HAND. The rod was to be taken because it was inscribed with miracles, and the Holy Name was impressed on it. BEHOLD, I WILL STAND BEFORE THEE THERE UPON THE ROCK. This “rock” is the same as the one mentioned in the verse: “The rock, perfect is his work” (Deut. 32, 4); and, as the rod had formerly been a serpent, Moses here knew “the way of a serpent upon a rock” (Prov. 30, 19).
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִי לִישְׁתִּיק קְרָא יֵאוֹת שָׁאִילְתָּא. אֶלָּא הָא כְּתִיב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר וַיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם. אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי הָכִי הוּא, דְּלֵית לָךְ כָּל שְׁמָא וּשְׁמָא, מֵאִינּוּן שְׁמָהָן קַדִּישִׁין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלָא עָבֵד נִסִּין וּגְבוּרָאן, וְאַפִּיק כֹּלָּא דְּאִצְטְרִיךְ לְעָלְמָא, כָּל שֶׁכֵּן לְאַפָּקָא הָכָא מַיָּא. Said R. Judah: ‘If that is so, what are we to make of the next words: “and thou shalt smite the rock and there shall come water out of it” (Ibid.)?’ R. Hiya replied: ‘Certainly it is so. Of all the names of the Holy One, blessed be He, there is not one which does not effect signs and wonders, producing all that the world needs.’
אֲמַר לֵיהּ, אִי הָכִי, הָא כְּתִיב, (תהילים ע״ח:כ׳) הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם. מַאן מָחֵי לִשְׁמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ, פַּטִּישָׁא חֲרִיפָא, בְּקִטְרוֹי יְדִיעַ, וְאַתְּ שָׁאִיל דָּא. אֶלָּא תָּא חֲזֵי, בְּכָל אֲתָר צוּר גְּבוּרָה, וְכַד בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמַחֲאָה, אוֹ לְאַלְקָאָה, אִתְּעַר גְּבוּרָה דָּא וְהַהוּא גְּבוּרָה מָחֵי וְלָקֵי, וְדָא הוּא דִּכְתִּיב, הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם. וְאִי לָאו דְּאִתְּעַר צוּר, וְלָקֵי בְּאֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ, לָא נַבִיעִין מַיָּא. But does it not say,’ objected R. Judah, ‘ “Behold, he smote the rock, and the waters gushed out” (Ps. 105, 41)?’ R. Hiya replied: ‘A strong hammer is known by the sparks it produces (i.e. a sharp mind is recognized by the problems it raises), and dost thou ask such a question? Listen. Everywhere “rock” symbolizes “Geburah” (Force), and when the Holy One wishes to wound and to smite, this “Geburah” is awakened and it is this that executes the act. Hence, we read: “The Rock smote, and the waters gushed out.” Without this the waters would not have gushed out.’
אֲמַר לֵיהּ, אִי הָכִי, הָא כְּתִיב, (דברים ל״ב:י״ח) צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי. וְתָנֵינָן מַאי תֶּשִׁי, כְּלוֹמַר חַלָּשְׁת לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ וַדַּאי הָכִי הוּא, דְּאִלְמָלֵי יִנְדְּעוּן חַיָּיבַיָּא, דְּהַאי צוּר זְמִינָא לְאִתְּעָרָא לָקֳבְלַיְיהוּ, וּלְאַלְקָאָה לוֹן, יִמָּנְעוּן מִלְּמֵיחָב קָמֵיהּ, אֶלָּא חַלְשָׁא אִיהִי בְּעֵינַיְיהוּ, הוֹאִיל וְלָא מִסְתַּכְּלֵי בָּהּ, וְלָא מִסְתַּכְּלֵי בְּאֹרְחַיְּיהוּ (ס"א בכרסייהו) וְעַל דָּא צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי. But,’ said R. Judah, ‘is it not written, “The Rock that begat thee thou hast neglected”, or, as we interpret, “weakened” (Deut. 32, 18)?’ R. Hiya replied: ‘Surely! For if sinners knew that this Rock was going to be awakened and punish them, they would not sin; it is, however, weak in their estimation because they do not contemplate it nor observe its ways.’
ר' אַבָּא אָמַר, אִית צוּר, וְאִית צוּר, מִסִּטְרָא דְּצוּר עִלָּאָה, נָפַק צוּר אַחֲרָא. וּמַאי צוּר עִלָּאָה. צוּר דְּכָל צוּרִים. וּמַאי אִיהוּ, הַהוּא דְּאוֹלִידַת לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי. דְּהָא מִסִּטְרָא דְּצוּר עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא, נָפְקָא צוּר אַחֲרָא. מִסִּטְרָא דְּאִימָא, נָפְקָא גְּבוּרָה. R. Abba said: ‘There are two Rocks: from the Supernal Rock emanates a lower Rock. That is to say, from the side of the “Mother” comes “Strength” (Geburah),
וְאַזְלָא הָא כְּהָא דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, כְּתִיב (תהילים ק״ו:ב׳) מִי (פ"ג ע"א) יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְיָ'. מַאי גְּבוּרוֹת יְיָ'. לְאַכְלְלָא אִימָא עִלָּאָה דְּכֹלָּא, דְּאַף עַל גַּב דְּלָאו אִיהִי דִּינָא, מִסִּטְרָהָא אִשְׁתְּכַח, דְּהָא מִסִּטְרָהָא גְּבוּרָה אִשְׁתְּכַח, וּבְגִינֵי כַּךְ צוּר עִלָּאָה אִקְרֵי. (דברים ל״ב:י״ח) וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחוֹלְלֶךָ, דָּא נְהִירוּ דְּאַבָּא. מַאי נִיהוּ. חֶסֶד עִלָּאָה, דְּאִיהוּ נְהִירוּ דְּאַבָּא. as R. Eleazar has said, that, although the Supernal Mother does not in Herself signify Judgement, yet judgement issues from Her side, since Geburah emanates from her. Therefore She is called “Supernal Rock”. And in the same verse the words, “And hast forgotten God that formed thee” refer to the brightness of the Father, viz. the Supernal Grace.’
תּוּ אָמַר רִבִּי אַבָּא, מַיִם בְּכָל מָקוֹם, הָא יְדִיעָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַאי צוּר אִתְּעַר לְאַרְקָא מַיָּא, דְּהָא לָא אִתְחָזֵי, (אלא מגדולה) וְדָא הוּא אָת וְנִיסָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל דָּא שָׁבַח דָּוִד וְאָמַר, (תהילים קי״ד:ח׳) הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם וְגוֹ'. וּמַשְׁמַע הַהֹפְכִי, דְּהָא לָאו אָרְחוֹי דְּצוּר בְּכַךְ. R. Abba further said: ‘We know that “water” everywhere symbolizes God’s kindness, “Grace”, and yet the Holy One, blessed be He, on this occasion caused water to come from the “Rock” (the symbol of Judgement), though it ought to be connected with “Greatness” (=Grace). In this, however, consisted the “sign” and wonder of the Holy One: “Who turned the Rock into a pool” (Ps. 114, 8). “Turned” suggests that it is not the usual function of the rock to produce water.
וְעַל דָּא, בְּצוּר עִלָּאָה, אַפִּיק מַיָּא מֵאֲתָר דִּלְתַתָּא. וּמַה שְׁמֵיהּ דְּהַהוּא דִּלְתַתָּא. סֶלַע. דִּכְתִּיב, (במדבר כ׳:ח׳) וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע. וּבַמֶּה אַפִּיק הַאי סֶלַע מַיָּא. בְּחֵילָא דְּצוּר דִּלְעֵילָּא. Therefore He caused water to come from the place below by means of the Supernal Rock. And what is the name of the place below? “Seta’”, for it is written: “And thou shalt bring forth to them water out of the rock (seta’)” (Num. 20, 8). And wherewith did this sela’ bring forth water? By the power of the Supernal Rock.’
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, (דברים ל״ב:ד׳) הַצּוּר תָמִים פָּעֳלוֹ מַאי מַשְׁמַע הַצּוּר תָמִים פָּעֳלוֹ. דְּאִתְהַפָּךְ צוּר, לְמֶעְבַּד פָּעֳלוֹ דְּתָמִים. וּמַאי אִיהוּ. אַבְרָהָם. דִּכְתִּיב בֵּיהּ (בראשית י״ז:א׳) הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. וְדָא הוּא הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם, וּמַשְׁמַע תָמִים פָּעֳלוֹ, וְדָא אַבְרָהָם. R. Simeon said: ‘Moses in his Song, first said “The rock, perfect is his work” (Deut. 32, 4), referring to the occasion when water issued from the rock, doing the work of him who was called “perfect”, namely Abraham (Gen. 17, 1), who symbolizes Grace.
בְּשַׁעֲתָא דָּא, אִתְהַדַּר הַצּוּר, תָמִים. בְּשַׁעֲתָא אַחֲרָא תִּנְיָינָא, כַּד (אתענש) בָּעָא מֹשֶׁה לְאַפָּקָא מַיָּא בְּהַאי צוּר, בְּחוֹבַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, לָא אִתְהַדַּר תָמִים, כְּקַדְמִיתָא. בֵּיהּ זִמְנָא, אִתְרָעַם מֹשֶׁה וְאָמַר, צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי. כְּלוֹמַר, חַלָּשְׁת לֵיהּ מִמַּה דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא, דִּבְגִינָךְ לָא אִשְׁתְּכַח תָּמִים הַשְׁתָּא, וְאִתְעָבִיד (ביה) דִּינָא, מַה דְּלָא הֲוָה בְּיוֹמֵי יְלָדְךָ, כְּלוֹמַר עוּלֵימָךְ. But on the second occasion, when Moses tried to bring forth water from that rock (Num. xx), it did not turn to “perfection”, because of Israel’s sins; and in reference to this Moses said: “The Rock that begat thee thou hast weakened” (Deut. 32, 15), meaning, “thou hast weakened it from what it was to thee before; it does not now represent ‘perfection’ but ‘judgement’; it is not now what it was when thou wast begotten as a people”.’